——–
שאלה: אדם שנוסע באוטובוס ועולה אדם שמבוגר ממנו או זקן, האם צריך לתת את מקומו.
תשובה: לכאורה אפשר לפשוט שאלה זו, ממה שכתב החיד"א בספרו נחל קדומים (פ' קדושים) בשם רבינו אפרים על הפסוק "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב), וז"ל: מפני שיבה תקום, כלומר כשתראה אדם זקן מאד והוא מיצר מאד בעמידתו, ואתה יושב, תקום ותושיבהו במקומך. "והדרת פני זקן", שאם אינו זקן כל כך תהדר אותו בדברים ותאמר לו, אם תרצה לשבת במקומי שב, עכ"ל.
ולמדנו מדבריו, שאין הכוונה "מפני שיבה תקום" שצריך רק לעמוד מפניו, אלא צריך גם לתת לו את מקומו כשמצטער. – ולפי זה, בזקן שמצטער בעמידה צריך לתת את מקומו, ולאדם שאינו זקן אבל מבוגר ממנו, צריך על כל פנים להציע את מקומו.
ומה שיש לדון בזה הוא מהא דאיתא בגמרא (קידושין לג.), דמצות קימה והידור הוא דוקא כשאין בה חסרון כיס, והכא הרי יש חסרון כיס. דאף שמחיר האוטובוס הוא אותו מחיר בעמידה ובישיבה, מ"מ כיון שרוב האנשים מעדיפים [עכ"פ בנסיעות מחוץ לעיר] לא לעלות ולשלם באוטובוס בלי מקום, הרי אם הוא צריך לקום, זה הוי כחסרון כיס.
אלא שבשו"ת באר משה (ח"ז קו"ע סימן נג) צווח על מה שעושים מזה כלל שאלה, וכתב דשאלה זו נובעת מרוח הגרוע השורר בכל מדינות ארצות הברית, שמדת דרך ארץ והתיבות דרך ארץ נמחק, כמאן דלא היה ולא נברא, דמאי ס"ד ומה זו שאלה שאיש צעיר לימים לא יעמוד לפני אביו רבו או סתם ת"ח מופלג בתורה או זקן, אלו יעמדו על רגליהם, והוא ישב במנוחה ובשלות הנפש על מקומו, ובודאי ובודאי מחוייבים לעמוד, ומאחר שמחוייבים לעמוד ואסור להם לישב עד שהזקן ות"ח גדול מופלג בתורה עומד, א"כ מחוייבים למסור להם מקום מושבם.
ושמעתי מכמה בני אדם שרוצים ליישב מעשה אלו שאין עומדים באוטובוס, מטעמא שאלו הנוסעים בשעות שאין מקום פנוי הוא בזמן אחר עבודת היום הקשה שעבר על הנוסעים, כי אחר ח' או י' שעות עבודה קשה להם לעמוד ומוכרחים לקצת מנוחה לישב. באמת יש בטענה זו ממש, עכ"ז לפום צערא אגרא וה' יעזרהו מדה כנגד מדה לאסוף כח ולחדש כנשר נעוריהם ולהצילם מכל נזק ומחלה, כי דוקא מצות קימה הידור וכבוד זקן ות"ח מסוגלים לזה כמבואר בדברי חז"ל. ואיתא בגמרא (ברכות כב.) ר' זירא כי הוי חליש מגירסיה היה יושב בפתח בית המדרש, אמר איקום מקמי רבנן ואקבל אגרא עיי"ש, ומה שפירש על זה בבני יששכר דבר נפלא, אתו"ד עיי"ש באריכות.
אך זהו ממידת דרך ארץ, אבל מצד ההלכה עדיין יל"ע מדוע נחייב במקום שיש חסרון כיס. – ואפשר לומר בזה סברא פשוטה, דאין זה נקרא חסרון כיס, כיון דממילא שילם כבר, ומה שעומד עכשיו אין בזה שום חסרון כיס, ודוקא במקום שיושב ועוסק במלאכתו וכשצריך לקום פוסק ממלאכתו הוי חסרון כיס, אבל בדידן אין זה חסרון כיס.
ושוב ראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סימן קיד) שכתב, דאף שעיקר מצות קימה מתקיים בקימה בעלמא והדר יושב, וזה מוכח בש"ס בכמה מקומות. אמנם היות דקיי"ל דבעינן קימה שיש בה הידור, על כן קרוב לודאי דאם אין מפנה מקומו להזקן מבטל ההדור, דודאי אין זה הדור דהצעיר יושב והזקן עומד לפניו כתלמיד מפני רב. אמנם כל זה במקום שמשלמים בשביל עמידה כמו לישיבה, אבל במקום שמשלמים בשביל ישיבה יותר מעמידה, א"כ שוב הוי ליה חסרון כיס ואמרינן מה קימה שאין בה חסרון כיס וכו' (קידושין לג.). אמנם י"ל, דזה דוקא כעין ביטול מלאכה וכיו"ב, אבל הכא החסרון כיס לצורך מצות הדור הו"ל כמו שאר מצות דחייב בממונו, עכ"ד. – וזהו כעין החילוק הנ"ל בין עוסק במלאכתו ופוסק כדי לעמוד, שנקרא חסרון כיס. ובין יושב במקומו וקם כדי לכבד את הזקן, שאינו חסרון כיס.
[ ודן שם עוד, האם צריך לעמוד מפני נשים, וכתב, דאף שבסתם אשה אין בכוחנו לחייב עמידה, זולת נשים מעוברות וכיו"ב, לא מפני מצות קימה לבד אלא דלפעמים מצטערת הרבה בעמידה ואיכא מצוה, ולפעמים איכא גם מפני הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים, דגם בדרך הילוכו של אדם ניכר אם חכם הוא, והכלל הוא דהחכם וירא אלקים עושה הכל לקדש שם שמים ולאהב אותו על הבריות, ועל כיו"ב נופל מליצת רבינו יונה ביסוד התשובה: "ולא יעות לפי כחו אפילו פסיעה אחת". – וע"ע שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן קל) גיל הזקן שצריך לעמוד מפניו].
שוב ראיתי בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קס, קסא) שהאריך מאד בענין זה, והעלה שאין לעמוד ברכבת או אוטובוס, וחד מטענותיו הם מכח הא דאין מכבדין בדרכים, וגם אין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה כנפסק בשו"ע (יו"ד רמב, יז). – אבל כבר דחה את דבריו בשו"ת באר משה (שם) וביותר בשו"ת אז נדברו (ח"י סי' ל, לא) באריכות גדולה.
אבל יש להוסיף, דאף שהכרעת הפוסקים דצריך לוותר על מקומו, מ"מ צריך הזקן שלא להטריח כמבואר בשו"ע (יו"ד רמד, ו), ולכן אין ראוי שיעמוד בתחנות אחרונות ועמוסות שאז בדרך כלל אין כבר מקומות ישיבה באוטובוס, ועלייתם תגרום ודאי לנוסעים לעמוד. ומאידך כשכבר עלה חייבים לעמוד, ולפחות חלק מן הדרך, כי לפעמים יש בדבר משום פיקו"נ. וכבר העיר מזה בספר חשוקי חמד (עמ"ס ב"מ עמ' קמז), והוסיף בשם הגר"י גלינסקי שליט"א, שבתורה מקיימים ב' מצוות בין המלוה ללוה, על המלוה נאמר "ולא תהיה לו כנושה", ועל הלוה נאמר "פריעת בעל חוב מצוה", וחייב כל אחד לדבוק במצוה שלו ולא להפוך את הדברים, כלומר המלוה אל יאמר פריעת בעל חוב מצוה, והלוה לא יאמר לא תהיה לו כנושה. וה"ה בזה הזקן ידבוק בענין שלא להטריח, והיושב ידבק במצותו לקיים "מפני שיבה תקום".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5