——–
בהלכות קטנות לרא"ש (במנחות הלכות תפילין סימן לג) ובטור (או"ח סימן לב) שאם חיסר או יתר אות אחת מהן פסולין ונמצאו המניחים אותם מברכין בכל יום ברכה לבטלה וגם שרויים בכל יום בלא מצות תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה וכ"כ מרן בשולחן ערוך (שם בסעיף כ) צריך לדקדק וכו' ונמצאו המניחים אותם מברכים בכל יום ברכה לבטלה וגם שרוי בכל יום בלא מצות תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה. לכן צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם, המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונן ע"כ דהיינו כשנתגלה בבדיקה שחסר אות אחת או יתיר התפילין פסולות ולא די שהם קרקפתא דלא מנחו תפילין כ"א מברכין עוד ברכה לבטלה וכ"כ ערוך השולחן (שם סעיף מג) ובקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף א) ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה' סימן א) ועוד .
וברכה לבטלה לפי דעת הרמב"ם עובר על לאו דלא תשא דאוריית' דלא כדברי התוס' סוף ר"ה דאינו אלא מדרבנן ועיין בזה בשו"ת פנים מאירות (חלק ג סימן ט) ובשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן ה) שלפי דעת הרמב"ם ומרן שהמברך ברכה שאינה צריכה עובר מן התורה משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשווא. עיין עוד בזה שם באורך בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן א) ועיין בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן לה) ובכף החיים שם ובקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף א) .
ויתרה מזאת ראיתי בשו"ת הרדב"ז (מכתב יד א"ח,י"ד חלק ח סימן ו) וכל זה מלבד מעשה האיש כי גוזל הוא וגוזל שמו וגזלה עמו, כי מי יודע הכוונה בכתיבה, או אם כותב לקדושת תפילין או השמות אם הם לקדושת השם או עיבוד העורות, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב ויודע מחשבות לבו, והוא יבקש את הברכות שגרם להוציא לבטלה ממנו, וה' הטוב יכפר בעד הצבור כי שוגגין הם וכ"כ פמ"ג (בא"א סימן לב) שבכל יום מברכים ברכה לבטלה ע"ש מעלת הסופר והמשנה ברורה (סימן לב סק"קב) כתב שגם עונש הסופר מרובה מלבד עוון גזל החמור ובס"קג כתב ראיתי להעתיק פה לשון הלבוש הצריך מאד לענינינו דז"ל ולא כמו שעושין עכשיו כמה סופרים שמניחין נערים המתלמדין לכתוב וכו' והעושין כן בודאי עתידין ליתן את הדין ולקבל עונשין הרבה מאוד ועליהם נאמר ארור עושה מלאכת ה' רמיה ע"כ וכתב בספר ב"ש יכתוב אותיות טובים ותמימות ולא שבורות ובמתון ובכוונה גדולה ולא ימהר אדם בכתיבתה כדי להרויח ממון הרבה כי אותו ריוח ילך לאיבוד ולדיראון ויפסיד נשמתו כי הוא מחטיא את הרבים נמצא שעונשו של הסופר והמגיה חמור מאוד שלא מקפיד בעבודתו והמניח ברכותיו לבטלה .
ונראה לומר שאם רק תפילה אחת פסולה אין הברכה לבטלה מאחר ששתי מצוות הם דאינו מברך אלא אחת על שתיהן כפירש"י לא סח מברך א' על של יד ועל של ראש סח מברך שתים להניח שכבר בירך על של יד וחוזר ומברך על של ראש והרי בירך שתים וכ"כ הרמב"ם שם ומרן שם ואם אחת כשרה שפיר ולא אמרינן הברכה לבטלה הרי כל אחת מצווה באפי נפשה, הלכך מברכין על של יד להניח תפילין שהיא תחלה, מדאמרינן במנחות (דף לו.) שח בין תפלה לתפלה עבירה היא ומברך על של ראש אשר קדשנו על מצות תפילין דתפלה של ראש ותפילה של יד תרי מצות נינהו, דתפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד וז"ל הרמב"ם (בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ד) שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה, וכ"כ הרא"ש (בראש השנה פרק ד סימן יב) וספר אור זרוע (ח"ב – הלכות ראש השנה סימן רעג) וראבי"ה ח"ב – מסכת מגילה (סימן תקנב) והב"י (באו"ח סימן כו) ובשו"ע שם (סעיף א) ועיין עוד בשו"ת הרי"ד (סימן סג) ובשו"ת מעשה נסים (סימן ה) ובערוך השולחן (סימן כו אות א) כתב שכל מוני המצוות מנו להו בשני מצוות עשה .
ואם כן למה אמרו שח בין תפילה לתפילה ותהיה השיחה ביניהם עבירה חמורה וכתבו קצת תירוץ לזה כיון דכתיב בהו בתפילין של יד ושל ראש והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך צריך זכירה שיהא תכף תפלה של ראש לתפלה של יד כדי שתהיה הויה אחת לשתיהם ואם הסיח דעתו והפליג בדברים ביניהם עבירה היא בידו ולפי' חוזר ומברך ברכה שניה על של ראש ואם לא שח אינו מברך ביניהם כלל כדי שיהיו תכופות ותהיה הויה אחת לשתיה ועיין עוד בזה בשו"ת יכין ובועז (חלק א סימן קכט) ובשו"ת מהרש"ם (חלק ד סימן קכ) והמשנ"ב (סימן כה ס"ק כח) ואפי' להפסיק בשתיקה אם שוהה הרבה שלא לצורך אפילו לא הסיח דעתו. ואפי' לרמז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו כי גורם ברכה שאינה צריכה. ואפילו לאותן המניחין תפילין בחוה"מ בלי ברכה או המניחין תפלין דר"ת או שחלץ תפלין ע"מ להחזירן עבירה היא להסיח ביניהן דלכתחלה בעינן שיהיו סמוכין ותכופין זה לזה דכתיב והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך שיהא הוייה אחת לשתיהן וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף ח). ושו"ר בהלכות קטנות לרבי יעקב חאגיז (חלק א סימן נז) דאין ענין כאן אי דיבור כהרהור דמי דאפי' לא יהיה כדיבור שח בין תפילה לתפילה לאו דווקא דיבור אלא כל שהסח דעתו מהם מברך שנים וכל שכן אם מורה באצבעותיו או רומז בעניו ע"ש.
ומנהגנו לברך על התפילין רק ברכה אחת ופיסול האות נמצא בתפילין של ראש, בודאי אין כאן שום חשש של ברכה לבטלה, שהרי הברכה נתקיימה על התפילין של יד הכשרה. ואפילו אם החסרון נמצא בתפילין של יד, לכאורה הרי הברכה יכולה להיות קיימת על של ראש עיין בבית יוסף (באו"ח סימן כו) וז"ל תפילה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש ולא חילק בין יש לו לאין לו וכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים וכן כתב בשו"ע (שם סעיף א) אם אין לו אלא תפלה אחת מניח אותה שיש לו ומברך עליה שכל אחת מצווה בפני עצמה. וכ"כ דרכי משה שם בשם האו"ז שמי שיש לו מכה בראשו במקום תפילין יניח בזרועו ומי שיש לו כויה בזרועו יניח של ראש ולא בזרועו ולכן בחיסרון אות הנמצא בתפילין של ראש או של יד בוודאי אין כאן שום חשש של ברכה לבטלה לכו"ע שהרי הברכה נתקיימה על התפילין של יד הכשרה או על של ראש הכשרה וכן הדין אם הפיסול בתפילין של ראש או של יד לא היו מרובעות או שהתפילין של יד או ראש מונחין שלא במקומן דהוי כמונחין בכיסן וכד' וכ"כ בשו"ת מר ואהלות (חלק או"ח סימן א).
ואף למנהג אחינו אשכנזים כן עיין בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן לה) שהרי מנהגם הוא לומר בכל פעם אחר ברכת להניח בשכמל"ו וזה תיקון שלא עבר על לא תשא וז"ל של שו"ת פנים מאירות (חלק ג סימן ט) שאם אומר בשכמל"ו אחר ברכה שאין צריכה תיקון שלא הוציא שם שמים לבטלה וכן משמעות כל הפוסקים וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן נד) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ג סימן ו) ועיין בביאור הלכה (סימן כו ד"ה מניח אותה בעינין לקרות בהם ק"ש) ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (חלק ד סימן קכ) ובשו"ת יביע אומר הנ"ל .
וגם אם נמצא בתפילין של יד ושל ראש טעות שפוסלם ויש פוסק שמכשיר כגון בצורת האותיות וכד' אין הברכה לבטלה שכל מחלוקת בעשיית המצווה צריך לברך שהרי לדעת אותו פוסק שפיר מקיים המצווה, הרי תדע שמצוות תפילין יש בה מחלוקת ולא ראינו מימינו מי שנמנע מלברך עליהם אע"פ שלדעת ר"ת תפילין של רש"י פסולים וכן לרש"י תפילין דר"ת פסולין ומ"מ לא ראינו שום פוסק שיפקפק בברכה, והיינו טעמא שאין זה בכלל ספק ברכות ולא בכלל מחלוקת בברכות, ששם עיקר הספק או המחלוקת בברכה אם לברך או לא הילכך אזלינן לקולא, אבל בעיקר עשיית המצווה לא נחלקו, מה שאין כן כשנחלקו בעיקר עשיית המצווה כיון דנקטינן כחד מנייהו זו היא עיקר המצווה ומברכין עליה עיין עוד בספרינו בדברי הרדב"ז בזה ובשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד סימן יז).
אלא דעדיין יש הפסק בין הברכה לעשייה (כאשר התפילין של יד פסולים) והברכה תחול על של ראש ובנתיים יש הפסק בהנחת תפילין של יד אך נראה שאין בשהייה משום הפסק כפי שהעלנו (בסימן א) ע"ש וכ"כ במחזור ויטרי (סימן תקיב) ובשו"ת מהרי"ק (סימן קעד) ובשו"ת הר צבי (או"ח א סימן לו) שנשאל באיש שהניח בטעות תפילין של ר"ת בחשבו שזה של רש"י ובירך עליהם, ותכף הרגיש שטעה, וחלצן והניח של רש"י והעלה שהעושה מספק שתי פעולות בזא"ז לקיום מצווה אחת ואינו יודע באיזה פעולה מקיים את המצווה מברך. ואע"פ שכאשר התש"י פסולין וברך להניח ולא על מצוות שפיר מדכתב הרא"ש (הל' תפילין סי' יד) דכדברי ר"ת מסתבר שעיקר תיקון הברכות כך היתה בתחילת הנחתה תיקנו לברך להניח וקאי נמי על של ראש וכשמניח של ראש מברך על מצות שזו היא גמר המצווה הילכך אם סח והסיח דעתו צריך לחזור ולברך גם להניח וכן אם מניח תפילין של ראש לבדו יברך שתים וכתב שרוב הגאונים הסכימו כן וכתב עוד שבילדותו היה מברך ברכה אחת משום דכיון דפליגי ביה רבוותא טוב יותר שלא לברך דברכות אינן מעכבות (ירושלמי ברכות פ"ב ה"א) ממה שיברך ברכה לבטלה עד שלמד מנחות ונראה לו לפום ריהטא דגמרא שיש לברך שתי ברכות וכן היה נוהג הר"מ עיין עוד בב"י ובשו"ע (סימן כו) וברמ"א שם.
ושו"ר בשו"ת רב פעלים (חלק ד-או"ח סימן ב) היכא שהיה פיסול במצווה דאין כאן עבירה דאזלינן בתר כוונתו שהוא כיון לש"ש לעשות מצווה כי למראה עיניו זו היא מצווה גמורה ושלימה ועשאה לש"ש דודאי יש לו שכר שלם ואפילו היכא דהוה בה נמי עבירה כגון ברכה לבטלה בענין פיסול תפילין וכיוצא מ"מ הנה זה נקרא עבירה לשמה ולא גרע מהא והרי אמרינן עבירה לשמה יש לה שכר גדול ע"ש. ועיין עוד בזה בשו"ת הר צבי הנ"ל שחילק בין טעות במציאות שנעלם ממנו חסרון האות שפוסל את התפילין ובין טעות בהלכה.
לסיכום: תפילה של ראש או של יד שנמצאה פסולה אין חשש של ברכה לבטלה.
פירות הנושרים:
1. גם לאחינו אשכנזים אין הברכה לבטלה.
2. סופר או מגיה שלא מקפיד עונשו מרובה מלבד עוון גזל החמור.
3. בתפילין כל אחת מצווה בפני עצמה ואינם מעכבות זו את זו .
4. אם אנוס יניח רק אחת ויברך כגון שיש לו גבס במקום הנחת תפילין.
5. בין של יד לשל ראש אסור אפילו לרמוז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו .
6. גם בתפילין של ר"ת אין להפסיק בין תפילין ש"י לש"ר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5