——–
שאלה: הטור ושו"ע (סימן תרכה) כתבו בכוונת מצוות ישיבת סוכה, הפסוק "כי בסוכות הושבתי" כרבי אליעזר, דהיינו שהישיבה בסוכה הוא זכר לענני הכבוד. ויש לתמוה, דהלא הלכה כר"ע מחבירו, והוא אמר דסוכות ממש עשו להם.
תשובה: שנינו בגמ' (סוכה יא:), כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר, סוכות ממש עשו להם. – לעומת זאת, בתורת כהנים (פרשת אמור כג, מג) הגירסא להיפך. ר"א אומר סוכות ממש היו, ר"ע אומר סוכות ענני כבוד היו, בהוציאי אותם מארץ מצרים מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים. וכגירסת התורת כהנים גרס גם במכילתא (פרשת בא יב, לז): ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה. סכתה, סוכות ממש דכתיב ויעקב נסע סכתה, דברי ר"א. וחכמים אומרים, אין סוכות אלא ענני כבוד, שנאמר וברא ד' על מכון הר ציון.
וכתב הב"ח להוכיח כגירסת הגמ', שהרי תרגם אונקלוס (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי" – ארי במטלת ענני. ואיתא במגילה (ג.) שתרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר"א ור' יהושע, ולפי גירסת תורת כהנים נמצא שאונקלוס תרגם שלא כדעת ר"א רבו, וזה אינו מסתבר. וכ"כ גם בהגהות מהר"ץ חיות (סוכה שם). ויעויין בשו"ת תורת חסד (או"ח סימן לה), שהרבה להוכיח שגירסת התורת כהנים עיקר.
והנה רשב"ם בפירוש החומש (ויקרא כג, מג) נקט כדברי ר"ע דסוכות ממש, וזה לשונו: למען ידעו דורותיכם, פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה, סוכה ממש. וזה טעמו של דבר, חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן תירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו'. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות, לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת, ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה, עכ"ל.
לעומת זאת רש"י והרמב"ן (ויקרא שם) והטור והמחבר (סימן תרכה) תפסו טעמו של ר"א דענני כבוד היו. ויש לתמוה שנקטו להלכה כדעת ר"א ולא כר"ע, וידוע דהלכה כר"ע מחבירו (עירובין מו:), וא"כ היה להם להביא טעמו של ר"ע. וכבר העיר בזה במזרחי. – ובשלמא לגירסת התורת כהנים מובן שפיר, שאכן פסקו כר"ע נגד ר"א, מכל מקום לגירסת הגמ', עדיין יש לתמוה שפסקו כר"א ולא כר"ע.
וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סימן קפח) שכתב ליישב עפ"י מה דאמרינן (בבא מציעא נט:) גבי תנור של עכנאי, דיצא בת קול מה לכם אצל אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום, אלא שעמד ר"י על רגליו ואמר אין משגיחין בבת קול, משום דכבר כתב בתורה לא בשמים הוא. וכל זה לא שייך אלא במה דנפק"מ להלכה למעשה כדת מה לעשות, בזה שפיר יש לומר דהתורה ניתנה כפי הכרעת דעת חכמי ישראל, אבל במידי דאין נפק"מ להלכה למעשה, לא שייך לומר לא בשמים היא, שוב הדרינן להכרעת הבת קול דהלכה כר"א בכל מקום.
ובזה מיישב הא דאמרינן בר"ה (כז.), כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך, כמאן כר"א, דבתשרי נברא העולם. והקשו בתוס' (ד"ה כמאן מצלינן), דהא קיימא לן הלכה כרבי יהושע לענין תקופה. ולהנ"ל ניחא שפיר, דהיכי דאין נפק"מ להלכה למעשה, הדרינן להכרעת הבת קול דהלכה כר"א בכל מקום, יעויי"ש.
והנה הטור (סימן תרכה) האריך לבאר כוונת הפסוק "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", ואלו דבריו: תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והוא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה, שהוא ברא הכל לרצונו, והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפנו בהם, לבל יכה אותנו שרב ושמש. ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. ואע"פ שהוציאנו ממצרים בחודש ניסן, לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו שנעשה סוכות בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה.
ונחלקו הפוסקים בשיטת הטור, דעת הב"ח (שם ד"ה בסוכות תשבו), דמה שיצא הטור מגדרו לבאר טעם מצות סוכה, שלא כדרכו בשאר המצות, וגם מהו המשך דבריו שהקשה "ואע"פ שהוציאנו ממצרים בחודש ניסן וכו'". כוונתו לומר, שלא קיים מצות סוכה כתיקונה אם לא ידע שעיקר כוונת המצוה שנזכור יציאת מצרים, ולכן אע"פ שישיבת הסוכה הוא זכר לענני הכבוד, מ"מ הכוונה צריך לזכור יציאת מצרים, ועל זה הוקשה לו, דאם כן היה ראוי לעשותו בחודש ניסן, שאז היו ענני הכבוד. ותירץ, שיהא ניכר לכל שעושין הסוכה בזמן הגשמים.
וכתב עוד הב"ח, דכל זה לדעת רבי אליעזר, אך לדעת רבי עקיבא שסוכות ממש היו, א"צ כוונה ליציאת מצרים רק למצות סוכה בעצמה. ולדידיה גם לא קשה למה עושין אותו בתשרי, דבאמת יתכן שהסוכות ממש היו בתשרי ולא בניסן, עיי"ש באריכות דברי הב"ח, איך שפירש הקרא דלמען ידעו דורותיכם לשני השיטות הללו. – ועכ"פ חזינן מדברי הב"ח להדיא, דענין הכוונה מעכב קיום המצוה, והטור מפרש הכוונה לדעת רבי אליעזר, שהוא זכר ליציאת מצרים.
אולם הט"ז חולק ופירש דברי הטור להיפך, דלמ"ד ענני כבוד היו, מצותה לזכור הנס של ענני כבוד. דלדעת ר"ע דסוכות ממש היו, אין רבותא באותן הסוכות, דמה זכרון יהיה בדבר זה, אלא עיקר הזכרון שנאמר בסוכה הוא רק ליציאת מצרים. אבל לר"א הוה הזכירה על נס אחר, דהיינו הקפות ענני כבוד, אלא שתלה הכתוב המצוה ביציאת מצרים כמו שאר מצות כגון מצות ציצית שיש בה יציאת מצרים, וזה פשוט שאין גוף מצות ציצית להזכיר יציאת מצרים, אלא שהכתוב ייחס המצוה ביציאת מצרים. ועל זה הקשה הטור, דהיה מן הראוי שנעשה סוכה בניסן, כיון דהזכר הוא רק לנס של ענני כבוד שהתחילו בניסן, ורק למ"ד דהזכרון הוא ליציאת מצרים אין כאן קושיא, דאפשר דרצה הקב"ה שנזכור יציאת מצרים גם בתשרי.
ומעתה, לפי מה שכתב הב"ח בטעמא דהטור דהאריך בכאן לבאר מקרא שכתוב בתורה, מה שאין דרכו בחיבור זה אלא לכתוב מה שנפק"מ לדינא, דכוונתו בזה דכיון דכתיב למען ידעו, לא קיים המצוה כתיקונו אלא אם כן נתכוין בישיבתו ענין הנס, אם כן עכ"פ נפק"מ בזה גם להלכה, אם יכוין בישיבתו זכר לענני כבוד, או זכר לסוכות ממש, וא"כ הדרינן לכללא דלא בשמים הוא. ושוב צ"ע האיך פסק הטור כר"א ולא כר"ע. – ועל כן כתב הערוגת הבשם, דאפשר דהטור גרס איפכא דרע"ק ס"ל סוכות ענני כבוד, ור"א ס"ל סוכות ממש, וכן הביא גירסא זו הרא"ם במזרחי עה"ת, והובא בפרי מגדים, וא"כ ניחא, עיי"ש.
ולענ"ד נראה ליישב באופן אחר בלא להפך הגירסא, דהנה איתא בגמרא (סוכה כו.) דהמצטער פטור מן הסוכה, והכי קיימא לן בשו"ע (סימן תרמ סעיף ד). – וצריך להבין, מאי שנא מצוה זו דמצטער פטור, משאר מצות דאין בהן דין דמצטער פטור, דאטו מי שמצטער להניח תפילין יהיה פטור בתפילין, וכן בשאר מצות. ואף כי התוס' כתבו הטעם, דבעינן תשבו כעין תדורו (והובא בט"ז שם סק"ד), מ"מ עדיין צ"ב, דלא מצינו דבר זה בשום מצוה, ולמה דרשו חז"ל כן גם על ענין מצטער, והיכן מצינו דבר כזה שכאשר מצטער פטור מן המצוה.
וביאר כק"ז בדרשות חת"ס (דף נא: ד"ה למען) וזל"ק: והוא מהמצות הגדולות והנכבדות, ובפרט שמרמז לענני הכבוד, וע"כ ראוי שמצטער פטור, שלא יהיה ח"ו מרמז שהיינו יושבים בענני הכבוד בצער, עכל"ק. ולפי זה מובן שפיר למה הטור והמחבר תפסו טעמו של ר"א דענני הכבוד היו, דאף דבעלמא הלכה כר"ע מחבירו, מ"מ כיון דבגמרא מסקינן וכן הלכה דמצטער פטור מן הסוכה, א"כ בזה על כרחך דהלכה כר"א דהטעם משום ענני הכבוד, דאי הטעם משום דסוכות ממש, אז ענין הסוכה הוא כמו שכתב החת"ס (שם) וז"ל "שיתן אל לבו שיושב בפסולת גורן ויקב, ואדם במה נחשב וכדומה, ולומר שיושב בצל שדי כל ימיו, בודאי מי שצריך להתעוררות הלז, אפילו יצטער ישב בה, לומר בכל צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה", עכ"ל. – [והא דמסקינן בגמרא דפטור מן הסוכה, אף שהוא סותר הכלל דהלכה כר"ע מחבירו. היינו משום דדרשו הקרא דתשבו כעין תדורו, ולכן הוכרחו לפסוק דלא כר"ע].
אמנם מגמרא (ע"ז ג.) איכא להוכיח להיפך, דהטעם הוא דסוכות ממש עשו, דאיתא התם, דאומות העולם יבקשו לעתיד לבא שכר, אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה וכו' אמר להם הקב"ה אף על פי כן מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה, לכו ועשו אותה וכו', מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו', והוי ליה צערא, והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, נהי דפטור בעוטי מי מבעטי, מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן.
ולכאורה אם הטעם הוא משום ענני הכבוד, איך הקב"ה ינסה את אוה"ע בדבר דלא שייכי בהו. בשלמא ישראל הם ישבו בענני הכבוד, שייכת להם המצוה, אבל אוה"ע איזה שייכות יש להם בזה, אלא אם הטעם הוא דסוכות ממש היו, אז גם הם שייכי בהו, כנ"ל מהחת"ס שיחשבו ויתבוננו בפסולת גורן ויקב, דאדם במה נחשב הוא, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, למה פסקו הטור והמחבר כר"א דענני הכבוד היו.
אלא על כרחין לומר, דנקטינן כב' הטעמים במצות סוכה, אלא שזה תלוי באדם המקיים מצות סוכה, באיזה מדרגה הוא, כי האדם אשר הוא במדרגה גבוהה יותר מכוין שמקיים מצות ישיבת סוכה זכר לענני הכבוד, ויושב בצילא דמהימנותא, בצילא דקוב"ה, אבל שאר בני אדם שהם במדרגה נמוכה, ואינם מרגישים נועם אור מצות הסוכה, הם יושבים בסוכה שיתנו אל לבם שיושבים בפסולת גרן ויקב, כדי שיכניעו לבם לאביהם שבשמים, ולהם טעם מצות סוכה דסוכות ממש עשו להם.
ומיושב הכל שפיר, דהטור והמחבר שכתבו דינם לישראל שמקיימים מצות סוכה, אחרי שעשו תשובה בימים הקדושים ר"ה ויוה"כ, וגם ישבו אבותינו בצל ענני הכבוד שייך להם הטעם דענני הכבוד, ולהם שייך דין דמצטער פטור מהסוכה, אבל הגמ' דע"ז שהקב"ה ינסה האומות העולם, הם האומות העולם שאינם מקיימים המצוות ובודאי לא במדרגה גבוהה, וגם לא שייך בהם הטעם דענני הכבוד, להם הטעם דסוכות ממש עשו, שהם צריכים לקיים המצוה שיכניעו לבם להקב"ה, ולהם לא שייך מצטער פטור מהסוכה, דאדרבא הם צריכים לישב אפילו בצער שיכניעו לבם עוד יותר (וכהחת"ס הנ"ל), והם לא יעשו כן, אלא לא די שיצאו מהסוכה עוד יבעטו בה, ועל זה הקב"ה יושב ומשחק עליהן. – וראיה לדברינו מהחינוך (מצוה שכה) שמביא באמת ב' הטעמים, ומובן שפיר הכל בעזה"י לענ"ד.
[ ומיהו עדיין יש לעיין בדברינו, דהרי גם בישראל שייך הטעם השני דסוכות ממש, וא"כ אמאי מצטער פטור מן הסוכה. ותו, הרי התוס' כתבו הטעם משום תשבו כעין תדורו, וזה שייך בכל גווני, דהיינו אף בסתם אדם שאינו במדרגה גבוהה. – ויש ליישב, דמשום החשש שח"ו לא יראה כאילו ישבו בצער אצל ענני הכבוד, לכן הקפידו חז"ל ביותר בדין זה דמצטער, ופטרוהו משום תשבו כעין תדורו, אף שיש עוד טעם בזה, ואף אצל אדם פשוט. ורק לגבי אומות העולם שאצלם שייך רק הטעם דסוכות ממש, דהם לא ישבו אצל ענני הכבוד, לכן לגבייהו קפיד הקב"ה שישבו אף כשמצטערין, ודו"ק].
וכפי שנתבאר לעיל, דישנה נפק"מ בין הטעמים לענין כוונת המצוה בישיבה בסוכה, ע"כ יכוין שני הטעמים, וכמו שכתב במשנ"ב (סימן תרכה סק"א) וז"ל: וכתבו האחרונים, שיכוין בישיבתה שצונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים, וגם זכר לענני כבוד, שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש, וכל זה לצאת ידי המצוה כתקונה, הא דיעבד יוצא כל שכיון לצאת לבד [פמ"ג], עכ"ל. ועיין ביכורי יעקב (סוכה יא:) ודרך פיקודיך, דהכוונה של זכר לענני הכבוד מעכבת ובלי זה לא יצא המצוה, [וע"ע שו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן רד) הערות בדין כוונת מצוה בסוכה].
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5