——–
מוכח מדברי המשנה בעוקצין (פרק ב משנה ח) דמשערין בכמות ולא במשקל ראה בדברינו (בסימן צט) וכן מוכח דהיינו בשלמותו אמנם צריך למעך חללו אך אין לרסקו וראה לקמן בס"ד. וז"ל המשנה: עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן אם יש בהן חלל ממעך את חללן פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעט משתערין בכמות שהן. ופירש שם הרמב"ם צורת עלי הבצלים ידועה שהם חלולים כעין קנים ובתוכן רירית הנדבקת ביד, וכן בצל שבא במגע עם המים וצמח ואינו מחובר בקרקע כפי שידוע יוצאין ממנו עלין ירוקין כמו עלי הבצלים וגם בתוכן יש רירית, ואותו הדבר הצומח נקרא בני בצלים אמר שאם היה ריר בתוך אותן החללים הרי אלו משתערין כמות שהן עם חללן להשלים שעור כביצה, ואם היו ריקים בלי ריר מתמעכין ביד עד שיתהדקו ויסור נפחן ואחר כך משתערין בכביצה. וכן לחם שחלקיו מחולחלין כמו ספוג והוא פת סופגניות משערין אותו כמות שהוא אלא אם כן היה שם בתוכו חלל שממעכין אותו ביד. ודרך בשר העגל היונק כאשר מתבשל מתנפח ומתרבה, ובשר הגדולה בשנים מן הבהמות כאשר מתבשל מצטמק ומתכווץ. אמר שאנו נשער כביצה מהן כשהן מבושלין כפי שהן ולא נאמר היה זה לפני הבשול כביצה ואף על פי שהוא עתה פחות מכביצה או להיפך, אלא משערין אותו כפי שהוא אם היה חי הרי חי מבושל הרי מבושל. ופסקם הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין (פרק ד הלכה ה) דמשתערין כמות שהן ורק אם יש בה חלל ממעך את חללה ע"ש. וכן פי' ר' עובדיה מברטנורא שם משתערת כמות שהיא בלא מיעוך וכ"כ החזון איש ( או"ח בהשמטות סימן קנו לסימן קסח).
ומדבריהם אנו גם למדין שמשערין ע"פ הנפח לא מרוסק וזהו ללא חולק ואמנם פליגי אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא דהיינו אי משערין כמות שהוא כעת או כמות שהיה. וכמ"ש בספר האגור הלכות (איסור והיתר סימן אלף רעב) ובשו"ת הרשב"ש (סימן רצט) דפלוגתא דאמוראי היא בפרק כל המנחות, והלכתה כמות שהוא משערין ולא לכמות שהיו משערין ע"ש ולכ"ע לא משערין בריסוקו, וכן מוכח מדברי התוספות במכות (דף טז: ד"ה ואפילו שנים והוא) דלא משערין בריסוקו וז"ל וא"ת ומאי חידוש הוא בשנים יותר מבעשר כיון דבשנים [והוא] איכא כזית וי"ל דקמ"ל רבותא טפי דכיון דעתה כשהוא חי שלם משלימו לכזית אע"פ שאם היה מרוסק כמו האחר לא היה משלימו לכזית אבל בט' נמלים דאיכא סגי אפילו נתרסקו כולם היה משלים שיש מהם הרבה. ע"ש. וכן מוכח מלשון הרמ"א שכתב בשו"ע (או"ח סימן תפו) שיעור כזית, יש אומרים דהוי כחצי ביצה. הגה: ויאכלנו ביחד ולא מעט מעט; ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק, ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם. עכ"ל מדכתב צריך למעך ולא כתב צריך לרסק מוכח דבעי למדוד ע"י מיעוך ולא ע"י ריסוק. וכדבריו כתב בעל המשנ"ב (ס"ק ג), וכן מוכח בפתחי תשובה (ביו"ד סימן צח ס"ק ב) וכו מפורש בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן רמט) שמצא בחידושי רז"ה בדיני שיעור עירוב ופרס וביצה וזית שעלה דע"י הלישה מתמעט העיסה ממדת הקמח ואחר האפיי' מתרבה ע"י החללים המתהוים בפת אלא דקיי"ל דצריך למעך החללים א"כ עיקר השיעור כפי שהוא בלישה קודם שיתפח העיסה והשיג עליו שלא הרגיש מהא דפ"ב דעוקצין וכמש"ל בשם ש"ע הרב דדוקא בסופגנין צריך למעך החלל. כלומר דמיעוך החלל בעינן ולא ריסוק. כן מוכח מלשון כל האחרונים וראה עוד בזה בשו"ת ויזרע יצחק (חלק א סימן ח).
ואומנם ראו ראיתי לאור לציון (חלק ג סעיף ו וסעיף יא עמוד ל-לא) שהעלה דבכדי לדעת את הנפח של כל מאכל יש לפרר דק דק ולטחון אותו כדי למעט את האוירים ואח"כ יכניסו לכלי מדה. ולפי האמור לעיל ולהלן לא בעי ריסוק אלא מעיכה למעט את האויר ותו לא. וצ"ע על דבריו ועוד שכתב להדיא בהמשך דבריו (בסעיף יג) וציין לכמה פוסקים אחרונים שכתבו שצריך למעך ולא השיג עליהם שצריך לטחון או לרסק. ושמא יש לומר שהטחינה שכתב היא רק להחמיר ולכתחילה די במעיכה.
וכן מוכח גם מתשובת תרומת הדשן (סימן קלט) דלא משערין בריסוקו, שנשאל אם כזית של מצה ושל מרור, צריך לבולעו בבת אחת או לאו ? והשיב וז"ל יראה דמצוה מן המובחר לבלוע כל הכזית כשהוא מרוסק בבת אחת. והכי מוכח ממרדכי פרק ע"פ, דכתב אהא דקאמר כורכו בבת אחת ואוכלו, פי' היה נוטל כזית מצה וכזית מרור וכזית חרוסת. וא"ת היאך מחזיק בית הבליעה כולי האי, דהא כזית היינו חצי ביצה? וי"ל דהוא דווקא כשהמאכל שלם, אבל כשהוא מרוסק מחזיק טפי, וכשהוא מגיע לבית הבליעה מרוסק הוא, ולכך מחזיק כולי האי ע"כ. מבואר להדיא מדבריו אלו דמדידת הכזית דוקא כשהוא שלם ולא מרוסק והדימוי הוא כריסוק המאכל ע"י השיניים. ומזה יצא למג"א (סימן תעה ס"ק ד) דדי כשבולע זית א' בבת א', ומ"ש בש"ע דיאכלם ביחד דהיינו שיכניסם לפיהו בבת אחת ומהרי"ל כתב דיכול לאכול מעט מעט ובלבד שלא ישהה באכילתו יותר מאכילת פרס אבל בסעיף ו' משמע דוקא בדיעבד יצא אבל לכתחילה צריך לאכול ביחד וכ"מ בחולין ספ"ז דצריך לבלוע ביחד מיהו במרור יכול לסמוך על מהרי"ל אם קשה עליו לבלוע ביחד עכ"ל. וכ"כ כדבריו המשנ"ב (ס"ק ט) ושו"ת בית שערים (חלק או"ח סימן עח) ושו"ת דברי חכמים (חלק או"ח סימן פו) ועוד.
אלא שמרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א השיג עליו בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן יז) בראיות גדולות לדחות את דברי המג"א ובודאי מי שקשה עליו לאכול הכזית בבת אחת, יוכל לסמוך על דברי מהרי"ל לאכלו מעט מעט. וכיו"ב כתב גם הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סי' תע"ה סק"ד). וכן פסק בספר שלחן גבוה (סי' תע"ה ס"ק כ"ז), שאנו נוהגים לאכול הכזית של מצה או של מרור קימעא קימעא, ויוצאים בזה אף לכתחילה, שדוקא כששוהה בין לגימה ללגימה ומפסיק בינתים, יוצא רק בדיעבד, אבל אם אינו שוהה בינתים אלא לאחר שבלע הלגימה האחת תיכף ומיד אוכל לגימה אחרת, יוצא בזה אף לכתחילה, שאם לא תאמר כן, אין לך אדם שמקיים לכתחילה מצות אכילת כזית מצה בליל פסח, וכו' ע"ש. (וביותר יש להקל בזה כשהמצות עשויים רקיקים דקים, שאין אפשרות להכניס כזית בפיו בבת אחת). וכן פסק להקל בשו"ת מנחת ברוך (חלק אמרי חיים, סי' עג) ע"ש. וכן עיקר להלכה ולמעשה.
ואע"פ שברור דאין לשער במרוסק, עדיין הדברים תלוים ועומדים בתסבוכת של אילנא רברבא אי צריך למעך ולכווץ אף את החללים הקטנים דהא יש לדון אי הפת משתערת כמדת החטים ומה שנתרבה הוא מדרבנן ראה בחזו"א שם. וכמובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן יא) דיש פנים לכאן ולכאן ומה שהעירו על הספר שיעורי תורה להגר"ח נאה ז"ל שאומר למעך ולכווץ החללים והאוירים לרבות גם כל החללים הקטנים שאז מתקטן השטח כמעט כמחצית מלפני המיעוך. אכן יש לו סמוכות דס"ל להרז"ה ז"ל דבכל איסורים שבתורה צריך למעך החללים. וכדעת השיעורי תורה. וכן דעת החזון אי"ש דס"ל שמה"ת אין החללים מצטרפים אפילו כחללים של פת ספוגנית ועוד. והא דתנן פ"ב דעוקצין מ"ח דלעיל תירץ פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא היינו מדרבנן ע"ש עוד אמנם השיג על הרז"ה בשו"ת מהרש"ם. וכן ראיתי לשו"ת אורח משפט (או"ח סימן קו) שביאר בעוקצין פת סופגנית משתערת לכמות שהיא, והוא מן התורה כפי הנראה. בכל אופן מוכח מדבריהם גם למחמירים דלא בעינן ריסוקו אלא די במיעוך חללים קטנים.
ושו"ר בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל א סימן כד) שגם הוא העלה שכל דבר ודבר משערין אותו כפי מה שבא לפניו שאם המחה את השומן ושתאו צריך שיעור גדול כרביעית לברך אחריו ולא סגי בשיעורא דאכילה דהוי בכזית וכן אם הקפה את הדם ואכלו משערין בכזית קפוי וסגי ליה בהכי ולא מצרכינן ליה שיעור דרביעית וזה הדין אתמר לגבי איסורין ופשיטא שיש ללמוד משם גם לענין הברכות. וזהו סיוע למה שהעלה בשו"ת יביע אומר (חלק א – או"ח סימן יא) שאין לברך על גמיעת ביצה חיה ברכה אחרונה. (וכן אם נתנוה במים חמין ועודנה רכה וגומעה כן). וכדברי ספר שיעורי תורה לידידי הגרא"ח נאה זצ"ל, שהאריך בזה גם ע"ד הברכת יוסף למהר"י ידיד ז"ל, ולבסוף העלה ג"כ שאין לברך ברכה אחרונה בגומע ביצה חיה דהא בעינן בלח רביעית וביצה ערכה שני שליש מרביעית.
אמנם כמה פוס' ציינו לרמב"ם שכתב (פ"ו ממ"א) האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת וכו' והוקשה להם על דבריו דהא בעינן רביעית לשתייה ואם כן למה כתב שהחיוב מכזית. ועוד שהרמב"ם (בהלכות נזירות פרק ה הלכה ב) גופיה חילק להדיא בין אכילה לשתייה בדיני נזירות וז"ל אם שתה רביעית יין או אכל כזית מיין קרוש שהוא הפרי או שתה רביעית חומץ שהוא פסולת הפרי הרי זה לוקה, וכו' וגם בהלכות שבת (פרק יח הלכה ב) העלה כן וז"ל יין כדי רובע רביעית ואם היה קרוש בכזית ע"ש. וכ"כ בספר כפתור ופרח (פרק י) ע"ש. ושמא יש לומר ע"פ האמור דמה שכתב האוכל כזית דם חייב צ"ל דזהו כעין דבריו בהלכות נזיר ושבת שיש חיוב בכזית יין כשהוא קרוש כך צ"ל גם בכזית דם יש חיוב כשהוא קרוש. וגם בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רס) ציין לאחרונים שהאריכו בשיעור אכילת דם בכמה חיובה, וכתב בשו"ת בנין ציון (ח"א יו"ד סי' מ"ט) "לא ראיתי מי שהרגיש בזה" ונשא ונתן בזה בכמה תשובות, והאריך שם ג"כ בסתירת הרמב"ם שבפ"ו ממאכלות אסורות ה"א פסק דשיעור הדם בכזית, ובפי"ד ה"ט כתב או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין עכ"ל, ומשמע דשיעורה ברביעית, ויצא לחלק בין צלול לקרוש וסוף דבריו דחה חילוק זה וכתב דאין טעם לחלק בין דם צלול לקרוש לענין שיעור ועל כן רבה התמי' דביבמות אמרינן דעד דאיכא רביעית לא חייב ובכריתות אמרינן דאכזית חייב ועל מה יש לסמוך ולא ראיתי כעת לאחד מהראשונים ומהאחרונים שהרגיש בזה עכ"ל. ע"ע מ"ש. ובשו"ת בית שערים (חלק יו"ד סימן קכו) נמי כתב דלא נראה לו לחלק בין קרוש לצלול דמבואר דדם שיעוריה בכזית אפי' צלול דדוחק לומר דרש"י ורמב"ם בהקפהו איירי דהו"ל לפרושי אולם כתב בסוף דבריו דצ"ע לדינא ע"ש.
אמנם בודאי צריך לשער ברווח בכדי שלא תיהיה הברכה לבטלה. וכמובא בדברי הראבי"ה (ח"א ברכות סימן קז) כל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאין בשיעור זית כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. וראה בשו"ת ויזרע יצחק (חלק א סימן ח) דיש להוסיף על הכזית עוד שתי גרם מה שכנגד בין החניכים כיון שיש מחלוקת בזה, אבל מה שבין השיניים אין מצטרף לכזית לכ"ע.
לסיכום: אין למדוד נפח של המוצר ע"י ריסוק.
פירות הנושרים
1. כשיש בהן חלל ממעך את חללן.
2. בשר וכדומה שנתפח או שנתמעט משתערין כמות שהוא.
3. נוהגים לאכול הכזית של מצה או של מרור קימעא קימעא, ויוצאים בזה אף לכתחילה.
4. יש להוסיף על הכזית עוד שתי גרם מה שכנגד בין החניכים כיון שיש מחלוקת בזה, אבל מה שבין השיניים אין מצטרף לכזית לכ"ע.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5