סימן קכב – דינים השיכין בין י"ח ליהיו לרצון – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קכב – דינים השיכין בין י"ח ליהיו לרצון

א אִם בָּא לְהַפְסִיק וְלַעֲנוֹת קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה בֵּין י"ח לְיִהְיוּ לְרָצוֹן, אֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן מִכְּלַל הַתְּפִלָּה הוּא; אֲבָל בֵּין יִהְיוּ לְרָצוֹן לִשְׁאָר תַּחֲנוּנִים, שַׁפִּיר דָּמִי. { הַגָּה: וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר יִהְיוּ לְרָצוֹן מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר תַּחֲנוּנִים קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, מַפְסִיק גַּם כֵּן לְקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה; וּבִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִים לְהַפְסִיק בֶּאֱלֹהַי נְצֹר, קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, לָכֵן מַפְסִיקִין גַּם כֵּן לִקְדֻשָּׁה וּלְקַדִּישׁ } א { וּלְבָרְכוּ } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לְפי' רַשְׁבָּ"א שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף); וּמִיהוּ הָרָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אִם הִתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ וְהִגִּיעַ לְקַדִּישׁ אוֹ לִקְדֻשָּׁה, מְקַצֵּר ב וְעוֹלֶה, וְאִם לֹא קִצֵּר יָכוֹל לְהַפְסִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּפְסִיק בַּבְּרָכָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אֲפִלּוּ בָּאֶמְצַע. ב אֵין נָכוֹן לוֹמַר תַּחֲנוּנִים ג קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, אֶלָּא אַחַר סִיּוּם י"ח מִיָּד, יֹאמַר: יִהְיוּ לְרָצוֹן; וְאִם בָּא לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אַחַר הַתַּחֲנוּנִים, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. ג הָרָגִיל לוֹמַר ד' דְּבָרִים אֵלּוּ, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ.

באר היטב – סימן קכב – דינים השיכין בין י"ח ליהיו לרצון

א א וברכו. וטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם. ל"ח וב"ח מ"א ט"ז ופר"ח: ב ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה. ד"מ: ב ג יהיו לרצון. זה הפסוק מסוגל לכמה עניינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד ויש בו אותיות מ"ב וסודו סוד גדול לכך צריך לאומרו בנחת ולכוין ויועיל הרבה לקבל תפלתו עיין ספר הכוונות:

מגן אברהם קכ״ב – סימן קכב – דינים השיכין בין י"ח ליהיו לרצון

א׳ מפסיק גם כן. ול"ח כתב דטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם וכ"כ הב"ח: ב׳ מקצר ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו אין חובה לומר תחנונים בכל פעם (רשב"א) ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה (ד"מ):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קכ״ב

א׳ אבל בין יהיו לרצון כו'. משמע בכל גווני ש"ד ואח"כ סיים כדרך שמפסיק בברכה של ק"ש וצ"ל דתחלה מיירי במי שאומר לפרקים תחנונים ע"כ אין להם דמיון לי"ח ברכות כלל ע"כ מפסיק כמו שירצה ובסיפא דרגיל עשאום עליו קבע ודמיין קצת לי"ח ברכות ע"כ מפסיק דוקא כבברכת ק"ש: ב׳ אבל במקום שנוהגים לומר תחנונים. כ"כ ב"י ונר' שאפילו כו' וקשה הא אי' בגמ' יהיו לרצון הוא מכלל התפלה כמ"ש כאן והיאך יש רשות לומר תחנונים שם ולהפסיק ואף ע"ג דגם ברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפי' כל מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראי' להתיר בזה דהא לא אמרינן בגמ' אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים וכן מ"ש שואל אדם צרכיו בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים וכן קשה במ"ש אחר כך שנוהגים להפסיק באלהי נצור כו'. למה באמת יפסיק בקביעות קודם יהיו לרצון שהוא מכלל י"ח וכ"כ בסמוך אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון כו' ע"כ נראה טוב ונכון לומר ב"פ יהיו לרצון א' קודם אלהי נצור וא' אחריו כיון שכתב אח"כ שהרשות בידו לעשות כן יש לנהוג כן לכתחלה בכל יום שעושין קביעות מאלהי נצור וכן בשאר תחנונים שהוא מוסיף כנלע"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קכ״ב

אין

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א