——–
מוכח בתשובות הגאונים (גאוני מזרח ומערב סימן קיג) שמצוה לאפות את המצה בערב פסח אע"פ שיש קושי בדבר, שכתב על מי שמבקש לפרש בים בקרוב הפסח ומבקש ללוש ולאפות קודם הפסח ולישא עמו כדי שיאכל ממנו בימי הפסח מצוה מן המובחר לאפות בי"ד אחר ביעור חמץ שחביבה מצוה בשעתה כדי שיאכל חמה ובכך מצותה אבל אם בודאי אינו מגיע לישוב בפרס הפסח ואין בספינה מצה כהלכתה כגון מים שלנו ושלש נשים ושאר מה שצריך שהזהירו חכמים במצות מצה ילוש ויאפה וישא עמו כדי שלא יבטל מאכילת מצה. והובא גם בשו"ת רש"י (סימן שנ).
אלא שכתבו בשם רש"י ז"ל שאם לש קודם חצות אסור לצאת בה ידי חובתו ולמדו כן ממה שכתב שאין לאפות מצה של מצוה בי"ד קודם חצות כשם שאין שוחטין את הפסח קודם חצות מדאיתקש מצה לפסח וקיי"ל אין היקש לחצאין וכשם שאם שחט את הפסח קודם חצות פסול בדיעבד אף מצה נמי אם אפאה קודם חצות אין יוצאין בה. והובא גם בריקאנטי (בסימן קס) שדעת רש"י דאפי' בדיעבד פסול מידי דהוה אפסח שנשחט קודם חצות שפסול. והשיג לפירושו דתני בתוספתא אופה מצה מערב שבת וממצה ישנה דירושלמי כן מחלות תודה ורקיקי נזיר דתנן ס"פ כל שעה ועוד תדחי אפיית מצה את השבת דאין היקש למחצה וכי היכי דפסח דחי ה"נ מצה אלא ודאי לא איתקשא אלא לענין אכילה וכו'. ומוכח כדבריו מהתוספתא פסחים (ליברמן פרק ג הלכה ט) שכתוב להדיא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת וראה עוד לקמן בזה. וכן בביאור הגר"א שלקמן העלה שזהו מנהג ולא מדינא.
אלא שכדעת רש"י החמירו עוד כמה ראשונים שלקמן וכן ספר הפרנס (סימן נד) שהעלה במקומות שלא ימצאו לאפות בליל מוצאי שבת לא במחיר ולא בשוחד מפני יום איד של גוים ואף כי יש ב"ב הצריכים מצות הרבה והיו שוהין בתקון המצות עד לאחר חצות הרי שעת הדחק לפיכך התירו רבותינו שבצרפת לאפות המצות בע"ש ויזהרו מאד מאד מחימוץ ומ"מ יאפה ג' מצות במו"ש מפני שחביבה מצווה בשעתה.
וגם בספר האגור (הלכות לישת מצה סימן תשסח) ציין למעשה באחד שאפה מצה קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו ואסרו רבותינו המצות דאיתקשו לפסח וכיון דפסח אינו אלא מו' שעות ולמעלה אף מצה כן. וציין גם לרש"י דהוי אסור דאורייתא דהא הוקשו מצות לפסח. ובתשובות הגאונים העלו דבדיעבד כשרה. והראבי"ה הביא ראיה מן התוס' יוצאים במצה ישנה ובלבד שיעשנה לשם פסח. ונראה דבירושלמי פליג אתוס' ואסר אפי' עשאה לשם פסח. וכיון דבירושלמי אסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות. ובשעת הדחק שלא ימצא לאפות ליל פסח משום איד של עובדי כוכבים ראוי לסמוך על התוספתא להתיר. ומ"מ יעשה שלשה מצות בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה. ואמנם ציין לכמה פוס' שכתבו דאין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח באפי' בי"ט. ומאידך לרבינו שמשון משנץ אסר לאפות המצות ביום ששי כשחל ערב פסח בשבת. וכן תשמע משם רב יהודאי גאון וכן מצאתי בשם ר"ת דאסור משום שמא יאמרו פסח הוא משבת שעבר. ונהג כשחל ע"פ בשבת לאפות הכל מע"ש אפי' הג' מצות המשומרות. וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ג דף מב טור ב) שמותר לאפות מצה בערב פסח קודם ו' שעות אפי' עדין חמץ קיים כך כתבו בתו' בפסחים ודייקו מההיא דחלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו וכו'.
ואמנם הרואה בשו"ת הרדב"ז (חלק ו סימן ב אלפים ריג) יראה שאין כוונת רש"י לאסור בדיעבד ובכך הסיר את כל ההשגות והקושיות על רש"י ומה שאסרו הוא משום דאיתקש מצה לפסח לאו משום דהוי היקש גמור וכל הני רבוותא אסרו לכתחלה וכל אחד יהיב טעמא למילתיה אבל לאסור אפי' בדיעבד אין לנו ומותר לאפות אותה לכתחלה קודם זמנה ונכון להחמיר לכתחלה וכן עמא דבר אבל לאסור אפי' בדיעבד אין לנו. וזהו נכון לפי מה שכתבנו לעיל בשם שו"ת רש"י מה שהובא בגאונים שיוצא בדיעבד למבקש לפרש בים קודם הפסח, ומבקש ללוש ולאפות מצה קודם הפסח, כדי שיאכל מצה בימי הפסח. ואינו יכול להגיע לישוב בפרוס הפסח ואין יכול לאפות בספינה מצה כהילכתה, ילוש ויאפה וישא עמו, כדי שלא יבטל מאכילת מצה.
אלא המעיין בספריו של רש"י בסידור רש"י (סימן שסט) ובספר האורה (חלק ב' דין אפויה) ובשו"ת רש"י (סימן רצו) יראה להדיא שאסר אף בדיעבד ודלא כדברי הרדב"ז וז"ל פסח שחל להיות באחד בשבת, אסור לאפות מצה מערב שבת, הראשונים אומרים משום הידור מצות הוא, אבל מצינו בו איסור מדאורייתא, דהא הקשו מצות לפסח בשילהי פירקא בתרא צלי אש ומצות, מה עשיית הפסח אינו אלא משבע שעות ומחצה ואילך, אף עשיית מצה, ואכילת מצה נמי הוקשו לאכילת פסח, כדרבא דאמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לרבי אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיכן סמכו רבותינו שלא לעסוק בבצק לצורך מצה קודם ביעור חמץ, שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים, ואם לש קודם ביעור הרי הוא כיוצא בפסח שנשחט קודם ביעור חמץ. וכלשונו בדיוק מובא במחזור ויטרי (הלכות פסח סימן יט). ואפשר לחלק שכאן מדבר בקיום מצוה וביוצא לדרך כתב רק שלא יתבטל מאכילת מצה ע"ש. ודברי הרדב"ז הובאו גם בברכי יוסף (סימן תנח אות ד) דיש להחמיר ולאפותה אחר חצות.
ומה שמוכחים דשרי מהתוספתא דלעיל בארבעה עשר שאירע בשבת מניח מזון שתי סעודות בשבת ואופה לו מצה בערב שבת אלמא מותר לאפות קודם זמנה תירץ בספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ריג) דהתם מיירי במצה עשירה כדי לקיים שלש סעודות בשבת במנחה כי אז אינו יכול לאכול חמץ ומיהו חביבה מצוה בשעתה ואין להקדים אותה קודם הזמן. ואמנם לרבינו יצחק בן גיאת שהובא בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן צא) העיד שאכלו מצות ממש ולא מצה עשירה שנהגו באלינסה לבער את הכל מלפני השבת ולאפות מצה בערב שבת ולאוכלה בשבת. וגדרו גדר הקדמונים בפני המקילים שלא יבואו לידי איסור. וזהו כדברי רש"י ולא מטעמו שבהמשך דבריו כתב שבמוצאי שבת אופים מצה כתקנתה ומקיימים בה את המצוה. עע"ש שסובר שמותר לאכול מצה בע"פ עד זמן איסורו של החמץ. וסיוע לדבריו יש מתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן רצד) ע"ש.
ובודאי במצה של מצוה עסקינן דהיינו שהוא עתיד לצאת בה ידי חובתו וכמ"ש במאמר חמץ לרשב"ץ (אות קו) ע"ש דאילו בשאר מצות שאדם אוכל בפסח לא איתקש לפסח ואינו מחוייב כלל לאכול מצות בשאר הימים למעט ביום הראשון ואמנם מחלק מהראשונים לעיל מוכח דבעי נמי שאר מצות לעשותם בערב פסח. ובספר אור זרוע (ח"ב הלכות שבת סימן נב) גם פי' דמיירי מצה של מצוה שיש לו לצאת בה למחר בלילה דהואיל וקיי"ל שאינה נאכלת כי אם עד חצות א"כ יש לירא שמא עד שלא סדר דמוצ"ש ועד שיאפו ועד שיאמרו הגדה דילמא כי משיך לאחר חצות לא יצא אכילת חובת [מצה] להכי תקנו לאפות קודם מע"ש. וגם הב"י (בסימן תנח) כתב כן מכל מקום משום חביבה מצוה בשעתה יעשו שלש מצות בליל פסח כלומר משום מצוה מן המובחר יעשה בליל פסח וכתב עוד אנו אין לנו אלא מנהג אבותינו ולא חיישינן למה שחשו קדמונינו דטפי עדיף לאפות מערב שבת ולא לאחר, מלאפות בליל יום טוב שנמצא טורח ביום טוב בדבר שהיה אפשר לעשותו קודם לכן גם מאחר מלאכול מצת מצוה עד שיאפנה ולא נכון לעשות כן אלא להקדים לעשות המצוה בתחלת זמנה דזריזים מקדימין למצות טוב לאפותה מערב שבת שאם יאחר מלאפות עד ליל יום טוב איכא למיחש שמא יפשע ויאחר באפיית מצה עד שיאכל אפיקומן אחר חצות והוא כנגד הפסח ואינו נאכל אלא עד חצות וכן מנהג העולם לאפות מערב שבת וכ"כ בשו"ע (סעיף א) והפר"ח שם וברכי יוסף (ס"ק א) ורבינו זלמן (סעיף ד) וערוך השולחן (סעיף א) וספר ברית כהונה (חלק א' עמ' צב אות ב) והאור לציון (חלק ג פרק יא סעיף ד) ושו"ע לרב רצבי (או"ח חלק ג סימן פ"ז סעיף י"ז) ועוד.
והאמת שכיום גם כשחל ערב פסח ביום חול אין המון העם נזהרים בזה כלל ואולי מעטים מקפידין בזה וכ"ש כשחל ערב פסח בשבת ולהליץ עבורם ראיתי בט"ז (ס"ק א) ובמשנ"ב (ס"ק ג) ופסקי תשובות (ס"ק ד) שמצא בבגדי ישע טעם בעד המנהג מפני שיש כמה דעות שאפילו בע"פ במשהו כאשר מבואר לעיל בסי' תנ"ב וזה קשה ליזהר שלא ימצאו אף משהו חמץ בהחטים שלא יהיו מחומצים וע"כ אופין מקודם כדי שיתבטל החמץ. ובמאמר מרדכי מצאתי שכתב וז"ל האידנא מקילין הרבה בדבר מפני הדוחק זולת קצת שנזהרין בזה ללוש ולאפות אחר שש שעות המצות שיוצאין בהם בשני הלילות וכן ראוי לעשות. ומטעם הראשון אין נראה דבימינו לא מצוי שימצא חמץ בחטים ורק מטעם דוחק אפשר ודאי ללמד זכות דהא היום הכל מתועש ואין תנורים וכלים ומקום וכד' הנדרש לכל דכפין. וכ"ש לגרים במקומות רחוקים ומקבלים ממה ששולחים להם מצות שנאפו ימים רבים קודם החג וזהו גם שעת הדחק.
ובודאי כשיש לו את כל האפשרויות לאפות את המצות המצוה אחר חצות לחוש לשיטת רש"י זהו הטוב ביותר אך בדיעבד אין לאסור וכמ"ש הברכי יוסף (ס"ק ד) דיש להחמיר ולאפותה אחר חצות כשיטת רש"י וכן אם יכול לאפות במוצאי שבת בלא לעכב כלל את ליל הסדר ולא ישנו התינוקות וכ"ש בערב פסח שחל ביום חול עדיף דיש לחוש לכל הני הראשונים הנ"ל שכתבו כשיטת רש"י דחיוב הוא מדאורייתא לאפות את המצות בזמן קרבן הפסח. דאפי' בדיעבד פסול מידי דהוה אפסח שנשחט קודם חצות שפסול. ולפחות כשיכול יאפה את ג' מצות במו"ש מפני שחביבה מצווה בשעתה. וכדברי הגהות מיימון שהובאו בב"י (סימן תנה) ועוד שהובאו בב"י (בסימן תנח) וכן נראה דעת הב"ח (ודע שדעת הב"ח דאין יוצאים במצה האפוייה קודם שלושים אפילו עשאה לשם פסח ע"ש). וכן נהגו בזמן הרמ"א וערוך השולחן (סימן תנה סעיף ו) וגם החת"ס ורבותיו ובעל ההפלאה נהגו כך כמובא בפסקי תשובות (סימן תנח ס"ק ב) דהיינו לאפות את המצות במוצאי שבת ושו"ר בספר ערב פסח שחל בשבת (עמ' עא) לרב צבי כהן שליט"א שהליץ כעשר תירוצים למנהג הפלא"ה והחת"ס הנ"ל לאפות המצות במוצאי שבת ואע"פ שאינו זמן שחיטה דאפשר לקיים ההקש של המצות לצליית הפסח ע"ש. וכ"כ בהגדה ליהודי לוב. ובחשיבות העשייה ראה במאמר חמץ לרשב"ץ (אות צא) שכתב שהגאונים עצמם היו מתעסקין בה. כדתנן (פסחים קטז א) מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה. וכן היה נוהג הרא"ש ז"ל. שהיה משתדל בהן והוא עומד על עשייתן לזרז העוסקין בהן והיה מסייע בעריכתן.
כמובא במנורת המאור (פרק ד ענוה עמוד 192 ) שכל המתגאה בוזה את המצות, שנא' גאות אדם תשפילנו. מאי תשפילנו, שלא יתנשא בעשיית המצות והצדקות והמעשים טובים, כי בגובה אפו יראה בעיניו שהוא גנאי לעשות המצוה. כי הואיל ובוזה את המצות ואינו עושה אותן, במה יזכה לגן עדן. אבל החסידים והענוים רודפים אחר המצות, ומפני ענותנותן יראה להם שהוא שבח גדול עשיית המצות, וחיים לעולם הבא, שנא' שמור מצותי וחיה. ומשתדלים לעשות את המצות בעצמן ולא על ידי אחרים. ולא די להם שמוציאין עצמן ידי חובתן, אלא שמשתדלים להוציא את הרבים ידי חובתן. נמצאו זוכין ומזכין לאחרים עכת"ל.
ואע"פ שעיקר זמן הפסח משש שעות כדברי שו"ע והמג"א והפר"ח שם וערך השולחן (סעיף ב) וספר ברית כהונה (עמוד ק) כדאי לחוש לשיטתם הנ"ל ולאפות משבע שעות ומחצה ואילך, כפסח אף עשיית מצה כן, וסברתם שעשייתה ואכילתה נמי הוקשה לעשיית ואכילת הפסח, כדרבא דאמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לרבי אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. וז"ל רש"י דהוקשו מצות לפסח, ומה עשיית הפסח אינו אלא משבע שעות ומחצה ואילך, אף מצות מצה אינה אלא משבע שעות ומחצה ואילך, ואכילת מצה נמי הוקשה לאכילת פסח, כדרבא דאמר רבא אכל מצה בזמן הזה לאחר חצות לר' אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. וכ"כ כמה ראשונים דלעיל כדבריו ע"ש. וכ"כ בחק יעקב (ס"ק א) ובשערי תשובה (ס"ק א) ובן איש חי (פ' צו שנה א' אות כב).
כשחל פסח באחד בשבת יש לשאוב המים אור י"ג כתב בברכי יוסף (או"ח סימן תנה ס"ק ז) לדידן דנקיטינן כמרן שפסק דזמן שאיבה גם מבעוד יום, מותר לשאוב בערב שבת, ויניח המים בליל שבת תחת אויר הרקיע, ובהשכמה יום שבת מותר להכניסן. וטוב לשתות מהם מעט ביום שבת. או יניחם במקום שאין צריך לטלטלם. הרב מהר"י עאייאש בשו"ת בית יהודה סי' נ"ז. ועיין מ"ש הרב בית דוד סי' רי"ט. עיין עוד בדברינו בדין מים שלנו.
ובענין ג' מצות של מצוה שקוראים אותם כהן לוי ישראל, מה טעם יש בהם, מובא בשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן קלו) שכתבו הראשונים ובמחזור ויטרי הלכות פסח סימן נ"ד, דטעם דמסמנין המצות הראשונה בסי' א', השני בב' סימנים, והג' בשלשה סימנים, שהוא עפ"י המבואר לענין תרומת שקלים, דבג' קופות תורמים את הלשכה והי' כתוב עליהם א', ב', ג', לידע איזה נתרמה תחלה כדי להשתמש בו ראשון, א"כ יש דין לידע איזה להשתמש בו ראשון, וכאן יש ג' ענינים במצות, הראשונה לענין מוציא, האמצעית מצה (לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה בש"ס ושו"ע), והשלישית אפיקומן, וא"כ עפ"י הלכה הנעשה ראשון מצוה להשתמש בו למצוה ראשונה והיות אנו אין עושים סימנים במצה גופא, עכ"פ קוראים כהן, לוי, ישראל, לידע סדר ההשתמשות, וזכר לדבר מה דאיתא לענין קדימת כהן בש"ס גיטין ובכמה מקומות בש"ס "לפתוח ראשון ולברך ראשון", וה"נ לברך ראשון. עכ"ל. (שמא מה שכתב השלישית אפיקומן הכוונה כשלא הספיק מהמצה השניה כי השלישית בכדי שהיו שני לחמים שלמים מלבד המצה האמצעית).
לסיכום: כשחל ערב פסח בשבת עדיף לאפות מערב שבת שאם יאחר מלאפות עד ליל יום טוב איכא למיחש שמא יפשע ויאחר באפיית מצה עד שיאכל אפיקומן אחר חצות והוא כנגד הפסח ואינו נאכל אלא עד חצות אך אם יודע שהתינוקות לא ירדמו ויספיק לאכילת אפיקומן ובעל יכולות ובקי בהלכות אפיית יאפה בליל פסח ותע"ב.
פירות הנושרים:
1. גם אם יש קושי כל שהוא עדיף לאפות בערב פסח מאשר לאפות קודם.
2. נוהגים ללוש מצת מצוה בערב פסח משש שעות אמנם יש מדקדקים משש ומחצה ויש משבע ומחצה ואילך.
3. יש שכתבו דאיתקש מצות לפסח גם בעשיה ויש לחוש אם אפשר.
4. מדינא מותר לאפות מצה בערב פסח אף קודם ו' שעות אפי' עדין חמץ קיים.
5. מ"מ אם יכול יאפה את ג' מצות בערב פסח או במו"ש מפני שחביבה מצווה בשעתה.
6. יש להליץ בעד הנוהגים לאפות קודם ערב פסח מפני שי"א חמץ אף בע"פ במשהו וקשה ליזהר שלא ימצאו אף משהו חמץ בהחטים שלא יהיו מחומצים וע"כ אופין מקודם כדי שיתבטל החמץ. וי"א מפני הדוחק
7. מותר לשלוח מצות מצוה למקומות רחוקים שנאפו ימים רבים קודם החג וזהו גם שעת הדחק.
8. האופה מצת מצוה בליל הפסח לא יאפה אלא מה שצריך לאותו לילה.
9. הרוצה לאפות מצות מצוה ביו"ט יזהר שלא יבוא לידי קלקול בהפרשת חלה ביו"ט וכן במדידת קמח וברחיצת כלים ושלא יישנו התינוקות ושלא יבוא עי"ז לאכול אפיקומן אחר חצות.
10. מצוה שהוא יעשה את המצות כפי שנהגו הגאונים עצמם מתעסקין בה. וכן היה נוהג הרא"ש ז"ל. שהיה משתדל בהן והוא עומד על עשייתן לזרז העוסקין בהן והיה מסייע בעריכתן.
11. כשחל פסח באחד בשבת יש לשאוב המים אור לי"ג לדידן דנקיטינן כמרן שפסק דזמן שאיבה גם מבעוד יום, מותר לשאוב בערב שבת, ויניח המים בליל שבת תחת אויר הרקיע, ובהשכמה יום שבת מותר להכניסן. וטוב לשתות מהם מעט ביום שבת. או יניחם במקום שאין צריך לטלטלם.
12. י"א דאין יוצאים במצה האפוייה קודם שלושים אפילו עשאה לשם פסח ויש לחוש אם ניתן.
13. עפ"י הלכה הנעשה ראשון מצוה להשתמש בו למצוה ראשונה.
14. יש נוהגים לסמן את המצות הראשונה בסי' א', השני בב' סימנים, והג' בשלשה סימנים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5