אין לאכול מצת עשירה המיוצרת היום במפעלים השונים לפי פסיקת הרב מרדכי אליהו והרב יעקב יוסף (בנו הבכור של הרב עובדיה יוסף) זיע"א
מובא בדברי רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מג טור ג) שנוהגי' להגביה הסל על ראשי התינוקו' ואומר לפיכך אנו חייבין וכו' עד ונאמר לפניו הללויה. ודבריו הובאו גם בב"י (או"ח סימן תעג). וזהו אינו כמנהג ג'רבא המובא בשאלה שהובא במחזור לחג הפסח איש מצליח, ומחזור נזר הקודש, ובהגדה ערב פסח ליהודי טריפולי ועוד דהא כאן מגביה מעל התינוקות בלבד ולא על כל ראשי המסובים ועוד נהגו בזמן ההגבה לומר הא לחמא עניא עד לשנה הבאה בני חורין ולכפול שלוש פעמים. ולא לפיכך אנו חייבין וגו' כדברי המנהג בדברי רבינו ירוחם.
אמנם ראיתי בדברי הראשונים בספר האגור (הלכות ליל פסח סימן תשצח) ובטור (סימן תעג) ועוד שכתבו כשמתחיל הא לחמא מגביה הקערה וי"א שגם אוחז המצה בידו ועם הגבהתן מסלקן מן השלחן לגמרי עד שמגיע לעבדים היינו לפרעה וגו' ע"כ. ופי' דבריהם שמסלק את הקערה מהשולחן אחר אמירת הא לחמא עניא ולא לפני דהא אין לסלקה עד שמגיע למה נשתנה שהרי כשאומר הא לחמא עניא לכאורה נר' שהלחם לפניו ונוגע בו כמובא בספר אור זרוע (ח"ב הלכות פסחים סימן רנו) ועוד.
וההגבהה היא לפני האומר את ההגדה בדוקא כפי שכתב בסדר רב עמרם גאון (סדר פסח) אין עוקרין את השולחן אלא בפני מי שאומר ההגדה. דהיינו ההנחה והעקירה והגבהה היא ליד האומר את ההגדה וכן מפורש בדברי הרא"ש (פסחים פרק י סימן כט) ובמאמר חמץ לרשב"ץ (אות קכז) שמגביה השולחן מלפני קורא ההגדה. וקורא הא לחמא עניא. וכשיגיע למה נשתנה מסלקו מלפניו כאלו כבר אכלו וכו'. ומחזיר השולחן לפני הקורא כדי שיהא מצוי לפניו כשיאמר מצה זו. ואין עוקרין את השלחן אלא מלפני מי שקורא ההגדה. ומחזירין לפניו לקרות ההגדה ובהערות על מאמר חמץ לרשב"ץ (הערה 827) שעוקרים השלחן לפני הא לחמא עניא צריך לומר דכוונתו הוא שמגבהים השלחן ואינו מסלקו עד לפני מה נשתנה. וכ"כ להדיא בשו"ת הרא"ש (כלל יד סימן ה) יגביה הקערה ויאמר: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא וכו', עד מה נשתנה. ויקח הקערה שבה המצות ויצוה להסירה מעל השולחן. וקילס לזה בלקט יושר (חלק א עמוד פט ענין ג) שכתבו הגאונים שהוא מנהג של שמחה, ולכך אין צריך להוציא מן הקערה שני תבשילין. ודלא כרבינו יוסף טוב עלם שיסד בסדרו ומושך מן הקערה שני תבשילין. וסמ"ק אין מצריך שום הגבהה אלא עקירת הקערה, שהיא במקום עקירת השלחן. וכן משמע במרדכי, וכן פרשב"ם דהגבה' חנם היא וסיים את דבריו וראוי לנהוג כדברי רוב הגאונים.
ובכל הראשונים לא הזכירו כלל עניין הגבהת הקערה מעל ראשי המסובים. אלא כתבו הגבהתה מעל השולחן בזמן אמירת הא לחמא וגו' ואח"כ סילוקה. נמצא שגם לדבריהם צריך להגביה את הקערה, ויאמר הא לחמא עניא וכו', עד מה נשתנה. ואח"כ מסיר הקערה מעל השולחן, כאלו כבר אכלו, וכמ"ש בשו"ע (או"ח סימן תעג סעיף ו) וכל האחרונים יגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: הא לחמא עניא, עד מה נשתנה. אך עניין הגבהה מעל ראשי המסובים לא מוזכר כלל. אמנם יש שכתבו טעם אחר להגבהה כמובא בראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תקכה) ההגבהה זו כשאומר כהא לחמא אינו אלא לשמחה בעלמא כמו בהגבהות הכוסות ע"ש.
ושמא יש לומר כפי שכתבו יגביה הקערה שבה המצות ויאמר הא לחמא וכו' ואז יצוה להסירה מעל השולחן כאילו כבר אכלו כדי שישאלו התינוקות למה מסירין הפת כמ"ש התוספות בפסחים (דף קטו:) למה עוקרין את השלחן – דוקא שלהן שהן קטנים אבל שלנו שהן גדולים איכא טורח גדול בעקירתו נהגו לסלק הקערה לצד אחד דליהוי כעקירת שלחן ע"ש. וכתבו בתוספות הסמוך כדי שיכיר התינוק וישאל כלומר ומתוך כך יבא לישאל בשאר דברים. ולפי המנהג מוסיפים עוד תימה בכדי לגרום לילדים שישאלו מה נשתנה וכן מוכח ממה שאומרין בלשון ארמית דאיתקן כך בשל שהיו מדברין בלשון ארמית כדי שיבינו הנשים והתינוקות וישאלו. כמובא בב"י שם בשם הכל בו שכתב יש לועזים הא לחמא עניא ומה נשתנה כדי שיבינו הנשים והטף ויש לועזים אף עבדים ומנהג יפה הוא אחר השאלה שילעזו אף התשובה כי מה תועלת הבנת השאלה אם לא ידעו התשובה. וכ"כ גם הראבי"ה שם. ותירץ למה שנתקן לשנה הבאה בני חורין אינו תרגום כמו שאר כל החרוזה, לפי שנתקן בבבל, ולשונם היה ארמית, והיו הגוים מבינים, ויאמרו דעתם לצאת ממנו, ויסתכנו. ולכך תיקנו לומר זה בלשון עברית, שלא יבינו הגוים. עיין עוד בזה בהגדה של פסח לריטב"א.
ועדיין יש לדחות דהא אין ההגבה רק לילדים אלא לכל המסובים גברים נשים וטף ואילו הגבהה היתה רק לילדים אזי מובן שזהו הטעם בכדי שישאלו הילדים אך כאן מגביהים מעל כל המסובים ועוד שמסובבים את הקערה מסביב לכולם וכאשר אינו יכול לסובב סביב כולם בשל גודל השולחן וכד' אזי מסובב לחלק מעל ראשיהם ואח"כ לחלק השני שלא יכל לסובב וכן הלאה אם יש עוד שלא סיבבו מעל ראשיהם ולא מצאתי עדיין מקור למנהגנו.
ושאלתי בזה את הרב יוסף פרץ הי"ו ר"מ בכסא רחמים ושלח אלי ספר מגיד דבריו ליעקב הגדה של פסח וביאור ויגידו למרדכי למרן רבי רפאל כדיר צאבן זצ"ל זיע"א לרמוז שזהו גלגל חוזר בעולם וע"כ כשרוצה הבעה"ב לקרא לעניים ולומר כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך וכו' פן ואולי יאמר כן בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו ע"ז אנחנו מחזקים את לבו בזכרון זה של סיבוב הקערה שיזכור שגלגל הוא שחוזר בעולם וגם עליו יעבור כוס ואולי יצטרך לחוג חג הפסח אצל אחרים, ומובא גם בהגדה לפסח איש מצליח ומבואר שם שגם העני אין לו להצטער שהוא סומך על שלחן אחרים כי זה גלגל חוזר בעולם, ויזכה מחר להיות עשיר. ושלח לי עוד טעם בשם הגר"ח פלאג'י שהיות והקערה יש בה אורות גדולים של חסד והוד וכו' עשר הספרות ע"כ מסובבים את הקערה ע"ג ראשי המסובים על מנת להמשיך עליהם שפע קדושה מעשר ספירות הרמוזות בקערת הסדר כידוע.
ומה שנוהגים כל המסובים יחד לומר בשירה הא לחמא עניא וגו' מובא בספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ריח) אומרים פה אחד בהלל ובשיר [ובנחת] הא לחמא עניא כו' שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שירה והלל על אכילת מצה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו'
והואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא שראיתי בשו"ת תשב"ץ (חלק ב סימן רמו) בקריאת ההגדה הא לחמא עניא יש קורין העי"ן בחטף והיא טעו' והקריאה היא העי"ן בפתח והמשבשין קריא' זו הוא שחושבין שעניא הוא תרגום של עני והלחם אינו עני אבל הוא לחם עוני ולא תקנו בזה בקריאה העי"ן חטופ' שהי' להם לתרגם לחמה דעניות' אבל עניא העי"ן חטופה אינו לשון כלל ע"כ אם קראת לחמא עניא בא הלשון מכוון ולחם עני או לחם עוני הכל אחד. וכן בגמרא בפ' כל שעה (ל"ו ע"א) ס"ל לר' עקיבא כיון דכתיב עני ולא כתיב עוני אין יוצאין במצה עשירה ור"י הגלילי דס"ל כיון דקרי' עוני דרשינן ביה לשון אנינות אסר מצה ממעשר שני משמע דטפי משתמע מלחם עני לא מצה שאינה עשירה ולא מלחם עוני. ע"כ הנסחא המדוקדקת היא עניא בפתח העי"ן וכמו שאנו אומרים מצה עשירה כך ראוי לומר לחמא עניא עכ"ל.
לסיכום יש להגביה את הקערה, ואומרים הא לחמא עניא די אכלו וכו' עד לשנה הבאה בני חורין. ולמנהג ג'רבא אינו עומד ומגביה אלא מסובבים מעל ראשי המסובים ואומרים יחד הא לחמא עניא וגו'. שיזכור שגלגל הוא שחוזר בעולם וגם עליו יעבור כוס ואולי יצטרך לחוג חג הפסח אצל אחרים, וגם העני אין לו להצטער שהוא סומך על שלחן אחרים כי זה גלגל חוזר בעולם, ויזכה מחר להיות עשיר. וטעם נוסף שהיות והקערה יש בה אורות גדולים של חסד והוד וכו' עשר הספרות ע"כ מסובבים את הקערה ע"ג ראשי המסובים על מנת להמשיך עליהם שפע קדושה מעשר ספירות הרמוזות בקערת הסדר כידוע.
פירות הנושרים
1. יש נוהגי' להגביה הסל על ראשי התינוקו' ואומר לפיכך אנו חייבין וכו' עד ונאמר לפניו הללויה.
2. כשאומר הא לחמא עניא לכאורה נר' שהלחם לפניו ונוגע בו.
3. כשעוקר או מניח או מגביה את קערה יש לעשות מול אומר ההגדה.
4. י"א שההגבהה כשאומר כהא לחמא אינו אלא לשמחה בעלמא כמו בהגבהות הכוסות. וי"א כדי שיכיר התינוק וישאל כלומר ומתוך כך יבא לישאל בשאר דברים.
5. כאשר אומר הא לחמא וגו' יש להגביה את הקערה שיש בה המצות ויאמר הא לחמא עניא, עד מה נשתנה.
6. עקירת השולחן דוקא שלהן שהן קטנים אבל שלנו שהן גדולים איכא טורח גדול בעקירתו נהגו לסלק הקערה לצד אחד דליהוי כעקירת שלחן.
7. מה שאומרין בלשון ארמית הא לחמא וגו' הינו משום דאיתקן כך בשל שהיו מדברין בלשון ארמית כדי שיבינו הנשים והתינוקות וישאלו.
8. ומנהג יפה מה שמתרגמים אף עבדים וגו' אחר השאלה שיתרגמו את התשובה כי מה תועלת הבנת השאלה אם לא ידעו התשובה.
9. ומה שנתקן לשנה הבאה בני חורין אינו תרגום כמו שאר כל החרוזה, לפי שנתקן בבבל, ולשונם היה ארמית, והיו הגוים מבינים, ויאמרו דעתם לצאת ממנו, ויסתכנו. ולכך תיקנו לומר זה בלשון עברית, שלא יבינו הגוים.
10. מה שנוהגים כל המסובים יחד לומר בשירה פה אחד בהלל ובשיר ובנחת הא לחמא עניא כו' שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שירה והלל על אכילת מצה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5