——–
שאלה: הורים שנוהגים להתענות ביום נישואי יו"ח, האם מתענים כל יום החופה, ואפילו אם נתקיימה החופה בעוד יום משלימים התענית עד הלילה. או מתענים רק עד אחר החופה. – וכמו כן באם החופה בלילה, אם צריכים להתענות עד אחר החופה.
תשובה: הנה מנהג זה קדום מאד ומוזכר כבר בדרכי משה (או"ח סימן תקפ) וזה לשונו: ומצאתי כתוב בליקוטי מהר"ש (סימן קפ), כשנשא אשתו הרבנית בחנוכה לא התענה באותו היום של חתונתו, ובנו היה לו חופה בראש חודש ניסן וצוהו להתענות, משום דראש חודש ניסן הוא אחד מן הימים שדרכם של בני אדם להתענות בהן עכ"ל. ובגליון מצאתי כתוב, אבל שמעתי שבנו של מהר"ש היה לו חופה בחנוכה בראש חודש טבת וצוהו להתענות, ואמר שאילו לא היה ראש חודש וחנוכה, גם הוא היה מתענה, כי כן היה דרכו להתענות בחתונות בניו, עכ"ל. ובמנהגים החדשים כתוב בשם גליון, דבחנוכה אין להתענות ובניסן יש להתענות, עכ"ל הדרכי משה.
ושמעינן מינה שהיה מנהג קדום להתענות ביום חופת הצאצאים. וכ"כ בספר כלילת חתנים (סימן ג אות ג) שכן ראה מאנשי מעשה, ובשלחן העזר (ח"ב דף יז:) כתב, וכן שמעתי מהרבה אבות שנוהגין כן, וכ"כ בדרכי חיים ושלום (אות תתרנ) שהגה"ק בעל מנחת אלעזר זי"ע התענה ביום כלולת בתו, עיי"ש.
אלא שלא כתב מפני מה נהגו גם ההורים להתענות, ולבאר זאת מן הראוי להקדים בהטעמים שנאמרו על תענית החתן והכלה: – א. מפני שביום זה מוחלים עוונותיהם, ונחשב להם כיום הכיפורים, על כן נהגו להתענות, וכן כתבו המטה משה (הלכות הכנסת כלה אות ב) ובית שמואל (אבהע"ז סימן סא סק"ו) בשם שו"ת מהר"ם מינץ (סימן קט). – ב. בשו"ת מהר"ם מינץ (שם) ביאר הטעם, שחששו שמא ישתכרו, ובשעת הקידושין לא תהא דעתם מיושבת, וייחשבו קידושי טעות, והביאו הבית שמואל (שם). – ג. בתשב"ץ (קטן אות תסה) כתב, שהרי מנהגי חתן וכלה למדים ממתן תורה, וכמו שבני ישראל ביום מתן תורה שנחשב יום כלולותיהם התענו, כך מתענין החתן וכלה ביום חופתן. – ד. בשו"ת מהר"י ברונא (סימן צג) ביאר עפ"י דברי הגמרא (שבת קל.), ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא, ועל כן מכיון שביום החופה עלולה להתעורר מריבה, מתענין כדי לבטל הגזירה שנגזר לבוא לידי ריב בעת החתונה. והביא את דבריו השדה חמד (אסיפ"ד, מערכת חתן וכלה, אות ד). – ה. טעם נוסף כותב בשו"ת מהר"י ברונא שהרי החתן דומה למלך, ומלך נדון בכל יום, ועל כן יום זה להם כיום דין להתענות ולשוב בתשובה. – ו. ברוקח (סימן שנג) ביאר הטעם, שהרי דרך חסידים הראשונים היה להתענות על מצוה חביבה כלולב ושאר דברים, כך גם מתענין קודם החופה. והביא את דבריו בספר מטה משה (שם).
ונפק"מ רבתי איכא בין הטעמים באופן שהחופה נערכת ביום, אם צריכים להשלים התענית אחר החופה, דאי ננקוט כהטעם שמתענין כדי שלא ישתכרו, או שהיא כמו מתן תורה, שהתענו בני ישראל קודם מתן תורה, או מטעם דלית כתובה דלא רמי בה תיגרא, וכן להטעם שנהגו להתענות על מצוה חביבה, א"כ אחר החופה אין צורך להתענות יותר. – משא"כ להטעם שעיקר התענית משום שיום זה כיוהכ"פ בו מוחלין להם על עונותיהם, יתכן שאף אחר החופה צריכים להשלים התענית. וכן להטעם שהחתן דומה למלך, ג"כ י"ל שצריך להתענות אחר החופה, דעדיין נקרא מלך "ויום דין" דיליה הוא, ועיין אריכות בזה בשדה חמד (שם).
עוד נפק"מ בין הטעמים יש לומר, באופן שהחופה נערכת בלילה, דאי ננקוט כהטעם הפשוט שהתענית הוא משום שיום מחילת עוונות הוא, א"כ הרי סגי במה שהתענו כבר כל היום ואינן צריכין להתענות בדוקא עד אחר החופה. – [אלא שיש לעיין בזה, דלכאורה לטעם זה היו צריכים להתענות רק מתחילת הלילה, דרק אז נקרא יום החופה, וקודם לכן אין זה כלום. וכן יל"ע גם להטעם דהוא כיום מתן תורה, או משום שחתן דומה למלך, אם היום שלפני החופה חשוב יום החופה, או דוקא הלילה שבו עושים החופה. וכן יל"ע אם צריכים להתענות עד אחר החופה, כיון דעדיין לא נעשה חופה ושייך מנהגי מתן תורה, וגם עדיין חשיב מלך (ובפרט שי"ל דאדרבה רק בלילה שייך דברים אלו). – או דילמא, דיום החופה הוא דוקא ביום שלפניו, וא"כ אין הטעמים הללו אמורים רק ביום, וא"צ להתענות עד לאחר החופה, וצ"ע].
ולעומת זאת, להצד דהתענית באה כדי שלא ישתכרו, צריכים להתענות עד אחר החופה. וכמו כן להטעם שהתענית כדרך חסידים הראשונים שהתענו קודם מצוה חביבה, או כמו קודם מתן תורה. וכן להטעם דמתענין משום דליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא, יש להתענות עד אחר החופה.
ואכן מצאנו שכבר נחלקו בזה רבותינו הפוסקים, דעת החכמת אדם (כלל קטו, ב) הביא את דבריו בפתחי תשובה (אבעה"ז סימן סא סק"ט), שאינם צריכים להמתין עד אחר החופה, כי אפשר לסמוך על הסוברים שטעם התענית הוא משום מחילת העוונות, ולכן סגי במה שהתענו כבר כל היום, ועל כן אינם צריכים להמתין עד אחר החופה אלא עד צאת הכוכבים. וכ"כ בקיצור שלחן ערוך (סימן קמו, א). ועיין לקוטי מהרי"ח (סדר נישואין) שכן הורה גם הגה"ק משינאווא זי"ע.
לעומת זאת בספר נתיבות השלום (נתיב יט) הובא בשולחן העזר (ח"ב דף טז.) כתב, דראוי להתענות עד אחר החופה, דכיון שבסידור דרך החיים החמיר שצריכים להתענות עד אחר החופה, לפי שיש לחשוש שטעם התענית הוא כדי שלא ישתכרו קודם הקידושין, לכן אין להקל במקום שאין צורך, עיי"ש. וכ"ה בערוך השלחן (אבהע"ז סימן סא, כא).
ומכל הטעמים שנאמרו על תענית החתן והכלה, הטעם היחידי שמסתבר לומר דלכך מתענים ההורים, הוא מצד הטעם דליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא, שהרי שאר הטעמים נוגעים רק להחתן וכלה כהטעם של מתן תורה ושנדון בכל יום וכו', ואף שהיה מקום לומר דגם הטעם דמחילת עונות שייך בהורים, עפ"י המבואר בספה"ק דגל מחנה אפרים (פ' בא ד"ה או יאמר) דגם להנלוים להחתן מוחלין עונותיהן, מ"מ לא מסתבר לומר דמצד טעם זה מתענים, דא"כ כל הנלוים היו צריכין להתענות, ולא שמענו כן מעולם.
ואם כדברינו דהטעם הוא על פי הנאמר בגמרא דליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא, אזי אם החופה נערכת בלילה צריכים ההורים להשלים התענית, דעדיין לא עשו החופה, וא"כ יש להם להתענות עד החופה, לטעם זה.
שוב התבוננתי דיתכן לומר גם איפכא, דדוקא לכן אין לההורים להתענות, שאם יתענו ההורים יש לחוש שמחמת חולשה יבואו לידי תיגרא, ומצאתי שכבר קדמני בזה בשו"ת דברי יציב (אבעה"ז סימן עד אות ה) וזה לשונו: בדרכי משה (או"ח סימן תקפ) הביא מגליון שמהר"ש היה דרכו להתענות בחתונת בניו עיי"ש. ואולי מה שלא נהגו כן הוא, משום דליכא כתובה דלא רמי בה תגרא עיין תוס' ריש כתובות בד"ה ליום הרביעי, וכיון שהמנהג שהאב הוא המסדר עניני הנדוניא וכיוצא בזה, וכשיתענה ביום החופה יהיה לו לב רגז, וכמ"ש בגמרא (ב"ב יב:) קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, עיי"ש, ועיין בסדר הגט לה"ר מיכל (סקי"ד), ויש לחוש שתתרבה ח"ו התגרה, ולזה נמנעו מזה, עכ"ל.
אלא שמצאנו טעם אחר לתענית ההורים, והוא כדי שלא יהיה שמחה שלימה בשעת החופה, וכך כותב רבינו אפרים מבונא (סדר אירוסין ונשואין לרבותינו הראשונים סימן ו): נראה לי שמטעם זה נהגו החתן והכלה וקרוביהן להתענות ביום החופה, כדי שלא יהא שמחה שלימה [בשעת] חופתו. ואלמן שנשא אלמנה אין נוהגין להתענות שאין שמחתם שלימה כל כך, עכ"ל. – הרי הדגיש דגם הקרובים מתענים, כדי שלא יהיה שמחה שלימה, ובפשטות כוונתו על ההורים.
אולם, אפילו לדבריו לא מסתבר שצריכים ההורים להשלים את התענית, שאם לגבי החתן צידדו הפוסקים שאינו צריך להמתין עד אחר החופה, ולא חששו להטעמים דלית כתובה דלא רמי בה תיגרא, או שלא יהא שמחה שלימה, ורק מחשש שמא ישתכר בעת הקידושין כתב הערוך השלחן (הנ"ל) שראוי להמתין עד אחר החופה, א"כ כל שכן שאין ההורים צריכים להמתין, דלגבייהו לא שייך הטעם דשמא ישתכר, ולהטעמים האחרים לא חששו הפוסקים.
ולכן נראה להקל בזה שאין ההורים צריכים להמתין עד אחר החופה. – וה"ה נמי באופן שהחופה התקיימה קודם השקיעה, שא"צ להשלים התענית עד הלילה, דהרי אצל ההורים איכא רק הטעם דתיגרא, וכשהוא לאחר החופה, תו לא שייך האי טעמא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5