——–
שאלה: אדם שאוכל באוטובוס או במסעדה פתוחה, האם דינו כאוכל בשוק דפסול לעדות.
תשובה: מקור הדברים דהאוכל בשוק דומה לכלב מצינו בג' מקומות: – א) בגמרא (קידושין מ:): תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות. אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים. ופירש רש"י (ד"ה ופסול) האוכל בשוק הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל. – ב) בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ב): אית תניי תני שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל בשוק, כהדא רבי אלעזר בר רבי שמעון הוה אכיל בשוקא, חמתיה רבי מאיר, אמר ליה בשוקא את אכיל ובטל גרמיה [הפסיק עצמו ולא אכל עוד שם, פני משה]. – ג) במסכת כלה (פרק י): האוכל בשוק חברו של כלב. והני מילי בנהמא ומידי דרעבתנותא, אבל מידי אחרינא לא.
והקשו התוס' (קידושין שם ד"ה ויש) אהא דאמרו בגמרא דהאוכל בשוק דומה לכלב, מדאמרינן בירושלמי אין שבח לתלמיד חכם לאכול בשוק, משמע דלאחר אין קפידא. ופירש רבינו חננאל, דהכא במאי עסקינן בשחוטף ואוכל. והר"ר אליהו מפרש, כגון שהלך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם, וניחא השתא שקורין כלב שדומין לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט. ור"ת פירש, דאוכל בשוק היינו שאוכל סעודה דפת, דגנאי יותר. – והרא"ש (שם סימן סה) כתב סברת ר"ת ולא הזכיר פת, אלא כתב כך: ור"ת פירש, דהאי אוכל בשוק היינו כשאוכל שם סעודתו.
ויש לדייק בדברי ר"ת שהזכיר סעודה דפת, דסגי שאוכל פת בעלמא בשוק בלא סעודה, דגם אז פסול לעדות. – אמנם הטור (חו"מ סימן לד) כתב, וז"ל: "האוכל בשוק פסול לעדות מפני שאין לו בושת פנים ואינו חושש להעיד , ופירש ר"ח דוקא בחוטף ואוכל, ור"ת פירש דוקא בקובע סעודותיו בשוק". וזהו כדברי אביו הרא"ש ז"ל.
וכתב הב"י, דהרא"ש והטור דרך אחר להם בסברת ר"ת, דהאוכל בשוק היינו קובע סעודתו בשוק, ולא סגי בפת גרידא, וכן ה"ה איפכא כשאוכל סעודה קבועה בלא פת, ג"כ פסול לעדות. – ועיין ב"ח, דמה שכתוב בטור "סעודותיו" דמשמע ברגיל לקבוע, הוא טעות סופר, אלא צריך להיות סעודתו, ואפילו בפעם אחת נמי פסול כיון דסועד בקבע.
והב"ח כתב, דכדברי רש"י נראה עיקר, דאפילו כשאינו חוטף ואוכל ג"כ פסול לעדות, ומה שקשה מדברי הירושלמי שהקשו התוס', תירץ הב"ח, דהיינו דוקא כשרגיל הוא תמיד לאכול בשוק דאין לו בושת פנים, והך דירושלמי אינו אלא באקראי בעלמא, ואפילו הכי אין שבח לתלמיד חכם לאכול בשוק אפילו אכילת עראי או שתיית עראי כגון יין שרף, אבל לאחר אין קפידא.
והנה ברמב"ם (הל' עדות פי"א ה"ה) כתב: וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם. ועיין כסף משנה וב"י (חו"מ סימן לד) שרבינו סובר, דהא דאמרינן פסול לעדות היינו באוכל בפני כל העם, אבל אם אוכל בשוק שאין בו רוב עם אלא קצת עוברים ושבים, לא מיפסיל משום הכי, והיינו ההיא דירושלמי מ"מ אינו שבח לת"ח.
וכתב על זה הב"ח דלא נהירא לחלק בין בשוק בפני כל העם, ובין בשוק דליכא אלא קצת עוברים ושבים, אלא כל שוק שוה כיון דרבים בוקעין בו ולא נאמרו דברי רז"ל לשיעורים. ולכן פירש דברי הרמב"ם, דמשמע מדבריו שכתב "הולכין ואוכלין", דאינו פסול לעדות אלא בדאית ביה תרתי, דאוכל בשוק לפני הכל, וגם בשעת אכילה הולך ואוכל ואינו יושב במקום אחד, והך דירושלמי אינו אלא ביושב בשוק במקום אחד ואוכל, דלאחר אין קפידא ולתלמיד חכם גם זה אינו שבח.
יותר מזה כתב בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן קעז) לדייק מדברי הרמב"ם, דדוקא באוכל דרך הליכה שהוא דרך רעבתנות מיפסל, משא"כ בעומד ואוכל לא מיפסל, ומ"מ גנאי הוא לת"ח, ובהכי מיירי הירושלמי. וכתב שכבר קדמו בזה בשו"ת הרב"ז (או"ח סימן כא).
וכדעת הרמב"ם פסק בשו"ע (חו"מ לד, יח): הבזויים פסולים לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם. וכתב הסמ"ע (סקמ"ד), אבל כשאינו בפני כל העם, אמרו בגמרא דגנאי הוא לתלמיד חכם לעשות כן, אבל אין אדם נפסל בכך. וכ"ה בערוך השלחן (שם סעיף יח): וכן הבזוים פסולים לעדות מדרבנן, והם אנשים שהולכים ואוכלים ברחוב תדיר אכילת קבע בפני כל העם וכו', דכל אלה אין להם תואר אדם אלא כבהמה וכלב.
נפקא לן כמה פירושים בהא דהאוכל בשוק דומה לכלב ופסול לעדות: – א. בשחוטף ואוכל [ר"ח]. – ב. שהולך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם [הר"ר אליהו]. – ג. אוכל סעודה דפת דגנאי יותר [ר"ת]. – ד. קובע ואוכל סעודתו בשוק, ולאו דוקא פת [רא"ש וטור בסברת ר"ת]. – ה. רגיל הוא לאכול תמיד בשוק דאין לו בושת פנים [ב"ח]. – ו. אוכל בשוק בפני כל העם [ב"י בדעת הרמב"ם]. – ז. הולך ואוכל בשוק ואינו יושב במקום אחד [ב"ח בדעת הרמב"ם].
ומעתה לפי כל הפירושים נראה פשוט, דהאוכל באוטובוס או מסעדה אינו בכלל האוכל בשוק, דמיירי באוכל משלו ולא חטף מחבירו, ואינו רגיל לאכול תמיד בשוק, ולא מיקרי אוכל בשוק בפני כל העם, דרק מקצת בני אדם רואים אותו לאכול, ואינו מהלך באמצע האכילה אלא יושב במקום אחד. – ובפרט באוטובוס או במסעדה מקורה, שהוא מקום סגור אין זה קרוי אוכל בשוק במקום פתוח, ואינו אלא כאוכל באולם וכדומה. [ואם כי אין ראוי לאכול במסעדה מצד גדרי הצניעות או כשרות וכו', מ"מ אינו פסול לעדות בזה].
אלא שכבר כתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ה ה"ב): כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שלחנו, לא יאכל בחנות ולא בשוק אלא לפי צורך גדול, כדי שלא יתגנה בפני הבריות. – ובגמרא (פסחים מט.): ת"ר, כל ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום, סוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו, ותלמודו משתכח ממנו, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. מאי היא, אמר אביי קרוי ליה בר מחים תנורי, רבא אמר בר מרקיד בי כובי, פירש"י: כדרך הליצנים שמשחקין ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרן. – וא"כ אין ראוי לת"ח לאכול במסעדה או אוטובוס שלא יתגנה בפני הבריות, אא"כ יש לו צורך גדול וכדברי הרמב"ם, והכל לפי הענין והמקום.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5