——–
במסכת מנחות (דף כט:) אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין, ואלו הן: שעטנ"ז ג"ץ. ופרש"י ג' תגין קטנים בכל אחת בשין רגל השמאלית וכן בעין בראש הרגל הפנימי וכן כולם והוא הדין לצדיק כפופה ולנון פשוטה. וכן בגמ' שבת (דף פט.) אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות ופירש"י אלו תגי שעטנ"ז ג"ץ נמצא שמדינא דגמ' צריך לתייג את האותיות הנ"ל והתגים הם כמו צורת האות עצמה שאם חסר אפילו תג אחד מתוך השלושה פסול דלא גרע מקוצו של יו"ד עיין ב"י (סוף סימן לו) וברא"ם שלהלן שלא בא רבא ללמדנו אלא גוף האות האיך נמסרה עשייתה למשה מסיני.
וכן ראיתי בטור (ביו"ד סימן רעד) שתגין שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד אם לא כתבם פסול וכן דעת ר"ת וכן ראיתי במחזור ויטרי (סימן תקיז) ובית יוסף שם כתב שכן נראה מדברי בעל התרומה (סי' קיד) וגם ההגהות (מיימוניות פ"ז אות ו) והאגור (סי' סג) פוסלים וכן הב"ח פוסל בזה ועטרת זקנים בסימן לו וגם הגר"א בביאורו מיישב לכ"א מן השיטות ומביא הרבה פוסקים דמחמירין בזה עיין עוד במשנה ברורה (סימן לו ס"ק טו).
וגם ראיתי בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רפה) שציין לאליה רבה (סי' ל"ו) שכתב דבס' ברוך שאמר מביא פוסקים רבים לפסול וכהרא"ש והטור וכן דעתו של הב"ש וכן פסק הב"ח והמג"א ובתשו' מהר"י מינץ (סי' ט"ו) כתב גדולה מזו וז"ל ובאו"ז פוסל אף בחסרון תג א' וכו' ועוד כתב שגם הרמב"ם אינו מכשיר אלא בשאין ס"ת ותפילין אחרים דאז חשיב דיעבד משא"כ במקום שיש ס"ת אחרים עשוים בתגין כהלכה מודה רמב"ם דבלא תגין דפסול וכו' דרוב הראשונים פוסלים סתו"מ בגרעון תגי שעטנ"ז ג"ץ וכן העלו רוב האחרונים לפסק הלכה דלא כפסק מרן (סי' לו) וודאי הכי נקטינן וצריך להוציא ס"ת אחרת אבל אם אין ס"ת ותפילין אחרים פשיטא ודאי דכדאי הוא המחבר לסמוך על הכרעתו ע"כ ונראה שלמד מסוף דברי הב"י (בסימן לו) שכתב על דברי הרמב"ם דלא מיפסלי בחסרון תגין היכא דאין נמצא מי שידע לעשות תגין דהיינו כשר בדיעבד שאינו יכול לתייגו אך אם יכול לתייגו ואינו מתייגו משמע שפסול וכן הדין אם יש לו שני ס"ת אחד מתוייג והשני לא מתוייג נחשב לפסול (כי יש לו אחר) וכן ראיתי שכתב אליה רבה (בסימן לו אות כה).
עיין עוד בזה בשו"ת רב פעלים (חלק ג-יו"ד סימן כ) ובשו"ת יוסף אומץ (סימן מא) שכתב אעפ"י שכתב שאינו מעכב כדלעיל מ"מ יש לחוש לדברי רבינו תם וספר התרומה והרא"ש וסיעתם דפסלי הס"ת בלא תגין וכ"כ בספר חיים לרבנו חיים פאלאג'י (סימן יט סעיף טו) הלכה למעשה כל עוד שיש בבית הכנסת ס"ת עם תגין אין להוציא ס"ת אחר ללא תגין. אולם כשאין ס"ת עם תגים ובאים לבטל קריאת ס"ת מחמת זה אזי יש לחוש למתירים ולקרא ולברך בס"ת ללא תגים.
וכתב הרב מהרד"ך (בית א' חדר ל') דלדעתם הותיר בתגין או חסר פסול ע"ש. ורבינו האר"י ז"ל החמיר מאוד בתגין ולכן נראה לדעת האוסרים שהתגין הם חלק מהאות עצמה וחוסר אף תג אחד כחוסר אבר באות ופוסל את הסת"ם כפי שכתב האו"ז הנ"ל להדיא שאף בתג אחד שחסר פסול ואולי אף בייתור תג עיין באליה רבא (סימן לו אות כה) ובאר היטב (סימן לו) ובקול יעקב (סימן לו אות יח) שכתבו בשם תשובת הרד"ך (סימן א) דלדעתו הותיר או חסר פסול וציין כן לדעת האר"י ז"ל והרש"ש וג' זיונין ואם לא תייג פסול לדעת גדולי פוסקי' הנ"ל עכ"ז נראה לדידהו מועיל לתיקון אף בתפילין ועיין מג"א (ק"ח ס"ס ל"ו) ועיין בשו"ת זכרון יוסף כך כתב שו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן סד).
אלא שהרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת (פ"ה ה"ג) כתב אם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל, וכתב עוד שהתגים (פ"ז ה"ט) אלא רק למצווה מן המובחר וקשה הלא התגים הם מדינא דגמ' דהיינו ממש כחלק מהאות עצמה וראיתי בשו"ת הרמב"ם (סימן קנד) שנשאל בזאת וכתב שמקצת אנשי המדינות נהגו להשמיטם ולהחסירם מן הספרים בכלל בגלל המחלוקת שנפלה בהם, שהרי אין (עוד) בכתיבתם חיקוי לאותו הספר מזמן משה רבינו ולכן לדעתו זהו רק למצווה מן המובחר שהתיוג על פי הדעה המפורסמת וזה הראוי להיות. ועדין קשה שמה שכתב זהו על התגים של שמושא רבה שלא חייב ולא על תגי שעטנ"ז ג"ץ.
וגם ספר האשכול כתב (בהלכות ס"ת דף נז:) ספר תורה שאין לו תגין מותר לקרות בו ואין תגין פוסלין וכ"כ ספר החינוך (במצווה תריג) והבית יוסף (יו"ד סימן רעד) ציין לרבינו ירוחם שכתב בנ"ב (יח ב) בשם רבינו האי ובשם המפרשים כדברי הרמב"ם ובשו"ת יוסף אומץ (סימן מא) ציין להרשב"ץ בתשובותיו (ח"א סימן נ"א) וכ"כ בספר קרית ספר (בהלכות תפילין ומזוזה פ"ה) וכן משמע משו"ת האלף לך שלמה (חלק י"ד סימן רסט) ומהגאון רבינו זלמן (סימן לו ס"ה) וקול יעקב (סימן לו אות יז) וצריך לומר לדעתם שהתגים אינם חלק מגוף האות ממש אלא שהוא חוץ מגוף האות אף שנזכר בגמרא למצווה נזכר ולא לעיכוב (ותגי שעטנ"ז ג"ץ כמו תגי שמושא רבה) ואם כן אף על גב שאם חסר קוצו של יו"ד פסול אם חסרו הזיונין שהם חוץ מגוף האות לא פסלו. עיין עוד בשו"ת הרד"ך (סימן א).
ומרן פסק בשו"ע (או"ח סימן לו סעיף ג) צריך לתייג שעטנ"ז ג"ץ והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות ואם לא תייג אפילו שעטנ"ז ג"ץ לא פסל. דהיינו לכתחילה צריך לתייג אך בדיעבד לא פסל וכ"כ בשו"ת משיב דבר (חלק א סימן ז) ואנן קי"ל דאם לא תייג אפי' שעטנ"ז ג"ץ לא פסול וכן כתב המשנה ברורה (בסימן לו ס"ק יג) וכתב עוד אם הוסיף הסופר לעשות תגין חוץ מאותיות שעטנ"ז ג"ץ וחוץ מאלו המוזכרים בטור ובלבוש שנהגו בהם הסופרים לא עכב ולכתחילה אין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים. נמצא מכל המורם שהתיוג הוא לכתחילה מצווה מן המובחר אך בדיעבד אינו פוסל אם לא תייג כלל או שלא תייג נכון כגון שחיסר תג אחד מתוך השלושה . וודאי שצריך לכתחילה לתייג כפי שהעיד הרמב"ם (שאינו פוסל בחוסר תגים) בשו"ת הנ"ל שכל הספרים שבמערב כותבים בהם התגין.
זאת ועוד שלדעת ספר יראים (סימן שצט) [דפוס ישן – טז] שעטנ"ז ג"ץ פי' זיונין שלא יעשה ראשן עגול כזה אלא משוך כזה שעטנ"ז ג"ץ שיהא לכל ראש האות ג' פינין וראיתי בני אדם שעושין תגין למעלה שעטנ"ז ג"ץ [ג' נקודות ארוכות לכל אחד] וטעות הוא בידם שלא בא רבא ללמדנו אלא גוף האות האיך נמסרה עשייתה למשה מסיני והגר"א (בסימן לו) ציין שכן דעת המרדכי והג"מ וכ"כ דגול מרבבה (בסימן לו) איברא שמהב"י הנ"ל מוכח שאעפ"י שסת"ם ללא תגים לא פסול עפ"י דעת הרא"ם הנ"ל והשווה אותו לרמב"ם מ"מ אם נמצא אחד הפינות עגולה פסול (משום שהפינות הם הם התגים והם מצורת האות הלמ"מ כפי שכתב הרא"ם) ואעפ"י שתייג נכון וראיתי שגם המשנה ברורה (בסימן לו ס"ק טו) כתב כן שאם עשה למעלה ראשו עגול ג"כ משמע מהב"י דאין להקל אפי' בדיעבד לפי פירוש הרא"ם וצ"ע למעשה כי לכאורה להרמב"ם יש להקל בכל גווני [עיין בביאור הגר"א דלהרמב"ם לא איירי הגמרא כלל בתפילין רק במזוזה ולא לעניין עיגול והמשכה אך לעניין תגין ממש ורק לכתחילה] ועיין עוד בב"י שם שכתב הסמ"ק (סי' קנג) על שעטנ"ז ג"ץ צריך בכל אות שלשה זיונין בצד שמאל ויש סומכים על קרנות האותיות ומקל אחד באמצע. לענין דינא כתב בלדוד אמת בקונטרס אחרון נכון להחמיר אם יש ס"ת בתגין לא יקראו בזה ע"ש עוד.
וראיתי ב"י שם שכתב בשם רבינו ירוחם שציין לרמ"ה שהזיונים צריכין ליגע באות ע"כ ולא ידעתי האם כוונתו שכתב בלשון שצריכין הוא לעיכובא או לאו וראיתי בספר של רבינו ירוחם שם דטעמא משום שפסל ביתרות משמע שתג שאינו מחובר הוא כיתור של אות ופסול וכ"כ הריטב"א ז"ל בתשובותיו (סימן קמב) הלכה רווחת היא בידינו מן הגאונים ז"ל שכל ס"ת שחסר או יתר אפי' אות אחת פסול וציין גם לרשב"א וכ"כ הכ"מ (בהלכות תפילין פ"א הלכה ב) ובשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ב' סימן קמ) שהעלה לדעת הרמב"ם והטור והש"ע והרמ"א שהוסיף אות במקום שאינו מקלקל שום תיבה נמי פסול ובשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שעא) גם כתב כן מדברי הרמב"ם (פ"ה ה"ג) וז"ל. ואם לא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפי' אות אחת הרי זו פסולה. הנה דהוסיף מבפנים לאו בגוף התיבה שכבר כתב זה ואם לא דקדק במלא וחסר. רק שכתב האות בפני עצמו. ומ"מ פסול דלא כנוב"י שנביא להלן (איברא שציין להמנהיג ונמק"י שבמזוזה אינם פוסלים יתור אות ע"ש) וכ"כ כנסת הגדולה (באו"ח בסימן לו) וספר מים חיים מבעל פרי חדש (בהלכות תפילין פרק ב הלכה ג) וגם משו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן לח) שכתב דאפילו לדעת הרמב"ם שאין התגים מעכבים היינו בין אינו לישנו כהוגן אבל התג שאינו נוגע נראה בעיני יתרון אותיות קטנות בין השיטין ופוסל ע"כ.
נמצא שפירוש הב"י הנ"ל הוא לעיכובא שמרן פסק כרמב"ם וכן כתבו האחרונים שלהלן בשמו שיזהר שיהיו התגין נפרדין כל אחד מחבירו כדי שלא יראו רק כתמונת זיונין ולא כעיי"ן ושי"ן. גם צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות הלא"ה פסולין דאף דאין עיכוב בעשיית התגין כמו שפסק מרן והרמב"ם מ"מ זה גרע דהוי כיתרון אות קטנה בין השיטין וכ"כ מחזיק ברכה (בסימן לו) כדברי הרמ"ע ושציין לבעל בתי הכהונה שכך הלכה למעשה ומהר"י אלגזי ועוד והמג"א (בסי' לו סק"ג). ובפמ"ג שם שאף ניתק פסול ויד אפרים שם בשם הרמ"ך ורעק"א שם ולבושי שרד שם ומשנה ברורה (סימן לו ס"ק יג) והגאון רבינו זלמן שם ובשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן רסה) שכתב אין לפסול אך בתנאי שיהיה מחובר לאות וכדמשמע קושר כתרים לאותיות שיהיה נקשר ונעשה גולם אחד ובשו"ת שואל ונשאל (חלק ה-או"ח סימן יט) ובקול יעקב (סימן לו אות ח) וכתב עוד שם שלא קיימ"ל כיד אפרים (שאסר לחבר תג מנותק אלא יש לגוררו ולכותבו מחדש) וכן מעשים בכל יום שמחברים תגין מנותקים ואין פוצה פה ומצפצף עש"ב ובספר קרית ספר לרבינו משה מטראני שלהלן פ"ה שלמד וכתבתם כתיבה תמה שאם הוסיף אות אחת פסולה וגם כנסת הגדולה שם כתב שתלינן בטשטוש אחר שנעשה בהכשר.
איברא לדעת הפוסקים נודע ביהודה (עיין בלבושי שרד הנ"ל ובשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ב' סימן קמ) שיטת הנוב"ק (יו"ד סימן ע"ד) שסובר דרק בכתב אות היתר סמוך לתיבה שנראה כתיבה אחת פוסל שמקלקל את התיבה אבל ביתר אות בתורה כשאינה סמוכה לתיבה אין לפסול הס"ת, ומשמע שכן סובר גם במזוזה ותפילין דהא הביא ראיה מהראב"ד שהכשיר תיבות כפולות בתפילין כדהביא המג"א) ושו"ת נחפה בכסף (ח"ב יו"ד סי' יוד) שהביא פוסקים החולקים בזה וראיה לדבריהם מזה שלא כתבו הרמב"ם ושאר פוסקים פיסול זה בדברים הפוסלים לס"ת ומוכח דגם כשנפרדין מהאותיות כשר יע"ש וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג סימן רכא) כתב דלהרמב"ם והרי"ף דאם אינן נוגעין באות כשרים גם רבים סוברים כן ובשו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן לז) ציין לת' באר עשק (סי' ן') שכתב כן ובשו"ת יוסף אומץ (סימן מא) ציין לרב זכרון יוסף על מ"ש המ"א (סימן ל"ו ס"ק ג') שאם אין התגין נוגעים בגוף האות או שנוגעים זה בזה פסולין י"ל היינו שפסולין התגין וצריך לתקנם אמנם הס"ת אין נפסלה משום כך דלא גרע משאין לה תגי שעטנז גץ דלא פסל כסתימת הש"ע עכ"ל. (ומה שפסל החיד"א הנ"ל בשו"ת יוסף אומץ היינו כאשר רוב התגין של הס"ת מנותקין ע"ש ) וכן העלה החזון איש (באו"ח ס"ח) עיין בשו"ת תשבות והנהגות (חלק ב סימן תקכח).
זאת ועוד שמשמע מסוף דברי הרמ"ע הנ"ל ולדעת המג"א שם אם נכתב בכשרות אף אם התנתק התג כשר עיין לעיל בפמ"ג, ומחצית השקל שם הבין דהמג"א לא כתב דפסולין אלא למ"ד דאם לא תייג פסול, אבל למ"ד אם לא תייג כשר מכ"ש אם לא תייג כהלכתן דכשרה עיין בשו"ת משיב דבר (חלק א סימן ז) שציין גם לגאון הר"ז מלאדי ז"ל וכתב בזה"ל אבל בדיעבד אפילו לא עשה כלל תגין כשרה ור"ל מכ"ש אם לא תייג כהלכתן ע"כ ולכן וודאי שלכתחילה יש לתייג כל אות כהלכתה וכל סת"ם יש למגיה עליו לתקנו כהלכתו ולחשוש לדעת ר"ת וסיעתו הנ"ל ולחבר כל תג מנותק לאות עצמה כנ"ל ובקריאת ס"ת אין להורידו בשל תג מנותק או חוסר תג (אך כמובן שאין לעלותו שוב עד לתיקונו) ונראה שיש להחמיר במזוזות יותר מתפילין (עיין הגר"א שלהלן)ותפילין יותר מספר תורה מהטעם שקריאת ס"ת הוא מדרבנן ולדעת הרמב"ם ודעימי' מותר לברך על ס"ת פסול מה שאין כן במזוזה ותפילין .
ובעל המשנ"ב שם ועוד כתבו שדיבוק בתגים שנוצר אות חדשה זהו לעיכובא וקשה בשל:
א. הלא לא נכתב להדיא בדברי הרמ"ע שפסול כמעין שכתב בתג מנותק. ב. הלא התיוג שלנו ע"י אות וי"ו או אות זי"ן מדוע לא יפסול יתור אות (למי שסובר אות וי"ו יפסול אות זי"ן והפוך) וכ"ש לדעת הרא"ם וסיעתו שהתגים הם הזויות באות עצמה ולא התגים שעל האות(ולכן התיוג שלנו לדעתו הוא אות מיותר).
ג. צורת האות לא השתנתה כי אם מקצתה ושינוי מקצת האות לא פוסל .
ד. מדוע לא נכשיר לפחות ע"י שאלת תינוק .
ה. בדיבוק התגים בצורה לא נכונה הפיסול בהם ולא באות כפי שכתב זכרון יוסף הנ"ל ועיין בשו"ת משיב דבר (חלק א סימן ז) שהרגיש קצת בזה.
לכן נראה שאין לפסול סת"ם בשל דיבוק תגים אעפ"י שיוצרים אות אלא אם כן התגים מנותקים מהאות ויצרו אות חדשה שפסול מדין יתור אות.
נמצאנו למדים מכל האמור שיש לנו שלושה סוגי פיסולים .
אחד (למחייבים תגים)מטעם חוסר תגים ואף בחוסר תג אחד פוסל .
והשני שיתור אות פוסל (תג מנותק חשיב אות)וזאת אף לחלק הסוברים שתגים לא מעכבים ובתג שהיה מחובר והתנתק לרוב הפוסקים כשר כך.
והשלישי יש פוסלים בחיבור תגים בצורת עיי"ן או שי"ן ודינם כיתור אות.
איברא שראיתי בספר יראים (סימן ת) [דפוס ישן – יח]שכתב שהורגלו העולם לתוספת שמירת הבית לכתוב בסוף השורות חותמות ושמות כל מלאכים נמצא שתוספת אותיות אינה פוסלת את המזוזה וכ"כ ספר האשכול (אלבק) (הלכות מזוזה דף עא:) כתב ומצווה למעבד הכי וכן בהגהות מיימוניות ה"ת פ"ה שציין לרבינו שמחה וצריך לומר לדעתם שכתוב במקום מובדל לא פסל כלל וכפי שכתב להדיא במחזור ויטרי (סימן תקטו) ויש לדקדק שהכ"ד שמות. והי"ב מלאכים וכ"ד חותמותיהן שיהו מופלגין בגיליון בסוף השיטה. וכן השלש מקראות הכתובין למטה. שלא יהו מובלעין ומעורבין בתוך השיטות שלה. לפי שאינם מעיקר מצות המזוזה וכן ראיתי שהעלה הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק ח-יו"ד סימן כח) אלא שראיתי בשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שעא) שציין לנ"י שפי' כדעת המנהיג שיתירות במזוזה לית לן ולמג"א (סימן ל"ב ס"ק ל"ג) בשם כנה"ג הראב"ד הכשיר תפילין שנמצא בהם תיבות כפולות (אמנם ציין לב"י שם שדחה את ספר המנהיג) .
נמצא מכל המורם שיש מתירים אותיות אף שצמודים לתיבה ויש שמתירים אך שיהיו מופלגין מהמזוזה ויש אוסרים כל אות בתוך המזוזה וכן נראה דעת מרן ומהרמב"ם שכתב שם שבטלו המצווה וכו' דהיינו שיתור אותיות (פוסל) מבטל את מצוות המזוזה וכתב להדיא (בפ"ה סוף ה"ג) שאם לא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה וכן פירש שם הכ"מ גם לדעת רש"י וכ"כ המרדכי בהלכות קטנות וציין לסמ"ג וכ"כ הג"מ שם בשם הר"ר אביגדור כהן שהנהיג בכל ארץ אושטרייך שלא לכתוב במזוזה וכו' ולא להוסיף אפילו אות אחת ומחזור ויטרי (סימן תקטו) שגם כתב שכך שנו רבותינו מזוזה שיש בו מחק אות אחת או תוספת אות אחת או גריעות אות אחת. אינו יוצא בה ידי חובתו. ונראה שמבחוץ מותר לכתוב את שמות המלאכים וכו' הנ"ל כפי שכתב שם הרמב"ם בשם שדי מבחוץ מותר מהטעם שאין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ וגם על אות יתירה שפסל לעיל דווקא מבפנים משמע מבחוץ אין בזה הפסד וכן ראיתי בספר הפרנס (סימן תיט) שכתב מבפנים אסור להוסיף אפילו אות אחת ולא לעשות חותמות של מלאכים ולא שום דבר כ"א ציווי אדון כל ברוך הוא ולא תוסיף ולא תגרע וכ"כ שלטי הגבורים (בסוף הלכות מזוזה אות ג) ועיקרי הדינים (בהלכות מזוזה סימן לא אות יד) ועיין עוד בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קצח) בשם הגאון הרב ואזנר שליט"א ששם השם שדי נראה בצד השני פסול אלא אם יכול להעביר עליו חומר לבן ואין זה נחשב למחיקת שם השם ע"ש (והפיסול מדין יתור אות).
צורת התגים
כתב הרמב"ם (בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פ"ז ה"ח) וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה. וכ"כ ספר החינוך (במצווה תריג) וכן העיד הטור (ביורה דעה סימן רעד) שזה מנהגם והבית יוסף (או"ח סימן לו) כתב בשם האגור (סי' סה) אני המחבר נוהג לעשות התגין משעטנ"ז ג"ץ כמו שלשה זייני"ן ולא די בתגין כי כן אומר שצריך לזיין אותיות של שעטנ"ז ג"ץ וכן נוהגים בספרד ע"כ וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב שהתגין הם כמו זייני"ן זקופות על האות ע"כ נמצא שיש לתייג בצורת זייני"ן זקופים ודקים מאוד כחוט השערה וכן העיד שמנהגם כן מחזיק ברכה (בסימן לו אות ב) בשם הרמ"ע ורעיא מהימנא (דף קנח) וערוך השולחן (סימן לו אות כה) והמשנה ברורה (בסימן לו ס"ק יב) ובשערי תשובה (סימן לו סעיף ד) צורת התגים כאות ז' ובקול יעקב (סימן לו אות יא) וכתב שם עוד בשם פוסקים רבים יש לחבר את התגים באמצעה האות ולא בסופו ואם עשה בסופו יש לחוש לשינוי בצורת האות וצריך ש"ת בזה ועיין עוד בספר כתרי אותיות (סימן ט).
והב"י שם ציין לר"י אסכנדרני שאותיות שיש להם גג יש לתייג מהם בכל מקום חמש וסימנם בדיק"ה והתג לכל אחת בסוף גגה בשמאל ובאות חי"ת יש מחלוקת וכתב קול יעקב שם שנהגו הסופרים לתיג אותיות בד"ק חי"ה תג אחד ובס' ילקוט כתרי אותיות שלהלן וכ"כ ספר ברית כהונה הגאון הרב כלפון הכהן זצ"ל (במערכת זיין) אלא שכתב שהמנהג שהתגים כמין אותיות וי"ו הראשון לצד ימין כעין וי"ו הפוכה דקה וכן הקו האמצעי אבל הקו השלישי ראשו לצד שמאל כעין וי"ו דקה והקו האמצעי הוא הגבוה מכולם ובבד"ק חי"ה התג כמו התג הימני וציין לרמב"ם בתשו' פאר הדור (ס' סח) שכתב דנהרא נהרא ופשטיה וכ"כ ספר ילקוט כתרי אותיות (פרק ב) בשם הרמ"ז שהתגים כמו וי"ו וכן כיום מתייגים כך מחשש דיבוק ע"ש.
ועוד ראיתי באליה רבה (סימן לו אות כה) ומשנה ברורה (סימן לו ס"ק טו) וקול יעקב (סימן לו אות יד) שכתוב בספר איגרת הטיול שעטנ"ז הוא אותיות שט"ן ע"ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו ג"כ סוד של שעטנ"ז ג"ץ כי ג"ץ ג"כ שם מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להינצל מהם.
לסיכום: סת"ם ללא תגים כשר בדיעבד.
פירות הנושרים:
1. אותיות שצריך לתייג הם שעטנ"ז ג"ץ. וצדי"ק כפופה ונו"ן פשוטה.
2. כאשר יש מס' רגליים צריך לתייג בירך השמאלי.
3. לכתחילה צריך לתייג ג' תגים בכל אות הנ"ל אך בדיעבד אם לא תייג כשר.
4. צורת התגין הן כזייני"ן ודקין כחוט השערה.
5. יש פוסלים תג שאינו נוגע באות שנראה יתרון אות קטנה בין השטין ויש לפסול אם התג היה מנותק מתחילתו.
6. אין להוריד ס"ת בשל תג מנותק.
7. אם יש הרבה תגים מנותקים פסול.
8. התגים צריכים להיות זקופות על האות.
9. במקום שיש ס"ת אחר יש להוציא רק את העשויים בתגין כהלכה ובמיוחד בפרשת זכור וכד' ואם לאו יש להוציא את הס"ת ללא תגים לקרא ולברך.
10. סופרים שנהגו לתייג אותיות אחרות שכתובים לא פוסל אך כל המוסיף גורע.
11. ולכתחילה אין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים.
12. אם עשה תגים בצורת כעיי"ן ושי"ן י"א לעיכובא כל הסת"ם ויש לחוש, ואם הם מנותקים מהאות עצמה פסול הסת"ם ואם לאו אין לפסול את הסת"ם.
13. וי"א שרק התגים פסולים ולא האות עצמה בדיעבד ניתן לסמוך על זה.
14. יזהר שלא יעשה ראשן עגול אלא מלבני (עם זויות ברורות) אעפ"י שיש לו תגים כי אף בפינה אחת עגולה יש פוסלים.
15. נהגו הסופרים לתייג אותיות בד"ק חי"ה תג אחד .
16. יש נוהגים לתייג כמעין אות וי"ו ולא אות זי"ן.
17. לנוהגים לתייג אות וי"ו בבד"ק חי"ה יש לעשות את התג פונה לצד ימין .
18. יזהר בתגים לעשותם דקים ובאמצע האות בכדי לא לשנות את צורת האות ובשינוי יש לשאול תינוק .
19. בתגים יש להחמיר יותר בתפילין ומזוזה מס"ת.
20. גם לדעת גדולי הפוסקי' שבג' זיונין אם לא תייג פסול עכ"ז לדידהו מועיל לתיקון אף בתפילין.
21. דיבוק בתגים שלא יוצר אות חדשה (כגון בראשם)לכו"ע לא פוסל את הסת"ם.
22. אסור להוסיף במזוזה שמות קודש או מלאכים חותמותיהן אעפ"י שיהיו מופלגין בגיליון בסוף השיטה ואף אות אחת אסור .
23. נראה להקל לכתוב שמות מלאכים מחוץ למזוזה אמנם לא ראיתי שנוהגים כן חוץ משם השם שדי וכוז"ו במוכס"ז כוז"ו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5