——–
בהגדה לפסח החכם שואל מה העדות והחוקים וכוונת שאלתו של החכם למה אנו אוכלין החגיגה קודם לפסח הלא הפסח עיקר. ואף אתה אמור לו כהילכות הפסח. שלפיכך אנו אוכלין החגיגה קודם לפסח והפסח אחרון לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וכמ"ש בסידור רש"י (סימן שצא) ובמחזור ויטרי (הלכות פסח סימן צה) בגמר אכילה כשנפטרים מסעודתם אוכלין כזית מבשר הפסח כדי שיהיה הטעם בפיו כל שעה ואחר שיאכל כזית פסח אין מפטירין אפיקומן. כלומ' אינו רשאי ליפטר מסעודתו בדבר אחר ולומר אפיקומן. הוציאו והביאו מיניין של מאכל בקינוח סעודה. שלא להפקיע טעם פסח מפיו ולכך אנו אוכלין כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש וכן בהגדה של פסח לריטב"א הקשה מה ענין תשובה זו לשאלה זו, וציין לרש"י ז"ל שפירש כנ"ל.
דהיינו לאחר שאכל את הפסח אין מפטירין אפיקומן כלומר אפיקו מיני מזון לקינוח סעודה שלא להפקיע טעם הפסח מפיו. וזה הוא שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא גרסי' כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן ולכן אסרו לאכול מגדניות וכד' בכדי שטעם המצה ישאר בפיו וכדברי התוספתא (בפסחים פרק י הלכה יא) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזין תמרים וקליות חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפלו בינו לבין בנו אפלו בינו לבין עצמו אפלו בינו לבין תלמידו ע"כ. מכלל זה שתייה מותר וראה עוד לקמן. ומדברי ספר הלכות גדולות (סימן יא הלכות פסח עמוד קפג) אסר יותר ולא התיר למיכל שום מידי בתר מצה ולא למשתא, בר מן כסא דברכתא וכסא דהלילא, ואי בעי למישתי מיא שתי. וכ"כ בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות פסחים עמוד שכז) שהתיר רק מים לצמאו וכך מנהג כל ישראל מאין שינוי.
מדבריהם משמע שאין לשתות מאומה למעט מים לצמאו משום דבעי טעמא דמצה בפיו אלא שבספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור דף קלה.) משמע שמטעם זה מותר לשתות יין דאינו מפיק טעמה של מצה וז"ל מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו. רביעי גומר עליו את ההלל. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. ירוש' למה בשביל שלא ישתכר והלא כבר משוכר הוא יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר וישכח לגמור את ההלל ומסתב' טעמא משום שכרות אבל משום דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לא קאמר ש"מ דיין אינו מפיק טעם מצה אע"ג דאיכא למימר דס"ל דמפטירין אנן לא אשכחן בגמרא דאסור אלא אכילה אבל שתיה לא שהרי כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ע"ש. וכ"כ ספר אור זרוע (ח"ב הלכות פסחים סימן רלב) ומחזור ויטרי (הלכות פסח סימן עה) ובספר מהרי"ל (מנהגים סדר ההגדה) חייבים לעסוק ביציאת מצרים עד שתחטפהו שינה, וכן בא"ח. ופי' ה"ר יונה דמהאי טעמא אין לשתות יין אחר אפיקומן שמא ישתכר ולא מצי מספר.
ולכאורה מה שכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן תעח סעיף א) שאחר אפיקומן אין לאכול שום דבר. ולא כתב אין לשתות משמע שמותר לשתות הכל. וזה אינו דהא כתב להדיא לקמן שאסור לשתות וכמ"ש המג"א (בס"ק א) אין לאכול וה"ה דאסור לשתות וכן מובא בספר מצוות קטן, הגהות רבינו פרץ (מצוה קמד הגהה טז) העלה בענין מים אחר כל הסדר יש רוצי' לאסור משום הפגת טעם מצה של אפיקומן שהיא במקום הפסח ותנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ומיהו אומר ר"י דלא שייך הפגת טעם גבי שתייה ואפילו יין מדקאמר בירושלמי טעמא דבין שלישי לרביעי לא ישתה משום שמא ישתכר ולא קאמר משום הפג' טעם וגם תלמוד דפרי' מאי אפיקומן. לא מפרש כ"א מידי דאכילה כגון גוזליא וקליות ואגוזים. ואפילו רב אלפס לא אסר כ"א שתיית יין משום דמחזי כמוסיף על ארבעה כוסות אבל מים לא אסור. וגדולי איבריא היו מחמירין ליזהר גם ממים ופוק חזי מה עמא דבר.
ומה שכתב היו מחמירין במים לא מובא בטור (סימן תפא) אלא ביין בלבד וגם מטעם שמא ישתכר הא לאו טעם זה היה מותר וז"ל כתב א"א ז"ל יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ד' כוסות וכ"כ רי"ף בתר דאכלי כל מגדני ופירי אכלו בסוף כזית מצה דמינטרא ולא טעמין בתר הכי כלום בר מכסא דברכת מזונא וכסא דהלילא ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא וכ"כ כל הגאונים ותימא מנ"ל הא דהא לא קאמר אלא אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן היינו שלא לאכול אבל למשתי שרי ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין ופי' ה"ר יונה טעם למנהג לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה ואם ישתה ישתכר והכי איתא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים כל הלילה וזהו ששנינו מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה וכו'.
ומה שכתב הב"י שם לדברי הכל מותר לשתות מים ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו. ואמנם ציין להמרדכי שהרב שמואל מאיורא היה מחמיר על עצמו ולא היה שותה אפילו מים וכ"כ הגהות מיימון פרק ו' (שם) ולא נהגו כן וכן פסק בשו"ע (בסעיף א) שאחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין, אלא מים. ובהגה כתב וכל המשקין דינן כיין וצ"ל שפי' הב"י שכל שאר המשקין כיין למעט מים הכוונה למשקים המשכרים זיל בתר טעמא דהא היין נאסר רק בשל שמא ישתכר הא לאו הכי שרי לו לשתות יין דאינו מבטל טעם מצת האפיקומן. ושו"ר בהגדה של פסח לריטב"א (ד"ה היה נראה) נראה לקצת הגאונים ז"ל שלא אמרו חכמים שלא לשתות אלא בין שלישי לרביעי, אבל לאחר רביעי שותה, וכן הוא לפי שיטת הירושלמי שפירשו הטעם שמא ישתכר ויתבטל מלומר ההלל, אבל לפי הגמרא שלנו (קי"ט ב') אין לו לאכול ולשתות אחר כוס רביעי לא מאכל ולא יין כדי שלא יקבע עצמו ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות, וגם שישאר בפיו טעם המצה, וזהו טעם הגמרא שלנו, וכן כתבו רוב הגאונים ז"ל, וכן המנהג, ומ"מ מים או שאר משקין כגון משקה וורדים וכיוצא בו שותה ע"כ.
אמנם לפי מה שבארנו לעיל בשם הב"י דטעמא כדי שלא ירדם נראה דכ"ש שיהיה מותר לשתות קפה וכד' דברים שמעוררים את האדם בכדי לספר ולעסוק בדברי תורה. וכן כתב להדיא הפר"ח (ס"ק א) שמותר לשתות כל משקה שאינו משכר והדבר ברור להתיר לשתות הקאפ"י וכיוצא, וכ"כ החיד"א בספר מורה באצבע (בסימן ז סעיף ריא) שנתפשט המנהג לשתות קאפ"י אחר הסדר אמנם שיהיה בלי סוכר. ע"ש וכ"כ האור לציון (חלק ג פרק טו סעיף כג) כשיש צורך גדול אלא שהגאון מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בספר חזון עובדיה בהגדה של פסח (עמוד קפ) שרשאי לשתות טה או קפה אפילו עם סוכר מהטעם דלעיל. עיין עוד בזה בדברינו (בסימן טז) וראה לכף החיים (אות ד) שציין לעוד אחרונים שמתירים את הקאפ"י אמנם פסק להחמיר למי שאינו נצרך וכ"כ בחק יעקב (ס"ק א) בשולחן ערוך הרב (ס"ק א) ומחצית בשקל שם ובמשנ"ב (סימן תפא) ובפסקי תשובות (ס"ק א) ובן איש חי (פ' צו שנה א' אות לה) יש לסמוך לצורך גדול בשתיית קפה אחר האפיקומן.
ונראה לפי חידושו של האבני נזר שאחר חצות שרי לן לאכול אף מגדנות וכ"ש לשתות כל משקה שאינו משכר וכ"ש קאפ"י בכדי לספר ולעסוק בדברי תורה, ואולי אף משקה משכר דלר' אלעזר בן עזריה שזמן אכילת פסח ומצה הוא רק עד חצות, ליכא איסור אכילה מדין אין מפטירין אחר הפסח ומצה אפיקומן, אלא רק עד חצות. ורק לר' עקיבא שזמן אכילת הפסח הוא עד שיעלה עמוד השחר, איכא איסור האכילה כל הלילה. והוא משום שפשוט לו דאין לחייב שיישאר טעם פסח ומצה בפיו אלא בזמן המצווה, ולכן לראב"ע שזמן המצווה הוא עד חצות לא נאסר אלא עד חצות, ולר"ע שהזמן כל הלילה נאסר כל הלילה. ולכן נראה לו דאם נתאחר באמירת הגדה עד קרוב לחצות שלא הספיקו לאכול אלא המצה ומרור והכורך, שיאכל האפיקומן, דשמא הלכה כראב"ע כשיטת התוס' (מגילה כ"א ע"א ד"ה לאתויי), וימתין זמן המועט עד חצות שאז אסור לו לאכול לשיטת ראב"ע, ויאכל סעודתו, ואח"כ יאכל שנית אפיקומן. ויוצא ממ"נ, דשמא הלכה כר"ע כדפוסק הרמב"ם (פ"ח מה' קרבן פסח הט"ו). אלא שהשיג עליו בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה סימן לח) שאף להתוס' שפוסקים כראב"ע, אסור לאכול אחר אפיקומן כל הלילה, כמנהג כל הדורות שלפנינו ונותר בצ"ע על דברי הגאון בעל אבני נזר ע"ש. עיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן מח). ובפסקי תשובות (סימן תעז) שהגרי"ז מבריסק כתב על דבריו "נאים הדברים למי שאמרם" ושיבח עצה זו ע"ש.
ומדמצינו מחלוקת בדברי רבותינו בטעם ההמתנה בין בשר לחלב כשש שעות כמובא בכסף משנה ברמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כח) על מ"ש הרמב"ם מפני הבשר שבין השינים וכו', וז"ל: כתב טור י"ד סימן פ"ט דלפי טעם זה לאחר ששהא כשיעור זה מותר אפילו נשאר בשר בין השינים ואפילו לא אכל הבשר אלא שלעסו לתינוק צריך להמתין. וי"א שטעם שהיית שיעור זה מפני שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא לעסו לתינוק אין צריך להמתין ואפי' שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור וטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים עכ"ל.
ובכן בנושא דידן צריך לשמור על טעם הפסח בפיו ובזמנינו המצה היא תחליף לפסח וכמ"ש מרן דלשיטה שצריך להמתין בשל הטעם השומן הנמשך כשש שעות וללא קשר לשינים דהיינו שהבשר שבין השיניים אינו גורם להמשכת הטעם, ה"ה באפיקומן יש לחוש רק לטעם הנמשך מכך ולא לשינים ומטעם זה יהיה מותר לצחצח את שיניו דלא חיישינן למצה שבין שיניו כלל וכ"ש שיהיה מותר אחר חצות לדעת אבני נזר שלדעתו א"צ שיהי' טעם פסח בפיו לאחר חצות כדלעיל אמנם מאידך גיסא לטעם השני מפני הבשר שבין השינים יש לחוש. אלא שגם אם נאמר שזהו הטעם העיקרי מפני הבשר שבין שיניו מ"מ אין זה שייך לטעם האפיקומן הנמצא בין שיניו דהא אינו מושך טעם כשומן. ועוד יש לומר שמה שאסרו רבנן הוא בדוקא לאכול אחר אפיקומן שמא יפוג הטעם ותו לא ולא אסרו מה שמנקה את שיניו ואף שע"י כך פג לו טעמו של אפיקומן לא אסרו.
וכ"ש שעושה לפני שינתו שגם לפוס' שצריך לספר כל הלילה ביציאת מצרים והאיסור לאכול אחר הפיקומן הוא עד שתחטפנו שינה ולא יותר וכמ"ש הטור לעיל וכפסק מרן בשו"ע (סימן תפא סעיף ב) ועיין בזה במחזיק ברכה (ס"ק א). וציחצוח שיניו זהו חלק מהכנה לשינה ובזה הזמן אין חיוב לספר ביציאת מצרים. ואחר שחטפתו שינה בטל האיסור ונראה שמותר לאכול ולשתות כרצונו. וכן ראיתי בספר כלבו (סימן נ) בשם תלמיד אחד מרש"י שהטעם שיהיה טעם מצה בפיו מפני שחייבין אנו לספר ביציאת מצרים כל הלילה על כן צריך שטעם מצה יהיה בפיו. דהיינו כל זמן שמספר ביציאת מצרים צריך שטעמו יהיה בפיו הא כשהולך לישן אינו מספר ומכאן ואילך אין יותר חיוב. וכ"כ להדיא בספר אבודרהם (סדר ההגדה ופירושה) שכתב כדי שישאר טעמו בפינו ומתוך הטעם נזכיר טעמי מצות הפסח ונספר בהם כל הלילה. ושו"ר לשו"ת שרידי אש (חלק א סימן מז עמוד קכט) שגם קשר את טעם המצה עם סיפור יציאת מצרים וז"ל לפי שחייבים אנו לספר ביציאת מצרים כל הלילה ע"כ צריך שישאר טעם מצה בפיו. ונראה ג"כ שסברתו, אף שמעיקר הדין אינו חייב אלא עד חצות, מ"מ היא מצוה מדרבנן לספר כל הלילה ולהכי מצריכין שישאר טעם מצה בפיו, וזו היא מידת חסידות. והיסוד הוא משום כל המרבה לספר הרי זה משובח עכ"ל. וזהו סיוע לאבני נזר דלעיל שמעיקר הדין אינו חייב רק עד חצות. איברא שראיתי בספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ריח) שכתב שלאחר שאכלו מצת אפיקומן אינו רשאין לאכול ד"א כל הלילה כדי שלא יפיג טעם מצה מפיו.
ומה שאנו מקפידין לא לאכול אחר המצה ואין מקפידין שלא לאכל אחר המרור או היין מובא ספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ריח) הואיל ואמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן ותניא כוותיה שמע מינה דהלכתא כוותיה הלכך עבדינן ליה למצה אפיקומן זכר לפסח שהיא מדאורייתא ולא עבדינן ליה למרור אפיקומן זכר לפסח שהרי מרור אפי' עיקר אכילתו שאנו אוכלין אותו עתה אינו אלא זכר למה שהיינו אוכלין אותו בזמן הפסח מדאורייתא ועתה אוכלין אותו מדרבנן וכיון שהוא זכר לעצמו אינו עושה זכר לאחרים.
והואיל ואתי לידן הגדה של פסח נימא ביה מילתא דהנה הרשב"ץ השואל נתעורר על השינוי שאנו עושין לחלק לתינוקות קליות ואגוזים וכמ"ש בגמ' (פסחים קח ב) וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלק להם לתינוקות קליות ואגוזים פירוש קודם סעודה כדי שישאלו והתינוק תמיה ואומר זה השינוי למה כי אין דרכנו כל השנה לאכול קליות ואגוזים אלא לאחר סעודה ואנחנו משיבין אותו כי הלילה הזה הוא משונה לפי שא"א לאכול אחר הפסח הנאכל על השבע באחרונה וכן על כזית מצה באחרונה דבר אחר כדי שישאר טעם פסח ומצה בפה ולפ"ז אין מפטירין ומשלימין סעודתא. ולא פותחים פה לשאול תנו לנו קליות ואגוזים להיות אחרונים בסעודה כמנהג ואנו נאכל אותם אחר סעודה ופירוש אפיקומין אפיקו מינין כלומר הוציאו לנו מיני פירות. ואומרים כי בלשון יון אפיקומן מנוחה פירוש שינוחו מאכילה.
לסיכום: מותר לצחצח את שיניו אחר ליל הסדר לפני השינה וטוב אם יעשה זאת אחר חצות.
פירות הנושרים:
1. אין אוכלין אחר האפיקומן כדי שישאר טעמו בפינו ומתוך הטעם נזכיר טעמי מצות הפסח ונספר בהם כל הלילה.
2. מה שמשיבים לחכם ששואל מה העדות והחוקים כלומר למה אנו אוכלין החגיגה קודם לפסח הלא הפסח עיקר. אנו אוכלין החגיגה קודם לפסח והפסח אחרון לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
3. מעיקר הדין מה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן דהיינו אגוזין תמרים וקליות כד' ואח"כ נאסר כל מידי דמאכל.
4. יין אינו מפיק טעם מצה ועכ"פ כיון שחייבים לעסוק ביציאת מצרים עד שתחטפהו שינה, מהאי טעמא אין לשתות יין ומשקים המשכרים אחר אפיקומן שמא ישתכר ולא מצי מספר.
5. מים מותר לכ"ע לשתות אחר הפיקומן.
6. יש מחמירים גם שאר משקים שאינם משכרים ויש לחוש אם ניתן.
7. משקה המעורר כגון קפה וכד' מותר לשתות אף עם סוכר בכדי ללמוד ולספר בנפלאות הבורא יתברך, אבל בלא צורך אין להקל.
8. י"א שאין לחייב שיישאר טעם פסח ומצה בפיו אלא בזמן המצווה, וזמן המצווה הוא עד חצות לא נאסר אלא עד חצות בלבד.
9. מה שאנו מקפידין לא לאכול אחר המצה ולא אחר המרור או היין הואיל מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן וכן היין.
10. וטעם שמחלקים לתינוקות קליות ואגוזים קודם סעודה כדי שישאלו התינוקות דהא אין דרכנו כל השנה לאכול קליות ואגוזים אלא לאחר סעודה ואנחנו משיבין אותו כי הלילה הזה הוא משונה לפי שא"א לאכול אחר הפסח הנאכל על השבע באחרונה וכן על כזית מצה באחרונה דבר אחר כדי שישאר טעם פסח ומצה בפה.
11. חייב אדם לעסוק בנפלאות הבורא וביציאת מצרים עד כמה שיכול וירדם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5