——–
ביומא (דף יא.) תני רב כהנא קמיה דרב יהודה: בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות פטורין מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן. ומאי נאותות רוחצות. אמר ליה רב יהודה: טעמא דרוחצות, הא סתמא חייבין והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה אלא, מאי נאותות מתקשטות. והכי קתני אף על פי שהנשים מתקשטות בהן פטורין. אמר ליה רב כהנא: ושהנשים מתקשטות בהן פטורין והתניא: רפת בקר פטורה מן המזוזה, ושהנשים מתקשטות בה חייבת במזוזה אלא מאי אית לך למימר מתקשטות תנאי היא, וכו' ע"כ נמצא פלוגתא תנאי ונחלקו אמוראי דרב יהודה מפרש פלוגתייהו בנשים מתקשטות בו אבל אין מתקשטות בו דברי הכל פטורין ור' כהנא מפרש דבנשים מתקשטות דברי הכל חייבין ופלוגתייהו בסתמא ואסיק דרב יהודה בתיובתא. והרי"ף כתב דאם הנשים רוחצות פטורין ממילא משמע דאין רוחצות חייבין. וכ"כ הראש במנחות (הלכות מזוזה טו) ובמדרש תנאים לדברים (פרק ו פסוק ט) וספר יראים (סימן ת) [דפוס ישן – יח] וספר החינוך (מצווה תכג) עיין עוד בשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן ל).
אלא שבמסכתות קטנות מסכת מזוזה (פרק א הלכה ד) כתוב בית התבן, בית העצים, בית האוצר, הרי אלו פטורין. רפת הבקר פטור, אם היו הנשים נאותות בו חייב. וכ"כ באוצר המדרשים (אייזנשטיין עמוד תקה) וכ"כ הרמב"ם (בהלכות מזוזה) וז"ל בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן, לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם היינו לדעתו אף שנכנסים ויוצאים פטור אלא אם כן יש לו שימוש לאדם שם והרא"ש הביאו. הב"י (בי"ד סימן רפו) כתב ודלא כהרמב"ם (מזוזה פ"ו ה"ז) ר"ל דלא כמ"ש דדווקא כשהנשים מתקשטות בהן חייב אלא אדרבא בכל אופן חייב אא"כ רוחצות בהם. אמנם גם לדעת הרמב"ם אם הרפת פתוחה לבית חייבת במזוזה מדכתב שם בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה. ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק י' סימן צו) שציין לגידולי הקדש (סי' רפ"ו סק"ג) שהביא הרבה פוסקים דס"ל כדעת הרמב"ם.
ובשו"ע (שם סעיף א) פסק כהרי"ף והרא"ש שגם אם אין יחוד לאדם בחדר חייב במזוזה שכל מה שבעל הבית משתמש בבתים אלה לצרכו והנאתו הרי הוא כדייר וחייב במזוזה מדין תורה וז"ל המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים כולם חייבים. ונראה לומר שמה שמרן חייב במזוזה דווקא כאשר הם מחוברים לדירה שסברה לומר שרפת ובית האוצר ובית העצים וכו' כולם משמשים צורכי דירת האדם, כי האדם במקום דירתו צריך הוא לכל הדברים האלו שאוצרים בהם משמע שטעם החיוב הוא שהם נחשבים כחלקים מן הבית, ולא מחמת עצמם ולכן מטעם זה מרן פסק (בסעיף יא) שחניות שבשווקים פטורים, כי אינם מחוברים לבית ואע"פ דבחניות נמי אוצרין סחורותיהם בהם תמיד ימים ולילות, ואדרבה חניות עדיפי שהם יושבים ג"כ בהם ביום כולו, משא"כ אוצר של סחורות אין יושבים בו אלא רק נכנס ויוצא לפרקים וכפי שמוכח מהב"י שם שכתב עד כאן לא פטרו במסכת יומא מפני שהנשים רוחצות שם אלא בית התבן ובית הבקר וכו' אבל בית דירה ממש אף על פי שהנשים רוחצות שם חייב במזוזה. וכ"כ שלטי הגבורים (בסוף הלכות מזוזה) שפטורין שאין דומין לבית המיוחד לדירת אדם עיין עוד בחילוק זה בשו"ת רב פעלים שלקמן שציין לגאון בעל הלבוש.
וכן ראיתי בספר האשכול (אלבק הלכות מזוזה דף עו.) שכתב על אוצר שפתוח לבית צריך מזוזה בין באותו פתח ובין בכל פתח שיש לו ולמד מדתניא בהדיא אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה. וכן העלה בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא-או"ח סימן מז) שבעינן דירת אדם בתוכו ושיהיה מוקף לדירה שכן הוא בפירוש רבינו יהונתן בפ"ב דעירובין אע"פ שהטור והש"ע לא הזכירו תנאי זה ע"ש. וכן משמע משו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קסא ובסימן קסב) ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק י' סימן צו) שראה בספר חובת הדר (פ"ב סעי' ג') וכן בספר מזוזות ביתך שהעירו דמדברי כמה פוסקים משמע דכל החיוב באוצרות הוא משום שהם סמוכים לביתו ונכנסין ויוצאין תדיר לתשמישי הבית, ולפי"ז הי' נראה שמחסן המשמש רק לאיחסון, אפילו נכנס שם לעתים רחוקות, פטור אפי' לשיטת השו"ע ומה דאתאן מיניה דבית האוצרות הסמוכים לביתו בודאי חייב במזוזה. עיין עוד בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן יח) שציין לתוספות במנחות (דף מד.) הא אמר רב משרשיא חובת הדר היא לאו לחיובי שוכר מייתי לה אלא ה"ק פשיטא שהמשכיר אינו חייב כיון שאינו דר שם וכן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף כא. ושם) דפריך בית נמי מפקע ליה ממזוזה ומשני חובת הדר היא פי' שאם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש ולא מיחייב וכו' ע"ש.
ועיין עוד בספר שכל טוב (סימן רפו סעיף כ) שציין לאלפסי זוטא וספר ברכ"ה שכתבו כהרמב"ם וי"א תמיד חייב הב"ח ובדרישה והש"ך וכ"כ בשו"ת רב פעלים (חלק ב-יו"ד סימן לו) מפני שהם ראויים לדירה דיכולים הבעלים לדור בתוכם אם ירצו, ואין חסרים כלום משאר בית דירה, משא"כ בית שער אכסדרה ומרפסת שאין עשויים כמו בית דירה, ואין ראויים לדירה, שאין דרך לדור במקומות אלו לכן אין חוזר עליהם, וכ"כ הגאון תיו"ט (בפ"ח דסוטה) ואע"פ שאין שם דירה לאדם כלל, אלא רק נכנס ויוצא שם להכניס ולהוציא בלבד, ואין לו בתוכם ישיבה ודירה וכ"כ שו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שפב).
ולכאורה מדוע לא נפטור את הרפת שאינה מקום כבוד כבית הכסא וראיתי בש"ך (בס"ק ב) שכתב דאע"ג דהוא במקום הטינופת מכל מקום לא נפיש זוהמייהו והדרישה כתב כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בית הכנסת או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בו תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' וכל אחד מהנך אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסין בו חשיב בית דירה, ועיין בפ"ת (ס"ק ב) שציין לבה"ט וע' בספר יד הקטנה (פ"ב מהלכות מזוזה אות י"ב) שכתב דמה שאין נוהגים עכשיו בשום מקום לעשות מזוזה ברפת צ"ל דדווקא בימיהם דהיתה נקיה קצת ולא נפיש זוהמייהו אבל עכשיו אנו רואים בחוש דנפיש זוהמייהו. ומ"מ בלולין והוא חדר הבנוי העשוי לאווזים ותרנגולין נראה דודאי חייב במזוזה כל שיש בו ד"א ותקרה ושאר תנאים דהרי לא נפיש זוהמייהו כמו ברפת ואם אנו רואים דנפיש קצת עכ"פ אם הדלת היא בפנים והמזוזה היא מבחוץ ראוי לעשות בה מזוזה והכל לפי ראות עינים ע"ש.
לסיכום: רפת שאינה מחוברת לבית כבמושבים פטור ממזוזה.
פירות הנושרים:
1. כשרואים בחוש ברפת שבתוך הבית או בלול דנפיש זוהמייהו פטור ממזוזה ואם יש קצת חייב במזוזה.
2. לול שעשוי לתוכים ,לאווזים, ותרנגולין, וכד' חייב במזוזה כשיש לו את כל התנאים .
3. רפת או אוצר שפתוח לבית צריך מזוזה בין באותו פתח ובין בכל פתח שיש לו.
4. בכדי שרפת או לול תחויב במזוזה בעינן שהיה מוקף לדירת אדם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5