——–
מוכח מלשון התוספות במועד קטן (דף י.) מפי' התוספתא שדוקא לצורך המועד שרי משמע מזה שאסור לרכוב בחנם. וכ"כ מנורת המאור (פרק ב הלכות חג המצות עמוד 253) שכתב הצריך לרכוב על גבי בהמתו לעשות דברים לצורך המועד, אם לא היה רגיל ללכת ברגליו, מותר. נמצא לפי' שאין לרכוב ע"ג הבהמה במועד אלא לצורך המועד ונראה שהוא הדין בנסיעה ברכב.
אלא שהב"י הוכיח מלשון הרא"ש במועד קטן (פרק א סימן יט) דדוקא לרכוב לצורך המועד הוא דשרינן דהיינו לתקן צרכי רכיבה והוא שלא נסה ללכת ברגליו אבל אם נסה ללכת ברגליו או אפילו אם לא נסה ללכת ברגליו אם הוא שלא לצורך המועד אסור לתקן צרכי רכיבה אבל לרכוב אף על פי שאינו לצורך המועד שרי כיון שאינו עושה שום מלאכה וגו' מיהו כתב שרכוב כדי לטייל נראה דאפילו לפי דבריהם לצורך המועד מיקרי לענין להתיר לרכוב ואפשר דאף לתקן צרכי רכיבה כדי לטייל נמי שרי ומה שכתבו התוספות שאסור לרכוב בחנם היינו שאינו לצורך המועד כלל ואפילו לטייל אבל לטייל מישרא שרי וכן נוהגים העולם לרכוב על הסוס בחול המועד לטייל וגם נוהגים לרכוב על הסוס לילך מעיר לעיר אפילו שלא לצורך המועד והא ודאי שלא כדברי התוספות הוא אבל הם סומכים על מה שנראה מדברי הרא"ש דלרכוב אף על פי שאינו לצורך המועד מותר. ולענין הלכה נקטינן להקל כדמשמע מדברי הרא"ש וכמנהג העולם.
ולפי זה יוצא לנו דוקא כאשר צריך לרכב לצורך המועד אזי מותר גם לעשות מלאכה עבור הבהמה הא כשאינו לצורך המועד אזי אסור גם לעשות את המלאכות עבור הבהמה והוא הדין גם ליפותה וכמ"ש מרן בש"ע (סימן תקלו סעיף א) מי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד, ולא נסה ללכת ברגליו, יכול ליטול צפרני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. וכן בנושא יפוי שכתב בעל המשנ"ב (ס"ק ה) ליפותו דהוא בכלל צרכי רכיבה שהתירו כשצריך לרכוב לצורך המועד או לטייל.
ומרן בשו"ע לא הביא את דבריו שכתב בב"י שמותר לרכוב בחינם ודלא כדברי התוספו' וכ"כ הפרישה (ס"ק א) והרמ"א בהגה הביאו וז"ל מותר לרכוב במועד אפילו מעיר לעיר, אפילו בחנם, וכן נהגו; אלא שאסור לתקן כל צרכי הרכיבה אם אינו רוכב לצורך או לטייל (ב"י).
נמצאנו למדים שאסור לתקן כל צרכי הרכיבה כשאינו רוכב לצורך המועד או לטייל וכמ"ש במשנ"ב (ס"ק א) לטייל וה"ה לראות פני חבירו אבל להרויח ממון שלא לצורך המועד מותר לרכוב אבל לא יתקן צרכי רכיבה וציין לפמ"ג ע"ש.
וראיתי שנשאל בזה בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תלו) אי מותר ללכת בחוה"מ לרכוב על סוסים לטיול לשמחת המועד והשיב מהתוס' דלעיל שאסור לרכוב בחנם, וציין לרא"ש שכתב ומשום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו וכו' ומיירי באדם שרגיל ברכיבה ולא למוד ללכת ברגליו וצריך לרכוב לצורך המועד ומשמע דבלאו הכי לא ועיין ב"י א"ח סי' תקל"ו ובאחרונים אי לטייל מקרי לצורך המועד ועיין מג"א אי מא"י לחו"ל מותר לתקן צרכי רכיבה ועיין ישועות יעקב שם ודו"ק.
ולא הבנתי כלל את תשובתו דהא פי' הב"י את דברי הרא"ש דשרי לרכב אף בחינם כנ"ל ואם כן היה צריך לענות בשופי דשרי לרכב בחינם במועד. ומה הפרש שנהנה מהטיול ע"י הרכיבה או שנהנה מהרכיבה עצמה עצם ההנאה הנעשית במועד נחשבת לצורך המועד אף לשיטת התוס' וכפי' הב"י לעיל.
ומיהו לעצם העניין נראה דין רכב כדין רכיבה ע"ג בהמה וכפי שמרן העלה שאף בחינם נהגו לרכב על גבי הסוס הוא הדין נסיעה ברכב ומאידך כפי שאין לתקן לצורך הסוס כל מלאכה אלא אם כן הרכיבה היא לצורך המועד כך הוא הדין תיקון הרכב שאין לתקן את הרכב אלא אם כן הנסיעה היא לצורך המועד, וטיול הוא בכלל צורך המועד אף לשיטת התוס'.
ונראה לדחות דהא מה שהתיר הרא"ש רכיבה במועד משום שאין בזה מלאכה ואילו נסיעה ברכב יש מלאכות רבות שחמורות יותר מלרכוב וכמ"ש הביאור הלכה שם (ד"ה ומותר לרכוב) לפי טעם הב"י לכאורה דוקא ברכיבה דאפילו ביו"ט לא הוי רק שבות ולא גזרינן זה בחוה"מ אבל במחמר דיש בזה בשבת ל"ת גמורה דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך דקבלו חז"ל דזה קאי על פעולה שנעשה ע"י אדם ובהמה דהיינו מחמר לכאורה אין להקל כשהוא בחנם וגו' ע"ש. ולפי זה אין כלל ללמוד היתר לנהוג ברכב אף לצורך המועד ממה שהותר לרכב ע"ג הסוס רק מטעם שאין בזה אלא שבות.
וראיתי שכבר נשאל בזה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן נט) לפי זה יש איסור מחמר ושביתת בהמה בחוה"מ, ומדייק כן מדברי הב"י דברכיבה ליכא שום מלאכה יע"ש, והשיב דכונתו להשמיענו דהסוס אינו עושה מלאכה, ולא עוברים על שביתתו, ויליף מזה ממילא שפיר המשנ"ב, דהא אי היה עושה הסוס עי"כ מלאכה כגון במניח עליו משאוי היה שפיר אסור משום איסור מחמר שהוא בחינם. ולמאי דנקטינן לעיקר שאיסור מלאכה בחוה"מ הוא מדאורייתא, וכפי שמכריע המשנ"ב בביאו"ה סימן תק"ל, אזי י"ל דאיכא שפיר גם איסור מחמר בחוה"מ. ולמאן דס"ל דאיסור מלאכה בחוה"מ הוא רק מדרבנן, אין איסור מחמר בחוה"מ, דלא גזרו רבנן גם ע"ז, ולכן שפיר מותר לרכוב ומ"מ לדידן הרכיבה בלבד מיהת מותרת, מכיון דקיי"ל כהבבלי דברכיבה בלבד אין איסור מחמר בכלל, וכדכתב הב"י דברכיבה בלבד ליכא שום מלאכה עכת"ל.
בין להא ובין להא עדיין בנהיגה ברכב ישנם מלאכות רבות הנגרמות עכב הנהיגה וצ"ל שאין לנו שום חיוב על שביתת הרכב בשונה מהבהמה אמנם לצורך המועד הותרו עשיית המלאכות ואילו עשייתם בחינם נראה לאסור ורק רכיבה שאין בה מלאכה הותרה בחינם לדעת הרא"ש ותיקון לצורך הרכיבה אסור אלא כשהרכיבה לצורך המועד אזי גם תיקון לצורך הרכיבה מותר. לכן נראה שאין שום היתר בנסיעה ברכב במועד אלא לצורך המועד בלבד ואמנם טיול נחשב לצורך כמובא לעיל אך בחינם מי יאמר לן דשרי דלא דמי למאי דמוכח לעיל לרכוב אף על פי שאינו לצורך המועד שרי כיון שאינו עושה שום מלאכה וגו', וכמבואר.
ואע" ג דמדוכתי טובא משמע דאיסור מלאכה בחולו של מועד דאורייתא מדוכתי אחריני משמע שהן מדרבנן והכריעו דקושטא הכי הוי דלא מיתסר אלא מדרבנן והם הרמב"ם ובעל הלכות גדולות ור"ת ועוד כמובא במגן אבות לרשב"ץ (על אבות פרק ג משנה טו) דסברי איסור מלאכה במועד הוא מדרבנן וזהו דעת מרן וראה לקמן. ולעומתם יש דסברי דהוא מדאורייתא כמובא בחידושי הרמב"ן מסכת מועד קטן שם שמן התורה מלאכת אוכל נפש לצורך היום מותרת ביום טוב, וכן מכשירין, ובחולו של מועד הותר יותר כל מלאכה שהוא לצורך, ובאו חכמים ואסרו בזה מלאכת אומן, וכן בדבר האבד כל שבני אדם חושבין אותו להפסד וטורחין בו משום כך מותר מן התורה, וזהו מסרן הכתוב לחכמים זופתין כוזא ואין זופתין חביתא, עיקר חולו של מועד ודאי תורה היא. וגם זה כפתור ופרח עכ"ל. והסכים עימו תלמידו בחידושי הריטב"א במועד קטן (דף ב.) וז"ל כדברי רש"י ז"ל ורבינו הרמב"ן ז"ל נראה עיקר, עיין עוד בזה בב"י (או"ח סימן תקל) ובדברי ביאור הלכה שם שציין לראשונים רבים דסברי שאסור מדאורייתא וסיים אף דמשו"ע לקמן בסימן תקל"ו בסופו דפסק כרב אמי להקל נגד ר"ה וכן בסימן תקל"ח ס"א ובסימן תקל"ט ס"ו משמע דלהלכה תפס כשיטת המקילין דעיקרו הוא דרבנן אפשר שלא ראה כל הני ראשונים שהבאתי ועכ"פ אין למהר להקל כ"א לצורך גדול.
וראה כמה יש לחוש במלאכה במועד ומה כתבו רבותינו על מחללי המועד בכללי המצוות (בז) ובספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ג) מבזה מצוה בשאט בנפש ונוהג קלות ראש במצות שלא נאמרו בפירוש בתורה אלא שפירשו אותם חכמים, כגון המבזה את המועדות ועושה מלאכה בחולו של מועד לפי שלא נתפרש איסורה בתורה כמו שנאמר בשבתות וימים טובים, וזו קשה מכולם דתנן בפרק חלק (סנהדרין צט א) ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וכו' האומר אין תורה מן השמים, ד"א כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס וכו' מכאן א"ר אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעה"ב.
לסיכום מותר לנהוג ברכב לצורך המועד או לתענוג אך בחינם אסור.
פירות הנושרים:
1. לתקן צרכי רכיבה אם הוא לצורך המועד מותר.
2. לרכוב כדי לטייל לצורך המועד מיקרי.
3. מותר לרכוב במועד על מנת ליהנות.
4. לתקן צרכי הרכיבה שמותרים ובתנאי שלא יכוין מלאכתו במועד.
5. יפוי הוא בכלל צרכי רכיבה שהתירו כשצריך לרכוב לצורך המועד או לטייל התירו גם יפויו.
6. הרוכב על מנת להרויח ממון שלא לצורך המועד מותר לו לרכוב אבל לא יתקן צרכי רכיבה.
7. י"א שאיסור מלאכה במועד הוא מדאורייתא וי"א שהוא מדרבנן.
8. מותר לרכוב אף על פי שאינו לצורך המועד מותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5