——–
מובא בגמ' בפסחים (דף ק:) שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש. נמצא דלכתחילה אין להביא שום דברי מאכל על השולחן אלא לאחר שקידש על היין וכמ"ש במחזור ויטרי הלכות פסח (סימן נה) וספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור דף קלא.) וברוב הראשונים שלקמן. וטעם לדבר מבואר בדברי הגהות מיימוניות (הלכות שבת פרק כט הלכה יב) שנראה כאילו עתה מתחלת הסעודה ומה"ט נהגינן לכסות הפת והשלחן במפה עד לאחר קידוש וכן פירש בשאלתות דרב אחאי וכ"כ באוצר המדרשים (אייזנשטיין ע' 141) להראות שעריכת השולחן היא לשם השבת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש וקודם שיקדש אין מניחין (עורכין) את השלחן מ"ט שבתחילה מקדש לשבתות ואח"כ מניחין את השלחן שיהא מונח לכבוד השבת. ואם הניחו השלחן קודם לקידוש אין מסלקין אותו אלא פורסין מפה עליו ומקדש.
אלא קשה ממה שכתוב שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם ערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר לו יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך רע אומר אמן בעל כרחו ואם לא מצא כך מלאך רע אומר יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך טוב אומר אמן בעל כרחו. משמע שהשולחן צריך להיות ערוך קודם הקידוש. תירץ התוספות שם וספר אור זרוע שלקמן ובחידושי הריטב"א בפסחים לא קשה דערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים. ובספר אור זרוע (הלכות פסחים סימן רנו) פי' שבימיה' שהיו להם שתי שלחנות אחד שהיו מכינים עליו כל צורכי הסעודה ואחד קטן שהיה לכל אחד שלחן קטן ואותו שהיה עליו כל צורכי הסעודה היו מוצאו בבואו מבית הכנסת ערוך כדאמר פ' כל כתבי מצא שלחנו ערוך שני מלאכי' המלוים לו וכו' אלמא בימיהם נמי היה שולחן ערוך בבואם מביהכ"נ אבל אותו קטן לא היה היסח הדעת כשהיו מסדרין אותו אחר הקידוש.
ומבואר יותר בדברי ראבי"ה (ח"ב בפסחים סימן תקח) מאחר ואנו שיש לנו שלחנות גדולות נוהגין לסדרו מערב שבת, כדי שיברכוהו המלאכים המלווין לו לאדם ויאמרו כן תזכה לשבת הבאה. ומיהו פורסים שתי מפות, שסילוק המפה הוא במקום סידור השלחן. ונראה לי שזאת כוונת פירושי סידור התפילה לרוקח (סדר קידוש ליל שבת עמוד תפא) שכתב אבל השתא דקיימא לן אין קידוש אלא במקום סעודה, אנו מביאין השולחן ומכסין הלחם עד לאחר קידוש וכן עיקר, כדאמרינן פורס עליה מפה ומקדש.
ולפי זה נראה כשאפשר עדיף יותר לא להביא כלל את הלחם והסלטים וכד' אלא להכינם במקום אחר כגון במטבח וכד' ורק אח"כ להגישם לשולחן אחר הקידוש. ומצאתי בספר תשב"ץ קטן (סימן שכב) שגם כתב בזה מטעם אחר וז"ל המבדיל על שלחנו יזהר שלא יהא שום לחם על השלחן ואם יש לחם על השלחן יכסנו כדאמרינן בערבי פסחים (דף ק) ושוין שאין מביאין השלחן אלא אם כן קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש. ואין טעמו בשל כבוד השבת כדלעיל אלא מדנחלקו בית שמאי ובית הלל בהלכות סעודה הי מינייהו קדים שוין זה וזה שאין מביאין הפת ערב שבת קודם קידוש. לפי שכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה ואם יביא את הפת יצטרך לברך על הפת קודם קידוש. אבל אם הביא פורס מפה על הפת והוי כמאן דליתיה ואז מקדש. וכ"כ בשו"ת בעלי התוספות (נספח א סעיף 15) והגהות מיימוניות (הלכות שבת פרק כט הלכה ז) ובמנורת המאור (פרק ח כבוד שבתות וימים טובים עמוד 598).
ובזה אין חילוק בין קידוש להבדלה או שאר סעודות שתמיד יש להקדים את המוקדם בפסוק וכעין דבריו כתב בעניין הקידוש בהלכות ברכות לריטב"א (פרק ח אות י) שאע"פ שהדין לקדש על החביב לפניו יותר הן על הפת הן על היין נהגו העם לקדש על היין בלילי שבתות וימים טובים אף על פי שהם רעבים ופת חביב עליהם, לפי שהיין חשוב ומברכין עליו במקומות רבים והיו מנסכין בו על גבי המזבח וסתם קידוש נזכר במשנה ובתלמוד על היין, ולפי שיהא נראה כאילו אין שם פת נוהגין לפרוס המפה על השלחן ולקדש על היין, וכן שמעתי מפי רב מחכמי הדור בשם רבני צרפת ז"ל, ואנו קיבלנו שעושין כן זכר למן שהיה נתון כמי שמונח בקופסא בין שתי שכבת הטל, וגם זה נאה. וביאר יותר בספר שבולי הלקט (ענין שבת סימן סח) שכתב כדבריו זכר למן שהיה הטל חופה אותו מלמעלה ומלמטה כדכתיב ותעל שכבת הטל וגו' וכתיב ובבקר היתה שכבת הטל וגו' וכן מפורש ביומא. מהו מחספס טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה. וגם הטור (באו"ח סימן רעא) הביאם וציין שהמקור לזה הוא בירושלמי קאמר שלא יראה הפת בושתו פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכה ומקדימין בברכת היין ע"ש.
והביאם מרן בשו"ע שם (סעיף ט) שכתב צריך שתהיה מפה על השולחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו. וטעם לדבר המוזכר לעיל כתבוהו גם האחרונים הט"ז (ס"ק יב) שלא יראה הפת בשתו שאין מקדשין עליו אלא על היין וכ"כ מג"א (ס"ק כ) שאם היה מגולה צריך להקדימו כמ"ש סי' רצ"ט ס"ט דקודם ליין ולכן מכסהו ולפ"ז מיד כשבירך בפה"ג רשאי לגלותו אבל לפי הטעם דתיתי הסעודה ביקרא דשבת' לא יגלהו עד אחר הקידוש. וכ"כ עוד אחרונים במשנ"ב (ס"ק מא) וכף החיים (ס"ק בן) ובן איש חי (פ' בראשית שנה ב' אות כ). ודע ע"פ דברי הבן איש חי (בפ' וירא ש"ב אות יז) בשם ספר כתר מלכות מסתברא כמו שאמרו על כסא אליהו הנביא זכור לטוב בשעת המילה שצריך לומר בפה "זה הכסא של אליהו הנביא זכור לטוב" ואם לאו אינו בא עיין עוד בדברינו בשו"ת בריח התיכון (חלק א סימן ב) כך גם כאן על האשה לאחר שתניח מפה העליונה על הפת תניח שתי ידיה על השולחן ואז תאמר בפה "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" ע"י דבור זה תשרה הקדושה על השולחן. ושו"ר שכתב החיד"א כעין זה במורה באצבע (סימן ט סעיף רפט) להכין כסא ומעיל מפאר על גבה לזכר שבעה אשפזין עלאין קדישין מעין דגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב.
וכן בעניין ההבדלה הובא הדבר בשו"ע (או"ח סימן רצט סעיף ט) והשתמש בלשון ליזהר וז"ל אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה ואם הביא פורס עליו מפה ומכסהו לפי שהוא מוקדם בפסוק וצריך להקדימו אם לא יכסנו. והקשו בזה האחרונים כיון דאין רשאי לאכול קודם הבדלה ה"ל כאילו אינו ומאי בושת לפת יש כאן בשלמא גבי קידוש אמרינן לעיל שיש לכסות הפת שלא יראה בושתו כיון שאפשר לקדש על הפת משא"כ כאן דאין מבדילין על הפת א"כ אין שייך בושת. ותירצו שם הט"ז, המג"א, רבינו זלמן, וערוך השולחן, ומשנ"ב, כף החיים ועוד אע"ג דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו. דזהו גופיה הוה בושת דמראה שאין מעלה להפת כמו יין והוא מוקדם.
נמצאנו למדים שאע"פ שהשלחן צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום כדלעיל מכל מקום אין מביאים אותו למקום הסעודה עד אחר הקידוש כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת ואם הביאו קודם קידוש צריך לפרוס עליו מפה לכסותו כאילו אינו כאן עד אחר קידוש כדי שיתראה כאלו הובא עתה לכבוד שבת. וזהו בזמנם שהיו להם שלחנות קטנים כל אחד שלחנו לפניו ולא היה להם טורח להפסיק ולהביאם אחר קידוש אבל עכשיו ששלחנות שלנו גדולים וטורח להביאו אחר הקידוש ולהפסיק בין קידוש לסעודה נוהגין להביאו לכתחלה קודם קידוש ולפרוס מפה לכסות הפת עד אחר הקידוש בין שמקדש על היין בין שמקדש על הפת כי כשיסיר המפה מע"ג הפת כאילו עתה ערך השלחן. וצריך שתהא גם מפה תחת הפת על השלחן כדי שתהא הפת בין שתי מפות זכר למן שהיה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה וה"ה להבדלה. איברא שהמאירי שם פי' בעניין אחר ע"ש.
ולפי טעם זה יש לומר ה"ה גם לשאר הסלטים והשתייה וכד' שצריך להביאם אחר הקידוש משום כבוד שבת. דהא קודם שיקדש אין מניחין את השולחן שהטעם שבתחלה מקדש לשבתות ואחר כך מניחין את השולחן שיהא מונח לכבוד שבת ואם הניחוהו קודם לקדוש אין מסלקין אותו אלא פורס מפה ומקדש שכך שנינו ושוין שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קדש ואם הביא פורס מפה. וכן מוכח מדברי ספר התרומה (הלכות שבת סימן רמו) שגם כתב שבזמננו השלחן שלנו גדול ואנו עורכין אותו תחלה במקום אכילה ואנו פורסין מפה טרם יאמר קדוש לכסות הלחם והמזון ולאחר קדוש מסירין המפה עליון ואתיא סעודתא ביקרא דשבתא. ודייק בדבריו שכתב לחם והמזון. וכ"כ בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות קידוש עמוד יג) ועוד רבים וגדולים. וכן שמעתי שמנהג היה בג'רבא להביא את הסלטים רק לאחר הקידוש.
וכ"ש כשיש באחד הסלטים זתים שהוא קודם ליין דהא כל דאקדמיה קרא משובח יותר כמובא ומוכח לעיל וכמ"ש בספר אור זרוע (ח"ב הלכות ערב שבת סימן כב) דכל המוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה הוא מוקדם לברכה ומשו"ה מברכינן בחול המוציא ברישא אריפתא והדר מברך בפ"ה אחמרא אבל לילי שבתא וימים טובים במוצאי שבת ובמוצאי ימים טובי' דמחייבי בקידוש ובהבדלה שמתרמי להו כסא דחמרא פריס מפה עלוי ריפתא ומקדש עליה דחמרא כי היכי דליפסוק בין קידוש להמוציא ובתר דמקדש משי ידיה ומברך ענ"י ומסלק המפה ושרי המוציא וכן להבדלה ע"ש.
וכן מצאנו שנשאל בשו"ת בנימין זאב (סימן רז) למה פורסין מפה ומכסין הפת על השולחן בשבתות ובי"ט והשיב שהטעם הוא זכר למן שלא היה יורד בשבתות ובי"ט ועוד אם לא היה פורס מפה לא היה יכול לברך על היין תחילה אלא היה ראוי לברך תחילה על הפת דהא אקדמיה קרא בפרשת עקב דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן וכל דאקדמיה קרא משובח יותר וראוי לאקדומי ולכן כדי שלא יהיה נראה הפת פורסין עליו מפה כאילו לא היה שם ומברכין על היין תחילה ועוד יש לומר דפורסין על הפת בשביל שלא לביישו דאם היה מגולה היה בושת דבכל הימים מברכין עליו תחילה קודם ליין ועכשיו מקדימין היין. וכמ"ש בזה בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל א סימן ב) כל הוא מוקדם בפסוק צריך להקדימו ע"ש. מ"מ מנהג יפה הוא שלא לחלוק בין שבת ליום טוב כמ"ש במחזור ויטרי שם. ובחידושי הריטב"א בפסחים שם.
איברא לפי הטעמים שכתבנו לעיל בשם הירושלמי דפורסין מפה כדי שלא יראה בשתו הפת פי' שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה וכו' דהיה לו לברך עליו תחלה ואינו עושה כן אלא מקדים היין. ונוסף לזה טעם אחר שהוא זכר למן שהיה כאלו מונח בקופסא שהיה טל למטה וטל למעלה וכן הפת מונח ב' מפות. ולפי' הטעם זכר למן נמצא שכיסוי המפה או הבאתם לשולחן מדובר על הלחם בלבד בדוקא, ובשאר דברי מאכל לא שייך הטעמים האלה כלל. ולכן הסלטים ושתייה וכד' שעליהם לא דיברו כלל יהיה מותר להביאם לשולחן לפני הקידוש ללא שום כיסוי מפה ושמא בשל הטעמים האלו נהגו לערוך את השולחן עם שתייה וסלטים וכד' דסומכים על הטעמים הנ"ל ועורכים את השולחן עם סלטים ושתייה וכד'.
וראיתי שהקשה באשל אברהם (בסוף סימן רעא) דאם הטעם הוא זכרון למן אזי גם בחול היה לנהוג כן ותירץ ע"פ הזהר שהברכה בימי שבת שנאמר ויברך את יום השביעי ולזה עושים זכר למן בשבת קדש ומאחר ואין הברכה שורה אלא בסמוי מעין ולכן צריך לכסותו בכל סעודות השבת. נמצא שאין הטעם מצד שלא יראה בשתו לבד ע"ש.
וכן צריך לפרש את דברי מרן בעניין ליל הסדר בשו"ע (או"ח סימן תעב סעיף א) שכתב יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו, ע"כ דהיינו שיש חיוב מהתורה שאמרה והגדת לבנך ביום ההוא. וצריך לבאר את כוונת מרן דבעינן שיהיה השולחן ערוך ללא מאכל דהיינו דברי מאכל לא יהיו על השולחן או שיהיה מפה פרוסה על השולחן דהא כתבנו לעיל במפורש שבזמנם היה צריך שיהא שולחנו ערוך עמו בבית שלא במקום סעודה וכיום מכסים ע"י מפה.
ולאו דוקא יש לערוך את השולחן אלא כל מה שניתן לעשות לכבוד החג יש לעשות כפי שעושים לכבוד השבת וכמ"ש הרמב"ם (בהלכות שבת פרק ל הלכה ה) צריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן. וכ"כ ערוך השולחן (בסימן רפט סעיף א) הכסאות שיושבין עליהן יעמדו מסודרים כמו שמצפין על אורח נכבד וכו'. מיהו צריך שיהא שולחנו ערוך עמו בבית שלא במקום סעודה דהיינו הסלטים ושאר דברי מאכל יהיו מוכנים במטבח וכד' אך לא על השולחן. דאמרינן בזמן שאדם בא בבית מן הכנסת ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון לשבת הבאה כן ומלאך רע בעל כרחו אמר אמן. ודע שגם בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך ומפה פרוסה על הפת מטעם שנתבאר בסי' רע"א ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה כמו בסעודת הלילה לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה כמובא בשולחן ערוך הרב (סימן רפט סעיף א).
וראה כמה חמור עונשו למי שאינו מכין את שולחנו לכבוד שבת קודש כמובא בחידושי הרמב"ן בגיטין (דף לח:) על פירש"י שם משפחה אחת קבעה סעודתה בע"ש. ע"ש. ועוד אפשר שלא היו אוכלין משתחשך ולא מסדרין שולחנם ואמרינן התם לעולם יסדיר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית, ומיהו טועמין היו שם מידי משום קידוש דלא משמע דליבטלו קידוש היום לגמרי אלא כבוד לילה היו מבטלין.
הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא בענין ברכת הבית ע"י המלאכים בערב שבת שזה זמן רב לא מצאתי תשובה על השאלה דלכאורה כאשר המלאך הרע אומר יהי רצון לשבת הבאה כן ומלאך הטוב עונה בעל כורחו אמן אזי אין הדבר יכול להשתנות לעולם ועד משום שגם בשבת הבאה יהיה כך ואם כן שוב חוזר חלילה ומלאך הטוב שוב עונה אמן על דברי המלאך הרע ושוב חוזר חלילה וכך לעולם ואם כן לא נמצא תקנה לזה לבית זה עולם. עד שמצאתי מזור במדרש שכל טוב (שמות פרק טז) שהמלאך רע אומר כך לשבת הבאה, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו, מאי תקנתיה לקדום אקדומי. דהיינו נראה לפרש להקדים את ההכנות והכנסת השבת ובזה לא היתה הסכמה בין המלאכים.
ודע שגם את בגדיו צריך להחליף כמובא מנורת המאור (אור עולם עמוד 504) לעולם יחליף אדם שמלותיו בשבת, שנא' ורחצת וסכת ושמת שמלתיך, וכי ערומה היתה, אלא שמלותיך, אלו בגדי שבת. וכתי' וכבדתו מעשות דרכיך, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. אמ' רב הונא יש לו להחליף, מחליף, אין לו להחליף, ישלשל בגדיו. והביאו מרן בשו"ע (או"ח סימן רסב סעיף ב) ע"ש.
פירות הנושרים:
1. הסרת המפה מע"ג הפת כאילו עתה ערך השלחן.
2. כשפירס מפה על הלחם נחשב כמאן דליתיה דמי.
3. היכא דקריבו לא מסלקינן ליה לאחורי' אלא פורס עליו מפה ומקדש.
4. נהגו לפרוס מפה על השלחן עד לאחר קדוש בשבתות ובימים טובים כי היכי דליתי סעודתא ביקרא דשבתא כי כשיסיר המפה מע"ג הפת כאילו עתה ערך השלחן. ויסיר את המפה עד לאחר הקידוש.
5. נהוג לפרוס מפה על גבי השלחן בקידוש והבדלה דכל המוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה הוא מוקדם לברכה. שכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה ואם יביא את הפת יצטרך לברך על הפת קודם קידוש.
6. מקדשים על הפת כגון היכא דלית ליה חמרא גם צריך לפרוס מפה משום זכר לטל.
7. שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם ערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר לו יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך רע אומר אמן בעל כרחו ואם לא מצא כך מלאך רע אומר יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך טוב אומר אמן בעל כרחו.
8. כאשר אוכלים ע"י הגשה של מגש אזי יערוך במקום אחר ואין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש.
9. שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה רגילין לפרוס מפה ולקדש.
10. אין חילוק בין קידוש להבדלה תמיד יש להקדים את המוקדם בפסוק, ואע"פ שהדין לקדש על החביב לפניו יותר הן על הפת הן על היין נהגו העם לקדש על היין בלילי שבתות וימים טובים אף על פי שהם רעבים ופת חביב עליהם, לפי שהיין חשוב ומברכין עליו במקומות רבים והיו מנסכין בו על גבי המזבח וסתם קידוש נזכר במשנה ובתלמוד על היין. ולכן מכסים הפת.
11. על האשה לומר בפה לאחר שתניח מפה העליונה על הפת תניח שתי ידיה על השולחן ואז תאמר "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" ע"י דבור זה תשרה הקדושה על השולחן.
12. יש להכין בסוכה כסא ומעיל מפאר על גבה לזכר שבעה אשפזין עלאין קדישין מעין דגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב.
13. מה שעושין כן זכר למן שהיה הטל חופה אותו מלמעלה ומלמטה כדכתיב ותעל שכבת הטל וגו' וכתיב ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ומהו מחספס טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה.
14. יש אומרים שהטעם לפריסת המפה שלא יראה הפת בושתו פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכה ומקדימין בברכת היין ע"ש. ולכן צריך שתהיה מפה על השולחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו.
15. לא יגלה את הפת עד אחר הקידוש.
16. אע"פ דאין רשאי לאכול קודם הבדלה ה"ל כאילו הפת אינו מונח ומאי בושת לפת יש כאן. מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו. דזהו גופיה הוה בושת דמראה שאין מעלה להפת כמו יין והוא מוקדם.
17. שולחן שבת צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום דהיינו כל מה שצריך לסעודה כגון צלחות כוסות יין כוס קידוש סכו"ם למעט דברי אוכל שיביאם עד אחר הקידוש כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת.
18. לא רק יסדר את שלחנו אלא גם יציע המטות ויתקן כל עניני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבה"כ. וכל השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלים נאים.
19. כשיש באחד הסלטים זתים שהוא קודם ליין דהא כל דאקדמיה קרא משובח יותר דכל המוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה הוא מוקדם לברכה יש לכסותו.
20. אין חילוק בין שבת ליום טוב בעניין עריכת השולחן.
21. כאשר הבית לא היה מוכן בערב שבת בכדי לשנות את המצב לשבת הבאה והמלאך הרע יענה אמן בעל כורחו על דברי המלאך הטוב יש להקדים את ההכנות ונראה שגם להקדים את השבת.
22. יהיה שלחנו בליל הסדר ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו, דיש חיוב מהתורה שאמרה והגדת לבנך ביום ההוא.
23. ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת.
24. כשמסדר על שולחנו קערה בג' מצות והזרוע והביצה והמרור והחרוסת וכרפס. יש לכסותם לפני הקידוש. ובמיוחד את המצות.
25. גם בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך ומפה פרוסה על הפת ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה כמו בסעודת הלילה לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה.
26. לנוהגים להביא גם את הסלטים והשתייה לפני הקידוש יש להם על מי לסמוך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5