——–
איתא במגילה (דף כד.) ובסוטה (דף מא.) וביומא (דף ע.) ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה. אמאי? נגלול וניקרי! – אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד ציבור. – ונייתי אחרינא ונקרי! – רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון. וריש לקיש אמר: משום ברכה שאינה צריכה. ומי חיישינן לפגמא? והאמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות, וקורין אחת בענינו של יום, ואחת של ראש חודש (טבת) ואחת של חנוכה! – תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא, חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא משמע דאין גוללין ס"ת בצבור, מפני כבוד הצבור ועוד דקאמרי אין קורין בשני ס"ת היינו אדם אחד הוא דלא ליקרי אבל תרי גוברי בתרי ס"ת או אפי' ג' גוברי בג' ס"ת ליכא פגם. ועוד בגמ' שם שאין מדלגין בשתי ענינים ע"ש. ובשו"ת התשב"ץ (חלק ב סימן לט) כתב מפני המאורע של יום הוא שהצריכו להוציא שתי תורות לפי שא"א לקרו' שני ענינים ענין היום וענין המאורע בס"ת אחד לפי שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור כדאי' ביומא בפ' בא לו (ע' ע"א) וזהו מפני מאורע של צבור כגון מוספי ר"ח או מועדו' או בחנוכה ופרשיות. וכ"כ רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים (פרק יב הלכה כג) וכ"כ בספר כלבו (סימן כ) ועוד. וכשמוציאין שני ס"ת ואין להם אלא ס"ת אחד והרשב"א בתשובה כתב בר"ח שחל בשבת קורין המאורע בחומש שהרי בפרק בא לו התירו לקרות בעל פה מחמת שאסור לגלול מפני כבוד הציבור והובא בב"י (בסי' קמ"ד) ואומנם כתב שם שהעולם לא נהגו כדבריו ע"ש. ובתשובת הרמב"ם ז"ל על דבר קריאת התורה אם אין להם ספר תורה מהו שיקרא בחומשים בצבור ויברכו לפניה ולאחריה או ימנעו מן הקריאה כל עיקר. והשיב להם מותר לברך ואין הברכה בטלה והובא בספר הכלבו (סימן כ) ועיין עוד בזה בספרנו סימן (סו).
מכל הלין היה נראה שהנוהגים להוציא ס"ת לכבוד החתן ולקרא בפרשת ואברהם זקן (עיין בספרנו על המנהג, בסימן פג) ויש להם רק ס"ת אחד אין לגוללו מתרי טעמי חד דאין גוללין ס"ת בצבור ותרי מטעם שאין מדלגים בשתי ענינים. זאת ועוד שקריאת פרשת ואברהם זקן היא מנהג לכבוד החתן ולא תקנת חכמים ואינו מאורע של הצבור וגם אין בזה ביטול קריאת הפרשה.
אלא דלהלכה נקטינן כהמרדכי והריטב"א אשר הובאו בב"י (שם) דגוללים הס"ת אף בפני הציבור, וכדפסק מרן שם דמוטב שידחה כבוד הציבור ולא תדחה תקנת חכמים. וכ"כ בשו"ת בעלי התוספות (סימן טז) ומה שאמרו הגאונים אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור היכא דאיתרמי שעתא דלית להו אלא חד ס"ת, גוללין בציבור ולא חיישינן לכבוד ציבור, שלא יתבטלו מקריאת הפרשה. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל (סימן קפב) דנהגינן כשאין שם אלא ספר אחד דגוללין אפי' טפי מהפסקת המתורגמן וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד דפוס פראג סימן קעד) וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן צ) כדברי מרן שם. וכן משמע משו"ת הריב"ש (סימן תיב) שכתב הטעם שאין גוללין ס"ת בצבור, שלא להטריח את הצבור לעמוד, בעוד שגוללין הספר. לפיכך כשקורין בשני ענינים בבה"כ מוציאין שתי תורות אם יהיו שם ע"ש. ומדכתב אם יהיו שם דייק הא אם אין שם שתי תורות מוציא אחת וגולל.
והמגן אברהם (שם ס"ק ז) השיג על דברי מרן (בסעיף ג) שאם אין להם אלא ס"ת אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הצבור. וצ"ע דהא בכ"ג התירו לקרות ע"פ ולא התירו לגלול בצבור, ש"מ דלא אמרי' ידחה כבוד הצבור אפי' היכא דלא אפשר בענין אחר וא"כ ה"נ יקרא ע"פ כמ"ש ב"י בשם הרשב"א וצ"ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא"כ בבה"כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר דשבת ור"ח ומפטיר די"ט דהוא תקנת הגאונים ע"ש וכ"כ בשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) וכתב שכך היא דעת הרב בכה"ג [בסימן רפ"ב] ע"ש ובנתיב חיים שם ושו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן נה) כתבו טעמים אחרים ע"ש.
ובענין אחד וודאי שפיר לגלול ואע"פ שיש הפסק רב ביניהן שזה בפרשת אחרי וזה בפרשת אמור אפ"ה כיון דתרווייהו מענין יוה"כ מותר לדלג ולקרותם יחד וה"ה מה שנוהגין בת"צ כשקורין ויחל בפרשת תשא שמדלגין לפסל לך והיינו ג"כ מטעם שהם ענין אחד עיין בזה במשנ"ב (סימן קמד ס"ק ד) וכף החיים (שם ס"ק ג) ופרש"י ביומא (דף סט:) הא דקתני דאפילו בכדי שלא יפסיק נמי לא ידלג בשני ענינים והטעם לפי שדברי תורה היא אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין, וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן. וכן פרש"י במגילה (דף כד.) שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע. ובענין אחד – ששניהן מדברין בדבר אחד, ואין כאן טירוף הדעת, הלכך, כי לא מפסיק תורגמן – מדלג, שהרי שניהן בענין יום הכפורים מדברים, ומתניתין דקתני כלל לא – בשני ענינים, כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין. וכ"כ טור ושו"ע (אורח חיים סימן קמד) משנ"ב שם (ס"ק ג) והעולה שאין לעלות אדם אחד אף בס"ת אחד בשני ענינים משום הטירוף וכתב הב"י (שם) מה שכתב הרמב"ם ז"ל ענין אחד היינו משום דבשני עניינים אין קורין בתורה בספר אחד ובשער הציון שם (ס"ק ג) ציין לפמ"ג דבתרי גברי בשתי ענינים מותר לדלג וכתב עליו לא ידעתי מנ"ל ע"ש משמע לו שאף שהחתן קורא ענין אחר והעולה ענין אחר אסור לדלג וכן משמע מכף החיים (שם ס"ק ג) מ"ש מרן בבד"ה דבתרי ענינים אין קורין בס"ת אחד אלא בשעת הדחק כדי לא לבטל תקנת חכמים.
אלא שראיתי לפמ"ג יש "אילן גדול" והוא הראבי"ה (בח"ב – מסכת מגילה סימן תקפו) וכן הביאו תרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן כ) ולקט יושר (חלק א או"ח עמוד נג ענין א) נראה לו דאין מדלגין וגוללין קאמר, דחד טעמא הוא בכולהו, כי היכי דלא ליקמו ציבורא בשתיקה כל הכי כדי שיפסוק המתורגמן, וחיישינן משום כבוד ציבור. ותו [נראה לי] דכל דילוג דהכל, דתורה ודנביאים, מיירי בחד גברא דמפסיק, הילכך בעינן בכדי שלא יפסוק המתורגמן, אבל בתרי גברי אפילו ליכא מתורגמן אי נמי איכא מתורגמן אפילו בכדי שיפסיק מדלגין וגוללין, דליכא טורחא דציבורא כולי האי דקיימי בשתיקה בין גברא לגברא. וכן הא דאמרינן עלה דקורא אחרי מות וכו' ביומא ובסוטה לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור כולה בחד גברא מיירי ובכדי שיפסיק המתורגמן, [ומשום הכי] אין גוללין ומדלגין, אבל בתרי גברי גוללין. [ו]היינו דאנן גוללין ומדלגין מויחל לפסל לך בזמן הזה דליכא מתורגמן, דהוי ליה בכדי שיפסיק בזמן דאיכא מתורגמן, דהא טעמא משום דקיימי ציבורא בשתיקה ואיכא גנאי, כדפירש רבינו שלמה, [ו]היכי מדלגין וגוללין, אלא על כורחך כדפרישית. כן נראה לי. והיינו טעמא נמי דנהגי במקום שאין לקהל אלא ספר תורה אחד דגוללין [ומדלגין מפרשה לפרשה בשבתות של ראש חדש ושל פרשיות וביום טוב] למוספי רגלים, דהוי ליה אפילו בכדי שיפסיק התורגמן, דבתרי גברא הוא, והיכא דאפשר מפקינין שלשה ספרי תורה, כדאמרינן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וכו'. ואף על גב דשרי למיגלל לא מטרחינן ביה, כיון דאפשר עכ"ד ומתשובת הרשב"א בר"ח שחל בשבת קורין המאורע בחומש שהרי בפרק בא לו התירו לקרות בעל פה מחמת שאסור לגלול מפני כבוד הציבור והובא בב"י (בסי' קמ"ד) נראה שאין לגלול גם בתרי גברי. איברא שהב"י שם דחה את דבריו וגם בשו"ע פסק כשיש רק ס"ת אחד שרי לגלול בתרי גברי בדלא אפשר ולכן שפיר לגלול ס"ת לכבוד החתן כשאין ס"ת אחר אף בענין אחר מטעם תרי גברי בדלא אפשר.
נמצאנו למדין דבענין אחד (כשפרשת השבוע וקריאת החתן באותו עניין) לכו"ע שפיר. וגם בשני ענינים בתרי גברי נראה גם להתיר כמשמעות מרן שם (בסעיף ג) שמותר לגלול בשני ענינים וידחה כבוד הצבור דלא חיישי' לכבוד צבור היכא דלא אפשר וכתבו בב"י בשם המרדכי והריטב"א ועיין בפרי חדש שם שכן דעת הכלבו בשם גדולי נרבונה וכתב מטעם כבוד ציבור והם רוצים למחול על כבודם וגוללים שפיר עבדי ובדומה לה כתב תרומת הדשן (חלק ב פסקים וכתבים סימן צד) ולקט יושר (חלק א או"ח עמוד נג ענין א) ובחדושי המאירי (מגילה דף כד.) ובספר המנהגים (טירנא) (דיני יוצרות והפטרות) ובחידושי דינין והלכות למהר"י ווייל (סימן לח) ובספר אבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין) וציין גם לבסדר רבינו סעדיה. ועיין לטעמים בב"י (או"ח סימן קמד) ולמרן בשו"ע (סימן תכה סעיף ב) כשיש חתונה בר"ח יכול לגלול מנביא לנביא ולא חיישינן לתרי נביא וז"ל ספר הכלבו (סימן כ) שבת שיש בו חתן נהגו להפטיר לכבוד החתן שוש אשיש עד ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואח"כ מפטירין הפטרת סדר השבוע מתחלה ועד סוף ומברך לאחריה, ויש מקומות שנוהגים להפטיר הפטרת סדר השבוע ולברך לאחריה כל ברכותיה ואחר הברכות אומר לכבוד החתן פיוט אחד ואחר הפיוט אומר שוש אשיש, ויש מקומות שאין אומרים פיוט כלל אלא תכף שגמר המפטיר בא"י מקדש השבת אומרים שוש אשיש, והכל לפי המנהג.
והמשנ"ב (בסימן תכה ס"ק יב) כתב דמנהג הוא בשבת שיש חתן לדחות הפטרת השבוע ולקרות הפטרת שוש אשיש שהוא מענינא כדמבואר בסוף סימן תכ"ח ומבואר שם דכ"ז הוא בשבתות דעלמא שאין הפטרה שלהם מוזכרת בש"ס אבל בהפטרות שנזכרים בש"ס ומדרשים אין דוחין אותן מפני חתונה שאין זה אלא מנהג בעלמא וגם אחר שקראום אין לקרות שוש אשיש מפני שאין מדלגין מנביא לנביא וע"ז אשמעי' כאן בהג"ה דעכ"פ במקום שהם בנביא אחד כגון בשבת ר"ח שקורין השמים כסאי שהוא בנביא אחד עם הפטרות שוש אשיש אז אין לדחות שוש אשיש לגמרי ויש לקרות מקצת ממנה אחר שיסיים השמים כסאי ע"ש ועיין עוד בזה בלדוד אמת (סימן כא אות ו) וראיתי שכתב עוד בזה (בסימן ה אות נא) כשעובר לפניו החתן לעלות לס"ת יש לעמוד ואין החתן עולה למנין ז' כשקורא בס"ת שלו פרשת ואברהם זקן.
וכל שכן לדעת רבינו ירוחם בתולדות אדם (נתיב ב חלק ג דף יט טור ד) שכתב אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור כך פשוט במגלה ונראה שזה היה בימיהם שהיה עומד ס"ת חוץ מהבית שמתפללין בו כדאמרינן בסוטה אבל בזמן הזה אין חשש ושו"ר שהביאו הב"י (באו"ח סימן קמד) וכתב עליו ואיני יודע טעמו דהא אפילו בזמן הזה איכא כבוד הציבור שיהו מצפים ודוממין עיין בפרי חדש שם מה שכתב בזה. וגם בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד דפוס פראג סימן קעד) כתב דלא חיישי' לכבוד צבור היכא דלא אפשר וגם בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן נה) כתב שנראה דמותר לגלול דחששא דכבוד הצבור אינה אלא בדבר הקבוע וידוע מקודם כגון הך דכ"ג ע"ש. ונראה שזאת כוונת המג"א (שם ס"ק ז) ע"פ מ"ש ב"י בשם הרשב"א וצ"ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא"כ בבה"כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם ומזה נראה להתיר לגלול את ס"ת לפרשת ואברהם זקן לכבוד החתן ואע"פ שצריך שוב לחזור ולגלול את הס"ת חזרה לפרשת השבוע וימתינו הציבור.
ומה שאין המפטיר מתחיל אפילו את הברכה שלפני הפטרה עד שיגמרו לגלול את הס"ת כפי שכתב מרן בב"י ובשו"ע (או"ח סימן רפד וסימן קמז סעיף ז) ע"ש והמגן אברהם שם (ס"ק י) ומשנ"ב שם (ס"ק כג) ובשו"ע (או"ח סימן רפד סעיף ו) ובספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים מנהג של שבת אות (מא) כתבו מטעם שהגולל יבין את המפטיר וכ"כ ספר אבודרהם (שחרית של שבת) ונראה שאין בזה טורח ציבור מאחר שכך הוא הדין והובא בלדוד אמת (סימן יח אות ג ואות ד) ע"ש וראיתי עוד טעמים בספר אמת ליעקב למהר"י אלגזי (בפרק משפט קריאת ההפטרה אות ג') שמביא בשם הבאר שבע שכותב על כך עוד ב' טעמים, האחד, שהוא מפני כבוד התורה להראות שהוא עיקר וחשוב טפי מנביא, והשני, כדי שלא יהא נראה ברכות המפטיר שאומרן על ס"ת והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן לו). ועיין עוד בשו"ת ויקרא אברהם (חלק או"ח סימן כד) שרצה לדמות זה למגילה. מזה משמע כל שכן שאין לגלול ס"ת אחד בזמן קריאת ס"ת השני כדי שלא יהא הגולל נטרד ולא יוכל לשמוע את קריאת ס"ת השני.
אלא שראיתי במג"א (או"ח סימן קמד ס"ק ו) לא חש לזה שכתב בשבת שקורין בשני ס"ת יכולין לגלול אחת בעוד שקוראין הראשונה (ר"י לוי סי' פ"ט) ואמנם המשנ"ב כתב שם (ס"ק יג) שיותר טוב כמו שנוהגין עתה שגוללין ומחפשין בעת שאומרים הקהל פסוקי דזמרה וכמו שכתב בד"מ ושוב ראיתי בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן קכט) שאין את תשובתו של רי"ל (מקורו של המג"א) בידי לידע טעמו ושורש דבר נמצא בו. אעפ"כ למעשה כך נ"ל שלא לגלול בעוד שקורין. ואם יש צורך מוטב שימחלו הצבור כבודם וימתינו על הגלילה כדפסקינן האידנא מחלו טורח ציבור בכה"ג אף שגם בזה יש מקום פקפוק. כבר תקנתיו יפה בחיבורי בס"ד ופוק חזי מה עמא דבר ע"ש. וכן משמע מספר הכלבו (סימן כ) ומספר אור זרוע (ח"ב – הלכות קריאת ארבע פרשיות ומועדים סימן שצג) שכתבו וז"ל ר"ח אדר ור"ח ניסן שחל להיות בשבת בזמן פרשיות אם אין להם אלא ב' תורות קורין בראשונה בענינו של יום וגוללין ונוטלין השניה לשביעי להשלים וחוזרין ונוטלין הראשונ' למפטיר ע"כ. מדכתב גוללין אחר קריאת ס"ת ראשון ואח"כ נוטלין השניה משמע שאין לגלול בזמן קריאת ס"ת השני.
וגם בשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) לגאון רבי צדקה בן סעדיה חוצין זצ"ל ראיתי שכתב להדיא שמותר לגלול ס"ת לכבוד החתן כשיש רק ס"ת אחד וז"ל ומ"ש הרב דוד אבודרהם שנוהגין בכל המקומות בשבת שיש חתונה שקורין בתחילה בסדר היום ואח"כ קורין לחתן בס"ת בפרשת ואברהם זקן וכתב הרב הנז' ע"ז שפשט דבריו מוכיחין שלא היו מוציאין ס"ת אחר בשביל החתן אלא בס"ת שקראו חובת היום קורא בפרשת ואברהם זקן וכן מנהג א"י ואעפ"י שלפי זה הם צריכים לגלול ס"ת בציבור ואמרינן ביומא, אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור אין בכך כלום דלכבוד חתן מסתמא אין מקפידין ומוחלין על כבודם ואע"ג דלכבוד כ"ג לא היו מוחלין על כבודם, חתן שאני שדומה למלך עכ"ל. הרי דסברת הרב כנה"ג דהציבור יכולין למחול על כבודם וכיון דרבינו ירוחם והמרדכי וגם הפוסקים האחרונים הלא המה הפר"ח והרב בכה"ג והרב בעל מגן אברהם ומר"ן ז"ל כולם אזלי בשיטה אחת דהציבור יכולין למחול על כבודם מי ראה את אלו יוצאין ולא יצא עמהם ודאי דהכי נקטינן. ושו"ר שהובא בשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) ובשו"ת יביע אומר (חלק ו – או"ח סימן כג) שציין לכנה"ג (סימן רפב) הנ"ל. וכתב (בחלק ז – או"ח סימן נו) כשאפשר להביא ס"ת נוסף בודאי שיש לעשות כל טצדקי למנוע פגיעה בכבוד הצבור. וגם מדברי המג"א (בסימן קמד ס"ק ה) מוכח שמותר לגלול לכבוד החתן מדכתב כמוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת שלישית.
ומה שכתבנו בשם הרמב"ם שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה ומפרש"י מפני כבוד הציבור שיהו מצפין ודוממין לכך ע"כ. אלמא דליכא קפידא כי אם בהיות הציבור בשתיקה ואפשר לומר כשהציבור אינן יושבין לבטלה ואין זה ביזיון הלא כיום המנהג לעשות מי שברך, ברכת הגומל, נדרים לצדקות, השכבות, לזמר ולשורר פזמונים לכבוד בעלי הברית, חתן הבר- המצוה, או לכבוד החתן וכד' וכן נהוג שיקראו לתורה לכל אורחיו שהביא לשמחת החתן ולעשות שם שמחה ומשתה ואין טורח ציבור כלל בשל הגלילה כי זמן הפיוטים ארוך יותר מזמן הגלילה ואין בזה טורח הציבור כלל ועוד שזהו כבודו של החתן וגם הצבור לשורר לכבודו ושאר הצבור מוחלין על כבודן דסתמא ידעי ומחלי לחתנים דאמרי כי היכי דמחילנא לגבי חבראי, ה"נ מחלי לדידי כי מצטריכנא, ומחלי להדדי, וכמאן דאתנו בהדיא שמוחלים לכבוד החתן ופוק חזי מה עמא דבר שאין פוצה פה ומצפצף ולא מערערים כלל בדבר וכן ראיתי בקיצור שולחן ערוך (סימן עח סעיף ה) שמנהגם לזמר לחתן וז"ל וכן בכל מקום שיש זמן ארוך כגון שמזמרין לחתן וכיוצא בו. ונראה דהוא הדין כשמאריכין במי שברך ועיין עוד בלדוד אמת (סימן כב) ובשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) ובשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד א סימן קמב) ובשו"ת יביע אומר (חלק ו – או"ח סימן כג) ובס' גאולי כהונה (מע' חי"ת אות ו) ועיין עוד בראבי"ה שם שכתוב בתרי גברי גוללין דאין כאן טרחא דצבורא אם שותקים בין גברא לגברא.
לסיכום: כשיש רק ס"ת אחד ומוצאים ס"ת לכבוד החתן מותר לגוללו דמסתמא אין מקפידין ומוחלין על כבודם.
פירות הנושרים:
1. מדלגין בתורה בענין אחד ואע"פ שהן מרוחקין זה מזה כגון אחרי מות ואך בעשור.
2. אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור.
3. כשאין להם אלא ס"ת אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הצבור.
4. היכא דאפשר מפקינין שלשה ספרי תורה, כדאמרינן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וכו'. ואף על גב דשרי למיגלל לא מטרחינן ביה, כיון דאפשר.
5. כשאפשר להביא ס"ת נוסף בודאי שיש לעשות כל טצדקי למנוע פגיעה בכבוד הצבור.
6. יש נוהגים להפטיר שוש אשיש לכבוד החתן.
7. כשעובר לפניו החתן לעלות לס"ת יש נוהגים לעמוד.
8. החתן כשקורא בס"ת שלו פרשת ואברהם זקן אינו עולה למנין ז'.
9. אין המפטיר מתחיל, עד שיגמרו לגלול את הס"ת.
10. כשצריכין לקרות ג' פרשיות נפרדות כגון בר"ח טבת שחל בשבת ואין להם כי אם ב' ס"ת אין לגלול בעוד שקורין. ואם יש צורך מוטב שימחלו הצבור כבודם וימתינו על הגלילה.
11. נהוג אחר קריאת העולה או לפני לעשות מי שברך, ברכת הגומל, נדרים לצדקות, השכבות, לזמר ולשורר פזמונים לכבוד בעלי הברית, חתן הבר המצוה, או לכבוד החתן וכד' וכן נהוג שיקראו לתורה לכל אורחיו שהביא לשמחת החתן ולעשות שם שמחה ומשתה ואין בזה טורח ציבור.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5