סימן קנב – שלא לסתר שום בית הכנסת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קנב – שלא לסתר שום בית הכנסת

א אֵין סוֹתְרִים א בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר, שֶׁמָּא יְאֵרַע לָהֶם אֹנֶס שֶׁלֹּא יִבְנוּ הָאַחֵר; אֶלָּא בּוֹנִים אַחֵר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ב סוֹתְרִים הַיָּשָׁן { וַאֲפִלּוּ לֹא רָצוּ לִסְתֹּר רַק מְחִצָּה א' לְהַרְחִיבוֹ, נָמֵי } ג { דִּינָא הָכֵי } (ר' יְרוּחָם נ"ג ח"ח וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבָּ"ם). וְהָנֵי מִלֵּי, שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן חָזָק; אֲבָל אִם חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ נָטוּ כְּתָלָיו לִפֹּל, סוֹתְרִים אוֹתוֹ מִיָּד וּמַתְחִילִין לִבְנוֹת בִּמְהֵרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁמָּא תִּדְחַק הַשָּׁעָה וְיִשָּׁאֵר חָרוּב. { הַגָּה: וְאָסוּר לִקַּח אֲבָנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת } ד { הַיְּשָׁנָה כְּדֵי לִבְנוֹת חֲדָשָׁה } (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פ' בְּנֵי הָעִיר). { וְאָסוּר } ה { לִסְתֹּר דָּבָר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה עַל מְנַת לִבְנוֹת. } (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר).

באר היטב – סימן קנב – שלא לסתר שום בית הכנסת

א א בית הכנסת. ואפילו יש להם שני בה"כ אסור מ"א. וט"ז מתיר אם יש להם בה"כ אחרת ע"ש ועיין ברמ"א סי' קנ"ג ועיין ע"ת: ב סותרים. וזה אפילו בכרכים שרי דכל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת. מ"א: ג דינא. דהיינו שבונין תחלה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה: ד הישנה. ב"ח וט"ז פסקו בדאיכא מקום לצלויי שרי ומ"א כתב דבכל גווני אסור ע"ש: ה לסתור. דבה"כ נקרא מקדש מעט ואם נתץ אבן ממנה עובר בלאו. ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי ט"ז סי' קנ"א. (ובספר אליהו רבה הביא ראיות להתיר דהא כתב הרמב"ם דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכן מוכח דברי מהרא"ם פ' ראה שפירש דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה ע"ש) ועיין במהר"ם פאדווה סי' ס"ה:

מגן אברהם קנ״ב – סימן קנב – שלא לסתר שום בית הכנסת

א׳ שמא יארע. וכן אפילו יש להם שני בה"כ אסור כ"מ בגמרא: ב׳ ואחר כך סותרין. וזה אפילו בכרכים שרי דגם כל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת עסי' קנ"ג ס"ז (מ"ב סי' ל"ג ומ"ש י"ו) עמ"ש סי' קנ"ג ס"ד: ג׳ דינא הכי. שבונין תחילה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה: ד׳ במהרה. ואמרי' בגמר' דעיילי לפוריא להתם כדי שלא יתעצלו מלבנות ומיירי שהכניסו סמוך לבה"כ עסי' קנ"א סי"א: ה׳ ואסור ליקח. כתב הב"ח דאם הישן עומד באמצע בנין החדש דליכא למיחש לפשיעות' וגם יש להם מקום להתפלל בו שרי עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דבגמ' פירש"י דהאיבעי' היתה שהתחיל לבנות החדש והיה רוצה לסתור א' לא' מן הישן לבנות בחדש מיד דליכא למיחש לפשיעות ופשטו ליה לאיסורא וטעמא שמא יארע להם אונס וישארו שניהם חרבים כמ"ש ריש הסי' וא"כ אפי' עומד באמצע ב"ה אסור מטעם זה ואפי' איכא דוכתא לצלויי ועוד דלמה לית לן למיחש לפשיעותא כשעומד באמצע אי משום שלא יוכלו להתפלל הלא אפי' אינו עומד באמצע כשסותרים אותה אין להם מקום להתפלל ואפ"ה אסור ועוד כי פריך בגמרא מאי בינייהו ה"ל לתרץ איכא בינייהו בעומד באמצע אלא ע"כ בכל גווני איכא למיחש לפשיעות' ולכן שינו הפוסקים לשון הגמרא וכתבו שמא יארע להם אונס ולכן לא כתב רמ"א סוף לשונו של הג"א שמשמע כי איכא דוכת' לצלויי שרי דאנן קי"ל כמ"ד משום פשיעותא שמא יארע אונס ובכל ענין אסור: ו׳ ואסור לסתור. דהוי כנותץ אבן מן ההיכל (שם) הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר (מהר"מ פדואה סי' ס"ה):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קנ״ב

א׳ שמא יארע אונס. בגמרא אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחרית' איכא דאמרי משום פשיעות' דלמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחרית' וא"ד משום צלויי כל זמן הבנין מאי בנייהו א"ב דאיכ' בי כנישת' אחרית' וברי"ף ורא"ש ור"ן גרסי דאיכ' דוכת' לצלויי למ"ד משום צלויי ליכא למ"ד משום פשיעות' איכא וכתב הרא"ש דקי"ל כמ"ד משום פשיעות' ממיל' לא מהני דוכת' לצלויי וכתב הר"ן דלמ"ד משום פשיעות' דמתרשלי מלבנותה ובימים שבנתים לא יהיה להם מקום קבוע להתפלל אבל ודאי כל שיש להם ב"ה אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום צלויי ולא משום פשיעות' דאלו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה כו' עכ"ל וכ"כ בשם רשב"א ונ"י ונרא' שגם התוס' ס"ל כן דהא כתוב איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי משמע דוקא במקום עראי לצלויי פליגי אבל בי כנישתא קבוע אחריתא כ"ע מתירים ואפי' להגי' שלפנינו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא ג"כ פירושו כן שיש בי כנישת' עראי וכ"מ בב"י בדאיכא בי כנישתא אחריתא לצלויי משמע עראי בעלמ' ולזה נרא' דגם הרמב"ם והטור ס"ל כן ואע"ג דלא הזכירו דמהני בי כנישתא אחרית' נלמד ממיל' מדאמרו אלא בונין האחרת תחלה ואחר כך סותרין ומזה נלמד דאי איכא אחריתא ה"ל כאלו בנו אחרת דמה הפרש יש ביניהם וכ"כ רמ"א סי' קכ"ג דיש להם בה"כ אחרת מותר לסתור הישנ' ובב"י כ' שיש פלוגתא בין הטור להר"ן ואינו נראה כלל אלא הכל מודים בב"ה קבוע דמותר לסתור האחרת: ב׳ אבל אם חרבו יסודותיו. ובגמ' קרו לזה תיוה' דהיינו אם נרא' קלקול: ומעשה בעיר אחד שהיו היהודים דרים חוץ לחומה ואירע הענין שנתיישבו בתוך החומה והיתה בה"כ לבד חוץ לחומה ואמרתי אין לך תיוהא גדולה מזה והתרתי לסתור אותה כדי לבנותה תוך החומה ותחלה יבנו בה"כ החדשה ויטלו אח"כ האבנים מן הישנה ויבנו תוך החומה מהם. ג׳ ואסור ליקח אבנים כו'. ז"ל הג"א בשם א"ז וסיים אח"ז כי ליכא דוכתא לצלויי משמע דה"ק אפי' רוצה לסתור ולבנות אחרת ואין לו אבנים רק אלו מן הישנה אפ"ה אסור כל שאין דוכת' לצלויי כי הוא פסק כמ"ד הטעם משום דוכת' לצלויי ממילא לדידן אסור אפילו ביש דוכתא לצלויי לא יסתור הישנה כדי ליקח האבנים ממנה אבל אם יש היתר לסתור אותה בדרך שזכרנו דהיינו שיש בה"כ קבוע אחר או דחזו ביה תיוהא ודאי מצוה מן המובחר ליקח האבנים ולבנות החדשה כן הוא ביאור הדבר וכבר ראיתי מי שטעה בזה לומר שיש איסור ליקח האבנים המנותצים וזה אינו: ד׳ ואסור לסתור כו'. עיין מ"ש בס"ס הקודם לזה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קנ״ב

קנ״ב:א׳ר״ו א׳ (ס"ק א) שמא כו' בגמר' במס' ב"ב דף ג' ע"ב דאר"ח אין סותרים בה"כ כדי לבנות כו' ואיכא תרי טעמי איכא דאמרי משום פשיעותא שיתרשלו בבנין החדשה ולא יהיה להם ב"ה כלל וא"ד משום צלויי ר"ל שלא יהי' להם בנתיים מקום להתפלל דהישנ' תהיה סתור' והחדש' עדיין לא נבנית ואמר מאי בינייהו ואמר איכא בינייהו דאיכא דוכתי לצלויי כ"ה גירסת רי"ף ורא"ש ופירש הר"ן דודאי לפשיעות' שיתרשלו ולא יבנו לעולם ב"ה חדשה לא חיישי' אלא חיישי' שישתרשלו ולא יבנו מהר לכך אי איכא דוכתי לצלויי למ"ד משום צלויי שרי דהא א"ל מקום להתפלל ולהתרשלות לא חייש ובנתיים יבנו החדש' ומ"ד משום פשיעות' אפי' איכא דוכתי לצלויי אסור כיון דאותו מקום אינו קבוע רק דרך עראי חיישי' לפשיעות' שיתרשלו בבנין החדשה ולא ימהרו בנינ' ובנתיים יתבטל אותו מקום עראי שה"ל להתפלל ולא יהיה להם מקום להתפלל ולפ"ז כ' שאם יש להם מלבד ב"ה זו עוד ב"ה אחרת קבוע מותר לכ"ע דאפי' יתרשלו בבנינ' יהי' להם עכ"פ מקום להתפלל ולהתרשלות לעולם שלא יבנו' כלל לא חיישי' כנ"ל אבל לפי גרסתינו בגמ' איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי משמע דלא כהר"ן דלמ"ד משום פשיעותא אפי' א"ל ב"ה קבוע אסור דחיישי' שיתרשלו ולא יבנו' לעולם ואף שהט"ז כ' דיש לפ' בי כנישתא אחריתי שר"ל ב"ה עראי אבל ב"ה קבוע באמת מותר לא ס"ל למ"א כן: קנ״ב:א׳ר״ז א׳ (סק"ב) ואח"כ סותרים וזה אפי' בכרכים שרי ר"ל אע"ג דמבואר בסי' קנ"ג סעיף י"ד אפי' ז' טובי העיר במעמד א"ה אין רשאי למכור בה"כ של כרכים דמסתמ' תחל' בנאו' ע"ד כל העולם או דמסתמא רבים מבני העולם התנדבו ג"כ מעות לבנין ב"ה לכן בעי' דעת כל העולם משא"כ הכא ודאי ניחא לכל העולם: קנ״ב:א׳ר״ט א׳ (סק"ד) במהר' כו' דעיילו כו' והכי עביד ר"א שבנה החדש' ועי"ז לא יתעצל בבנינו שהחמה והגשמים היו מצערים אותו בהיות מטתו שם כן פירש"י: ב׳ סמוך לבה"כ ע"ס קנ"א סי"א כ"כ התו' שם. ור"ל דאע"ג דב"ה שבבבל על תנאי עשויין ל"מ לדידן בח"ל כ' מ"א בסי"א סקי"ב דבעי' שהתנ' בפי' ולא בסתם ואפי' התם בעובדא דר"א שהוא בבבל לפמ"ש מ"א סקי"ג בשם אגודה אם דעת' לבנותו לא מהני תנאי וע"ש בתו': קנ״ב:א׳ר״י א׳ (סק"ה) ואסור כו' כ' הב"ח דאם הישן כו' המ"א הבין מדברי הב"ח דמיירי שבנאו החדש' סביב הישן והישן עומד באמצע החדש דכה"ג ל"ל לפשיעותא וא"כ אי א"ל דוכתי לצלויי שרי: ב׳ דהאבעיא היתה במגילה דף ך"ו ע"ב רמי בר אבא הוי בני בי כנישתא הוי בי כנישתא עתיקא והיה רוצה לסתור א' לא' כו' וקמבע"ל הא דאמר ר"ח אין סותרים ב"ה כדי לבנות כו' התם משום פשיעות' כה"ג מאי אתי לקמי' דר"פ ואסר קמיה דר"ה בריה דר"י ואסר עכ"ל הגמרא וס"ל למ"א דאע"ג דכה"ג ל"ל לפשיעותא מ"מ אסרו ר"פ ור"ה בריה דר"י משום דחיישי' לאונס: ג׳ ועוד כי פריך בגמ' בב"ב דף ג' ע"ב הנ"ל מאי בינייהו בין טעם דחיישי' לפשיעותא ובין משום צלויי: ד׳ ולכן שינו הפוסקים לשון הגמ'. ר"ל דהרב"י כתב תחלת סי' אין סותרים כו' שמא יארע להם אונס וה"ל לו' כלשון הש"ס דחיישינן לפשיעות' אלא מה"ט נקט אונס כדי לכלול אפי' כה"ג דרמי בר אבא במס' מגלה הנ"ל דנ"ל לפשיעותא מ"מ אסור משום אונס כפשיטות ר"פ ור"ה בריה דר"י שם: ה׳ ולכן לא כ' רמ"א סוף ל' של הג"א ר"ל שממנו נובע הגהת רמ"א וז"ל הג"א וכן אסור ליקח אבנים מבה"כ ישנה כדי לבנות בחדש' כי ליכא דוכתי לצלויי עכ"ל: ו׳ ואני בעניותי לא הבנתי דברי מ"א דזה ל' הב"ח אחר שהביא דברי הרמב"ם שכ' דאפי' צריך לעצים ואבנים של הישנה לקובעו בחדש' אפ"ה אסור וכ' הב"ח דיליף לה מעובדא דדמי בר אבא הנ"ל וכ' וז"ל משמע התם (ר"ל במגלה) דאפילו בשכבר התחילו בבנין החדש ול"ל לפשיעותא אפ"ה אין סותרים כו' ולעיולי להחדש ואיכא לתמוה מאיזה טעם אסרוה כיון דל"ל לפשיעותא ותו קשה אמאי לא כתבו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם דאפילו בעומד באמצע בנין החדש נמי אסור לסתור הישן להביא משם עצים ואבנים וצ"ל דמפרשי' הך עובד' בליכא דוכתי' לצלוי אבל בדאיכא דוכתי לצלויי פשיטא דשרי כיון דל"ל לפשיעותא והכי מוכח בהג"א שכ' וכן אסור כו' כי ליכא דוכתי לצלויי עכ"ל ובהג"ה ש"ע כ' וז"ל ואסור ליקח אבנים מב"ה ישנה כדי לבנות בחדש' ויש מקו' לטעות בלשונו דאפי' כבר נותץ הישנה נמי אסור וזה ודאי שקר כו' ואם בא להוסיף איסור דאפי' עומד באמצע בנין החדש נמי אסור אע"ג דל"ל לפשיעות' וכדאי' בעובדא דרמי ב"א הלא אין זה אסור אלא בליכ' דוכתי לצלויי כדפי' עכ"ל הב"ח וא"כ ודאי לפי הבנת מ"א דברי הב"ח דלא התיר הב"ח אלא בבונה סביב הישן אבל אם בונה במקום אחר אע"ג דנוטל א' א' מן הישן וקובעו בחדש מ"מ חיישי' לפשיעות' ע"ז יפה הקשה מ"א דא"כ מה יוסיף בזה במה שבונה החדש סביב הישן מ"מ א"ל לפשיעות' אבל לפי המבואר מל' הב"ח הנ"ל לא נתכוין כלל שבונה החדש סביב הישן אלא מ"ש שעומד באמצע החדש ר"ל האדם הבונה החדש עומד באמצע הבנין ר"ל שכבר התחיל לבנות ועדיין לא גמר הבנין וכה"ג אמרי' במגלה שם דל"ל לפשיעות' וכמ"ש גם מ"א אלא דמ"מ אח"ז פשטה ר"פ ור"ה בריה דר"י לאיסור' אבל אין מבואר בש"ס טעם לדבריהם וס"ל למ"א טעם דחיישי' לאונס. והב"ח ס"ל הטעם משום דליכ' דוכתי לצלויי אבל לאונס לא חיישי' ולכן היכי דאיכא דוכתי לצלויי כה"ג שכבר התחיל בבנין חדש ס"ל להב"ח דשרי וכמבואר כ"ז להדיא תוך דברי הב"ח שהבאתי ואין על הב"ח שום תפיסה כ"א בהא דהמ"ל איכא בינייהו דכבר התחיל בבנין החדש' חדא דאין זה קושיא כ"כ דמצילו כה"ג טובא בש"ס דהמ"ל איכא בינייהו אחריתי. גם י"ל דהש"ס ר"ל איכא בינייהו לדינא וס"ל להש"ס דטעמא דצלויי ס"ל לכ"ע אלא דפליגי אי חיישי' לפשיעות' ולכן אם כבר התחיל לבנות החדש אי ליכא דוכתי לצלויי לכ"ע אסו' ולכן אמר א"ב איפכ' דאיכ' דוכתי לצלויי דלמ"ד משום פשיעות' אסור ולמ"ד משום צלויי דלא חייש לפשיעות' שרי: קנ״ב:א׳רי״א א׳ (סק"ו) ואסור כו' מן ההיכל דקדושת ב"ה יש לו קצת קדושת היכל וכדלעיל ס"ס קנ"א בשם מרדכי ומהרי"ק דוקא מחובר דהא ילפינן לה לאיסורא מדכתיב את מזבחותיהם תתוצון כו' לא תעשון כן לה' אלקיכם ולכן בעינן דומיא דמזבח דהוא מחובר כן מבואר בתשובת שם ונותץ ע"מ לבנות שרי ועבט"ז ס"ס קנ"א אסור לעשות גומא בכותל לתחוב שם העץ או הברזל על השעטנד"ר ובס' א"ר מתיר דברמב"ם מבואר דאינו אסור נתיצה אלא השחתה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א