סימן שס – דין הקף מחצות לשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שס – דין הקף מחצות לשבת

א יָחִיד שֶׁשָּׁבַת בְּבִקְעָה וְהִקִּיף מְחִצּוֹת א גְּרוּעוֹת, כְּגוֹן ב שְׁתֵּי בְּלֹא עֵרֶב אוֹ עֵרֶב בְּלֹא שְׁתֵּי, עַד סְאָתַיִם מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ, מִסְאָתַיִם וָאֵילָךְ, אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע. וְכֵן הַדִּין אִם הֵם ג שְׁנַיִם. וְאִם הֵם שְׁלֹשָׁה יִשְׂרָאֵלִים, חֲשׁוּבִים כְּשַׁיָּרָא וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקִּיפוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכָּם, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בֵּית סְאָתַיִם פָּנוּי שֶׁאֵין צְרִיכִים לוֹ לְתַשְׁמִישׁ, אֲבָל אִם נִשְׁאַר בֵּית סְאָתַיִם פָּנוּי, אֵין מְטַלְטְלִין בְּכָל הַמֻּקָּף אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהִקִּיפוּ יוֹתֵר עַל שֵׁשׁ סְאִין, אֲבָל אִם לֹא הִקִּיפוּ יוֹתֵר עַל שֵׁשׁ ד סְאִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סְאָתַיִם פָּנוּי, כֵּיוָן שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה, מֻתָּר. { הַגָּה: עַכּוּ"ם אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְשַׁיָּרָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין קָטָן אֵינוֹ מִצְטָרֵף } (רַמְבַּ"ם פֶּרֶק י"א). ב הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְהִקִּיפוּ כָּל צָרְכָּם, וּמֵת אֶחָד בְּשַׁבָּת, מֻתָּרִים בְּכָל (הַשַּׁבָּת) כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס הַשַּׁבָּת בְּהֶתֵּר. הָיוּ שְׁנַיִם וְהִקִּיפוּ יוֹתֵר מִסְאָתַיִם וְנִתְוַסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת, אֲסוּרִים כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס שַׁבָּת בְּאִסוּר. ג הָיוּ ג' וְהִקִּיפוּ כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ זֶה בְּצַד זֶה וְעֵרְבוּ יַחַד, אִם הַחִיצוֹנִים רְחָבִים וְהָאֶמְצָעִי קָצָר שֶׁנִּמְצָא הָאֶמְצָעִי פָּרוּץ בְּמִלּוּאוֹ לַחִיצוֹנִים, וְהַחִיצוֹנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גִּפּוּפִים עֹדָפִים עָלָיו מִכָּל צַד, נוֹתְנִים לָהֶם כָּל צָרְכָּם בָּאֶמְצָעִי אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל הַרִבֵּה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ כֻּלָּם דָּרִים בְּתוֹכוֹ וַהֲרֵי יֵשׁ שְׁלֹשָׁה בְּיַחַד. וְאַף בַּחִיצוֹנִים נוֹתְנִים לָהֶם כָּל צָרְכָּם, דְּכֵיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ שַׁיָּרָא בָּאֶמְצַע הֲוָה לֵיהּ אִינָךְ כְּחָצֵר לָאֶמְצָעִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַחִיצוֹנִים אֵינָם מֻתָּרִים אֶלָּא עַד סְאָתַיִם, וְאִם אֶחָד מֵהֶם יוֹתֵר מִסְאָתַיִם גַּם ה הָאֶמְצָעִי אָסוּר שֶׁהֲרֵי הוּא פָּרוּץ בְּמִלּוּאוֹ. וְאִם הַחִיצוֹנִים פְּרוּצִים בְּמִלּוּאָם לָאֶמְצָעִי, וְהָאֶמְצָעִי מְגֻפָּף וְיָחִיד בְּכָל אֶחָד, אֵין נוֹתְנִין לְכָל אֶחָד אֶלָּא בֵּית סְאָתַיִם. וְאִם אֶחָד מֵהַחִיצוֹנִים יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם, הוּא לְבַדּוֹ אָסוּר. וְאִם הָאֶמְצָעִי יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם, גַּם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים שֶׁהֲרֵי הֵם פְּרוּצִים לְמָקוֹם הָאָסוּר לָהֶם. אֲבָל אִם אֶחָד בְּכָל אֶחָד מֵהַחִיצוֹנִים וּשְׁנַיִם בָּאֶמְצָעִי, אוֹ שְׁנַיִם בְּכָל אֶחָד מֵהַחִיצוֹנִים וְאֶחָד בָּאֶמְצָעִי, נוֹתְנִין לִשְׁנֵי ו הַחִיצוֹנִים כָּל צָרְכָּם דַּחֲשִׁיבֵי כָּל מַה שֶׁבָּאֶמְצָעִי כְּאִלּוּ הוּא בַּחִיצוֹנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאֵינָם פְּתוּחִים זֶה לָזֶה בְּיוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ פִּרְצָה וְגַם הַמְגֻפָּפִים אֲסוּרִים. וְכָל זֶה כְּשֶׁכָּתְלֵי קְטַנָּה נִכְנָסִין לַגְּדוֹלָה { וּכְשֶׁכָּתְלֵי קְטַנָּה מֻפְלָגִים ג' טְפָחִים מִכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַגְּדוֹלָה דְּאָז אוֹסֶרֶת הַגְּדוֹלָה עַל הַקְּטַנָּה ע"ל סִימָן שע"ד סָעִיף ג', } דְּאִם לֹא כֵן הֲוָה לֵיהּ נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים וְנִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי וְכֻלָּם חֲשׁוּבִין מְגֻפָּפִין, וּכְאִלּוּ אֵין אֶחָד מֵהֶם נִפְרָץ לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם בְּאֶחָד מֵהֶם אֶלָּא בֵּית סְאָתַיִם.

באר היטב – סימן שס – דין הקף מחצות לשבת

א א גרועות. אבל מחיצות גמורות מותר אפי' יותר מסאתים דהוקפו לדירה שהרי הקיפום לדור בהם בשבת. רש"י: ב שתי. כגון שנטע קנים פחות פחות מג'. ערב כגון שהקיף ג' חבלים פחות פחות מג' והחבלים יותר על טפח: ג שנים. ר"ל דאין נותנים לשניהם אלא סאתים ועיין ט"ז: ד סאין. והט"ז כתב דבכל גווני אם ישתייר בית סאתים אסורים ע"ש: ג ה האמצעי. אבל החיצון השני שרי: ו החיצונים. נ"ל דלדעת הראשונים דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר לחיצונה. ב"ח מ"א:

מגן אברהם ש״ס – סימן שס – דין הקף מחצות לשבת

א׳ מחיצות גרועות. אבל מחיצות גמורות מותר אפי' יותר מסאתים דהוקפו לדירה שהרי הקיפום לדור בהם בשבת (רש"י): ב׳ שתי. כגון שנעץ קנים פחו' פחות מג' ערב כגון שהגיף ג' חבלי' פחות פחות מג' והחבלי' יותר על טפח ומ"ש הרי"ף והרא"ש דירה שתשמישה לאויר כיונו גם כן למחיצה כזו כדאיתא ברי"ף בהדיא וע' בהרר"י דלא כע"ש ודבריו אין להם ביאור: ג׳ אם הם שנים. אין נותנין לשניהם אלא סאתים (ב"ח ש"ג): ד׳ גם האמצעי אסו'. אבל החיצון השני שרי: ה׳ מגופף. כגון שהוא רחב מהחיצונים: ו׳ נותנים לב' החיצונים. נ"ל דלדעה הראשונה דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר לחיצונות וכ"מ במ"מ וב"ח: ז׳ וגם המגופפים אסורים. פי' אם הקיף אחת יותר מסאתים ואפשר דלקולא נמי מהני פירצה יותר מי' דה"ל כאלו דרין כלן בקרפף אחת ונותנין כל צרכן עסי' שע"ב ס"ו:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ש״ס

א׳ וכן הדין אם הם שנים. ב"י נסתפק אם ר"ל דלשני' נותנים נמי בית סאתים לשניהם ביחד כיון ששבתו ביחד או אם ר"ל דאין נותנים לכ"א מהם אלא ב"ס ובפ' כל גגות גבי ג' קרקיפות דף צ"ג משמע דלכ"א נותנין ב"ס דקא' אמצעי מגופף כו' אין נותנין להם אלא בית שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו אבל היכא ששבתו ב' בקרפף אחת אפשר שאין נותנים לשניהם אלא קרפף א' עכ"ל ולעד"נ מדאמרינן בפ"ק דרש ר"נ יחיד נותנים לו ב"ס ב' נותנין להם ב"ס ג' נעשו שיירא ונותנין להם שש ואי ס"ד דלב' נותנין להם ד' סאים מאי רבותא דג' דנותנים להם שש ולמה לנו מעלה דנעשים שיירא אם נותנין לפי ערך אלא ע"כ דעד ג' אין נותנין להם לפי ערך אלא בג' דוק' יש מעלה דהוי לפי ערך ולמסקנא כל צרכו וכ"מ ל' הרמב"ם והטור וכ"כ הר"ר יונתן בפי' ב' סאתים לג' יחידים: ב׳ אבל אם לא הקיפו יותר על שש כו'. כ"כ ב"י בשם המרדכי ותימא שהרי רש"י פי' בהדיא וז"ל ואע"ג דאינהו ג' אם א"צ אלא לסאתים והקיפו ד' סאין נמי בטלו מחיצות ולא מצינו חולק על רש"י ולכל הפחות היה לו להביא דברי רש"י ולגלות שיש פלוגתא בזה ומ"ש ב"י ראייה מדאמר רב גידל לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפי' בד' אסורין ולא אמר רבותא דאם לא הצריכו אלא לה' והקיפו ו' אפי' בד' אסורין אין זה ראייה דאם נימא דאין מעלה לשש מיתר על שש אין כאן רבותא כלל ובכל גווני אם יש יותר מבית סאתים אסורים גם הטור ושאר פוסקים לא חילקו בזה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ש״ס

ש״ס:פ״ה א׳ (ס"ק א) מחיצות כו' גמורות מותר כו' ר"ל אע"ג שלא הקיפה כ"א לצורך שבת זה לבד: ש״ס:פ״ו א׳ (ס"ק ב) שתי כו' דלא כע"ש ר"ל שהבין דירה שתשמישה לאויר ר"ל שלא נעשה כ"א לשמור האויר שחוץ להיקף דהיינו גנה או שדה שהוא חוץ להיקף ויראה משם לשמרו דכה"ג אפילו מח"ש ל"מ מוקף לדיר' כדלקמן ר"ס שס"ב ע"ש: ש״ס:פ״ז א׳ (ס"ק ג) אם כו' א"צ לשניהם אלא סאתים דלא כרב"י שנסתפק בזה שמא נותנים לכ"א ב"ס דה"ל ד' סאין וע' בט"ז: ש״ס:צ״א א׳ (ס"ק ז) וגם כו' ואפשר כו' מבואר בס' ת"ש דלפ"ז צ"ל מ"ש בש"ע וגם המגופפים אסורים לא קאי כ"א לדעת י"א אבל לדיע' קמייתא לא משכחת לה דהא לדידיה גם לכלם נותנים כל צרכם גם בהך גוונא דהאמצעי מגופף ואין בכל היקף כ"א איש א' דאין נותנים לכ"א כ"א ב"ס וא' מהחיצונים היקף יותר מב"ס דאותו חיצון אסור והאמצעי מותר כיון שמגופף ועז"א דאי נפרץ יותר מיו"ד גם האמצעי אסור ולפ"ד מ"א למה יאסרו אדרבא כיון דנפרץ יותר מיו"ד ה"ל כאלו החיצון דר גם הוא באמצע וכיון דפרוץ במילואו לחיצון השני אם כן ה"ה כאלו דרים בחיצון השני וה"ל שייר' ונותנים להם כל צרכם והאמצעי וחיצון שכנגדו ה"ל דין חצרות ושריין לדעה א' א"ו דאזיל לדעה שניה ובעל ת"ש חלק בזה על מ"א ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א