סימן רמב – להזהר בכבוד שבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רמב – להזהר בכבוד שבת

א אֲפִלּוּ מִי שֶׁצָּרִיךְ לַאֲחֵרִים, אִם יֵשׁ לוֹ מְעַט מִשֶּׁלּוֹ צָרִיךְ לְזָרֵז עַצְמוֹ לְכַבֵּד אֶת א הַשַּׁבָּת; וְלֹא אָמְרוּ: עֲשֵׂה שַׁבָּתְךָ חֹל וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה דְּחוּקָה לוֹ ב בְּיוֹתֵר; עַל כֵּן צָרִיךְ לְצַמְצֵם בִּשְׁאָר יָמִים כְּדֵי לְכַבֵּד הַשַּׁבָּת. מִתַּקָּנַת עֶזְרָא שֶׁיִּהְיוּ מְכַבְּסִים בְּגָדִים בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. { הַגָּה: נוֹהֲגִין לָלוּשׁ כְּדֵי שִׁעוּר חַלָּה } ג { בַּבַּיִת, לַעֲשׂוֹת מֵהֶם לְחָמִים לִבְצֹעַ עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, } (סֶמֶךְ מִמָּרְדְּכַי רֵישׁ מַסֶכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה), { וְהוּא מִכְּבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁבְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת נָהֲגוּ לֶאֱכֹל מֻלְיְתָא, שֶׁקּוֹרִין פשטיד"א, בְּלֵיל שַׁבָּת, זֵכֶר לַמָּן שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה } (מַהֲרִי"ל) { וְלֹא רָאִיתִי לָחוּשׁ לָזֶה. }

באר היטב – סימן רמב – להזהר בכבוד שבת

א א השבת. ולא יפחות משני תבשילין זוהר בראשית. ובתיקוני שבת איתא שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל אחד לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח. אם המוכרים הדגים מיקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות וראיה ממשנה ספ"ח דכריתות צמח צדק סי' כ"ח וכ"כ הפר"ח במנהגי איסור ס"ק ס"ו ובית הילל י"ד סי' רי"ח כתב דדוקא כשנתייקר השער יותר משליש כמו שהיה מקדם אבל אם נתייקר פחות משליש או שליש כמו שהיה מקדם אין לעשות תקנה וחייבים לקנות דגים לכבוד השבת דהידור מצוה עד שליש ע"ש. לווין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה ירושלמי. כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מתשר"י ר"ת ת"ת שבת ראש חדש יו"ט. והוצאת ר"ח ר"ל מה שמביאים התינוקת להרב שלהם בר"ח עטרת זקנים בשם הר"ן מקראקא וכ"כ המ"א בסי' ת"ט בשם הב"ח ע"ש. אם שלחו לו דבר מאכל שיאכל בשבת אסור לאוכלו בחול ב"ח סי' תתס"ו: ב ביותר. היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימות השבוע בכל יום ב' סעודות לא יטול מהצדקה לאכול סעודה ג' וזהו פירושו עשה שבתך חול ר"ל כמו חול ב' סעודות. מ"א ט"ז: ג בבית. אסור לאכול פת גוי בשבת. ויאכלו מהחלות בשבת. מ"א ועי' סי' שכ"ה ס"ד:

מגן אברהם רמ״ב – סימן רמב – להזהר בכבוד שבת

א׳ לכבד השבת. ולא יפחות משני תבשילין (זוהר בראשי' עמוד ק"ל) ובתיקוני שבת שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע"ש ונ"ל דכל א' לפי טבעו כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד, אם הערלים מיקרין השער דגים נכון לתקן שלא יקנו דגים וראיה ממשנה ספ"א דכריתות (צ"צ), כתוב בס' עולת שבת משמע מסוגיא דפסחים אף על גב דבי"ט בעינן חצי לה' אבל בשבת אם רוצה לעשות הכל לכם עושה ובלבד שלא יבטל זמן התפלה ע"כ ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר דהא כתיב ג"כ שבת לה' אלקיך אלא ה"ק אף על פי דר"א פליג בי"ט ואמר או כולו לה' וכו' אבל בשבת בעי' נמי לכם כ"ה בטור ובגמ' והוא לא העתיק תיבת נמי ואפש' שנוסחא מוטע' אטעיתי' עסי' ר"ץ וב"י ר"ס רפ"ח: ב׳ שהשעה דחוקה. היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימו' השבוע בכל יום ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' והכי אמרי' בפ' כל כתבי ע"כ, וכ"כ ב"ש ע"ש וברמב"ם בפי' המשנ' כתב דלא יאכל במ"ש כלום ויאכל סעודה ג' בשבת והיינו כדמשני בגמ' מעיקרא וס"ל דלא מוקמינן ליה בגמ' כר"ע אלא לר' חידקא ע"ש ומ"מ אם אין לו אלא ב' סעודו' לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' וכ"כ ב"ש עמ"ש סי' רע"ג ס"ב לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה (ש"ל ירושלמי): ג׳ כבוד השבת. כלו' שלא יכבסו בע"ש שיהיו פנוים לכבוד שבת: ד׳ לעשות מהם לחמים. ומביא בד"מ סמך לזה מדכ' הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה בז' ימים שבין ר"ה לי"כ וקשה הלא ט' הם אע"כ בי"ט בלא"ה אוכל בטהרה וצ"ע דאדרבא משם מוכח דבשבת א"צ לזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה, וי"ל דר' חייא היה מקדש ע"פ הראיה כדאיתא במס' ר"ה וא"כ היה רק יום א' י"ט ולי נראה ראיה לזה מתענית דף כ"ה דביתהו דרב חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפת' פת ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר ועמ"ש סימן רע"ד וגם כדי לקיים מצות חלה לפי שאבדה חלתו של עולם כדאי' בירושלמי דשב' בפ"ב (ל"ב):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רמ״ב

א׳ בטור הביא גמרא דכל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו איכא למידק אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל. ונראה דמיירי שעשה תשוב' אלא דתשובה לא מהני שיהא מוחלין לו כדאיתא בפ' יה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת קמ"ל כאן דאם בעשותו תשובה שומר שבת כהלכתו מהני תשובה שיהא נמחל לו: (א) אפי' מי שצריך לאחרים. בטור כתב וז"ל והא דאר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריו' היינו בדלא אפשר ליה אבל אפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו כו' והא דא"ר חייא בראשי אפי' דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הוי עונג ואמר רבא אפילו כסא דהרסנ' היינו למי שהשעה דחוקה לו וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני א"א הרא"ש כמוני היום שיש לי מעט משלי ואין מספיק לי וצריך אני לאחרי' אם אני בכלל עשה שבתך חול כו' אם לאו ולא השיבני דבר ברור אח"כ מצאתי בפירקי אבות לרש"י שפיר' על ההיא משנה דר"י בן תימא או' הוי עז כנמר שכ' וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע או' עשה שבתך כו' שנוייה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר ונשר לכבד שבתות ביותר ע"כ. ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כדי לכבד השבת ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבה אם יוסיף מוסיפין לו כדתנא כו' נראה בירור דבריו דתחלה הוקשה לו על מ"ש קוד' דיש חיוב לענג שבת וקשה ממ"ש ר"ע עשה שבתך חול לכאורה פי' שהזהיר שלא יפזר אדם מעות בשביל אכילה ושתיה ע"ד שאמרו בפ' ע"פ אכול בצל ושב בצל ולא תיכול אוזין ותרנגולים לז"א דאפי' בשבת יצמצם מזונותיו בשביל שלא יהיה עני וא"כ בטל עונג שבת לזה תי' דאין הפי' כן בדברי ר"ע אלא הוא מיירי במי שא"א לו להוציא בשביל עונג שבת וא"כ כ לשאפשר לו צריך להוציא לפי עשרו וא"כ קשה מ"ש אפי' כסא דהרסנא לזה תי' היינו שהשעה דחוק' לו ונסתפק רבינו הטור מה נקרא שהשעה דחוקה לו דנ"מ לדידיה שהיה לו מעט משלו והיה צריך לאחרים דהיינו מסתמא היו נותנין לו סיפוק לכל שבוע כדרך שנותנים ללומדים בקהילות קדושות וצריך שתדע דהך דר"ע דאמר עשה שבתך חול היינו שאין נותנין לו מן הצדקה בשבת כי אם על ב' סעודות כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת דף קי"ח) וא"כ היה ספק לרבינו אם הוא בכלל זה כיון דצריך לסיפוק אחרים וזהו צדקה ממילא לא נתחייב בשבת רק בב' סעודות וגם אינו בכלל חיוב עונג כלל א"ד דהשעה דחוקה היינו שאין לו כלל משלו ומוטל הכל על הצדקה וזה נפשט לו מדברי רש"י שדרש סמוכים במשניות ואלו לא היה דברי רש"י הייתי מפ' דבן תימא לא מיירי כלל בשבת אלא מדרך מוסר על מדותיו של אדם כמ"ש רבינו בריש א"ח אלא דמדברי רש"י למד דזה קאי על שבת ומחלק דההיא דר"ע מיירי בשעה דחוקה ביותר דהיינו שאין לו משלו כלום אלא מוטל הכל על הצדקה. אבל ב"ת אמר דאדם יהא עז כנמר להשתדל שיהי' לו מעט משלו ואז אינו מוטל כו' על הצדקה ממילא היא בכלל חיוב ענג אבל א"א לומר דב"ת מיירי ממי שידו משגת דבזה לא היה צ"ל הוי עז כנמר נמצא יש ג' חלוקות אם הוא איש אמוד וראוי לו לצמצם במזונות כדי שלא יהיה עני מ"מ בשבת לא נאמרה כן ויכבד לפי יכלתו ואם הוא איש שיש לו מעט משלו וצריך לאחרים הוא בכלל חיוב ענג והיינו ההיא שאמרו אפילו בדבר מועט לכבוד שבת כגון כסא דהרסנא וכ"ש דחייב בג"ס אבל אם השעה דחוק' לו ביות' דהיינו שאין לו כלום משלו ומוטל הכל על הצדקה אז אינו בכלל חיוב ענג ואין חייב אלא בב' סעודות והיינו דר"ע עשה שבתך חול כו'. וע"כ סיים הטור ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו' פי' שראוי לו להביא עצמו לידי חיוב ענג דחיובו אם יש לו מעט משלו וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול ממילא יהיה לו מעט משלו כו' כנלע"ד ברור ונכון וראיתי פי' דחוקי' בד"א והנלע"ד נכון כתבתי. וכתב ב"י דאי' פ' ע"פ תנא דבי אליהו אע"פ שאר"ע עשה שבתך חול אבל עושה דבר מועט אר"פ כגון כסא דהרסנא כדתנן ר"י ב"ת או' הוי עז כנמר כו' ופירש"י הוי עז התחזק במצוה יותר מכדי יכלתך ונראה דרש"י ל"ג בגמ' הך לישנא וכדתנן דהא רש"י במסכת אבות יליף האי מילתא מכח סמיכות המשניות שזכרתי ולעד"נ ששפיר גרס רש"י הך לישנה כדתניא דאי לאו סמיכות ה"א דר"י ב"ת לא מיירי מענין שבת ומכח הסמיכות דרשי' ליה ובא רש"י במסכת אבות שלא תקשה מנלי' לתלמוד באמת דבן תימ' מיירי משבת לזה גילה רש"י שם באבות דמסמיכות ילפינן לה ונמצא הכל ניחא בס"ד. דרך קצרה בפי' דברי הטור דאיכא למיפרך תרי גמרות אהדדי דהיינו הא שאמרו צריך לענג שבת דוקא ואיתא עשה שבתך חול משמע שא"צ להתענג כלל וע"כ לומר שיש חילוק בין שעה דחוקה או לא ואיתא תו דאפי' בכס' דהרסנ' סגי ויש כאן ספק אם יש כאן ג' חלוקות או אין כאן אלא ב' וההיא דכסא דהרסנ' הוי בכלל עשה שבתך כו' ונ"מ מזה לענין הדין דרבינו הטור שהיה לו מעט משלו וצריך לאחרים. אם נימא שאין כאן אלא ב' חלוקות ומי שיש לו מעט משלו הוי בכלל עשה שבתך כו' או יש כאן ג' חלוקות דהיינו מי שיש לו ממון כדי צרכו הוא בכלל ענג שבת כפי יכולת ומי שיש לו מעט משלו הוי בכלל אפי' בכסא דהרסנ' ומי שאין לו כלל משלו הוא בכלל עשה שבתך חול ופשט לו מההיא דרש"י דפי' ההוא דעז כנמר לענין שבת וזה ע"כ לא איירי באיש שיש לו כל צרכו דא"צ זירוז דאין כאן חסרון כיס ופשיטא שחייב בענג שבת וג"כ לא מיירי בעני גמור שאפילו מעט אין לו שלזה לא מהני זירוז אלא ודאי דמיירי שיש לו מעט משלו שהוא צריך זירוז שיענג ואפילו בכסא דהרסנ' די בכך וע"כ סיים הטור דחוקה ביותר להורות על חלוקה הג' וסיים רבינו שצריך לצמצם כו' דהיינו שכל אדם אפילו אין לו מעט יראה שיהיה לכל הפחות מכת האמצעי' דהיינו עכ"פ בענג שבת ולא מן הכת הג' וזה כונת הגמ' תנא דבי אליהו אע"פ שאר"ע עשה שבתך חול כו' ואפילו בכסא דהרסנ' פי' אעפ"י שיש ג' חלוקות והחלוקה הג' פטור לגמרי מ"מ כיון שיש חלוקה אמצעית היוצאות אפילו בכסא דהרסנ' יראה כל אדם שיהיה בכלל אמצעית וכפי' דברי הטור: בגמרא פ"ב דביצה אמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כו' ופירש"י על פסוק זכור את יום השבת כבית שמאי והרמב"ן כתב שם דהלכה כב"ה וכתב מו"ח ז"ל מצאתי בשם א"ז דהלל מודה דכב"ש עדיף וראיה עוד ממעשה בקצב בפרק כל כתבי שהיה מתפאר שעשה כב"ש:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רמ״ב

רמ״ב:ב׳מ״ט א׳ (ס"ק א) לכבד כו' כמו שכ' סי' רפ"ח. די"א אם התענית תענוג לו מותר להתענות בשבת הרי דהכל הולך אחר טבע האדם במה שהוא מתענג: ב׳ אם הערלים מייקרים כו' וראיה ממשנה סופ"א דכריתות דתנן אשה שיש עליה חמש לידות והיא צריכה להביא קרבן לכל לידה דהיינו עשירה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת. ועניה שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה ואחד לחטאת. וכ"ז שלא הביאה קרבנה אע"ג שטבלה סוף מ' יום לזכר וסוף פ' יום לנקבה ומותרת לבעלה מ"מ היא נקראת מחוסרת כפרה ואסורה לאכול קדשים עד שתביא קרבנה ה"ה לענין קדשים טמאה. ואם היא חייבת ה' לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים דהקרבן אצלה לטהרה לקדשים כמו המקוה לטהר הטמא. שאע"פ שנטמא פעמים רבות בטבילה אחת טהור כן היא טהורה לקדשים ע"י קרבן א' ומ"מ שאר הקרבנות עדיין הם עליה חובה להביאן אח"כ ותנן התם מעשה שעמדו קינים (קן מיקרי שתי תורים או שני בני יונה) בירושלים בדינרי זהב אמר רשב"ג המעון הזה (ר"ל נשבע בבה"מ) לא אלין הלילה עד שתהי' בדינרי כסף. נכנס לב"ה ולימד האשה שיש עליה ה' לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינין בו ביום ברביעי דינרי כסף. וכתב רש"י אע"פ שהקיל על ד"ת עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו להביא אפי' אחד. ויאכלו קדשים בטומאת הגוף וע' במס' ב"ב דף קס"ו ע"א בתוס' ד"ה ה"ג נכנס כו' וא"כ ה"ה די"ל כן לענין דגים ואע"ג שיש לחלק דגבי קניית דגים לא יחדלו לקנות אפי' יהיו ביוקר דהא כל מזונותיו ש"א קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאת שבת וי"ט והמוסיף מוסיפים לו כו' מ"מ הא כתבו התוס' בביצה דף ט"ו ע"ב וכן בפסחים דף קי"ג דהא דאמרי' דלוו עלי ואני פורע היינו דוקא ביש לו לפרוע אבל אין לו לפרוע האמר ר"ע עשה שבתך חול כו' א"כ מי שהשעה דחוקה לו יחדל מלקנות דגים כשהוא ביוקר עכת"ד צ"צ. ובס' א"ר ובס' ת"ש הביאו בשם ב"ה דמ"מ אם מייקרים עד שליש צריכים לקנות דקי"ל הידור מצוה עד שליש והם חולקים דמה בכך מ"מ יש לחוש שימנעו כלל מלקנות ועדיף למעט כיבוד שבת א' ושתים כדי לכבד שבתות הרבה. כתב בספר ע"ש משמע בסוגיא דפסחים דף ס"ח ע"ב כתוב א' אומר עצרת לה' אלהיך וכתוב א' אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד. ר"א אומר או כלו לה' או כלו לכם. ר"י אומר חציו לה' וחציו לכם. אמר רבא בשבת כ"ע מודים דבעי' לכם(כ"כ מ"א שהיתה גרסת הע"ש) דכתיב וקראת לשבת עונג ואולי הוי קשיא לבעל ע"ש כיון דקי"ל כר"י א"כ אי כוונת רבא דבשבת כ"ע ס"ל דבעי' נמי לכם דהיינו חציו לה' וחציו לכם א"כ עיקר מימרא דרבא אתי לאשמועי' אליביה דר"א והוא דלא כהלכתא (וע' ב"ח) ולכן היה מפרש דבשבת ר"י מודה דכולו לכם: ג׳ עס"ס ר"ץ דשם מבואר להדי' דלא כע"ש והוא מירוש' דעכ"פ צריכים לקבוע מדרש בשבת והפועלים צריכים ללמוד יותר מת"ח ע"ש: ד׳ ובב"י ר"ס רפ"ח. ר"ל שהביאו דברי הש"ס דפסחים הנ"ל והגרסא המוטעת דע"ש בשבת כ"ע מודים דבעי' לכם ולא הביא תיבת נמי: רמ״ב:ב׳נ׳ א׳ (ס"ק ב) שהשעה כו' והאמרי' פ' כ"כ דף קי"ח ע"א דפליגי רבנן ור' חדקא כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת רבנן סברי ג' סעודות ור' חדקא סבר ד' סעודות והביא מתני' דפאה דתנן מי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה שהיו מחלקים לעניים כל ע"ש לכ"א מזון לז' ימים וכיון שי"ל י"ד סעודות הרי י"ל מזון שבוע א' ולכן לא יטול והקשה הא בעי לכל שבוע ט"ו סעודות דהא בשבת צריך ג' סעודות ומשני דא"ל מאי דבעית למיכל במוצאי שבת אכול בשבת בסעודה ג' ופריך א"כ דלא כר"ח דהא לדידי' בעי ד' סעודות לשבת ועדיין חסר לו אחד ומשני אלא הא מני ר' עקיבא דאמר עשה שבתך חול כו' וכדי שלא יצטרך ליטול מן הצדקה התירו לו למעט בסעודת שבת ולאכול רק כמו בחול: ב׳ ומ"מ אם אין לו כו' דבהא הרמב"ם מודה כמו לר"ח דע"כ צ"ל דהתירו לו למעט א' מסעודת שבת כדי שלא יצטרך ליטול מן הצדקה כן הדין לרבנן. וקי"ל כר"ע אלא היכי דאפשר נתן הרמב"ם תקנה שלא יצטרך למעט מסעודת שבת: ג׳ עמ"ש סי' רס"ג ס"ב כנ"ל ר"ל דשם כתוב אם אין לו נר לשבת צריך לחזור על הפתחים שיהי' לו נר וע"ש מ"ש מ"א ודע דמ"מ מי שאין לו משלו כלום והגבאי נותן לו מצדקה צריך ליתן לו מזון ג' סעודת לשבת כ"ה להדיא במשנה במס' פאה וכ"כ התוס' בשבת דף קי"ח ובס' ת"ש הוסיף דגם כסא דהרסנא צריך הגבאי ליתן לו. והנה בס' ת"ש כ' ג' דינים מחולקים בענין זה מי שאין לו רק מזון י"ד סעודות (ולהרמב"ם יש לזה תיקון כנ"ל) או מזון שני סעודות לא יאכל סעודה ג' וגם א"צ לכבד השבת בכסא דהרסנא ומי שיש לו ט"ו סעודות דודאי חייב בסעודה ג'. ועז"א בפסחים דף קי"ב ע"א תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך כו' מ"מ עושה דבר מועט לכבוד שבת מאי ניהו אר"פ כסא דהרסנא. דין ג' הוא מ"ש הטור וכפי' הע"ש שהי' לו מעט משלו ולא הספיק לפרנסתו והוצרך ליטול מאחרים ובודאי חייב בג' סעודות וגם בכסא דהרסנא אלא נסתפק הטור אם מחויב לכבד שבת כמו עשיר והדר פשט לנפשי' דחייב לצמצם כל השבוע כדי לכבד השבת כעשיר דהיינו דגים גדולים ותבשיל של תרדין: ד׳ לוין ברבית. היינו מגוי אבל זולתו אפי' מישראל מומר אסור כ"א לצורך פקוח נפש ועיין בי"ד סי' ק"ס סעיף כ"ב ובט"ז שם: רמ״ב:ב׳נ״א א׳ (ס"ק ג) כבוד כו' שלא יכבסו בע"ש כו' וה"ה בג' וד' שרי ובספר א"ר כ' דעיקר התקנה הית' לכבס לכבוד שבת אלא דבע"ש אין פנאי לכן תיקן שיכבסו בה'. ומ"א י"ל ס"ל מדאמרי' (ב"ק דף פ"א ע"א) יו"ד תקנות וכו' ומכבסים בה' בשבת דלא היתה תקנות עזרא כ"א מי שצריך לכבס לצורך שבת שאין לו מכובסי' צריך לכבס בה' אבל מי שאין לו מכובס וצריך לכבס שמחוייב לכבם לכבוד שבת א"צ לזה תקנות עזרא וע"ז לא תיקן כי הוא בכלל עונג שבת: רמ״ב:ב׳נ״ב א׳ (ס"ק ד) לעשות כו' שיאכל חולין כו' כ"ה בירוש' שצוה ר"ח לרב אע"כ בי"ט בלא"ה כו' וא"כ ה"ה שבת: ב׳ דביתהו דר' חנינא כנ"ל: ג׳ שהטעם שצ"ל פת כשר. דהיינו פת ישראל דהא מה"ט לא הזהיר ר"ח לרב על י"ט ושבת דבלא"ה מצד קדושת שבת וי"ט אכל פת טהור וא"כ לדידן דא"א ליזהר מטומא' עכ"פ בשבת וי"ט צריך פת ישראל אפי' מי שאינו נזהר בחול מפת גוי דאם יאכל פת גוי בשבת מה בצע באפייתו לצורך שבת כיון דאוכל גם מפת גוי אך בספר א"ר השיגו דע"כ רמ"א לא דייק דבריו מהטור דהא הטור כתב דעל י"ט לא היה צריך להזהירו דבלא"ה היה אוכל בטהרה דהא חייב אדם לטהר א"ע ברגל וא"כ איך יליף רמ"א שבת מיניה דהא בשבת אין אדם צריך לטהר א"ע אע"כ דרמ"א דייק כן מן המרדכי וכן נרשם בש"ע וכ"ה בד"מ סי' תר"ב ס"ק ב' ובמרדכי כ' דעל י"ט ל"צ להזהירו דבלא"ה היה אופה לכבוד י"ט ור"ל אע"ג שלא היה כוונת האפיה משום טהרה אלא משום כבוד י"ט מ"מ כיון שנאפ' בביתו בודאי היה טהור ומזה יליף רמ"א כיון דמוכח דזה הוא מכלל כיבוד י"ט לאפות לצורך י"ט א"כ ה"ה בשבת צריך לאפות לכבוד שבת וא"כ אין מזה ראיה דאם אפה לכבוד שבת ולא הספיק לו וכדומה שאינו רשאי לאכול פת גוי וכן הסכים בספר ת"ש לפי שאבדה חלתו ש"ע. ר"ל אדה"ר שהיה חלתו ש"ע ור"ל כמו שהעיסה מתוקנת ע"י הפרשת חלה כן העולם לא ניתקן כ"א אחר בריאת אדם הראשון כי כל תכלי' העולם אינו אלא בשביל מין האדם וכמ"ש רש"י ס"פ בראשית ולאשר אדה"ר נברא ע"ש וחטא ע"י חוה בע"ש לכן התיקון ג"כ ראוי בע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א