——–
כתב רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק א דף לח טור ב) שדעת הראב"ד צריך שיאמר זמן והרשב"א כת' שהיא רשות אם ירצה יאמר אותו כי יש בו טעם לאומרו כמו העושה סוכה ולולב וכ"כ בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות ביעור חמץ דף קכ:) לברך שהחיינו ומטעם אחר דמאן דבריך דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא דלא בריך דהא לא קבע לי' זמן דהא המפרש והיוצא בשיירה שדעתו לחזור אפי' מר"ה צריך לבער ומי שלא בדק אור י"ד יבדוק שחרית ויבדוק בתוך המועד ולאחר המועד ומאן דמברך סבר מידי דהוה אפדיון הבן דמברך כל יומא בתר למ"ד יום ומסתברא דרשות הוא ומנהגא דילן לברך.
אלא שהרא"ש בפסחים (הלכות פסח בקצרה) דחה טעם זה דבא מזמן לזמן אלא טעמו כהרשב"א דמצוה זו אינה אלא לצורך הרגל לתקן את הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד סמכינן לה אזמן דמועד מידי דהוה אעושה סוכה ולולב לעצמו שמחוייב לברך שהחיינו בעשייתן ומ"מ סמכינן אזמן דרגל. וכ"כ כטעמם בספר המנהגים (טירנא ערב פסח).
וטעם זה לא נהירא למהרי"ל (מנהגים הלכות בדיקת חמץ) דשאני סוכה דעושה הברכה נמי אסוכה ולולב בפני עצמן בשעה שיוצא בהן, אבל הכא מה ענין בדיקת חמץ לקידוש היום. אלא היינו טעמא דעיקר ביטול חמץ בלב ואין מברכין על מצוה התלויה בלב. וגם במאמר חמץ לרשב"ץ (אות ח) דחה את טעמם וטעמו שאין ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש לו [בו] הנאה. כמו שאמרו (פסחים קכא ב) בענין פדיון הבן. כהן מברך דמטיא הנאה לידיה. ובביעור חמץ אין לו הנאה מזה. איך יברך שהחיינו. וכ"כ בספר אבודרהם (ברכת המצות) ומה שמברכים על פדיון הבן יש בו שמחה שיצא בנו מכלל נפל. אבל בדיקת חמץ אין בה שמח' והנא' לגוף אבל מצטער הוא באבוד חמצו הנשאר לו ובשריפתו.
ועל טעם זה השיג בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן שעט) אם אתה אומר שאין אומרין זמן אלא על מה שהוא נהנה ממנו כחגים שנהנה בישיבת הסוכה ונטילת הלולב בארבעת המינין הרעננים והפסח באכילת המצה והחסא אם כן מה נעשה ליום הכפורים? ואם תאמר מחמת הגעת זמן המצוה גם בבדיקת החמץ כן. וטעם יפה ממנו יש למונעין מלאמרו לפי שאין לו זמן קבוע. שהיוצא לדרך אפילו מתחלת השנה ודעתו לחזור חייב לבדוק. אלא שאף זו דוחין ואומרין והלא פדיון הבן אין לו זמן אלא פודה משלשים יום ואילך ואפי' הכי אומרין זמן. ולפיכך אין בידנו ראיה מכרחת ואנו אין אנו נוהגין לאמרו. וציין לרב בעל העיטור שבמקומו נוהגין לאמרו. וטעמו של הרשב"א כטעמו של הראב"ד שכתב (בתשובות ופסקים סימן קיא) שבספירת העומר לא בעיא זמן ולא כל מצוה שאין בה שמחה לגוף.
ובמנהג זה לא נמצא הלכה ברורה לכ"ע וכן לא התברר לנו טעמם וגם בספר האגור (הלכות חמץ ומצה סימן תרצד) ישנם כמה דעות ומנהגים שציין לבעל העטור דאיכא מאן דמברך שהחיינו. ולרא"ש שא"צ לפי שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל לה"ט. ומנהג' דידן לברך (שבה"ל). והעולם נוהג שלא לברך שהחיינו. וטעם נוסף למה אין מברכין ראיתי בשו"ת מהר"י בי רב (סימן סב) בשם הרמ"ה שאין מברכין שהחיינו אלא על מצוה שעשיתה היא גמר מלאכת' וגבי ביעור חמץ הבדיקה והביטול שעושין ליל י"ד אינה גמר ועוד שאין זמן השבתה מן התור' אלא בסוף שש שעות.
ולסוברים דבעי ברכה עבירה היא אם לא יברך כמ"ש הרב כנה"ג שהובא בשו"ת יוסף אומץ (סימן נו) דקרי בחיל דאם לא יברך שהחיינו עבירה היא בידו שכבר נתחייב לברכה. והדבר קשה איך לא דיברו בזה אחרונים ואמנם לראשונים שכתבו שהיא רשות אי בעי יברך ואי לא בעי לא יברך לא קשיא. אלא המעיין בדברי הראשונים יראה שכל הראשונים הוא רשות מדבעי תרתי גם הנאה וגם זמן בכדי להתחייב ובזה דוקא אם לא יברך עבירה היא בידו.
ומה שכתב הרא"ש שאין מברך שהחי' על בדיקת חמץ משום דסומך אזמן די"ט והקשה החתם סופר בפסחים (דף קכ:) איפוך אנא ה"ל לברך בשעת בדיקה ולפטור את של י"ט כמו ברכת הבדיקה גופה דמברך ופוטר הביעור אעפ"י דהביעור עיקר מצוה דאורי' מ"מ כ' הרא"ש בדיקה תחלת ביעור הוא וא"כ ה"נ לענין שהחי' וצ"ל דברכת שהחי' עיקר מצותה אהנאה וכל שהוא בשעת שמחה עדיף טפי ובדיקה וביעור לאו מצוה של שמחה היא כ"כ כצ"ל עיין עוד שם בזה וזה לא כדברי הרשב"א דלעיל.
וכן נתקשה בדברי הגמ' בשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן רב) דאיך שייך לומר שיברך הכהן שהחיינו על הנאה זוטא של קבלת ה' סלעים, וכן נתקשה על דברי הרשב"ץ דלעיל שכתב שאין ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש לו הנאה. ומצא בשו"ת הרשב"א שכתב, מסתברא דכהן לא מברך משום דהרי זה כשאר מתנות כהונה דאע"ג דמטי בהו הנאה לכהן לא מברך שהחיינו, ומאן דבעי לה משום דאיכא ברכת שהחיינו בהאי מצוה מספקא לנא מאן מינייהו מברך וכו' עיי"ש, ומבואר שאין הברכה משום הנאת קבלת הסלעים בלבד אלא הספק הוא כיון שגם הכהן מסייע במצוה לפיכך ס"ד דעליו לברך, ולפי זה מבואר דעת הרשב"א שלא כתב כדברי הרשב"ץ דהא בעי הנאה ומצוה וליכא. וששתי לראות בשו"ת יהודה יעלה (חלק א או"ח סימן קנד) שהעלה בדברי הרשב"א דבמצות התורה כפדיון בן או על דאתו מזמן לזמן מברך שהחיינו בחובה ועל דאית בי' הנאה לבד אומר זמן לאו בחובה אלא ברשות וכו' במצוה לבד ולא אית ביה הנאה נמי דינו כמו בהנאה בלבד בלא מצוה מברך זמן ברשות ולא בחובה.
וכיון דאשכחן פלוגתא דרבוותא בטעם מאן דבעי לברך שהחיינו וכן במאן דלא בעי לברך ונקטינן בזה סב"ל ואע"פ שהפר"ח (בסימן תרלב אות א) האריך להוכיח דבעי לברך וראוי לנהוג ולהנהיג לברך שהחיינו אחר ברכת הביעור והשיג בזה גם על מרן שהשמיט את ברכת שהחיינו משולחנו הטהור כבר כתב במחזיק ברכה (סימן תלב אות א) האידנא נהוג כולי עלמא שלא לברך. וגם הט"ז (ס"ק ב) תירץ את השגתו של רש"ל שדומה להשגתו של הפר"ח ע"ש. ושו"ר לברכי יוסף (ס"ק ג) שמצא בנמקי פסחים כ"י משם הריטב"א דיש מקומות שאומרים זמן ואין לבטל מנהגם. והעיד שמנהגם שלא לברך.
ומאחר ומצינו כמה ראשונים ואחרונים דבעי ברכת הזמן ורק מחשש סב"ל לא נהגו לברך על הצד הטוב יותר יקח לו פרי או בגד חדש כדברי כמה אחרונים ויכוין גם עליו ברכת הזמן. עיין בכף החיים (אות ט) ובן איש חי ופסקי תשובות (אות ב) והאור לציון (חלק ג פרק ז סעיף ד) וברכת ה' (פרק ב סעיף ו) ועוד. ולנוהגים שלא לברך זמן על ביעור חמץ משום דביעור חמץ הוא הכנה למועד, כענין עשיית סוכה לישב בסוכה בחג הסוכות. וכפי דאנן לא מברכינן זמן בשעת עשייתה, אלא מסדרינן ליה אכסא וכן נמי כל צורך הכנת המועד משהינן ליה עד המועד ומסדרינן ליה אכסא ויכוין גם על זה. ומאידך אם בירך בזמן הבדיקה יברך שוב ברגל על הכוס דמצוה בפני עצמה היא עיין בדברינו בהלכות סוכה (בסימן יג) שכתבנו דאף שבירך זמן על הרגל ולא אכל בסוכה כשאוכל למחרת בסוכה מברך שוב זמן ועיין בכף החיים (אות י).
לסיכום לאחר הברכה על ביעור חמץ יברך גם שהחיינו ויכוין גם על פרי או בגד חדש שיכין מבעוד מועד. וי"א שיברך קודם שהחיינו ואח"כ על ביעור חמץ.
פירות הנושרים:
1. בברכת הזמן על הכוס בליל פסח טוב שיכוין גם על ביעור החמץ.
2. מקום שנהגו לברך ברכת הזמן ימשיכו במנהגם.
3. כיום נהגו שלא לברך זמן ואין לשנות.
4. בדבר שבא מזמן לזמן ויש לו הנאה יש חיוב לברך זמן.
5. אע"פ שבירך זמן בבדיקת חמץ עדיין חייב לברך ברגל על הכוס.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5