——–
שאלה: האם יש להחמיר שלא להניח בבית מכשיר קוטל יתושים וזבובים המצערים בני אדם, משום צער בעלי חיים.
תשובה: עיין שו"ת שאילת יעב"ץ (סימן קי) שכתב, דאין איסור צער בעלי חיים אלא בבעלי חיים דבני מלאכה נינהו, כענינא דקרא דכתיב בבהמה הנושאת משא, "כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזב לו, עזב תעזב עמו (שמות כג, ה), ואפשר שאפילו כלב וחתול בכלל, לפי שגם המה בני תרבות ובעלי מלאכה. אבל הקטנים שאינם ראוים למלאכת אדם, כגון זבובים ופרעושים ושאר שקצים ורמשים דמאיסי וגם יש בהן חשש מכשול, ואף קצת סכנה וצער לבני אדם, לית לן בה, ושפיר דמי למיקטלינהו.
ומה דאמרינן (ב"מ פה.) דיסורים דרבי הלכו ממנו, ע"י שריחם על בני כרכושתא (בני חולדה, רש"י), שאמר עליהם לאמתו שרצתה לכבד הבית, שבקינהו, "ורחמיו על כל מעשיו כתיב". ומבואר, דגם בהנהו שייך מידת רחמים להימנע מהריגתם. אינה ראיה להטיל חובה על כל אדם ואפילו ממדת חסידות, דהא רבי גופיה משמע קצת דמקמי הכי לא אקפיד בהכי, ושוב אחז במדת רחמנות יתרה שלכך רחמו עליו משמים להקל יסוריו.
תדע שהרי אמרו שם, דמעיקרא ע"י מעשה באו, כדאיתא התם מעובדא דעגל. ותמה על עצמך וכי לא זו מדת כל אדם ואפילו חסיד שבחסידים, מי יחוש ויחוס על בהמה שסופה לשחיטה, שבודאי לכך נוצרה והיא טובתה ותקנתה בלי ספק, ומה טיבה של מדת רחמים בזה, כ"ש שאין שייכות לעונש על האכזריות ההוא, א"כ בכך ימלטו כל ב"ח חייהם מיד השוחט. אלא פשיטא שאני רבי דרב גובריה, ומי עמד בסוד ה' לידע מה טיבו של עגל ההוא, ואם אולי איזה נפש מישראל שנתגלגל בו, והיה מבקש תיקונו מרבי שלא יצטרך למות מותא תנינא בבהמה.
עוד י"ל, שמא בני חולדת הסניים היו, שעשוין לנקר הבית ויש לבני אדם צורך בהם, אלא שעדיין היו קטנים שנולדו עכשיו ולא היו ראוין לתשמישן עד שיגדלו, ואעפ"כ מדה של רחמים גדולים היתה שם. והאריז"ל שציוה לתלמידיו שלא להרוג אפילו כינה, הוא ממדת חסידות. ע"כ תוכן תשובתו, והובא בקצרה בהגהות יד אפרים (יו"ד סו"ס קטז).
ובשו"ת משנה הלכות (חי"ב סימן רפד) כתב בדבר היתושים הקטנים שמצערים ומפריעים בבית וגם הם לא נקיים, דהגם דמבואר דהאר"י הקדוש לא הרג שום בע"ח, רבינו האר"י היה בבחינת מלאך אלקים, וכמ"ש באלישע, שאמרה הנה איש אלקים עובר דרך עלינו, ואמרו ז"ל שלא ראתה זבוב על שלחנו, אבל לאנשים בינונים כמונו על כה"ג אמרו אל תצדק הרבה, וכל שמצער ליה לאדם מותר להרגו וליכא בזה משום צער בעלי חיים כלל, דצעריה דגופיה עדיף, רק שלא יהרגנו באופן שיצטערו יותר מהצריך, אבל כל מה שצריך לצורך האדם ליכא ביה משום צער בעלי חיים. וכמו שכתב הרמ"א (אבהע"ז סימן ה), דכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום צער בעלי חיים, ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות. ובדברים אלו וכיוצא בהם אמרינן פוק חזי מאי עמא דבר. וע"ע שם (ח"ד סו"ס רלט).
ואם כי מדינא שרי להרגן, מ"מ ע"י מכשיר קוטל יתושים עדיף טפי, שאינו הורג אותן בידים, וכשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סימן מז) שאחר שהאריך בהיתר הריגת בעלי חיים אלו, מסיק: אבל מ"מ אם אפשר טוב שלא יהרגם בידיו ממש, אלא ע"י הנחת דבר ההורגם, מאחר דחזינן דכשעושה אדם מעשה אכזריות דרציחה, אפילו לאלו שמחוייבין להורגם ע"י חיוב פס"ד דסנהדרין, כעיר הנדחת, הוצרך הקרא ליתן הבטחה מהשי"ת שיתן להם רחמים, וגם עוד יוסיף אצלם מדת הרחמים כדפירש כן באור החיים (דברים יג, יח), וכן הוא גם באוהח"ק (שמות לב, כט) במעשה העגל עיי"ש, שהוא משום דבדרך הטבע היה נעשה בהו מדת אכזריות עיי"ש, וזה שייך שיעשה גם כשהוא עושה במדת אכזריות לבע"ח, אלא שבשוחט לאכילה דהוא מעשה מצוה מועיל זה נמי שלא ישלוט בהם מדת אכזריות, אבל לאבד ולהרוג בשביל שלא להצטער, אין בזה לכאורה ענין מצוה כשאין בביתו תינוקות שאין יכולין לגרשן כשבאין עלייהו, וא"כ עליו שייך לחוש שלא ישפיע מדת אכזריות, לכן טוב יותר שלא להרוג בידים אלא ע"י הנחת דבר ההורגם וכדומה, עיי"ש באריכות.
ואף שיש לדחות, דשאני להרוג בני אדם או בהמה שמביא לידי אכזריות, אבל בסתם הריגת יתוש שהוא קטן, ונעשה במהירות, אינו בא לידי אכזריות. אלא שמ"מ טוב להחמיר כדבריו.
וע"ע יש"ש (ב"ק פ"י סימן לז) ב"ח (יו"ד סימן קטז) ט"ז (יו"ד סו"ס קטז) שו"ת מהרי"א אסאד (יו"ד סימן קסד) ושו"ת תולדות יעקב (יו"ד סימן לג) בדין הנחת סם המות ומים מגולים לכלב שמזיקו ומפסיד המאכל שבביתו. – ובשו"ת בנין ציון (סימן קח) מספקא ליה, אי מותר לישראל לעשות נסיונות בגוף בע"ח כדרך הרופאים, שאין זה לרפואה אלא ספק תועלת, וצבע"ח ודאי. ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן עא) מתיר להשקות סמים ארסיים לבע"ח, למען ידעו פעולת סמים בענין רפואות האדם, וציין עליו בשו"ת באר משה (ח"ח סימן קכד) לענין מחלת צהבת שסגולה בדוקה שבני יונים בבית ששורין עליו נוטלין ממנו מחלתו רח"ל ומתים מי,ד אי שרי לעשות כדבר הזה מפני צער בעלי חיים, והשיב דבודאי שרי, וכמפורש ברמ"א (אבהע"ז סימן ה סעיף יד), שכל דבר הצריך לרפואה לית ביה משום איסור צעב"ח, ובגר"א ג' מקורות נאמנות בש"ס להלכה זו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5