——–
וחיבורן ע"י מחט
שאלה: נפלה הפיטם או העוקץ מהאתרוג, האם יועיל חיבור הפיטם במחט. – ואם מועיל, האם יש הבדל בין יום הראשון דחג הסוכות לשאר הימים.
תשובה: נתחבטו הראשונים במהותו של הפיטם והעוקץ, איה מקומם באתרוג, ובזה תלוי פסולו בניטל הפיטם או העוקץ, ונבאר בס"ד שיטותיהם. – שנינו במשנה (סוכה לד:), נטלה פטמתו פסול, נטל עוקצו כשר. ואיתא עלה בגמרא (לה:), נטלה פטמתו, תנא ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו. – ובפירוש המשנה והגמרא נחלקו הראשונים.
א. שיטת רש"י בשם רבינו יעקב הזקן, דפיטמא, הוא מה שקרוי אצלינו פיטמא בראש האתרוג, ור' יצחק בן אלעזר בא לפרש איך הוא נראה, שהוא חד ועשוי כעין בוכנא. עוקץ, הוא מה שנקרא אצלינו עוקץ, והוא בסוף האתרוג, ואם נטל עוקצו ואפילו נתלש העוקץ מתוך האתרוג כשר, ופירוש זה נראה לרש"י.
ב. רש"י בשם רבי יצחק הלוי, ותוס' בשם רבינו גרשום פי', דפיטמא ועוקץ שניהם בזנב האתרוג, ועוקץ הוא מה שחוץ לגומא שבאתרוג ואם נטל כשר, ופיטמא שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו פסול, וזה מפרש רבי יצחק בן אלעזר, דפיטמא הוא כעין בוכנא מה שנכנס לתוך האתרוג.
ובביאור ב' השיטות כתב הערוך השלחן (סימן תרמח, כ) לבאר, דרבינו יעקב סבר שאין הפסול תלוי בעוקץ האתרוג, לפי שעוקץ הוי עץ בעלמא, ואפילו הנכנס לתוך האתרוג, ואין לו שייכות לאתרוג כלל, כמו כל עוקצי פירות, ומביא ראיה מהלכות טומאה עיי"ש. וטעמו של רבינו יצחק הלוי, דכיון שיש אתרוגים שאין להם כלל פיטמא, איך אפשר לפסול בניטלא הפיטמא, וכיון דכי ליתניהו לא מעכבא, גם כי איתניהו וניטלו לא מעכבא, עיי"ש.
ואפשר להוסיף עוד הסבר, לפי מה שכתב מו"ר בשו"ת שבט הלוי (או"ח סימן קעז) בנידון כשרות אתרוגים שאין להם פיטם כשתולשין אותם כך, דהפיטם הוא כשאר פסולת הפרי וכל מיני קליפות הגדלים בתחילת פריחת הפרי ונופלים עד סוף גידולם, וכמו דשאר הדברים הגדלים עמו, אין פוסלין האתרוג כשנופלין ממנו, כך גם הפיטם אינו פוסלו, עיי"ש. ולפי"ז אפשר לומר, דרבינו יצחק הלוי סבר, דהמשנה לא הוי תני סתם נטלה פטמתו על דבר שלפעמים גדל עם פיטמא, ולפעמים גדל בלי פיטמא, ומדתנא סתם נטלה פיטמתו, משמע שקאי על דבר שגדל כל פעם, וזהו עוקץ, ולשיטה זו אם נטל הפיטמא כשר.
ג. שיטת התוס', דפיטמא ועוקץ שניהם בראש האתרוג, ועוקץ הוא שיוצא מתוך חודו של האתרוג כמין עוקץ בולט וקשה כעץ (והוא הנקרא בלשוננו פיטמא), ופיטמא הוא שניטל אותו העוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג.
ד. הערוך בשם רבינו חננאל כתב, דפיטמא הוא בראש האתרוג, ועוקץ הוא בזנב האתרוג, ור' יצחק בן אלעזר אינו מפרש המשנה, אלא מוסיף שגם בניטל בוכנתו, והוא בזנב האתרוג מה שנכנס בתוך האתרוג פסול, וכן פירשו הרמב"ם, והב"י לדעת הרי"ף.
ה. ר"ן לדעת הרי"ף, פיטמא הוא השושנתא שבראש האתרוג, ואם ניטלה פסול, ועוקץ ובוכנא פי' הרי"ף כהר"ח. והר"ן הקשה על פי' זה, ומסיק דבניטלה השושנתא לבד אינו פסול, ופי' פיטמא, או כפי' רבינו יצחק הלוי, או כפי' ר"ח, ולפיכך יש להחמיר ולפסול כל שנטלו אחת מהשני הבכנות.
והנה המחבר (סימן תרמח, ז) פסק: ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול. וממשיך (בסעיף ח): ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג ונשאר מקומו גומא פסול, עכ"ל. והוא כשיטת הר"ח, (ופסק כן לפי הכלל דכל דהרי"ף והרמב"ם בחדא שיטה פוסק כוותייהו, וכאן הב"י פי' דעת הרי"ף כהרמב"ם כנ"ל).
ופליגי האחרונים בניטל דדו, אם דוקא בניטל גם העץ מה שתקוע בתוך האתרוג פסול, או אפילו אם ניטל רק למעלה מן האתרוג פסול. הט"ז ומ"א סוברים, דדוקא אם ניטל מה שתקוע בתוך האתרוג, וב"י לפי הר"ח ולבוש וב"ח סוברים, דפסול אפילו ניטל רק למעלה מן האתרוג.
וכתב המג"א (סק"ט) וזה לשונו: ונ"ל דעכ"פ בעינן שינטל עד האתרוג, כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סימן תרמ"ט ס"ה בהג"ה, א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר, דאין זה חסרון הניכר עכ"ל. – ויש לעיין למה זה חסרון שאינו ניכר, הלא רואין מקום הנטילה, ומה לי שניטל כל העץ ומה לי שנשאר קצת, הלא בשניהם רואים מקום הנטילה, ואם בניטל כל העץ פסול, גם בנשאר קצת יש לפסלו. – ואפשר לבאר, דהלא כו"ע מודים בניטל השושנתא לבד דכשר מדינא, א"כ בנשאר קצת מן העץ, אין החסרון של מקצת העץ ניכר, דהרואה יסבור דהשושנתא ישבה עליו, דלפעמים יש דד גדול, ולפעמים יש דד קטן, לכן אין זה חסרון הניכר, וכשר.
אמנם המאמר מרדכי והבכורי יעקב הקשו על המג"א, דהמג"א גופיה (בסימן תרמט סקי"ז) חשש דטעם פסול בניטל פטמתו הוא משום הדר, א"כ אפילו בניטל כל שהוא ונשאר קצת למעלה מן האתרוג פסול, דדווקא אם הטעם משום חסר בעינן שיהא חסרון הניכר לחד שיטה בפוסקים כדלהלן, משא"כ אם הטעם משום הדר, אפילו כל שהוא פוסל. ומשו"ה כתב המשנ"ב (סקל"א), דטוב להדר ליקח אחר אם אפשר לו.
והרמ"א (בסעיף ז) פסק, דטוב להחמיר במקום שאפשר אם נטלה אפילו רק השושנתא, כשיטת הר"ן לדעת הרי"ף, אבל לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד.
ויש לעיין, דמשמע מהראשונים וכן מדברי הרמ"א (בסימן תרמט סעיף ה) והא"ר, דטעם פסול בניטל פיטמתו או עוקצו הוא מטעם חסר, ובדין חסר איכא פלוגתא בין הראשונים והובא במחבר (תרמח, ב), אי חסר כל שהוא פסול, או דוקא בחסר כאיסר. הרא"ש רמב"ם טור הגהות מיימוניות בשם ר' שמחה הובא בב"ח, והמחבר בדיעה א' סוברים, דחסר אפילו כל שהוא פסול. – והראב"ד והטור בשם ר"ח וה"ר ישעיה הר"א ממיץ הובא בב"ח, והמחבר בדיעה ב' סוברים, דחסר אינו פסול אלא בכאיסר, וא"כ לאותם פוסקים ובפרט הר"ח דפסקו, דחסר אינו פסול אלא בכאיסר, משום מה פסלו בניטל פיטמתו או עוקצו, הלא החסרון היא פחות מכאיסר.
וקושיא זו הובא כבר במג"א (סימן תרמט סקי"ז), ותירץ בשם הג"מ, דלעולם ס"ל הפוסקים הנ"ל דהפסול מטעם חסר, ושאני פיטמא דפסול אפילו בכל שהוא, כיון שהוא בראשו. עוד מביא, דיש אומרים שפסול משום הדר. וכ"כ גם הפרמ"ג (תרמח, אשל אברהם סק"ט) דלמ"ד דחסרון דוקא בכאיסר בעינן, א"כ ניטל בוכנתו פסול משום דלאו הדר הוא. וצ"ל דהפוסקים הנ"ל הכי ס"ל. ולפי זה יהא פסול כל שבעה [וכדברי המג"א סימן תרמט סקי"ז].
ונראה לבאר תירוץ הג"מ, דכיון שהוא בראשו פסול בפחות מכאיסר, דע"כ טעם הפוסקים הנ"ל דמכשרי עד כאיסר, הוא מטעם דהחסרון לא מינכר בפחות מכאיסר, וצ"ל דזה הוא דוקא בשאר מקום באתרוג, חוץ מהפיטמא ועוקץ, ששם אין נראה לעינים כ"כ, ולא מינכר עד כאיסר. – או אפשר לומר, שבשאר מקום באתרוג בשעה שאדם מחזיקו הוא מסתירו, אבל בפיטמא או עוקץ אם הוא חסר חסרונו בולט, ובראיה כל שהוא מיד מבחין שהוא חסר, וגם בשעה שמחזיקו מקומו נגלה, ומשו"ה סוברים הפוסקים דבהם פסולו בכל שהוא.
והנה בתשובת בית יעקב (סימן קמב. הובא בבאר היטב סימן תרמח סקט"ו ובשערי תשובה סק"ג) מכשיר אתרוג שניטל פטמתו או עוקצו וחברו ע"י מחט, ואינו ניכר, ליטלו ביום ב' ולברך עליו, ועל יום א' דן שם להכשיר ג"כ, בצירוף עוד בעלי הוראה, אך העלה דיש להחמיר מלברך, והשבות יעקב (ח"א סימן לה) השיג עליו דלא מיקרי שלם ע"י חיבור מחט ופסול, וכן הא"ר חלק על הבית יעקב.
אמנם הבכורי יעקב (סימן תרמח סקכ"ו) והשדה חמד (כללים, מערכת הלמ"ד, כלל קמא, אות יט) בשם שו"ת שאלת שלום וארחות חיים ועוד פוסקים, מכשרי ביו"ט שני אפילו בברכה, וס"ל דחיבור ע"י מחט מהני למחשב הדר.
ולענ"ד נראה לדון, דלכאורה אפשר להכשיר ע"י חיבור במחט או דבר אחר, בניטל מקצת הדד, ונשאר מקצת דד, ואפשר אפילו בניטל כל הדד, מטעם ספק ספיקא. ולא מבעיא ביו"ט שני, אלא אפילו ביו"ט ראשון גם כן.
ונתחיל מהחמור ביותר, בניטל כל הדד וביו"ט ראשון, דהפמ"ג מובא בשער הציון (סימן תרמח סקל"ז) כתב דאפשר דיש להכשיר מטעם ספק ספיקא, אם א"א להכיר כלל באתרוג בלי פיטמא אם היה כן מתחילת ברייתו או שניטל הפיטמא, דשמא הלכה כמ"ד ניטל פטמתו היינו עוקץ לבד, ואפילו אם נאמר שהכוונה לדדו, שמא לא ניטל אלא נברא כן, ע"כ. – והבכורי יעקב הקשה עליו, דמאחר דהמחבר והרמ"א נקטו להלכה כמ"ד דפיטמא היא דדו, שוב א"א לספק דלמא כמ"ד שהוא עוקץ, והשער הציון תירץ, דאפשר דהם כתבו כן רק משום דחששו להחמיר בשניהם, ולא משום דפסקו כן להחלטה.
ולפי"ז מעיקר הדין נשאר הספק, וא"כ בנידון דידן שחברם במחט יש לדון להכשיר מספק ספיקא, שמא הלכה כרבינו יצחק הלוי דניטל פטמתו היינו עוקץ, וא"כ בנטל הפיטמא כשר, וכן בניטל העוקץ, שמא הלכה כרבינו יעקב הזקן דאין פסול כלל בעוקץ כמבואר לעיל. ואת"ל דניטל פטמתו היינו דדו, ובעוקץ כמ"ד דיש פסול בעוקץ, שמא ההלכה כהט"ז ומ"א דפסול דווקא אם ניטל גם מה שתקוע בתוך האתרוג. ואת"ל דהלכה כב"י בפי' הר"ח ולבוש וב"ח, דאפילו לא ניטל רק מה שלמעלה מן האתרוג ג"כ פסול (וספק זה שייך רק לפיטמא אבל לא לעוקץ), שמא הלכה כהבית יעקב דחיבור ע"י מחט הוי חיבור, וא"כ לכאורה כשר אפילו בניטל כל דדו ואפילו ביו"ט ראשון. – אך מכיון דהבית יעקב עצמו חשש להחמיר ביו"ט ראשון, ודאי דיש להחמיר.
אמנם בנשאר מקצת דד, אפשר שפיר לדון ולהכשיר בחיבור ע"י מחט, אפילו ביו"ט ראשון, דאיכא כמה ספק ספיקא: א' כספיקת הפמ"ג דשמא כמ"ד פטמתו היינו עוקץ כנ"ל, ואת"ל דפטמתו היינו דדו, ובעוקץ יש בו פסול כנ"ל, שמא הלכה כהמ"א דחסר מקצת דדו ואינו ניכר כשר, ואת"ל דהלכה כהבכו"י ומאמ"ר דהטעם משום הדר, שמא הלכה כבית יעקב, ובפרט לסברת השדה חמד בשם הפוסקים דחיבור ע"י מחט מהני למחשב הדר, וא"כ פסול חסר אין כאן שאינו ניכר, ופסול הדר אין כאן. ובפיטמא לבד יש עוד ספק, דשמא פסול דוקא אם ניטל גם מה שתקוע בתוך האתרוג כנ"ל.
וביו"ט שני בוודאי יש להכשיר, שמלבד כל הספיקות הנ"ל, איכא לספוקי דאפילו את"ל דטעם פסול בנטל פטמתו או עוקצו הוא משום הדר, ופסל בהדר פסול כל ז', שמא ההלכה כהרמב"ם והמחבר (סימן תרמ"ט סעיף ה) דפסול בהדר פסול רק ביום א', וכן פסק הבכורי יעקב וז"ל: אכן מיום א' ואילך פשיטא דכשר, דהא בניטל עוקצו לגמרי ג"כ מותר כהרמ"א (תרמ"ט סעיף ה) עכ"ל, כ"ש בחיבורו ע"י מחט דודאי כשר.
אמנם זה ודאי הא דכשר ע"י חבורו במחט, זה דוקא בחיבור פטמתו או עוקצו של אותו אתרוג עצמו, אבל אם חיבר מאתרוג אחר זה פשוט דלא הוי חיבור, כך נראה מתשובת בית יעקב, וכ"כ בשדה חמד בחלק אסיפת דינים בשם ספר צפיחית בדבש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5