סימן רכג – מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך, – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רכג – מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

א יָלְדָה א אִשְׁתּוֹ זָכָר, מְבָרֵךְ: ב הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְגַם הִיא צְרִיכָה לְבָרֵךְ כֵּן. { הַגָּה: וְאִם מֵתָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵידָתָהּ, מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ, דְּהָא לֵיכָּא הֲטָבָה לְאַחֲרִינֵי; וְכֵן אִם מֵת הָאָב קֹדֶם שֶׁיְּלָדַתּוּ, הִיא מְבָרֶכֶת שֶׁהֶחֱיָנוּ כֵּן נִרְאֶה לִי } (לְיַשֵּׁב ג הָרַשְׁבָּ"א סִימָן רמ"ה); { וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל } ד { בִּבְרָכָה זוֹ, שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה אֶלָּא רְשׁוּת, וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט שֶׁרַבִּים מְקִלִּים בְּאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת. } ב ה מֵת אָבִיו, מְבָרֵךְ: ו דַּיַּן הָאֱמֶת; הָיָה לוֹ מָמוֹן ז שֶׁיְּרָשׁוֹ, אִם אֵין לוֹ אַחִים מְבָרֵךְ גַּם כֵּן: שֶׁהֶחֱיָנוּ; וְאִם יֵשׁ לוֹ אַחִים, בִּמְקוֹם שֶׁהֶחֱיָנוּ מְבָרֵךְ: ח הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. { הַגָּה: שֶׁאֵין מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ שֻׁתָּפוּת בְּאוֹתָהּ טוֹבָה } (טוּר). ג בָּנָה ט בֵּית חָדָשׁ, אוֹ קָנָה י כֵּלִים חֲדָשִׁים, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ תְּחִלָּה, אוֹ קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם, שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְלָאו דַּוְקָא חֲדָשִׁים דְּהוּא הַדִּין יא לִישָׁנִים, אִם הֵם חֲדָשִׁים לוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמְרוּ חֲדָשִׁים אֶלָּא לַאֲפוּקֵי אִם מְכָרָן וְחָזַר וּקְנָאָן. ד בִּשְׁעַת יב הַקִּנְיָן יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בִּקְנִיָּתָן, וּכְשֶׁיִּלְבְּשֵׁם מְבָרֵךְ: יג מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. ה קָנָה כֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם הוּא יד וּבְנֵי בֵּיתוֹ, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; אִם נָתְנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁהִיא טוֹבָה לוֹ טו וְלַנּוֹתֵן. ו עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, כְּגוֹן חָלוּק, אוֹ מִנְעָלִים וְאַנְפְּלָאוֹת (פי' מִנְעָלִים קְטַנִּים שֶׁחוֹפִין רֹב הָרֶגֶל), אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם; וְאִם הוּא עָנִי וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, טז יְבָרֵךְ. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ עָנִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל חָלוּק וּמִנְעָלִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין } (טוּר בְּשֵׁם תוס' וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ל"ו), { הַמִּנְהָג לוֹמַר לְמִי שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ: תְּבַלֶּה וְתִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לוֹמַר כֵּן עַל מִנְעָלִים אוֹ בְּגָדִים הַנַּעֲשִׂים מֵעוֹרוֹת שֶׁל } יז { בְּהֵמָה דְּאִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים לְהָמִית בְּהֵמָה אַחֶרֶת תְּחִלָּה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בֶּגֶד אַחֵר, וּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו } (תְּהִלִּים קמה, ט) (מהרי"ו בִּפְסָקָיו) { וְהִנֵּה הַטַּעַם חָלוּשׁ מְאֹד וְאֵינוֹ נִרְאֶה, מִכָּל מָקוֹם רַבִּים מַקְפִּידִים עַל זֶה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ. }

באר היטב – סימן רכג – מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

א א אשתו. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע. מ"א: ב הטוב והמטיב. וישתחוה כנגד מזרח ויברך מ"כ. אף שהיה לו כבר בנים. ט"ז: ג הרשב"א. וט"ז כתב דכרבינו המחבר עיקר דאפי' מתה אשתו מברך הטוב והמטיב ומ"ש הרשב"א שהחיינו היינו חוץ מהטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ובתשו' חו"י סי' רל"ז ע"ש ועיין יד אהרן: ד בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאיתא בגמרא שהיא רשות. אבל רבים מקילין בכל הברכות כיוצא בו ואינו נכון דמאי דאתמר אתמר. מ"א: ב ה מת אביו. וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוו בכלל שמועות רעות. מ"א: ו דיין האמת. וצריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה דיין האמת ודוקא אביו או שאר אדם כשר שהוא מצטער עליו אבל שאר אדם א"צ לברך וע"כ נוהגין העולם לומר ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות ועכ"פ באביו או קרוביו או אדם חשוב מכ"ש במיתת ת"ח חייב לברך דוקא בשם ומלכות. ב"ח וט"ז: ז שירשו. מכאן רצה להוכיח בהלק"ט ח"ב סי' קס"ב דאם היה יודע מתחלה שהיו לו נכסים אין מברך הטוב והמטיב ע"ש ואינו מוכרח: ח הטוב והמטיב. ועל מה שנתבשר ראשון מברך ראשון אם א"ל מת אביו והניח מעות יאמר דיין האמת ואח"כ הטוב והמטיב וכן להיפוך ואם משני בני אדם כאחד יקדים הטוב דאקדומי פורעניות לא מקדמינן הלק"ט ח"א סי' ר"ה: ג ט בית חדש. קהל שבנו או קנו בה"כ או נסתר וחזרו ובנאוהו יעמוד ש"צ ויברך בקול רם הטוב והמטיב הלק"ט ח"ב סי' קע"ט: י כלים חדשים. ואין להקל בברכה זו. ודוקא כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך מ"א. אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על הספרים והיד אהרן פסק דאין לברך על הספרים ע"ש ועיין בסוף תשובת מהר"י בי רב שהקונה ס"ת שיברך שהחיינו והסכימו עמו כמה גדולים ע"ש. ובספר נאמן שמואל סי' ז' כתב שלצאת ידי ספק יברך על (ס"ת) [פרי חדש] בפעם ראשונה שקורא בס"ת ע"ש וע"ל סי' כ"ב מש"ש: יא לישנים. מחליף כלים שניהם יברכו. הלק"ט ח"א סי' ר"ז: ד יב הקנין. דהיינו משעה שקנה הבגד אע"פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשותו ממנו מלבוש ט"ז. ומ"א כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו ע"ש: יג מלביש ערומים. והקונה כובע יברך עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל הלק"ט ח"א סי' ה' והמני"ח כתב שם בלא שם ומלכות: ה יד ובני ביתו. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב ב"ח ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפתתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו. מ"א: טו ולנותן. בתשו' פרח שושן כלל א' סי' י"ב כ' דהתוס' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כהירושלמי הזה ובודאי אלו היה רואה הב"י כל הני רבוותא לא היה פוסק כהירושלמי ומש"ה העלה שם במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ומהר"ש אלגזי פסק דהיתומים יברכו מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע"ש בתשו' שנדפסו בסוף ספר שמע שלמה ולכ"ע לא יברך הטוב רק המקבל ולא הנותן. שם בפרח שושן ועיין מ"א וט"ז ובס' בני חייא וביד אהרן: ו טז יברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. כנה"ג בשם הרדב"ז מ"א: יז בהמה. אפי' טמאה כגון פי"א בל"א אפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה. כנה"ג שם ומ"א:

מגן אברהם רכ״ג – סימן רכג – מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

א׳ ילדה. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע כמ"ש ססי' רכ"א: ב׳ מברך. ישתחוה נגד מזרח ויברך (מ"כ): ג׳ בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר: ד׳ מת אביו. וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוי בכלל שמועות רעות והעולם נהגו לאומרו בלא שם ומלכות ואינו נכון (ב"ח) ועבי"ד סימן ש"מ ס"ו: ה׳ כלים חדשים. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דסומכין עמ"ש התו' בפ"ד דסוכה בשם רב שרירא גאון דאין מברכין כיון שאינו בא מזמן לזמן ע"ש ד' מ"ו ומ"מ אין להקל, ונ"ל דוק' כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לאו ליהנות ניתנו, אין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן כמ"ש סימן כ"ב ע"ש אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על ספרים: ו׳ בשעת הקנין. דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו כנ"ל דהא קי"ל אומן קונה בשבח כלי וכ"מ סי' ת"ר: ז׳ הוא וב"ב. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב (ב"ח) ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפחתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו: ח׳ לו ולנותן. שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י ממון לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן (הרא"ש) וצ"ע דבא"ע סי' כ"ז סס"ט כתב דוקא באדם חשוב יש הנאה לנותן שמקבל ממנו אבל בלא"ה הרבה עשירים פושטין ידן לקבל מתנות וא"כ מאי הטבה יש לנותן וכ"מ בח"מ סי' ק"ץ ס"ו ועבי"ד סי' ק"ס סט"ו וצ"ע: ט׳ וי"א דאפי' עני. דדוקא בגד צמר וכדומה דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם בני אדם מתחדשים להם לפרקים מועטים מה שא"כ אלו שרגילים להתחדש לסתם בני אדם (שם): י׳ וכן נוהגין. ורדב"ז כ' שהתוס' איירי בעשיר אבל בעני מברך ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך: י״א מעורות של בהמה. אפי' טמאה כגון פי"א בל"א ואפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רכ״ג

א׳ ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. ב"י כ' ונראה דאפי מתה אשתו מברך הטוב דהא מ"מ טובה היה לה בעת שילדתו עכ"ל ורמ"א כאן בהג"ה חולק ונ"ל כדברי ב"י ולאו מטעמיה דהיאך יברך על מה שאינו שייך בשעת ברכה אלא נ"ל דאפי' לאחר מיתתה יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם ומצינו ברכה זו על טובה דלאחר מיתה דהא אמרינן בפ"ג שאכלו תקנו הטוב והמטיב בב"ה על שתקנוהו תחלה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ושלא הסריחו וכתוב בתשובת רשב"א סי' רמ"ה דנולד לו בן חייב לברך שהחיינו ואף שהיו לו כבר בנים כמו בכלי' חדשים בסמוך וכתב שלא ראה גדולים נוהגים כן אפשר שחשבוהו לההיא דפרק הרואה רשות כמו ההיא דקרא חדתא בפ' בכל מערבין כיון דלא אתא מזמן לזמן והוקשה לרמ"א דהא בגמ' איתא דמברך הטוב והמטי' ולא שהחיינו וע"כ מוקי לההי' דרשב"א במתה אמו בלדת' דאז ליכ' הטבה לאחרינ' וע"כ מברך שהחיינו ולא משמע כן בל' הרשב"א דמיירי דוקא בענין זה דלא ה"ל למכתב סתם אלא נראה דהרשב"א מפרש מ"ש בגמ' מברך הטוב כו' היינו נוסף על שהחיינו וכעין שכתוב בסמ"ק הביאו הטור בסמוך שאם קנה לו ולביתו מברך גם הטוב והמטיב משמע דשהחיינו מברך ג"כ וכן בסמוך מת אביו שאמרו מברך הטוב והמטיב פירושו אחר שיאמר ברוך דיין האמת: ב׳ במקום שהחיינו. בטור לא כתוב הך במקום ונוכל לו' דס"ל כהרשב"א שזכרנו בסמוך דהטוב הוא נוסף על שהחיינו: ג׳ בשעת הקנין. נ"ל דהיינו משעה שקנה בגד אע"פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשות ממנו מלבוש אע"ג דרחוק עדיין מן ההנאה שהרי באשר"י מדמה אותו לירידת גשמים אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד: ד׳ קנה כלים כו' מברך הטוב כו' בטור כתוב מברך גם הטוב א"כ צריך לברך תחלה שהחיינו וכמ"ש בס"א: כל הברכות הכתובים בזה הסי' פשוט שהם בשם ומלכות זולת בברכת דיין האמת שבודאי יש לאומרו אפי' על אחר שמת ולא זכרו אביו רק משום ברכות אחרות השייכים לו אלא דמנהג העולם בשמיע' שמת אח' שאומרים ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות אלא במי שיש לו צער במיתתו וכ"ש באדם חשוב שמת ודאי י"ל בשם ומלכות שזהו בכלל שמועות רעות ח"ו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ה בשם הראב"ד לענין ברכה דמשנה הבריות:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רכ״ג

רכ״ג:א׳תתקמ״ד א׳ (ס"ק ג') בברכה זו כו' דאית' בגמ' (עירובין דף מ' ע"ב) כו' ולכן מקילין כו' וזה כוונת דמ"א ומזה נתפשט כו': רכ״ג:א׳תתקמ״ה א׳ (ס"ק ד) מת אביו כו' ועבי"ד סי' ש"מ ס"ו מהו נקרא אדם כשר. ודין הקריעה באדם כשר ועיין בט"ז שכתב דמנהג שלא לומר שם ומלכות על אדם אחר אלא על מי שנצטער במיתתו אבל על ת"ח ח"ו ודאי יזכיר שם ומלכות: רכ״ג:א׳תתקמ״ו א׳ (ס"ק ה) כלים כו' דמצות לאו ליהנות נתנו וא"כ אין לברך על ההנא'. ואי יברך שהחיינו על קיום המצוה עז"כ דאין מברכים על מצות כ"א הבא מזמן לזמן: רכ״ג:א׳תתקמ״ז א׳ (ס"ק ו) בשעת כו' דהא קי"ל אין אומן קונה בשבח כלי וכ"מ בסי' ת"ר ר"ל בסי' ת"ר כ' כיון דשני י"ט של ר"ה כיומא אריכתא דמי לכן בקידוש דליל שני כשיברך שהחיינו טוב לכתחלה שילבש בגד חדש ויצטרך עכ"פ לברך שהחיינו בלא"ה משום הבגד. וע"כ לא קנאו בי"ט וא"כ הרי בידך שהחיינו על הבגד בשעת קנין אע"כ צ"ל דבסי' ת"ר מיירי שקנה בגד ונתנו לחייט לעשות ממנו מלבוש דכה"ג מברך בשעת לבישה ומ"מ מ"ש דהא קי"ל אין אומן קונה בשבח כלי ע"כ ט"ס יש כאן חדא דאיך יגרום מה שאין אומן כו' לברך בשעת לביש' ועוד דהא באמת אין זה פסק ברור ומספקא לן מלתא אי קונה בשבח כלי או לא וכמ"ש בי"ד סי' ק"ך אם נתן כסף לאומן גוי לתקן דלמ"ד דאומן קונה בשבח כלי הוי כאלו קנה כלי מגוי וצריך טבילה וברכ' ולמ"ד אין אומן קונה א"צ טבילה ופסק רמ"א לטבלו בלי ברכה וכן בח"מ סי' ש"ו וע"ש בסמ"ע וש"ך וכן בא"ע סי' כ"ה לענין קדושין ובכל מקומות הללו מבואר דיש בזה מחלוקת הפוסקים ואולי צ"ל הא איכא מ"ד דאין אומן קונה בשבח כלי ור"ל אי הוי קיי"ל דקונה בשבח כלי אפילו בירך בשעת קנין מ"מ כשגמר האומן הכלי והביאו לו צריך שוב לברך שהחיינו דהא עכשיו קנה מן האומן שבח הכלי והוי כאלו קנה כלי אחר ומה"ט לאותו מ"ד צריך טבילה וברכה. אך כיון דאיכ' מ"ד דאין אומן כו' וא"כ לדידיה אם בידך בשעת קנין שוב א"צ לברך אחר גמר הכלי ולכן מה לו להכניס א"ע בספק ועדיף טפי שלא לברך בשעת קנין ואז ודאי יברך אחר גמר הכלי: רכ״ג:א׳תתקמ״ח א׳ (ס"ק ז) הוא וב"ב כולי ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב. וז"ל הב"ח ועל מה שקנה לב"ב מברך הטוה"מ. דטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו ב"ב מלובשים במלבושי כבוד כו'. והמטיב לאחריני הם ב"ב שנהנין בטובה זו בכלים שקנה להם עכ"ל: ב׳ ונ"ל כו' אבל לעבדו כו'. זה קאי ע"ד הב"ח דבעבדו ושפחתו לא מקרי טוב לדידיה דהוי כאלו מכר להם וכי נאמר שהמוכר שמח ומקרי טוב לו במה שקנה לוקח אבל דין הנזכר בש"ע שקנה כלים שמשתמשים בו הוא וב"ב אפילו אין לו אשה ובנים רק עבדים אפילו הכי מברך הטוב והמטיב כיון דהוא משתמש בו הוי הטבה לדידיה וגם הטבה לאחריני אף דהוי כמכרו להם. מה בכך מ"מ לא גרע מאם יש לאחר חלק בשדהו דמברך הטוב והמטיב דהוי ג"כ זר לגבי': רכ״ג:א׳תתקמ״ט א׳ (ס"ק ח) לו ולנותן כו' וצריך עיון דבאה"ע כו' בהא דקי"ל אם נתנה האשה לאיש להתקדש לו אינה מקודשת מ"מ אם הוא חשוב מתקדשת דהוי כאלו קבלה היא מן האיש דהיינו בהאי הנאה שקיבל מהאשה מתנה חשובה לה כאלו קבלה ממון: ב׳ וכ"כ בח"מ לענין קנין כסף. דאי נתן המוכר ללוקח כסף אם הלוקח אדם חשוב הוי הנאה שקיבל מן המוכר כאלו קיבל המוכר מן הלוקח כסף וקנה לוקח ומ"מ בעי' שיהי' הלוקח אדם חשוב: ג׳ ועבי"ד סי' ק"ס שכ' דאפי' אינו אדם חשוב מ"מ נקרא קבלתו לגבי הנותן הנאה דאי לאו דא"ל להנותן הנאה לא הוי יהיב ליה. אלא דאי אינו אדם חשוב לא חשיבה ההנא' כ"ה שיהי' קרוי כסף ויהי' שוה פרוטה לקדש בו אשה או לקנות בו דבר מה ולפ"ז אפי' אינו אדם חשוב מ"מ י"ל דמצי למימר הטוב והמטיב דהיינו טוב לדידיה דעכ"פ לגבי נפשיה הנאה מקרי ומ"א אפשר ס"ל כיון דההנא' קלישא כ"כ דאינו נקרא כסף ואינו שו"פ ה"ה דאין לומר עליו לשון הטוב דלא מקרי הנאה מועטת בהאי הטבה ולכן הניח הדבר בצ"ע: רכ״ג:א׳תתקנ״א א׳ (ס"ק י) וכן נוהגים. ורדב"ז כתב שהתוס' כו' ר"ל דהא טעם המנהג דס"ל עיקר כדעת התוס' והן הי"א שכ' רמ"א דאפי' עני אינו מברך על חלוק כו' אבל רדב"ז כ' דגם התוספות מודים לדעה א' דעני יברך על חלוק ומנעלים וא"כ אין למנהג על מי לסמוך לדעת הרדב"ז:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א