——–
שאלה: אדם לקח בערב סוכות מדוכן למכירת ד' מינים, לולב או אתרוג כדי להראותו לחכם, ועדיין לא עשה קנין בהם. וכשחזר כדי לשלם כבר לא מצא את המוכר, ואינו יודע מי הוא ולמי ישיב את הלולב או האתרוג. – מה יעשה, והאם מותר לו לברך עליו בסוכות.
תשובה: הנה ידוע מה שכתב הנתיבות המשפט (סי' עא, ובסי' קצ סק"ז), דבלוקח במזומנים כל עוד שלא שילם הלוקח את כל המעות, אכתי החפץ של המוכר. ויסודו בדברי הפוסקים בשו"ע (אבהע"ז סימן קכ) לענין גיטין, ובשיטה מקובצת (ריש פרק האומנין).
ולפי זה יוצא, דאם לקח אתרוג במזומן ועדיין לא שילם, הרי האתרוג שייך להמוכר ואינו יוצא. – וכבר כתב במטה אפרים (תרכה, יז) "צריך ליזהר כשקונה לולב ואתרוג והדס, אם קנה בהקפה אף על פי שמשך אותם לביתו, הוא מחויב לפרוע הדמים בעבורם קודם יום טוב" ועיין אלף למטה (סקכ"ח) טעם לזה. – ואם כשקנה בהקפה הזהיר לשלם קודם החג, כל שכן בנידון דידן שהסכימו על תשלום במזומן ממש.
ועיין פתחי חושן (ח"ב הל' פקדון עמ' ל אות עג), דהלוקח כמה לולבים או אתרוגים להראותם לחכם שיברור לו המהודר שבהם, ונאנס ונתקלקלו, חייב לשלם, מפני שהפסיד ממונו של המוכר. ועפ"י הפוסקים שדינו כשואל, שהרי כל הנאה שלו בכל אחד מהם שימצא חן בעיניו, ועכ"פ בכל אופן חייב בגניבה ואבידה שהנאה זו שיכול לברור איזה שירצה, הוי כשוכר ודינו כשומר שכר.
ושוב ראיתי, שכן העלה כבר מו"ר מרן בעל שבט הלוי שליט"א בתשו' שנדפסה בקובץ הבאר (חי"ז אייר תשס"ב, עמ' קה), ואלו דבריו: ומאז נתקשיתי במש"כ הגאון רבינו מטה אפרים (הנ"ל) שכתב להיזהר לשלם בעד ארבעת המינים לפני החג, אבל כתב מטעם אחר, ולדעתי מעיקר הדין אם המוכר היה מצפה שיקיים הלוקח מה שדיברו לשלם לו במזומנים, ועובדא היה אצלי לפני הרבה שנים, שאיזה יהודי אינו מוכר היה מוכר אתרוגים בערב סוכות, ומי שהוא לקח ממנו ואין המוכר מכיר את הלוקח ולא הלוקח את המוכר, והלה אמר שילך לביתו מהר להביא כסף, ובינתיים הגיע סוף היום והמוכר ארז חפציו ונסע מכאן והלוקח רץ ולא מצא אותו ולא הכירו, ואמרתי דלהנ"ל (כוונתו להנתה"מ שהזכרנו) ובמציאות כזה דודאי מכר רק על מנת כסף מזומן, לא יברך עליו ביום ראשון.
אלא שבספר חוט שני (הל' שבת ח"ב, קובץ ענינים עמ' שי) נשאל ג"כ בזה מה יעשה כשאינו מוצא את המוכר, והשיב שדין לוקח הלולב כשומר אבידה, שהרי שומר הוא על החפץ של חבירו עד שישיבנו, ודין שומר אבידה שמוטל עליו לדאוג שהאבידה לא תאבד את ערכה הממוני, כמבואר במסכת בבא מציעא (דף כט:), מצא ספרים קורא בהן אחת לשלושים יום. וכן בלולב הרי הוא מחויב באחריות הלולב לשמור על ערכו, והרי אחרי חג הסוכות הלולב יורד מערכו, וא"כ מוטל עליו לדאוג למוכרו קודם חג הסוכות כדי לקבל את שוויו ולשמור את הכסף עד שיבוא בעליו או שיהיה מונח עד שיבוא אליהו. – ומותר לו למכור את הלולב לעצמו, דהיינו שהוא ישלם לבעל הלולב תמורתו, ועד שימצאנו ישמור את הכסף מדין שומר אבידה, וממילא יש לו לולב כשר שהוא שלו.
ואם תאמר היאך מותר לו למכור את הלולב לעצמו, והא גרסינן במסכת פסחים (דף יג.) שאסור למי שהפקידו אצלו למכור לעצמו את החפץ הנפקד אף אם הוא הולך ונפסד, משום חשדא שיחשדוהו שלקח לעצמו בזול, וכדתניא גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמם, משום והייתם נקיים מה' ומישראל, ופרש"י, ואין מוכרין לעצמם שמא יחשדום שלקחום בזול, עיי"ש. – וי"ל דהיכא שהקונה קבע עם המוכר את מחיר הלולב, לא שייך חשדא שיוזיל לעצמו, אבל בגמרא הבעל דבר עצמו קובע לעצמו את המחיר, ובזה חיישינן שיוזיל לעצמו, עכ"ד החוט שני.
ומה שצידד שדין לוקח לולב כשומר אבידה, אין זה סותר דברי הפתחי חושן (הנ"ל) שכתב דחשיב כשוכר או כשואל, דשאני התם שלקח כמה לולבים להראות לחכם, ויודע מיהו הבעלים. משא"כ כאן שלקח להראות לחכם ואינו יודע מיהו הבעלים.
ואולם יש לעיין בדבריו, כי גם בפקדון או בגבאי צדקה מיירי באופן שידוע שווי החפץ כמה הוא שווה, ואעפ"כ חושדין שמא נתן בזול, א"כ ה"ה כאן יש לחשוד שאין זה המחיר שנקבע בינו לבין המוכר, רק נתן בזול.
ברם, אליבא דהאמת נראה דבשומר אבידה יכול המוצא למכור לעצמו, דאפשר דהחשד שייך רק בפקדון או בגבאי צדקה, דכיון שידוע של מי החפץ רק הוא הולך ונפסד, התירו לו למכור אבל לא לעצמו משום החשד. אבל בשומר אבידה שאין ידוע מי הוא בעל האבידה, ובאמת היה המוצא יכול לקחת הכסף לעצמו בלא ידיעת שום אדם, א"כ למה נחשוד המוצא שיקח בזול, והלא אם בדעתו לגזול הבעלים וליתן להם פחות משוויים, היה יכול לגנוב לגמרי את החפץ לעצמו ולא להחזירו, דאף אחד ממילא לא ידרשנו ממנו, וכיון שרואים שרוצה להשיב האבידה ומחפש את האובד, למה נחשדו שלוקח בזול. – שוב מצאתי שכך כתב בסמ"ע (בחו"מ סימן רסז סקל"ז), דמוצא אבידה הוא בחזקת כשרות ואין חושדין אותו, עיי"ש. ומסתמא כוונתו כטעם הנ"ל.
וא"כ ה"ה כאן בלולב אם היה רוצה לגנוב, לא היה מחפש כלל את המוכר ולא היה משלם כלום. ולכן שפיר יכול להניח ממעותיו בצד וישמרנו עד שיבוא בעליו, ויכול לברך על האתרוג אף ביום ראשון (ודלא כדברי השבה"ל).
אלא שיתכן שצריך ליתן המעות לאדם אחר בכדי שיזכה המעות לבעל האבידה דהיינו להמוכר, ואז יניחנו אצלו, דהרי צריך שיזכו המעות להמוכר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5