——–
מובא במסכתות קטנות מסכת סופרים (פרק ג הלכה כא) שאין אוכלין אוכלין באוכלין, אלא אם היה אוכלן בבת אחת. הרי לפנינו באופן ברור שמותר, כל שאוכל את המצה יחד עם החרוסת ואין בזה חשש כלל, ורק כשאוכל את החרוסת ע"י המצה ללא המצה (והיא משמשת לו ככף) אע"פ שיאכל את המצה אח"כ אסור דהא בעינן לאוכלן בבת אחת. וכמ"ש בספר תשב"ץ קטן (סימן רצג) דאין לעשות כף מן הלחם ולאכול בו אלא אם כן יאכל מן הפת בכל פעם כדאיתא במסכת סופרים אין אוכלין באוכלים אלא אם כן שיאכל מן הפת עמהם.
והתקשה בזה הרא"ש ברכות (פרק ז סימן לב) וחידושי הרשב"א ברכות (דף נ:) דהא קי"ל כשמואל דהיכא דלא מאיסא עושה כל צרכו בפת ומותר לסמוך הקערה בפת אי לא ממאיס ויש שנוהגים לאכול דייסא וחביצא בפת במקום כף כיון שאוכלין הפת אח"כ וציין מאידך למס' סופרים הנ"ל שרק בבת אחת מותר והעלה דאפשר דההיא דמס' סופרים פליגא אדשמואל דקתני ואין סומכין אוכלין באוכלין ולשמואל שרי דהא לא ממאיס ואנן קי"ל כשמואל ולא ממאיס הפת שאכל בה דייסא וראיתי גדולים שהיו אוכלין בכל פעם מעט מן הפת עם הדייסא א"ר יוסי בר חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים מ"ט אמר ר' אושעיא בעינן מצוה מן המובחר. והובא דבריו גם בטור (או"ח סימן קעא). דהיינו הגדולים שהיו אוכלים מעט מן הפת עם הדייסא בכדי לצאת ידי חובת מסכת סופרים ולכן היו אוכלים בכל פעם מעט מן הפת עם הדייסא וזהו מצוה מן המובחר.
וביאר יותר הב"י שם נראה שאף ע"פ שיאכלנו אח"כ אסור מפני שהוא זלזול לפת שמשמש מעשה עץ בעלמא ומשום הכי אסר לאכול אוכלין באוכלין אלא אם כן אוכלן בבת אחת דאז לא מחזי שהפת טפל לדייסא אלא שהדייסא טפילה לפת שהוא נוטל אותה ללפת בו את הפת. והגדולים שהיו אוכלים בכל פעם מעט מן הפת עם הדייסא נראה שהיו מכוונים לצאת ידי חובת מסכת סופרים ולכן היו אוכלים בכל פעם מעט מן הפת עם הדייסא שאז היה נראה שהדייסא היתה באה ללפת את הפת ואע"פ שלא היו אוכלים בכל פעם אלא מעט מהפת מכל מקום בהכי סגי להראות שאין הפת משמש לדייסא וגם לפי דעת הגדולים הללו נראה שהיה צריך שיאכל לבסוף כל אותה פרוסה דאם לא כן מה שישתייר ממנה מאחר שהכניסו לתוך פיו לא חזי לאכילה לשום אדם ואיכא משום הפסד אוכלים. וכן פסק מרן בשו"ע (סעיף ד) ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה, והוא שיקבלנו בכלי בפי הצנור.
ובודאי שלכ"ע אין לאכול את החרוסת ע"י המצה ללא שיאכל אח"כ את המצה כמוכח לעיל וכ"כ הב"י שם דהנך שנוהגים לאכול הדייסא בפת במקום כף סברי כשמואל ומה שאוכלים הפת אח"כ מפני שמי שהוא אוכל בו הדייסא אינו נמאס עליו וכיון שהוא אוכלו אח"כ ליכא משום הפסד אוכלין אבל אם לא היה אוכלו ליכא מאן דאכיל ליה אחר שהכניסו זה לתוך פיו ונמצא שהפסיד זה האוכלין בידים.
ולכן פסק מרן כדעת שמואל בשו"ע (סעיף ג) שמותר לאכול דייסא בפת במקום כף, והוא שיאכל הפת אח"כ; והמשיך וכתב המדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לתוך פיהם מעט מן הפת עם הדייסא. וזהו לחוש למס' סופרים. כמ"ש המג"א (ס"ק ג) ובמשנ"ב (ס"ק יז) דיש חוששים להשתמש מעשה עץ באוכלין דביזוי הוא לכן אוכלין בכל פעם מעט מן הפת דנראה כאלו בא ללפת את הפת:
ומה שכתב הרשב"א שם דקי"ל כדשמואל דתניא ממשיכין ביין בצנורות לפני חתן ולפני כלה אף על פי שנמאסים התם משום דעיקר שמחת חתן וכלה בכך וכדי לשמחן שרי, וקליות ואגוזים דאסירי בימות הגשמים לפי שאין עיקר שמחתן בכך, אלא שמתוך שיש קצת שמחה בכך שרי בימות החמה. מוכח מדבריו לשם שמחה מותר לאבד אוכלין כאשר עיקר השמחה בכך והב"י שם פי' שאין כוונתו שילכו לאיבוד משום שמחת חתן וכלה דהא ודאי ליכא מאן דשרי, ואע"פ שה"ר מנוח כתב בשם הראב"ד דאפילו אזיל לאיבוד שרי משום שמחה ע"כ, בכל אופן העלה לדידן דאין זה עיקר השמחה אין ספק דבאזיל לאיבוד אסור. צא ולמד מזה כמה יש לחוש לבזיון אוכלין דאף לשמחת חתן וכלה עיקם מרן את דבריהם כדי שלא ילכו מאכלין לאיבוד. ואף שעושין משום סימן טוב שימשך שלותן וטובתן של החתן והכלה אלא אם יעשה בצינור של עץ שאינו נמאס מותר.
וכשעושה לצרכי האדם אפילו מאבדו מותר כ"כ ערוך השולחן (סעיף ב) כיון שאינו עושה דרך בזיון מותר כגון שמזלפין הבית ביין וכן סכין הגוף בשמן וכן שורה אדם פת ביין ומניחו על העין משום רפואה אע"ג דוודאי הפת נמאס מ"מ כיון שעושה זה דרך רפואה ולא דרך השחתה מותר וכן עושין משרה וכבוסה ביין ונוטלין מיין לידים כשאין מים כמ"ש בסי' ק"ס אבל כשיש מים אסור ליטול הידים ביין בין חי בין מזוג ואפילו נטילה שאינה צורך אכילה אבל להעביר הזוהמא מותר בין ביין בין בשמן והכי תניא בברכות שמן מעכב את הברכה ופירש"י שמן שהיו רגילים להביא בסוף הסעודה לסוך הידים להעביר זוהמתן עכ"ל ולכן נוטלין מים אחרונים ביין כמ"ש בסי' קפ"א מפני שמעבירין את הזוהמא וז"ל הרמב"ם בפ"ז אין מפסידין האוכלים דרך ביזוי ובעיטה ע"ש אבל כל שאינו דרך בזיון רק לצרכיו מותר עכת"ל. וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן מב סעיף י) אם צריך לעשות איזה רפואה בפת, או בשאר דבר מאכל, אף על פי שנמאס בכך מותר. איברא שראיתי לבן איש חי (פ' בהר בחקתי שנה א' סעיף יז) שאסר להניח חתיכת לחם לעשיית פירות כבושים במים ומלח ואע"פ שהלחם משביח את הטעם מאחר שהפת נמאסת ומתקלקלת ואף צריך למחות בידם ע"ש. ושמא יש לחלק בין צורך בפת לבין להשביח את המאכל ע"י הפת, וזהו האחרון בדוקא אסור.
לסיכום מותר לאכול חרוסת ע"י המצה עצמה גם אם יאכל את החרוסת לבד ואח"כ את המצה.
פירות הנושרים:
1. טוב יותר לאכול יחד חרוסת עם המצה יחד. ולפחות שיאכל מעט מן המצה, ואחר שיגמור אכילת החרוסת ישלים אכילת המצה כולה.
2. אסור לאכול את החרוסת ע"י המצה ולא לאכול את המצה.
3. טוב לאדם להשתדל לעשות מצוה מן המובחר.
4. הנוהגים שממשיכין יין בצינורות לפני חתן וכלה או ע"י ששופכים ועובר מכוס לכוס ע"י פרמידה אין לעשות כשהולך לאיבוד אלא אם יקבלנו בכלי או בפי הצינור.
5. הזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה שאינו נמאס מותר אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסים, ולא חתיכות וגלוסקא לעולם.
6. כשעושה לצרכי האדם אפילו מאבדו מותר.
7. לסמוך קערה שהיא מליאה בדבר שאין ממאיסו מותר לסמוך בו שאין זה בזיון דעושה אדם כל צרכו בפת וכ"ש במאכלים אחרים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5