——–
שאלה: אם אפשר לצאת ידי מצות משלוח מנות כששולח לאשתו.
תשובה: הנה תחילה יש לעיין אם יוצא בכלל כששולח מנות לאשה, דהרי בפסוק נאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו" ומדיוק הכתוב משמע דהמצוה הוא רק איש לרעהו, וא"כ המצוה לשלוח רק איש לאיש. ובאמת כבר נחלקו בזה הפוסקים, הרמ"א (תרצה, ד) כתב "ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש, ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך, שלא יבוא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש", ומקור הדין הוא בדרכי משה (שם סק"ז) בשם מהר"י ברונא. הרי לן דהמצוה הוא גם לנשים, שחייבת לשלוח אשה לאשה.
והן אמת דהפרי חדש (שם) פליג אהא דינא וס"ל, דאשה פטורה ממשלוח מנות, דאיש לרעהו כתיב ולא אשה, וז"ל: "אין דין זה מחוור, דאיש כתיב ולא אשה, ומנין לו זה. וכתב הריק"ש ששום פוסק לא כתב כן", עכ"ל. וציין לדבריו בביאור הגר"א, ומשמע דס"ל כוותיה. וכ"כ בתוספת מעשה רב בדעת הגר"א. וכן הסכים המקור חיים כפר"ח.
אמנם בשערי תשובה (שם סק"ה) הביא משו"ת שבות יעקב (ח"א סימן מא), שטעם הרמ"א ברור, כיון שגם נשים היו באותו הנס, ומהאי טעמא חייבות במקרא מגילה, וגם אצל משלוח מנות כתיב "וקבלו עליהם היהודים" וגם נשים בכלל. ושהשיג על הפר"ח גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קכ) מהני טעמי שכתב השבו"י, דאיש לאו למעוטי אשה קאתי, והא כתיב "קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם" ואשה בכלל, דכל היכא דכתיב זרע נקבות בכלל, ותו כיון דחייבות במקרא מגילה, איתקש עשייה לזכירה דכתיב "נזכרים ונעשים", וכי היכי דגמרינן זכירה מעשייה, גמרינן נמי עשייה מזכירה. ותו זיל בתר טעמא, דחייבות במקרא מגילה לפי שהיו באותו הנס, א"כ ה"ה לכל מצות הנוהגות בפורים, עיי"ש. ומיהו הברכי יוסף (תרצה, ח) האריך לדחות את דברי השבות יעקב.
ואולם הגרעק"א (בחידושים על השו"ע שם, נדפס בעין הגליון שבשו"ע מהדורת טלמן, ובליקוטי חי' למגילה) כתב, דאף אי נשים נמעטו מדכתיב "איש לרעהו" ולא אשה כמ"ש הפר"ח, מ"מ מדרבנן מיהת חייבות משום שהיו באותו הנס, וכמו שכתב הטורי אבן (מגילה ד.) לענין מקרא מגילה, דחיובא דנשים לא דמי לחיוב האיש, דאיש חיובו מדברי קבלה, דאסתר ברוח הקודש נאמרה והוה כדאורייתא, אבל נשים אינן חייבות מדברי קבלה ,כמו שאינן חייבות בכל מצות עשה שהזמן גרמא, ורק מדרבנן חייבו אותן אח"כ משום שהיו באותו הנס, יעויי"ש.
וא"כ הכי נמי יש לומר גם גבי משלוח מנות, דאף דכתיב "איש לרעהו" ונשים נתמעטו מהאי קרא, היינו דנתמעטו מחיובא דאיש, דהחיוב מדברי קבלה שנאמרה ברוח הקודש באמת לא היה על הנשים דהוה מצות עשה שהזמן גרמא, ואפילו במקרא מגילה אינם חייבות, אבל אח"כ כשתיקנו רבנן לחייבן בקריאת המגילה משום שהיו באותו הנס, חייבום נמי במשלוח מנות משום האי טעמא.
ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן קצו) כתב דיש ליישב מדוע כתיב "איש", כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם (הל' אישות יב, ב) ועיין רמב"ן (משפטים כא, ט), נמצא לפי"ז היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא, ומשו"ה כתיב איש, אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת. אך זה תליא בספיקא דמג"א (תרצה סקי"ב) ותליא בפירוש הש"ס (מגילה ז:) דמיחלפי סעודת פורים, אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות. ונראה דתליא בשני הטעמים שנאמרו במצות משלוח מנות, אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חבירו כמ"ש בתרומת הדשן (סימן קיא), "דתקנת משלוח מנות היתה שתהיה הרוחה למקבל לקיים סעודתו", כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה. ואי טעמא משום אהבת רעים כמבואר במנות הלוי (על מגילת אסתר ט, יט), דטעם משלוח מנות "להרבות חיבה וריעות בינינו", גם הסמוך על שולחן אחר חייב, עיי"ש באריכות.
עכ"פ מבואר, דדבר זה אם אשה מחוייבת במשלוח מנות שנוי במחלוקת, לדעת הפר"ח ודעימיה פטורות "דאיש לרעהו" כתיב, ולא אשה. ולהכרעת הרמ"א ושאר הפוסקים שיישבו את דבריו דודאי חייבות, וכמה טעמים לזה מדוע נכתב "איש לרעהו", אבל אין הכוונה לאפוקי אשה.
ולהלכה כתב המשנ"ב (סקכ"ה), דאשה חייבת שכולן היו באותו הנס, וצריכה היא לשמוח ולשמח לב אביונים, וכתיב קימו וקיבלו היהודים וגו' וגם נשים בכלל. ומביא דברי המ"א שכתב, לא ראיתי נזהרין בזה, ואפשר דוקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים, ומ"מ יש להחמיר.
ומעתה בשאלתינו נראה, דאי משום "איש לרעהו" דכתיב, יתכן ויכול לצאת ידי חובתו ע"י ששולח לאשתו, כנ"ל דיש לומר דגם האשה בכלל חיוב משלוח מנות, ואיש לרעהו דכתיב יש ליישב בכמה אופנים, וכנ"ל.
אך אכתי יש לעיין, האם עיקר הענין דמשלוח מנות שייך כלל בכהאי גוונא ששולח לאשתו, דכבר הבאנו לעיל ב' הטעמים שנאמרו במשלוח מנות, טעם התרומת הדשן דתקנת משלוח מנות היתה שתהיה הרוחה למקבל לקיים סעודתו, ובמנות הלוי כתב הטעם להרבות חיבה וריעות בינינו. ולכאורה, כיון שהבעל חייב במזונותיה ואוכלים סעודת פורים ביחד אין כאן מצוה מיוחדת, שממילא יש לו לדאוג לצרכי הסעודה לעצמו ולאשתו. וגם ענין להרבות ריעות אין כאן, דזהו דוקא כששולח לאחרים שמראה בזה חיבה, אבל באשתו שממילא דר עמה ומחוייב במזונותיה אין כאן ריבוי ריעות. [ואף אם שולח לה מנה יפה ומכובדת מאד, שנפשה מחמדת אותם, ושמחה להם ביותר. מ"מ אין זה רק תוספת שמחה לה כמו ביו"ט שמשמחה בבגדי צבעונין, ואין כאן ריבוי ריעות כל כך כמו במשלוח מנות איש לרעהו].
עוד יש לעיין בזה, מצד ההלכה דכל מה שקנתה האשה קנה בעלה, וחשיב אם כן כאילו שולח לצורך עצמו. (ואולי י"ל, דאף שיש לו חלק בזה, דמה שקנתה האשה קנה בעלה, מ"מ מיקרי משלוח מנות, דסוף כל סוף יש כאן הרווחת סעודת פורים לו ולה, וגם יש כאן ריבוי ריעות. מלבד לדברינו הנ"ל שלא מיקרי ריעות כל כך, ויל"ע בזה דלמעשה המנות נמצאים בביתו גם בלא שישלח אותם). – ועיין שו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן קמד) איך מקיימין מצות משלוח מנות כששולחין לאשה שיש לה בעל, הרי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. וביאר, דכיון דיש לה עכ"פ קנין הגוף שפיר דמי. ואם כן גם כאן שפיר דמי.
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד סימן פח) דן, באיש הנמצא במקום שאין שם רק נשים מה יעשה בשילוח מנות, וכתב דלכאורה היה נראה לומר, דכיון דהטעם שלא ישלח איש לאשה כדי שלא ישלח לאלמנה ויבוא לידי ספק קידושין, א"כ י"ל דדוקא במקום שיש לחוש לספק קידושין גזרו, אבל השולח במקום שאין אנשים רק נשים וליכא למיחש לקידושין כלל, שהרי מקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין אפילו היא והוא מודים. אמנם שבוש הוא, שהרי קיי"ל בקידושין, דאם אמר לאשה שנותן לה בשביל אהבה וחיבה חוששין לקידושין, עיין שו"ע (אבהע"ז כז, ג), וא"כ הכא נמי יש לחוש. גם כי לסברת המג"א (סקט"ו) דהחשש שמא קידש מכבר ויאמרו שהוא רק סבלונות, ועוד י"ל דלא פלוג רבנן בגזרתן בין מקום למקום, עיי"ש באריכות. וציין לשו"ת בית שערים (או"ח סימן שפ) שחקר בזה, אם צריך ליזהר לכתחלה במשלוח מנות אשה לאיש. – וה"ה בנידו"ד יש לומר סברא זו, דאם נתיר לשלוח מנות לאשתו לצאת ידי קיום המצוה מלכתחילה, יש לחוש שמא יטעה דאפשר לשלוח לנשים.
ולכן למעשה נראה שלא יעשה כן, רק יקיים תקנת חז"ל כפשוטו "איש לרעהו" להרוחת הסעודה, ולהרבות ריעות.
ומי שאשתו נמצאת במקום שאין לה מה לאכול, כגון יולדת בבית חולים וכדומה, אינו יכול לצאת מצות משלוח מנות באוכל שמביא לה, שהרי ממילא מחוייב לזונה ואין נחשב למשלוח מנות אלא לחיובו לזונה דבר יום ביומו. ולכן יוסיף מיני מגדים נוספים לסעודה, לשם מצות משלוח מנות. – או שיביא לה דבר מה לאכול יום קודם לכן, דאז כשכבר יש לה אוכל בביה"ח, יכול לצאת בכל מה שמביא לה, שאז אין זה מצד חובתו לזונה רק לשם מצות משלוח מנות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5