——–
אם צריך להתענות
שאלה: בענין תענית החתן שנשואיו למחרת תשעה באב שנדחה, והביא עובדא מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שנשאל מחתן שיום נשואיו היה למחרת תשעה באב שנדחה, דהיינו שחל תשעה באב בשבת, ונדחה לי' באב, והחתונה התקיימה למחרת בי"א באב האם צריך להתענות, והשיב שאינו צריך להתענות שוב ביום חופתו בי"א באב.
תשובה: הנה היות ולא העתיק מה טעם הורה כן לא שייך לדון בדבריו, אבל בעיקר הוראתו נראה לענ"ד שיש לדון טובא, ותחילה נקדים בהטעמים שנאמרו על עצם ענין התענית, לשם מה מתענין חתן וכלה ביום חופתן, ובכך נבוא לפשוט שאלה זו. – הטעם הפשוט ששגור בפי העולם הוא, שביום זה מוחלים עוונותיהם, ונחשב להם כיום הכיפורים, על כן נהגו להתענות, וכן כתבו המטה משה (הלכות הכנסת כלה אות ב) ובית שמואל (אבהע"ז סימן סא סק"ו) בשם שו"ת מהר"ם מינץ (סימן קט).
ברם מצאנו הסברים נוספים בדברי הפוסקים למנהג זה: – א. בשו"ת מהר"ם מינץ (שם) ביאר הטעם, שחששו שמא ישתכרו, ובשעת הקידושין לא תהא דעתם מיושבת, וייחשבו קידושי טעות, והביאו הבית שמואל (שם). – ב. בתשב"ץ (קטן אות תסה) כתב, שהרי מנהגי חתן וכלה למדים ממתן תורה, וכמו שבני ישראל ביום מתן תורה שנחשב יום כלולותיהם התענו, כך מתענין החתן וכלה ביום חופתן. – ג. בשו"ת מהר"י ברונא (סימן צג) ביאר עפ"י דברי הגמרא (שבת קל.), ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא, ועל כן מכיון שביום החופה עלולה להתעורר מריבה, מתענין כדי לבטל הגזירה שנגזר לבוא לידי ריב בעת החתונה. והביא את דבריו השדה חמד (אסיפ"ד, מערכת חתן וכלה, אות ד). – ד. טעם נוסף כותב בשו"ת מהר"י ברונא, דאמרינן (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) דמלך נידון בכל יום וחתן דומה למלך, והואיל ויומא דדינא הוא לגביה, על כן צריכין להתענות ולשוב בתשובה. – ה. ברוקח (סימן שנג) ביאר הטעם, שהרי דרך חסידים הראשונים היה להתענות על מצוה חביבה כלולב ושאר דברים, כך גם מתענין קודם החופה. והביא את דבריו בספר מטה משה (שם). – ו. רבינו אפרים מבונא (סדר אירוסין ונשואין לרבותינו הראשונים סימן ו) כותב: נראה לי שמטעם זה נהגו החתן והכלה וקרוביהן להתענות ביום החופה, כדי שלא יהא שמחה שלימה [בשעת] חופתו. ואלמן שנשא אלמנה אין נוהגין להתענות שאין שמחתם שלימה כל כך.
והנה לכל הטעמים הללו פשוט שאין מקום להסתפק, דמה שהתענה בי' אב הוא על חורבן בית המקדש, ותענית זו לא מועיל להענינים שנאמרו בטעם התענית ביום החופה, חשש שכרות, או כהתענית שהתענו בני ישראל ביום מתן תורה, או מטעם דלית כתובה דלא רמי בה תיגרא, או כמלך שנידון בכל יום, או מטעם הכנה למצוה.
ועיין שו"ע או"ח (רפח, ד), דמותר להתענות בשבת תענית חלום, כדי שיקרע גזר דינו, וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת. ובמשנ"ב (סק"ח) הביא מחלוקת הפוסקים, באופן שביום ראשון הוא תענית חובה כגון י"ז בתמוז וכדומה, או אפילו תענית יחיד שנהג בו חובה כגון שיש לו מנהג קבוע תמיד להתענות יום ראשון של סליחות, אם עולה לו התענית. דהמג"א וא"ר ס"ל, דאין התענית עולה לו, כיון שאף אם לא היה מתענה בשבת, היה מתענה יום זה, ולכן צריך ליתן יום אחר. ודעת הט"ז ושאר אחרונים, דאף תענית חובה שהוא ביום ראשון עולה לו, ויכוין ביום התענית חובה שיהיה לו כפרה על מה שהתענה ביום השבת. והכריע המשנ"ב כדעת הגר"ז, דמי שקשה לו התענית יכול לסמוך על המקילין דעולה לו, עיי"ש.
הרי דלא ברירא האי מילתא, דתענית חובה מועילה גם לתענית פרטי, ואם בכה"ג שהתענית בו ביום יתכן דלא מהני, כל שכן בנידון דידן שתענית יום החופה אינו ביום התענית, דלכאורה אינו מועיל.
ואף שיש לדחות, דשאני התם דהא דבעי למיתב תענית לתעניתיה הוי מעיקר הדין, ואם כן יש לומר דלכן לא מהני ליה מה שמתענה מטעם אחר, כיון דבעינן מדינא שיתענה על שביטל עונג שבת. משא"כ בתענית חתן וכלה שהוא מנהג בעלמא, ואם כן אולי מהניא ליה מה שכבר התענה (דממילא אין התענית מדינא). – מ"מ דוחק לחלק כן, דמ"מ חזינן דתענית אחד אינו מועיל לענין תענית אחר. וגם אפילו אם נימא דתענית חובה מועילה לתענית פרטי, מ"מ בנידו"ד כיון דבתענית דאתמול ליכא הטעמים שנאמרו בתענית יום החופה, למה יועיל לו לתענית יום החופה.
ומצאנו שכבר נסתפקו הפוסקים בכעין שאלה זו, בחתן שיום נישואיו למחרת יום הכיפורים, האם צריך להתענות שני ימים זה אחר זה, או אפשר דכיון שהתענה כבר ביוהכ"פ שוב אינו צריך להתענות. והצד להקל הוא, לפי הטעם דהתענית ביום החופה הוא משום מחילת עוונות, שמא אינו צריך להתענות מאחר שכבר התענה ביוהכ"פ.
וכן העלה בשו"ת תורת מרדכי (או"ח סימן קד), שחתן וכלה שיום חופתם הוא ממחרת יו"כ אין מתענים, לפי שנתכפרו עונותיהן אתמול, ומביא ראיה מהגמ' (כריתות כה.) שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממחרת יו"כ, כיון שנתכפרו עונותיו ביום הקודם, ואף שיש טעם נוסף להתענות כדי שלא ישתכר, מ"מ באופן זה שקשה התענית שני ימים זה אחר זה יש להקל, כמ"ש הב"י (סימן תרכד) בשם הירושלמי, דלכן לא תקנו שני ימים ביו"כ משום ספיקא דיומא, משום סכנה.
כדבריו דלהטעם דהתענית הוא מחמת דיום סליחה הוא, אין צריכים להתענות, מבואר גם באלף למטה (סימן תרכה סק"ב) וזה לשונו: וקצת היה מקום לצדד לפי הטעם הא' שכתב שם לפי שמוחלין להם עונותיהם והוא להם כיוה"כ דידהו, א"כ י"ל, כיון שיוה"כ הסמוך לו התענו על כפרת ומחילת עונותיהם, ובימים אלו אין לחוש לעונות חדשים מקרוב כמ"ש בסימן תקפ"א בטור על המדרש ראשון לחשבון עונות, ועיין בא"ר סימן תרכ"ד שכתב, דאפשר ששוגגים א"צ כפרה בימים אלו, איידי דטרידי במצות ע"ש, ולפי טעם זה יש לומר, דאין חתן וכלה מתענים בימים אלו. אך לפי טעם השני משום חשש שכרות צריכים להתענות, ולכך נראה שאם יש צורך בדבר כגון מחמת מיחוש קצת חולי ותשישות כח, המיקל בזה לא הפסיד, ומ"מ צריכים ליזהר מכל דבר המשכר, וגם לא יהיה רודף אחר מותרות מאכל ומשתה כמ"ש הב"ש באה"ע סימן ס"א, עכ"ל. – ומבואר מדבריו, דהגם דמטעם דסליחה וכפרה לחודיה אין צריכין להתענות, מכל מקום יש להחמיר עפ"י הטעם דחששו שמא ישתכר.
לעומת זאת, בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סימן קסז) מצינו שהחמיר להתענות בכה"ג אף לטעם דמחילת עוונות, דנשאל שם בחתונה שבליל י"ב טבת, שזמן התענית של החתן והכלה הוא בי"א, אם יכולים לצאת בתענית דעשרה בטבת. והשיב שאין יוצאים וצריכים להתענות בי"א ג"כ, והביא ראיה מהמג"א (סימן תקעג, סק"א) שכתב, דבימים שבין יו"כ לסוכות אף שהם מהימים שאין מתענין, מ"מ מתענה חתן כיון שאינו מהגמרא. ומשמע שאף למחרת יו"כ אף שהתענה אתמול ביו"כ ועדיף משאר תעניות שנתכפר בו ממש. ואין לומר דכוונת המג"א הוא רק על ג' ימים האחרים ולא על מחרת יוה"כ, דאם לא היה צריך להתענות במחרת יוה"כ, היה אסור להתענות דהא מימים שאסור להתענות בהם הוא, והיה לו להמג"א לומר שבמחרת יוה"כ אסור ולא לסתום, אלא ודאי שצריך להתענות. וא"כ כ"ש עשרה בטבת שלא נתכפר בו שצריך להתענות בי"א. – אלא דתמה, מהא דבבא בן בוטא שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממחרת יוה"כ, וא"כ גם החתן מ"ט מתענה. וצ"ל, דבחתן חוששין אולי עבר במזיד איזה חטא, ושם באשם תלוי הוא רק על הספק, ולכן צריך להמתין עד שיכנס לבית הספק, עיי"ש.
ואם לענין חתן שיום נישואיו למחרת יום הכיפורים הורו כמה מן הפוסקים שיתענו, הגם שהיה מקום לומר דאחר שנתכפרו עונותיהם אין צריכין להתענות, על אחת כמה וכמה דבנידון דידן צריכים להתענות.
אבל פשוט, דבאופן שהתענית קשה יזהר עכ"פ שלא ישתה משקה המשכר, וכעין מש"כ בפתחי תשובה (אבעה"ז סימן סא סק"ט) ובערוך השלחן (סעיף כא), דאם קשה עליהם התענית, לא יתענו רק יזהרו שלא ישתו משקה המשכר, ולא ירדפו באותו יום אחר מותרות מאכל ומשתה, וכהכרעת האלף למטה. ועיין שו"ת תורת יקותיאל (תנינא, סימן צב) שהורה, דחתן וכלה שיום חתונתם כמה ימים אחר תשעה באב וקשה להם התענית, שיתענו רק מספר שעות, שהרי כל התענית רק מנהגא הוא, ועל כן במקום הצורך יש לסמוך על הסוברים דמהני תענית שעות, עיי"ש.
וכפי הנראה, גם בשאלה שבאה לפני הגרשז"א זצ"ל מיירי באופן זה שהיה קשה להם התענית, אבל כשיכולים להתענות, כנראה שהיה מורה להתענות.
ומי שקשה לו להתענות יום אחר יום ומסתפק מה עדיף להתענות תענית תשעה באב שנדחה דהוי תענית צבור, או תענית יום החופה עדיף דהוי יום סליחה. – פשוט שיתענה תענית תשעה באב שנדחה ולא תענית יום החופה, שהרי התענית ביום החופה אינו מדינא כי אם מנהג ולא נתפשט בכל ישראל, כמו שכתב בשדה חמד (אסיפת דינים מערכת חתן וכלה סימן ד), דבקושטא לא נהגו להתענות ביום הנשואין, עיי"ש. וכן כתב בברכי יוסף (או"ח סימן תע אות ב) בשם שו"ת בית יהודה (ח"ב סימן כג), דחתן בכור שנשא בערב פסח מותר לאכול, דמה שכתב הרמ"א דהחתן מתענה ביום חתונתו אין לסמוך על זה ולא נהגו כך. ובארץ הצבי ובכמה עיירות אינם מתענים, עיי"ש. ולעומת זאת תענית תשעה באב שנדחה, תקנת חז"ל הוא שנוהגין כל ישראל, ופשוט דעדיף מן המנהג.
ומצינו שנחלקו הפוסקים בדין קטן שהגדיל בת"ב שנדחה, דהיינו שחל תשעה באב בשבת ונעשה בר מצוה ביום א', האם צריך להתענות. וצדדי השאלה הם, האם התענית ביום א' הוא מצד השלמת התענית, או שמא חיוב התענית מצד עצמו והיינו שנדחה חיובו ליום א'. – דעת שו"ת אבני נזר (או"ח סימן תכו), דאינו צריך להתענות דמעיקרא תקנו לתשעה באב ואז קטן היה. לעומת זאת בשו"ת יד סופר (סימן ז) ושו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סימן קל) הורו להחמיר ונימוקם דבשעה שגזרו חז"ל להתענות, הרי ידעו שפעמים שיחול בשבת ותקנו שיתענה למחר. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן עב – ח"ו סימן ע) שחייב להתענות, ושכן הוא דעת שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן שסג) ושו"ת צפנת פענח (סימן מד), וכ"ה בשו"ת להורות נתן (ח"ה סימן לו) עיי"ש.
הרי דחיוב גמור הוא וכך היתה כבר תקנת חז"ל מעיקרא דבחל בשבת יתענו ביום א', ולכן פשוט דחתן שנישואיו בי"א אב ואינו יכול להתענות שני ימים, צריך להתענות בי' אב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5