——–
שאלה: בעל חנות שזורק עיתונים שנשארו בחנות לאשפה בהצנע, שלא יבחינו במעשיו, האם מותר להוציא את העיתונים מהאשפה ולמוכרם לאחרים.
תשובה: מפורש בגמרא (בבא מציעא ל:) דמותר לזכות בחפץ שהפקיר חבירו ולתבוע דמים בשביל זה, דאיתא התם: רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא (היה הולך בדרך), פגע ביה ההוא גברא (פגש אותו אדם) הוה דרי פתכא דאופי (שהיה נושא חבילת עצים), אותבינהו וקא מיתפח (והניח את העצים על הארץ, ונח מעט. כשהיה מוכן להמשיך בדרכו), אמר ליה (לרבי ישמעאל ברבי יוסי) דלי לי (טעון את העצים עלי), אמר ליה (שאל אותו רבי ישמעאל) כמה שוין (העצים שלך), אמר ליה פלגא דזוזא. יהיב ליה (רבי ישמעאל נתן לו) פלגא דזוזא (וקנה ממנו את העצים) ואפקרה (ואח"כ הפקיר את העצים, שלא היה צריך להם, רק קנאם כדי להפטר ממצות טעינה. כיון שראה אותו אדם שהפקיר את העצים), הדר זכה בהו (חזר וזכה בהם לעצמו, ורצה לבקש שוב מרבי ישמעאל שיעזור לו לטעון אותם), הדר ויהיב ליה פלגא דזוזא (חזר רבי ישמעאל ונתן לו חצי זוז וקנה את העצים) ואפקרה. חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו (ראה רבי ישמעאל שרוצה אותו אדם לחזור ולזכות בעצים), אמר ליה לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו (ואין אתה יכול לשוב לזכות בהם), ע"כ.
הרי דאחר שהפקיר את הדבר, רשאי האחר לזכות בזה באותו מעמד ולתבוע ממנו דמים על זה, וה"ה כאן שבעל החנות הפקיר את העיתונים וזרקם לאשפה, יכול האחר לזכות בהם ולתבוע עליהם ממון.
מיהו כל זמן שלא זורקם לאשפה, רק הוציאם מהחנות והסתירם בצנעא שלא יבחינו במעשיו, אעפ"י שבדעת המוכר לזרוק את העיתונים, בכל זאת כל עוד לא זרקם חייבים לשלם לו, כי עדיין הם שלו. ובדרך כלל בעלי חנויות ומפעלים שמשמידים סחורה וכיוצ"ב עושין כן בדוקא, כדי שלא ירדו המחירים, או שלא יגרם להם הפסד כשידעו שאפשר בסוף היום לקחת את העיתונים וכדומה, והנוטלם חייב לשלם כי עדיין הוא שלו. והראוני שכן העלה בספר חשוקי חמד (עמ"ס שבת עמ' תשז) וכתב, דאין ללמוד היתר ממה שכתב הר"ן (נדרים פה.) בשם הרשב"א, שהנודר שלא יהנה מפירות, שרי לאחר לאכלם בע"כ, כיון שלבעלים אין אפשרות להנות מהם. וא"כ גם כאן, כיון שלבעה"ב אין צורך להשתמש ולהנות מהסחורה חשיב כהפקר. שדברי הרשב"א נאמרו אחרי שנדר ונאסרו הפירות עליו בהנאה.
וציין לספר ארחות משפטים (כלל מב) שדן באחד ששבר בקבוק יי"ש בבית מזיגה, ומיד אח"כ נכנס פתאום ממונה המלך וחיפש ולא מצא דבר, ואילו לא שבר זה את הבקבוק היה מקבל המוזג עונש חמור, וגם היו מחרימים את הבקבוק ולמעשה הנזק הצילו, ובכל זאת כתב, דלשיטת התוס' (ב"ק יז: ד"ה זרק) נחשב כאילו החץ עדיין לא פגע, וכאילו עדיין לא בא הנזק מממונה המלך, ולכן חייב המזיק לשלם כי נחשב לשובר בקבוק חברו, וכ"ש בעניננו דכל זמן שלא זרק את העיתונים אלא עומד לזרקם, הרי הם שלו ואסור לקחת אותם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5