——–
שאלה: עובדא הוי באחד שעמד להשיא את בתו השלישית ולא היה בידו להתענות מחמת חולשה שלא הרגיש בטוב, האם צריך התרת נדרים מאחר שעד כה נהג להתענות בנישואי צאצאיו, ובדעתו היה לנהוג כן בכל נישואי בניו ובנותיו.
תשובה: פסק המחבר (יו"ד סימן ריד, א): מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה, ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז, ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה וכו', וכתב הרמ"א: "והמנהג כסברא הראשונה" [דלא כיש מי שאומר שמביא המחבר, הסובר דאין להם התרה לעולם].
ולכאורה צ"ע, שכאן הסכים הרמ"א לדברי המחבר שצריך התרה, ולעומת זאת פסק הרמ"א (או"ח סימן תקסח, ב): תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות או אפילו בעשרת ימי תשובה ואירע ברית מילה, מצוה לאכול ואין צריך התרה, כי לא נהגו להתענות בכהאי גונא. – ומבואר, דבמקום שקיבל על עצמו תענית שאין העולם מתענין בו, באופן שיש מילה וכדומה אינו צריך התרה דלא נדר אדעתא דהכי. וא"כ אמאי פסק דמי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה צריך התרה, נימא דלא נהגו להתענות כשאינו בריא.
וכבר נתקשו בזה הפוסקים, ועיין בש"ך (יו"ד שם סק"ב) שתירץ, וז"ל: ולאו קושיא היא, דהתם לא נהגו להתענות כשאירע ברית מילה ונהגו לאכול, אם כן כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשאירע ברית מילה יאכל, אבל הכא לא אסיק אדעתיה דכשלא יהא בריא לא יתענה והלכך צריך התרה, עיי"ש. – ומבואר מדבריו, דבמקום חולי לא שייך האי טעמא דלא אסיק אדעתיה, ועל כן צריך התרה.
אמנם בדגול מרבבה (יו"ד שם) חולק על הש"ך, וזה לשונו: דבריו דחוקים, ולענ"ד נראה דגבי ברית מילה אינו חוזר בו ממנהגו לגמרי, אלא שעתה בסעודת מצוה אוכל ולעתיד שוב חוזר למנהגו, וה"ה אם אירע לו איזה מיחוש ורצה לאכול היום ולעתיד שוב חוזר למנהגו, ג"כ אינו צריך התרה. אבל המחבר כאן מיירי, שאינו בריא ורוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם, לכך צריך התרה, ובזה דברי המג"א בסימן תקפ"א סקי"ב נכונים, עכ"ל. – וכוונתו למה שכתב המג"א "שיש להקל בתעניות אלו (ר"ל בתענית של ערב ר"ה) במקום שיש מקצת חולי, וא"צ התרה, אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור".
ונמצא דנחלקו הפוסקים האם ביטול מנהג מחמת מקצת חולי נכנס ג"כ לגדר אדעתא דהכי לא נדר, או דלמא בכה"ג לא שייך הסברא דאדעתא דהכי, היות ולא אסיק אדעתיה שיבוא עליו חולי. – דלדעת המג"א (תקפא סקי"ב) גם בזה שייך הסברא דאדעתא דהכי נהוג שבמקום מקצת חולי אין מחמירין ואין צריך התרה. וכן דעת הדגול מרבבה (אלא שהוסיף דזהו במקום שדעתו לחזור למנהגו דוקא). ולדעת הש"ך (יו"ד סימן ריד סק"ב), בחולי לא שייך האי טעמא וצריך התרה (ואף שלא כתב כן לענין מקצת חולי, מ"מ מדלא מחלק בכך משמע דלא ס"ל חילוק זה, ולעולם צריך התרה).
ולמעשה כתב המשנ"ב (תקפא, יט): כתב המ"א, במקום שיש מקצת חולי יש להקל בכל אלו התעניתים, וא"צ התרה אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הצבור, והש"ך ביו"ד סימן רי"ד כתב, דמחמת שאינו בריא לעולם צריך התרה. ובשעה"צ (סקל"ג) כתב: ואפשר דאם אינו מוצא מי שיתירנו, יש להקל במקום הדחק, כי הא"ר ודה"ח העתיקו דברי המ"א, וגם הדגול מרבבה ביו"ד סימן רי"ד מקיים דברי המ"א, עכ"ל.
והיינו שנוקט דלכתחילה צריך התרה, ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המג"א. ולפי זה בנדון דידן צריך מלכתחילה התרה, היות וביטול התענית נובע רק מצד חולי שבזה לא נאמר האי כללא דלא אסיק אדעתיה, ורק במקום שאין ביכלתו להתיר נדרו יש לסמוך על המג"א.
אלא שלאחר העיון מצאתי בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ז סימן נ), שנשאל באחד שנהג בפרישות שלא יעברו ג' ימים בלי טבילת מקוה, וכעת אי אפשר להחם המקוה ולילך במקוה קרה יש חשש סכנה, על כן נסתפק אי צריך התרה. וציין השואל לדברי הש"ך (הנ"ל) שחילק בין מי שנהג להתענות בה"ב או בעשרת ימי תשובה ואירע ברית מילה דא"צ התרה, דהתם כל המתענה אדעתא דהכי מתענה שכשיארע ברית מילה יאכל מחמת המצוה, והוי כאילו התנה כך, אבל אם מחמת שאירע לו חולי אי אפשר להתענות זה לא אסיק אדעתיה בשעת נדר וצריך התרה. והביא דברי הדגול מרבבה שאם רק במקרה לא יקיים הנדר ואחר זמן יחזור לקיים נדרו א"צ התרה. וא"כ לשיטת הדגול מרבבה א"צ התרה, היות דאחר שיעבור הזעם שוב ינהוג במנהג הקדום.
ועיין שם שצידד המהר"ש, דהש"ך דס"ל שצריך התרה יתכן דסבר כן דוקא באופן שנוהג להתענות יותר מהמנהג, אבל אם אינו מתענה יותר מהמנהג, שפיר גם לשיטתו אינו צריך התרה. ולפי זה כתב, דגם להש"ך יתכן שאינו צריך התרה מאחר שלא נהג את עצמו רק כפי מנהג יראי ה' ולא יותר מכך, א"כ בסתמא לא היתה כוונתו לנהוג חומרא זו במקום קצת סכנה, עיי"ש באריכות. – ולפי זה דעת הש"ך כהמג"א, דאם אינו מתענה יותר משאר הציבור א"צ התרה, [אלא שהמג"א כתב בהדיא במקום מקצת חולי, והש"ך מיירי בחולי].
ועכ"פ מצינו מדבריו שסמך על המג"א בשופי ודלא כהמשנ"ב, ועל כן נראה דבנדון דידון יש להקל שאינו צריך התרה, כדעת המג"א המיקל בתעניות במקצת חולי, ובפרט דאפילו הש"ך יתכן דמודה בזה.
שוב ראיתי במטה אפרים (תקפא, לח) שכתב: ובמקום שיש קצת חולי אין צריך להתענות, אף שכבר התענה ערב ראש השנה כמה פעמים אין צריך התרה, שאין זה דומה לנדר, כיון שלא התענה רק מצד מנהג הציבור, אם כן על דרך המנהג קיבל עליו מתחילה. וכך כותב גם בערוך השלחן (תקפא, יא) וזה לשונו: ודע שיש להקל בתעניתים אלו במקום מקצת חולי וא"צ התרה [מג"א סקי"ב], דסתמא דמנהגא הכי הוא דכשיהא מקצת חולי לא יתענה, עכ"ל. הרי שסמכו להלכה לכתחילה על דברי המג"א אף שלא בשעת הדחק, ולא הזכירו כלל את דברי הש"ך.
ואם כן ה"ה בנידו"ד שאין זה רק מנהג בעלמא ואדעתא דמנהגא קיבל עליה, וגם אינו מתענה יותר משאר ציבור, שפיר יש לסמוך בשופי על דברי המג"א שאינו צריך התרה. ויש לצרף גם דברי הדגול מרבבה שכשדעתו לחזור למנהגו א"צ התרה, וכאן הרי דעתו לחזור בשאר צאצאיו על מנהג זה. – הצעתי הדברים לפני מו"ר מרן בעל שבט הלוי שליט"א והסכים לדברינו שאינו צריך התרת נדרים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5