——–
במסכת קידושין (דף סו:) דאמרי' הכי ובעל מום דעבודתו פסולה מנא לן אמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב! אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא. ע"כ מדכתב וי"ו קטיעה ולא זעירא משמע שיש לחותכה וכן ראיתי בשו"ת התשב"ץ (חלק ב סימן רצד) טעם וא"ו דאת בריתי שלום. מפורש הוא בקדושין בפרק האומר (ס"ו ע"ב) דאמרי' הכי ובעל מום דעבודתו פסולה מנא לן וכו'. והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק וא"ו דשלום קטיעה היא. (הג"ה אמ"ה וא"ו קטיעא ר"ל חתוכה לשנים עד שנראית כשני יודין זה למעלה מזה).
וגם בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן עה) כתב לא מצינו מאן דיסבור שהוי"ו קטיעא היינו מופסק באמצע. רק דהריטב"א כ"כ בחידושיו, וגם ציין לאור תורה שכתב מה שלמעלה מהפסק הוא יו"ד ממש אלא שכרותה בינתיים היינו באמצע, (אמנם כתב אומר אני על אור תורה כבודו במקומו מונח וכאן אין דבריו מחוורים) . וגם שו"ת רב פעלים (חלק ב-יו"ד סימן מא) ציין לספר אור תורה, וכן פירש במהרש"א שם. איברא שלא רק רעק"א סובר כן אלא עוד גדולים ושלמים ועיין בשו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן מ) שהסביר אחרת בשם הרדב"ז ז"ל לצורה הקטיעא שתהיה בב' חתיכו' אלא שיחוברו החתיכות בחוט דק עיין שם וכ"כ מקדש מעט (באות וי"ו) וכ"כ מרן החיד"א בלדוד אמת (באות וי"ו). מכל מקום נמצאנו למדים שאות וי"ו בגודל יו"ד (כי כל עוד שחלק התחתון אינו מחובר אין לו שום קשר לאות עד לתיקונו) וניכרת צורתה עליה יש חלק מרבותינו הנ"ל שדעתם שמה עליה שנקראת וי"ו קטיעה ונחשבת לאות וי"ו והחולקים סוברים שאם הירך בגודל קולמוס (כמו אות יו"ד) אין שמה עליה (אינה אות וי"ו אלא יו"ד) .
וכתב הב"י (באו"ח סימן לו) על צורת האות וי"ו וז"ל תהיה עגולה לצד ימין כמו אות רי"ש אך ראשה קצר כמו יו"ד ופניה שווים ורגלה ארוך כעובי שני קולמוסים ופשוט תחתיה בשווה לא שבור באמצע אלא עביה מתמעט והולך מעט מעט עד שתהיה חדה למטה. ובארוך בהמשך כתב שתהיה עגולה לצד ימין שלא תדמה לזיי"ן ואע"פ שראש הזיי"ן עובר משני צדדין מכל מקום חיישינן פן תינוק דלא חכים ולא טיפש יקראהו זיי"ן ויהיה פסול וראשה יהיה קצר שלא תדמה לרי"ש ופניה שווים שאם היו באלכסון לא היה כתיבה [תמה] כי אם שבורה, ורגלה ארוך שלא תדמה ליו"ד. ופשוט בשווה שלא תהיה כמו כתיבה שבורה באמצע דקה רק תמה ושלמה ומתמעטת עביה וזה רומז לסוד. וכ"כ הלבוש (באות וי"ו) ומשנת סופרים שם ומקדש מעט שם ומאסף לכל המחנות שם ושונה הלכות שם ועוד אחרונים כתבו כן שרגלה ארוך כעובי ב' קולמוסים דהיינו בדווקא ואם יש בירך גודל קולמוס אחד פסול וכ"כ הרב משנה ברורה (סימן לב ס"ק נב) עיין עוד בב"י (סימן לב) בשם המרדכי שבשיעור הירך כמלא אות קטנה באותיות פשוטות פסול ובפרי מגדים אשל אברהם (סימן לב אות וי"ו) שגם פסל .
אלא שבב"י (או"ח סימן לב) לא משמע כן שציין לירושלמי בפרק היה קורא (ברכות ה"ג) והכי איתא התם עירב האותיות אית תני כשר ואית תני פסול מאן דאמר כשר מלמטה מאן דאמר פסול מלמעלה כגון ארצנו תפארתנו אבל ארצך ותפארתך צריכא (כלומר ספק) וכתבו הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תריא) ופירש דהכי קאמר מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והילכך אם בא לגרוד הרי זה כחק תוכות שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא גורדו אבל כשנדבקו מלמטה נו של תפארתנו וארצנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחילתה כשרה הייתה ואם בא עכשיו לגרדה אין זה כחק תוכות עיין עוד בדברינו (בסימן סא) בזה.
פירוש הדברים כל עוד שלא נעשית האות כל דיבוק פוסל מדין חק תוכות כאשר נגרור את הדיבוק אך אם נגמרה האות שפיר לגרור נמצא לפי זאת שאות וי"ו נגמרה צורתה עד למקום שנדבקה לבסיס האות נו"ן ומה שממשיך הלאה הוא לאחר סיום האות (שאם לא נאמר כן יהיה אסור לגרור) ולא חילקו כלל היכן נדבק האות וי"ו לבסיס האות נו"ן (נפ"מ לגבי אורך הירך של האות וי"ו לפני הדיבוק ודו"ק) ואם הכוונה שנדבק דווקא מעל הבסיס באות נו"ן היה צריך לכתוב בלשון אחרת ולפרש ולא לסתום זאת ועוד דחזינן דבאות כא"ף פשוטה שנדבקה לאות תי"ו באמצעית נשאר בספק אם כשר דאיכא למימר דינו כלמטה (כמו באות נו"ן שנדבקה לאות וי"ו דלעיל) או לפסול מטעם שלא נגמר רגל האות לגמרי משמע שבאות וי"ו נחשב סיום האות לגמרי עש"ב ואין לומר שבסיס האות נו"ן כמו אות עי"ן שהיא יורדת למטה כך שיש מקום לאות וי"ו משום שרבותינו נדחקו וטרחו למצוא דרך שיוכל להסמיך אות אצלה וכתבו שתהיה מוטה לצד ימין בכדי להסמיך אות אצל ראשה עיין עוד בלבוש ובמשנת סופרים אות נו"ן ולא אכחד שראיתי במקדש מעט באות נו"ן שהרגיש בזה וכתב שיש סוברים שיש לכתוב וי"ו בתוך האות נו"ן בכדי להסמיך את האותיות בראשים ולפי זה יש בצואר האות נו"ן שני קולמוסים וכן נוהגים בגט אך כתב להדיא שבסת"ם לא נהגו כן אלא כדאמרינן לעיל ע"ש זאת ועוד שאם יעשנה באורך צואר של שני קולמוסים אם יפשטנה תהיה אורכה יותר מנו"ן פשוטה וכל האותיות הכפופות אם תפשיטנה תהיה פשוטה וק"ל עיין קול יעקב (סי' לו אות נו"ן).
ואף נראה שלא צריך כלל שאלת תינוק מדלא אמרינן דבעי לאתויי ינוקא דלא חכים ולא טיפש אי קרי ליה כדאמר בפרק הקומץ (דף כט:) וי"ו דויהרג ע"ש וממה שכתב הרשב"א והרמב"ן והסמ"ק בשם הירושלמי ולא נראה דתלמודא דידן חולק עליו בזה, וזה כלל גדול כל היכי שאנו יכולים להשוות שלא פליג הירושלמי אתלמודא דידן משווינן ויצא לנו מזה שגודל הירך באות וי"ו הוא לפחות קולמוס. והא דקתני דאיפסק ליה וי"ו דויהרג בנוקבא מיירי שנפסק באמצע הרגל עד שנפסק צד העליון מצד התחתון נמצא שירך האות וי"ו מחולק לשנים וכל חלק לא יותר מקולמוס (כי כל הירך הוא שני קולמוסים וצריך להוריד עוד את גודל הנקב) ולהכי בעי התם תלמודא דידן ינוקא אבל אה"נ בנדון הירושלמי שאורך הירך הוא קולמוס אחד לא בעינן ינוקא גם לתלמודא דידן. אמנם ניתן ולדחות ולומר שעצם קריאת התינוק מראה על המשך שם האות ולא אמרינן שהאות הפכה ליו"ד והתיקון הוא לא כסידרן עיין עוד בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן טז).
ואפשר עוד לומר שהבית יוסף (בסימן לו) הנ"ל הם לדברי ברוך שאמר שהעתיקם (הרי ידוע שצורת אותיות אלו הם לאחינו אשכנזים) ובסימן לב שם דן יותר בצורת האותיות .
והאות נו"ן גודלה כמו כל שאר האותיות ג' קולמוסים דהיינו הראש בגודל קולמוס וכן הירך וכן הבסיס בסה"כ ג' קולמוסים ולכן עד נקודת החיבור בין האותיות הוא שני קולמוסים בלבד שכולל את הראש והירך יחד נמצא שבאורך ירך קולמוס אחד בלבד נגמרה האות וי"ו (כפי שכתב לעיל הרשב"א) ואם תרצה לחלק ולומר שלא נידבק דווקא בתחילת הבסיס של האות נו"ן אלא באמצע או בתחתית הבסיס ומימלא גודל ירך האות וי"ו הוא יותר מקולמוס זה אינו משום שהרשב"א לא הוה שתיק והיה מחלק כפי שחילק בהמשך באות כא"ף אמנם לא נפסק להלכה דעת הרשב"א בשם הירושלמי (שדיבוק בסיום האות הוא כלום) אך לא חלקו על דבריו שהרי עדיין אין לאות וי"ו שיעור מספיק (דלכאורה היה צריך לירך שני קולמוסים) משמע לכאורה שלכו"ע סיום צורת האות וי"ו הוא לפחות קולמוס אחד .
ועיין בקסת הסופר (בסימן ה באות וי"ו) ובקול יעקב (סימן לו אות וי"ו) ושו"ע הרב לרבינו זלמן (סימן לו אות וי"ו) שלא ציינו בדווקא אורך הירך ב' קולמוסים וביריעות שלמה (פרק יג הערה מס' 19 ) גם כתב אם עשה וי"ו או נו"ן קטנות וניכר יפה שהן האתיות שפיר ואין צריך להראותן לתינוק וכן בספר אמת לדוד גם כתב שמה שמובא בפוסקים שהירך הוא ב' קולמוסים זהו לכתחילה ולאו לעיכובא ע"ש ואולי זאת כוונת שו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן טז) שכתב שנדבק במקום יתור האות כגון תפארתנו או ארצנו שהרי הוי"ו היתה כשירה וצורת וי"ו עליה (דהיינו שנדבק במקום יתור האות והוא מעל קולמוס) אמנם וודאי לא מוכח מדבריהם שדי לאות וי"ו ירך בשיעור קולמוס אחד בלבד בדיעבד.
איברא שקשה עדיין שאם נאמר כן (שאות וי"ו בעלת ירך של קולמוס כשרה ) מהוא ההבדל בין האות יו"ד לאות וי"ו אם לכל אות יש ירך בגודל קולמוס נראה לי שיש עדיין חילוק שעצם צורת הראש וצורת הירך הכפוף ותג על פניה ועוקץ קטן יורד למטה היא מספקת בכדי להבדיל בין האותיות ואעפ"י שגודל הירך שווה מ"מ ע"י הסימנים ההם ניכר היטב צורתה עליה אמנם יש שינוי בגודל הירך באות וי"ו (שינוי במקצת הצורה) אך עדיין צורתה עליה וכשר בדיעבד ואולי זאת כוונת הב"י שכתב אפשר לפרש דשיעורא דמלא אות קטנה הוי גם לאותיות פשוטות שאין להם אלא ירך אחד ומאי מלא אות קטנה מלא אות דידה כלומר מלא וי"ו קטנה או נו"ן קטנה וניכר יפה שהיא וי"ו או נו"ן עיין עוד בשו"ת חתם סופר (חלק ד אה"ע ב סימן יא) בזה.
ועיין עוד בשלטי הגבורים על תיקון סופרים באות וי"ו בעינן וי"ו קטוע דשלום שחלק עליון כמו אות יו"ד ומה שכתבנו לעיל בזה שחלק מרבותינו סוברים שוי"ו קטיעה (שהירך בגודל קולמוס כיו"ד ומופרד מהחלק התחתון) נחשב עדיין כאות וי"ו הלא נקראת וי"ו קטיעה אמנם וודאי שלכתחילה צריך להיות ב' קולמוסים אך בדיעבד די בקולמוס אחד ואולי אף בפחות מקולמוס ואף המרדכי דלעיל שפוסל באותיות פשוטות כאשר הירך בגודל קולמוס אחד כתב שבהיכר תינוק דלא חכים ולא טיפש שפיר ומה שכתב שם עוד כתב בלשון יכול להיות וכו' ע"ש וכן למד מוי"ו ויהרוג שו"ת הרשב"א (חלק ה סימן צד) שהיה כתוב הדלת דכדת משה קטנה, והיתה דומה לרי"ש. והורה ר' אליהו ז"ל להביא תינוק ומעשה זה דומה לנו שהחילוק בין דלי"ת לרי"ש הוא הבליטה וגם בין יו"ד לוי"ו אורך הירך זאת ועוד שאף למד להתיר ע"י תינוק ממעשה הנ"ל של רבי זירא וגם שו"ת תשב"ץ (חלק ב סימן עג) למד מהנ"ל לאותיות ההי"ן חתי"ן ע"ש (וגם כאן ההבדל הוא בדיבוק בין הירך לגג כמו ההבדל בין יו"ד לוי"ו) ועיין עוד בשו"ת בנימין זאב (סימן קז).
וראיה לזאת ששינוי בין האות וי"ו לאות יו"ד הוא לאו דווקא באורך הירך עיין בבית יוסף (באו"ח סימן לו) שכתב שם בשם האגור יו"ד הרגל יעשה קצר ועקום כלפי שמאל שלא תדמה לוי"ו וכתב עוד השני הקוצות יעשה ביו"ד בטרם יתחיל לכתוב אות אחרת כי פסולה היא בלא אלו השני הקוצות לדברי ר"ת כלומר שאם כתב אות אחרת תחלה ואחר כך חזר ועשה את הקוצות הוי כתב שלא כסדרן ויגנזו וכן ציין שם גם למהר"י קולון שכתב קוצו של יו"ד פשיטא שיש לחוש לדברי ר"ת שהביא ראיה לדבריו וגם כל הפוסקים האחרונים הביאו דבריו לפסק הלכה ע"ש והעולה מדבריהם שאות יו"ד ללא הקוצות פסול (לר"ת וסיעתו) ולכן באות וי"ו שירכה בגודל קולמוס אחד בלבד עדיין אינה דומה לאות יו"ד ששינוי במקצת האות אינו פוסל עיין בזה עוד בדברינו (בסימן נב) שבשינוי חלק מהאות שאינו גורם לשינוי כל האות לא פוסל (ע"ש באורך שיש חילוק בהקפדה על צורת האותיות בין ס"ת לתפילין ומזוזות) ועיין עוד בשו"ת תשב"ץ (חלק א סימן נ ובחלק ד טור א סימן ה) ובשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן יא) שציין למוהריק"ש ז"ל בהגהותיו (א"ח סי' לו) (וי"ד סי' רע"ד) שאין שינוי פוסל באות רק כד הוי השנוי בכל האות לא במקצתה והאריך להוכיח כן בתשו' (סי' קיג) אל החכם הסופר ה"ר שלמה נרבוני עיין עוד בשו"ת דרכי נועם (חלק א"ח סימן א) בדברי מהר"י קאשטרו ז"ל בתשו' (סי' קי"ג) וז"ל אין בנו כח לפסול מדעתינו שינוי לקצת אות וכו' ובספר כתרי אותיות (סימן ז) העלה כן גם לדעת הרי"ף הרמב"ם הרא"ש ורוב הראשונים ושכן נראה דעת מרן.
ובקריאת ספר תורה שנמצא אות וי"ו עם ירך בגודל קולמוס ניתן לכאורה לכו"ע להמשיך ולקרוא גם מהטעם הנ"ל ועוד מטעם ס"ס ספק שמא הלכה כר"ת (שאות יו"ד ללא הקוצות פסול ואז שינוי בירך הוא במקצת האות ולכן האות וי"ו כשרה בדיעבד כדלעיל) או שמא הלכה כרמב"ם (שמברכים על ס"ת פסול) עיין עוד בספרינו בדיני דיבוק בס"ת בשבת וכ"כ בשו"ת תשב"ץ (חלק ב סימן עג) שאפי' ס"ת פסול מפני טעות העלו בתוס' שקורין בו ומברכין על קריאתו ויש להם ראי' בזה והנח להם לישראל שאע"פ שאינם נביאים הם בני נביאים.
אלא שעדיין קשה הלא במסכת מנחות (דף כט:) כתיב ראמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי איפסיקא ליה כרעא דוי"ו דויהרג בניקבא, אתא לקמיה דרבי זירא א"ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש אי קרי ליה ויהרג כשר אי לא יהרג הוא ופסול. וכ"כ הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת (פרק א הלכה יט) כל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול, לפיכך צריך להיזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו ולא וא"ו ליו"ד ולא כ"ף לבי"ת ולא בי"ת לכ"ף ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן. ולהדיא כתב הרמב"ם את האות יו"ד לאות וי"ו משמע לכאורה שההבדל הוא רק באורך הירך כדלעיל שאם איתא שיש עוד הבדלים באותיות (וי"ו ויו"ד) אזי מה צריך זהירות בצורת האותיות הנ"ל וכן מוכח מבית יוסף (יו"ד סימן רעד) שכתב צריך שלא תפסל צורת שום אות וכו'. ולמד מבפרק הקומץ (כט:) גבי ההוא דאיפסיקא ליה וי"ו דויהרוג וגבי ניקב ירכו של ה"א אמרינן אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול .
(ודע שיש הבדל בין אותיות פשוטות שבירך קטן פסולים אך באתיות אחרות זהו שינוי מקצת צורה ואם יש בירך שלהם מלא אות קטנה שפיר ואף לא צריך שאלת תינוק מדלא נקט באות וי"ו כמלא אות קטנה כמו באות ה"א משמע שכאן לא רק הירך קובע את הצורה ולכן צריך שאלת תינוק אעפ"י שאורכו קולמוס בלבד וראה להלן שזאת דעת המרדכי שהביאו הב"י) (ועיין עוד במשנה ברורה סימן לב ס"ק מב שציין לפמ"ג נראה לו שדי באות קטנה ה"ה לשאר אותיות כגון ד' ל' פ' פשוטה צ' פשוטה קו"ף רי"ש או תי"ו או חי"ת [לכאורה בחי"ת בין רגלה הימיני או השמאלי] אם נשאר מהירך הימיני כיו"ד די בכך עכ"ל).
ואפשר שהרמב"ם סובר כרש"י ואז החילוק הוא רק בירך (דהיינו לא נקרא שינוי מקצת האות ולכן צריך תינוק) או אפשר לומר שבאמת מספיק ירך באורך קולמוס ויש הבדל בין אותיות פשוטות "למרובעות" שבמרובעות מספיק לבדוק אורך הירך כאות קטנה ובפשוטות צריך גם תינוק וכן ראיתי בשו"ת מהרלב"ח (סימן קל) שכתב שבאות ה"א שיש לו תוך נקט אם נשתייר בו כמלא אות קטנה ובו"או שאין בו תוך נקט אי ינוקא קרי לה שפיר ועוד אפשר לומר שרבי זירא אמר להביא תינוק הוא רק לחומרא (כידוע ששאלת תינוק הוא להחמיר ולא להקל) עיין בשו"ת מהרי"ט (חלק ב-יו"ד סימן לב) שציין לריב"ש ז"ל (בסי' ק"ך) שכשאמרו להבי' ינוק' דלא חכי' ולא טפש זהו להחמי' שאם אין התינוק יכול לקרותה כתקונה פסולה ולא אמרו זה להקל וכן משמע משו"ת הרד"ך (סימן א) שכתב שלדעת הרא"ש והרשב"א אם נשתנית צורת גוף האות מאשר היה בלוחות שנוי כל דהוא כדרך אשר פירשתי אף שהאות נכרת לתינוק פסול ודע שאם נתנו לתינוק א' להכיר בספק אותיות וזה אומר בכה וזה אומר בכה אי אזלינן בתר רובא ראיתי שכתב שו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן ק) אמרינן התם (סוטה מ"ז:) דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות.
וראיתי בב"י (או"ח סימן לב) שציין לתוספות (ד"ה זיל) והמרדכי (שם) שדלי"ת הנראית כמו יו"ד יש להכשיר ע"י קריאת תינוק דלא חכים ולא טיפש וכבר כתבתי בסמוך שבדבר הפשוט אפילו אי קרי ליה ינוקא כהלכתא פסול הוא נמצאנו למדים מכל המורם שלדעת ר"ת וסיעתו זהו רק שינוי ממקצת האות (משמע כשר בדיעבד) ולדעת התוספות והמרדכי אם תינוק יכשיר כשר (שהם מכשירים אף אות דל"ת שנראה כמו יוד) ונראה שאף הב"י יכשיר שמה שפסל זהו דווקא בדבר פשוט אבל בשינוי בחלק מהאות ותינוק קורא כשר בדיעבד .
איברא שבשו"ת הרמ"א (סימן לח) כתב לא יקשה לך הא דפרק הקומץ דהוי נפסק ו' דויהרוג דהתם לא נדמה לשום אות אחר, כי היה נשאר יותר מיו"ד והיה דומה לו ולכן הכשירוהו ע"י קריאת התינוק כן נ"ל. וכ"כ שו"ת מהרי"ט (חלק ב-יו"ד סימן לב) ובשו"ת ויקרא אברהם (חלק א"ח סימן י) כתב דהאי שיעורא אות קטנה לאות ה"א ודכוותה אבל אותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחד אי אינקיבו או הפסיקו אין שיעורם כאות קטנה ולא ידעתי מה כוונתו האם בשיעור אות קטנה לא כשר כמו באות ה"א אלא רק ע"י תינוק יהיה כשר או כוונתו שבשיעור אות קטנה פסול ולא מועיל תינוק ונראה יותר לפרש בדרך הראשונה כפי שכתב המרדכי בית יוסף שם בהקומץ (ה:) דהאי שיעורא הוי לאות ה"א ודכוותה דוקא אבל אותיות פשוטות שאין להם אלא ירך אחד כגון וי"ו זיי"ן נו"ן פשוטה אי אינקיבו או איפסיקו אין שיעורם באות קטנה דאדרבה אם לא נשאר רק כשיעור יו"ד פסול אלא בהיכר תינוק דלא חכים ולא טיפש דהיינו צריך גם שיעור אות קטנה וגם שאלת תינוק ולאחר כותבי זאת ראיתי בספר של משמרת סת"ם על האות יו"ד ארוכה כאורך שאר האותיות דהיינו שני קולמוסים אך עקומה היטב לשמאל כמו כל אות יו"ד לדעת מהרש"ג (סי' ה) מועיל הבחנת תינוק וציין לקול סופרים שמסתפק בזה הנה זה כדברינו שאין הירך בלבד קובע את צורת האות וכן ראיתי בשו"ת הריב"ש (סימן שטו) שכתב שכל שלא תדמה ליו"ד אלא ניראת וא"ו לכל מי שיקרא כשר וכדאי לסמוך על בשעת הדחק ע"ש. ואפשר לומר שזה כוונת ספר חיים לרבנו חיים פאלאג'י (סימן כ סעיף ח) שכתב וז"ל רגל יו"ד שהאריך ונראית כמו וי"ו צריך תיקון וכו' משמע שצריך שני תנאים גם רגל ארוכה וגם שנראית כאות וי"ו.
לסיכום: אות וי"ו שניכר צורתו ע"י תינוק ויש לו ירך שלפחות בגודל קולמוס כשר בדיעבד.
פירות הנושרים:
1. ירך האות וי"ו לכתחילה צריך להיות ב' קולמוסים .
2. דיבוק בסוף האות פסול עד לגרירתו.
3. אות וי"ו של שלום צריכה להיות קטוע ויש שמחברים את הקטעים בחוט דק.
4. אם יש מחלוקת בשאלת תינוק (ששאל לכמה תינוקות) הולכים אחר הרוב.
5. שאלת תינוק להחמיר ולא להקל.
6. אותיות שיש להם תוך "מרובעות" די לירך להיות בגודל קולמוס וכשר ללא שאלת תינוק.
7. אות יו"ד רגלה צריכה להיות כפופה מעט באורך קולמוס.
8. עדיף לעשות את קוצי ר"ת כסדרן .
9. האות יו"ד ארוכה כאורך שאר האותיות דהיינו שני קולמוסים אך עקומה היטב לשמאל, וכמו כל אות גם לאות יו"ד מועיל הבחנת תינוק.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5