——–
מבואר הדבר בגמ' בפסחים (דף ו.) אמר רב יהודה אמר רב: המפרש והיוצא בשיירא, קודם שלשים יום – אין זקוק לבער, תוך שלשים יום – זקוק לבער, אמר אביי: הא דאמרת תוך שלשים יום זקוק לבער – לא אמרן אלא שדעתו לחזור, אבל אין דעתו לחזור – אין זקוק לבער. אמר ליה רבא: ואי דעתו לחזור, אפילו מראש השנה נמי אלא אמר רבא הא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור, אבל דעתו לחזור אפילו מראש השנה זקוק לבער וכו'. ומובא עוד שם טעם הדבר לשלשים יום ולא יותר מדשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום. בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן קמ) מבואר יותר דכל שלושים לפני המועד אדם טורח לאסוף ולכנוס לצורך המועד אבל לא קודם לכן. ושלושים יום לפני המועד זמנו של מועד וכדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני. וכן לענין בדיקת החמץ שאמרו העושה את ביתו אוצר והיוצא בשיירא קודם ל' יום אין זקוק לבער תוך שלושים יום זקוק לבער.
נמצאנו למדים שקודם שלשים יום לא חל שום חיוב עליו לבער את חמצו וכדפרש"י שם קודם שלשים – לא חלה חובת ביעור עליו, וכי מטי ההיא שעתא – לא מחוייב, כדאמרן, דהא נפלה עליו מפולת ע"כ. ומדלא חילקו בין חמץ ודאי לספק חמץ משמע אף כשישנו בודאי חמץ אפילו הכי אין צריך לבער כשיוצא קודם שלושים יום ובמאמר חמץ לרשב"ץ (אות ו) מובא שבירושלמי אמרו ובספק. אבל בודאי אפילו מראש השנה. כלומר אם יודע שיש לו חמץ בודאי. אפילו מראש השנה צריך לבער. ולא נראה כן מתלמודינו. שאמרו אין זקוק לבער. ולא אמרו אין זקוק לבדוק ע"כ. וכ"כ הר"ן שהובא בב"י וכ"כ הריטב"א שם כל היכא דאמרינן אין זקוק לבער מילתא פסיקא קא אמרינן אע"ג דאיכא ודאי חמץ, וגבי חמץ שנפלה עליו מפולת שהוא כמבוער היינו אפי' תוך ל' יום ודאי, וציין לדעת הרא"ה ז"ל דכל שזקוק לבער מברך על הביעור, ונראין הדברים תוך ל' יום דוקא. וכל היכא דאמרינן שאינו זקוק לבער אעפ"כ צריך לבטל בזמנו, כן כתב הרי"ט ז"ל. וכ"כ במאמר חמץ לרשב"ץ שם בסוף דבריו וז"ל שתוך ל' יום צריך לבדוק. צריך לברך כמו ליל י"ד. [וצריך לבדוק] גם לאור הנר. כדין אם חל י"ד להיות בשבת וצריך לבדוק ליל י"ג. שכל חיוב בדיקת ליל י"ד חל עליו. כי זהו זמנו. וכ"כ הב"ח דכל תוך ל' יום חל עליו חובת ביעור וה"ל ההוא יומא כליל י"ד ובעי ברכה והראב"ד שהובאו דבריו בספר הכל בו וב"ה שהובא בטור בעי ברכה על הביטול משמע שכ"ש שיברך אם עשה בדיקה לפני יציאתו וראה עוד בסמוך.
ומן הראוי היה שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ ורק תקנו לומר על ביעור חמץ ומובא בדברי הרא"ש (פסחים פרק א סימן י) לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית ועל עסק זה נגררה הברכה של בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה חמישית. וצ"ל דמ"ש "מיד" זהו כשיכול הא כשיוצא מביתו תוך שלושים יום בדיקתו נמי היא תחילת הביעור אע"פ שיש הפרש של כמה ימים בעי ברכה מדמחוייב בביעור. ועל הבודק יש לו לברך כדהא בפסחים (דף ז.) אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך מאי מברך וכו'. הקשה הר"ן והפני יהושע אמאי לא מקשה כן בשאר ברכות של המצות וכו', גם צריך להבין מה חידש לנו רב יהודה אמר רב בזה דמהיכי תיתי יגרע מצוה זו משאר מצות וכו' שמברכין עליהן, והרא"ש הרגיש בזה ולכן כתב דסלקא דעתך דאינו מצוה כל כך כיון שאינו רק לבער את החמץ מן הבית, והשיג עליו בשו"ת מראה יחזקאל (סימן ט) דזה דוחק גדול דמקרא מלא דיבר הכתוב תשביתו שאור מבתיכם ועוד דלפי דבריו משמע דרב יהודה לא עשה תקנה חדשה ובא רק להחזיק את הדבר להורות שהברכה הוא חיוב גמור שלא יהיה קל בעיניהם, ואם כן על כרחך גם מקודם היו מברכין, ולפ"ז קשה יותר מאי פריך מאי מברך פוק חזי מה עמא דבר היאך מברכין עד עכשיו, והעלה בסוף דבריו דודאי גם עד עכשיו היו מברכין רק שברכו בשעת הביעור, ועל זה בא רב יהודה אמר רב לחדש דמעכשיו אחר תקנתו דלעיל דהבודק צריך שיבטל ממילא דהבודק בעצמו צריך שיברך ר"ל בודק דייקא ולא המבער החמץ אח"כ למחר.
אלא שהב"י (או"ח סימן תלו) ציין לספר הכל בו (סי' מח ו ע"ד) אי צריך לברך על הבדיקה ולא הכריע בדבר וכתב יש אומרים דמפרש בים ויוצא בשיירא מברכים בשעת הביעור אף על פי שהם רחוקים מן הפסח ויש אומרים שאין מברכין אחר שאין זה זמן ביעור ממש. ובהגה בשו"ע (סעיף א) הובא דעת הכל בו דלא יברך על ביעור חמץ ומדלא העירו אחרונים על זה משמע דסבירא להוא דלא בעי ברכה וכן כתבו רבינו זלמן (ס"ק י) וביאור הגר"א שם וחק יעקב (ס"ק יג) וערוך השולחן (ס"ק ו) וכף החיים (אות י) ובפסקי תשובות (ח' ה ס"ק א) והאור לציון (חלק ג פרק ז סעיף יט) שכתבו להדיא דלא יברך על הבדיקה. וסיוע לדבריהם ראיתי במאירי שם שכתב להדיא דלא מברכין ע"ש.
והמעיין בדברי ספר כלבו (סימן מח) עצמו יראה שהמחלוקת אם צריך לברך אינה רק תוך שלושים יום אלא למאן דבעי ברכה אף ביותר משלושים יום צריך לברך ולמאן דלא בעי ברכה אף יום קודם אחד אינו מברך ואם כן כשחל י"ד להיות בשבת (ראה לירושלמי שנביא לקמן שלמדו מכתיב ושמרתם את המצות והוא בליל י"ד צריך לבדוק את החמץ) ולא ניתן לבדוק לאור הנר אזי צריך לבדוק ליל י"ג משמע שלא יברך שזמן הבדיקה הוא בליל י"ד בלבד כמוכח לכאורה מדברי הירושלמי, והא מרן כתב כל חיוב בדיקת ליל י"ד חל עליו בי"ג בשו"ע (סימן תמד סעיף א) ושמא לדבריו יש לחלק בין אנוס יחידי לאונס כללי דהיינו דזהו זמנו לכ"ע, אלא יש לומר שדעת מרן כפי' הפר"ח דבעי ברכה תוך ל' יום וראה עוד לקמן בזה.
ומה שהצריכו לברך על הבדיקה שהיא מדרבנן ולא על הבטול שהוא מן התורה מובא שם ובראשונים לפי שהבטול תלוי בלב בלא שום מעשה ובמה שאינו אלא בכונת הלב לא שייך לברך, וגם לא תקנו לומר על בדיקת חמץ לפי שהבדיקה אינה לעצמה אלא מפני הבעור מן הבית ולכך תקנו לשון בעור שהוא כולל הכל בדיקה ובעור ובטול כמו בערתי הקדש מן הבית ובבטול שאחר הבדיקה אינו צריך ברכה אחרת שאינו אלא מספק ועוד שלשון הבעור כולל הכל. ויש שכתבו שברכה זו מדאורייתא כמ"ש בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות ביעור חמץ דף קכ:): מה שאנו מברכין על ביעור שהיא לשון בדיקה ולשון ביעור. וברכת ביעור על הביטול וברכת עשה מה"ת היא ולפיכך אין אנו מברכין על בדיקת חמץ וע"כ נהגו שלא לשוח עד שיגמור הביטול.
ומהני ראשונים הראב"ד, ב"ה, הרא"ה, הריטב"א, הרשב"ץ, ועוד אחרונים והב"ח, והפר"ח דסבירא להו דבעי ברכה למה לנו לחוש לאחרונים ולאבד ברכה יקרה זו שי"א שהיא מדאורייתא ועוד שבספר האגור (הלכות חמץ ומצה סימן תרצט) למפרש בים וכו' לענין הברכה כתב בעל העטור המנהג אם יודע שיש לו חמץ יברך ואם לאו לא יברך. ואמנם הוא כתב ונראה אפי' יודע שיש לו א"צ לברך כיון שעקר הבטול בלב, ולא ידעתי מה כוונתו דהא מברך על הבדיקה שעושה בליל יציאתו אלא יש לומר שכוונתו לברך ביום י"ד כשנמצא רחוק מביתו וע"י כוונת הלב אינו יכול לברך וראה עוד לקמן בזה.
וראיתי לפר"ח (אות א) שציין לספר ב"ח שהטיל פשרה בתוך שלשים יום צריך לברך קודם שלשים יום אין צריך לברך והשיג עליו דתקנת חכמים אינה לבדוק בליל י"ד דכל שחייב לבדוק אפילו מתחילת השנה כשבודק לשם פסח בלילה ולאור הנר בעי ברוכי. ואע"פ שלדבריו בעי לברך גם לפני שלושים כמו תוך שלושים מ"מ מדברי הראשונים דלעיל דפסקו כהב"ח דבתוך ל' יום צריך לברך ותו לא לכן כשבודק קודם ל' יום א"צ לברך ובזה יש לומר סב"ל. וכ"כ עטרת זקנים תוך שלושים כליל י"ד וחייב לברך אבל קודם לא. וכ"כ הט"ז שנביא דבריו לקמן. ולפי הטעם דנקיט המ"ב הדבר תלוי שאם בודק זמן רב כל כך קודם הפסח שממילא לא מבער את החמץ שמוצא רק מוציא מהבית ומשתמש בו אה"נ שלא יברך אבל אם בודק סמוך לפסח שבאמת הוא מבער את החמץ שמוצא ולא מצניע כי אם מעט לאכילת היום או יומים שנשארו לפסח אה"נ דודאי שיברך. וראה בביאור הלכה (בד"ה ולא יברך אז) שמצא בריטב"א שציין לדעת הרא"ה דכל שזקוק לבער מברך על הבעור ונראין הדברים תוך ל' יום דוקא הרי דעת הרא"ה כהפרי חדש ודעת הריטב"א להכריע כהב"ח. אמנם נשאר בצ"ע למעשה. ע"ש.
וראה לפרי חדש (אות יא) שציין לעוד ראשונים והוכיח דאף להר"ן שפיר דמי לברך בליל י"ג וכוחו מדברי הירושלמי בפסחים (פרק א דף כז טור א) רבי מנא לא אמר כן ושמרתם את היום הזה לדרתיכם לחוקת עולם עשה שיהו היום והלילה משומרין ויתחיל בשלשה עשר ויהא היום והלילה משומרין אף אית ליה כיי דמר רבי יוסי ויתחיל אור לשלשה עשר אין כיני יבדוק אפילו מראש חדש. עכ"ל מוכח מדברי הירושלמי דמי שבדק בליל י"ג כהלכתו לא צריך ולבדוק שוב בליל י"ד וחיזק הברכי יוסף (אות יג) את דבריו ודחה את המשיגים עליו דהא מוכח מהירושלמי להדיא, ולכן כתב דאפשר דכ"ע מודו היכא דבדק ליל י"ג בנר לשם מצוה דיצא י"ח, כמבואר בירושלמי דריש פסחים. וכה"ג לא אמרינן שלא לחלק, דתקנת חכמים לבדוק בלילה ולאור הנר, שיהיה יום י"ד שמור. וכבר כל זה נתקיים כשבדק כמצותו ליל י"ג. וס"ל דלא ממעטינן שלא לחלק אלא כשבודק ביום י"ג, או כשבודק לאור החמה, או בשאינו בודק, אבל בבודק ליל י"ג כמצותו שפיר דמי. ותו דלדעת הירושלמי מעיקרא כך היתה דעת חכמים שתקנו אור לי"ד, שאם ירצה יבדוק ליל י"ג. ומשו"ה לא זכר המרדכי אלא ההיא דאכסדרה, ולא הא דמשמע בתלמודין דליל י"ג שפיר דמי כמ"ש הפר"ח והחק יעקב. עכ"ל. ומאחר שהחיד"א הסכים עם הפרי חדש שציין לירושלמי שאפי' בודק מר"ח לאור הנר נמי סגי ולא צריך לבדוק שוב בליל י"ד וזהו דעת מרן נוטה דמה שכתב בשו"ע (סימן תלג סעיף יא) המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד. יש לומר שכוונתו למעט כשבודק ביום י"ג, או כשבודק לאור החמה, או בשאינו בודק, אבל בבודק ליל י"ג כמצותו שפיר דמי ואין בזה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וראה לעיל.
וראו ראיתי את בילקוט יוסף (חלק ה הלכות בדיקת וביעור חמץ סעיף כב) שכתב אם בדק בליל י"ג חוזר לבדוק בליל י"ד וציין ליחו"ד ח"א ס' ה בהערה. ויראה הרואה שבדברי היחווה דעת בהערה כתב מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א על מי שבדק ביום י"ג ועל זה תירץ החיד"א שזהו אליבא דמרן וכדבריו לעיל וז"ל הערה: וכן מוכח ממ"ש מרן הש"ע (סימן תל"ג סי"א): המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו, ונזהר לא להכניס שם עוד חמץ, אעפ"כ צריך לבדוק בליל י"ד. ומקורו מהמרדכי בשם הראב"ן. וכדבריו כתב מהר"י בן מיגאש, הובא בס' יבין שמועה להרשב"ץ (כ"ו ע"ג). וכתב הב"ח, שאפילו בדק בליל י"ג לאור הנר כראוי, אעפ"כ צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד, שלא לחלק בין ביעור לביעור. ואכן הפר"ח כ' שאף שכן מוכח מדברי הראב"ן והש"ע, מ"מ מהירושלמי נראה שא"צ לחזור ולבדוק בליל י"ד. מכל מקום הגאון ר' חיים אבולעפייא במקראי קדש (דק"נ ע"א) הסכים לד' הב"ח. וכ"כ מהר"י עייאש במטה יהודה, ושכן דעת מרן הש"ע. (וע' חק יעקב וכסא אליהו). וסיים בדבריו ועכ"פ כשבדק רק ביום י"ג , בודאי דלכ"ע צריך לחזור ולבדוק היטב בליל י"ד לאור הנר וכו' ע"כ.
נמצא שהערה מדברת על בדיקה ביום י"ג ואזי לכ"ע חוזר לבדוק בליל י"ד ולא על בדיקה בליל י"ג זאת ועוד שלא זכר את דברי החיד"א שחיזק (בברכי יוסף אות יג) את הפר"ח ודחה את כל המשיגים עליו כמוכח מהירושלמי להדיא, ולכן כתב דאפשר דכ"ע מודו היכא דבדק ליל י"ג בנר לשם מצוה דיצא י"ח, כמבואר בירושלמי דריש פסחים. וכה"ג לא אמרינן שלא לחלק, דתקנת חכמים לבדוק בלילה ולאור הנר, שיהיה יום י"ד שמור עיין לעיל בדבריו.
וכעין זה נשאל בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן א) על הרואה בחודש שבט או אדר פרחי אילנות מלבלבים של עצי פרי, כגון פרחי השקדיה, האם יוכל לברך ברכת האילנות, או אין ברכת האילנות נוהגת אלא בחודש ניסן? והשיב אע"פ שבגמ' אמר רב יהודה, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, נראה לומר שמה שאמרו בימי ניסן, לאו דוקא, והוא הדין באדר או באייר, אלא שדיברו חכמים בהוה, שרוב האילנות פורחים בניסן. וציין ללהקת ראשנים כפי' זה אמנם אחרים שחלקו בזה וסיים את דבריו לענין הלכה למעשה, לכתחילה אין לברך בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו. ויסמוך על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים שפסקו שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם. עכת"ד. אתה הוראת לדעת דראייתו כראיית נדון דידן ובדיעבד שאינו יכול לברך בניסן אלא רק להקדים לחודש אדר יברך בחודש אדר. וכן כאן יברך ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו.
ומדברי הגמ' לפי' הרמב"ם (בהלכות חמץ ומצה פרק ב הלכה יט) המפרש בים והיוצא בשיירה תוך שלשים יום זקוק לבדוק, קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק, ואם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך יצא שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער, וצ"ל כל שכן שמא יחזור בפסח ורש"י פי' כשאמור להגיע לביתו בתוך חג הפסח הא לפני לא צריך לבער עיין ב"י שם דהיינו שיבוא בפסח ואזי יעבור עליו בבל יראה ובזה העלה הט"ז (ס"ק ו) דבעי ברכה דהיינו תרתי לטיבותא שיהיה בתוך שלושים יום ודעתו לחזור תוך פסח.
ומזה אנו למדים גודל חיוב מצות בדיקת חמץ ואין לאדם להפקיע עצמו ממצוה זו וכדמוכח שיש חיוב על האדם לקיים את מצות ביעור גם כשאין לו בית בליל יד' כדברי ראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תכו) שהובאו גם בטור ובב"י שם שאע"פ שמחזיר את דירתו קודם חג הפסח ובזה לא יעבור על ב"י ובב"י בכל זאת חוייב לבדוק את הדירה משמע לב"י שתוך שלושים כליל י"ד וז"ל דאפילו אם [הוא בית של] גוי ויוצא הישראל ממנו, אף על פי שהגוי יתן לתוכו את חמצו בפסח, אפילו הכי המצוה מוטלת על ישראל לעשות ולבדוק ולבער כשיוצא ממנו. והני מילי במפרש ויוצא בשיירא, אבל אם נכנס הישראל לבית אחר שבעיר הזאת או באחרת יבדוק שמה, ותו לא בעי למיבדק הכא. וכן מפורש בב"י שם מה שחילק אבי העזרי בין נכנס בבית אחר ללא נכנס. נראה שהוא משום דאף על גב דשלשים יום קודם פסח חלה עליו חובת ביעור אין חובת הביעור חלה עליו אלא לענין שזקוק לבער אבל לא לענין שזקוק לבער בית זה הילכך כל שהוא נכנס בבית אחר הרי הוא מקיים בה מצות ביעור ודיו ואם אינו נכנס בבית אחר צריך לבער בית זה כדי לצאת ידי חובת ביעור שחלה עליו ופסקו בשו"ע (סעיף ג) שצריך לבער בית הא"י שהוא יוצא ממנו כדי לקיים מצות ביעור וראיה לזה מצא בשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן קלה) מדברי הירושלמי בישראל היוצא מבית גוי תוך ל' יום שזקוק לבער אעפ"י שהגוי נכנס ומכניס לתוכו חמץ, א"כ אין שום תועלת בבדיקה, מ"מ כיון שחלו ל' יום חל עליו חובת בדיקה הגם שמצד איסור ב"י ושמא יאכל לא היה צריך לבדוק, אלא לא חלקו בין ביעור לביעור כנ"ל. וכן גם השוכר חדר בבית מלון וכד' על מנת לשהות שם בפסח ומגיע לפני ליל יד' חל עליו חיוב בדיקת חמץ עם ברכה כדין כשהיה בודק בביתו כמובא בפסקי תשובות שם (סימן תלז אות א).
ובודאי יש חשיבות להמון העם אם יבדקו עם ברכה או לאו עיין בדברינו (בסימן מ) בעניין הדלקת נ"ח עם ברכה בכנסים שצייננו לרבינו החיד"א במח"בר סי' תרע"א אות ז משם הר' מר וקציעה דעיקר הדלקה בב"הכנ משום פרסומי ניסא ואם אין עשרה ליכא פר"נ גם אם ידליקו בלא ברכה ליכא פר"נ לפני העולם דאצל ההמון העיקר היא הברכה ע"כ. ומזה נראה שטוב שהעם יברכו על הבדיקה ובכך ייחסו חשיבות מרובה לבדיקת החמץ, ויזרזו עצמם לקיימה כראוי.
אלא עדיין נראה דאינו יכול לברך דיש לחוש לספק ברכות להקל דכיון דאין הפלוגתא בגוף המצוה ובגוף המצוה כ"ע נקיטנן דיש לבדוק ואין לומר בזה דהברכה נגררת אחרי גוף המצוה וכמ"ש הרדב"ז בכלליו וכמו שהוכחנו במקום אחר בספרינו ע"ש דרק כשהפלוגתא במצוה ונקיטינן לדינא כמצוה, הברכה נגררת אחר המצוה ולא אמרינן ספק ברכות להקל. וכמ"ש בשו"ת שואל ונשאל (חלק ד יו"ד סימן א) ועוד. וא"כ כאן הדרינן לכללין דספק ברכות להקל.
אלא יש לדחות שאכן המחלוקת היא האם הבדיקה היא רק בליל י"ד או לאו ואכן לסוברים שאם בדק בליל י"ג חוזר ובודק שוב בליל י"ד מהטעם שאין זמן הבדיקה אלא בי"ד בלבד שמן המקרא עצמו למדין אנו שהבדיקה צריכה דוקא שתהא בליל י"ד דהא בהאי קרא דושמרתם לענין בדיקה וביעור חמץ (ראה בדברינו לעיל ובדברי פני משה על הירושלמי שם), והסוברים שניתן לקיים גם את המצוה לפני י"ד ואינו מכניס לשם חמץ אפי' בודק מר"ח אזי ודאי שהברכה נגררת אחר המצוה
ולכן מי שעדיין חושש מספק ברכה על הצד הטוב ביותר ימתין עד ליום י"ד בשעת השריפה ויברך. שהבדיקה היא הכנת המצוה ואין מברכין אלא על תכלית המצוה דהרי אם בדק החמץ ולא ביערו לא עשה ולא כלום ועדיין הוא עובר עליו לפיכך תיקנו נוסח הברכה על תכלית המצות וזמן הברכה בתחלת עשיית המצוה שהוא הבדיקה עיין בשו"ת רדב"ז (חלק ה סימן קמד) וכעין זה ראיתי במחזיק ברכה (סימן תלב אות ג) למי ששכח לברך בזמן הבדיקה ונזכר קודם הביטול ימתין עד למחר ובשעת השריפה יברך ע"ש וצ"ל שיברך על ביעור חמץ דביטולו זה ביעורו ולשון בעור כולל הכל וכדברינו לעיל, וכמ"ש הפר"ח (סימן תלו אות ב) ובמשנה ברורה (סימן תלב ס"ק ד) לא חילקו בזמן ומשמע שכן הדין גם אם בדק בליל יג' כשחל ליל יד' בליל שבת. ולפי זה גם אם בדק כמה ימים קודם שרי לברך בזמן שריפה. איברא שראיתי בספר דרך החיים לחיד"א בהגדה לפסח כתב שיברך בלא שם מלכות, נמצא שגם בזה מידי מחלוקת לא יצאנו ועדיף יותר שיברך לפני יציאתו וע"פ כללי הרדב"ז יכול לברך וכדלעיל.
ודע כפי שבודק ומבער בליל י"ד את חמצו כך צריך לבדוק ולבער בליל יציאתו מביתו תוך שלושים יום מחג הפסח ויבדוק לאור הנר כבכל השנים וגם צריך אז לבטל החמץ שלא ראה כמו בליל י"ד ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום לאור הנר כנהוג בכל שנה. וכשאין לו נר אין הדבר מעכב אלא יבדוק ע"י אור אחר כגון חשמל למעט אבוקה ויברך אף ללא הנר כמ"ש בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קצד) שנשאל מי שאין לו אלא אכסדרא לבער שאין צריך אור הנר אם יברך על ביעור חמץ. והשיב אמרו אכסדרה לאורה נבדקת שאין צריך אור הנר לא אמרו שאין לברך דהא ילפינן מציאה ממציאה וכו' ואפי' אם במקום שאין שם נר וצריך לבער ביתו ביום יברך דמידי נר כתיב באורייתא. וכ"כ הט"ז (סימן תלג ס"ק ג) שדקדק מדברי השו"ע שם וכן כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ, כמובא בדברי הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו) ובשו"ע שם שבודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו, ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך. והברכי יוסף (סימן תלה) מצא בשם הגאונים כשבודק בתוך המועד או אחר המועד אינו בודק אלא בלילה. ודברי טעם הם. ע"ש.
וקודם שלושים יום אין זקוק לבער כדלעיל לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור אבל אם דעתו לחזור לפני פסח (לפי' הרמב"ם) וכ"ש בפסח עצמו אפילו קודם שלשים יום זקוק לבער כמובא בשו"ע שם ודייק מלשון הגמ' ומדברי הראשונים צ"ל בדוקא כשהולך לדרך רחוקה ואינו יודע בודאות מתי יגיע אבל בימינו הנוסע או טס ויודע את זמן חזרתו ומכוון להספיק להגיע בזמן לפני חג הפסח לבדיקת החמץ ודאי שאין צריך לבדוק לפני נסיעתו אלא יבדוק בחזרתו בלבד וכעין זה ראיתי בספר מצוות קטן (מצוה צח) שהובא גם בב"י שם מדנקט המפרש בים והיוצא בשיירא ולא נקט יוצא לדרך סתמא וקצת ראיה לפי' הקונ' מדפריך תלמודא אי דעתו לחזור אפילו מראש השנה נמי צריך לבער ואי קודם הפסח קאמר ומשום דחיישינן שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות בזה שיוצא מראש השנה שיש שהות כל כך אין סברא למיחש להכי אפילו במפרש או יוצא בשיירא. אבל לפי' הקונטריס ניחא שפי' דעתו לחזור תוך הפסח ממש ולא קודם לכן ע"ש. וכ"כ המג"א (ס"ק ג) וערוך השולחן (ס"ק א) ועוד. ודע שאע"פ שיכול למנות שליח לבדוק את ביתו בליל י"ד כתב החיד"א במחזיק ברכה (סימן תלד סעיף ז) שטוב שתבטל אשתו ולא שליח. אשתו בלי רשות עדיפה משליח ברשות.
לסיכום היוצא מביתו כמה ימים לפני ליל י"ד לחוג עם הוריו את חג הפסח וכד' צריך לבדוק את ביתו בליל יציאתו לאור הנר בברכה ולא יאבד ברכה יקרה זו ויניח עשרה פתיתים לפני הבדיקה כדעת האר"י דיש סוד גדול בזה .
פירות הנושרים
1. י"א שאף היוצא מביתו בליל י"ג ולפני כן אינו מברך על הביעור וזהו מנהג אחינו אשכנזים.
2. לכ"ע אם חל י"ד להיות בשבת צריך לבדוק ליל י"ג לאור הנר בברכה.
3. מי שבדק ביום י"ג (ולא בליל י"ג) צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד לאור הנר, ולא יברך.
4. י"א גם מי שבדק בליל י"ג לאור הנר לשם מצוה צריך לבדוק שוב בליל י"ד, ולא יברך שמא קיים כבר את המצוה.
5. מן הראוי היה שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ ורק תקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית ועל עסק זה נגררה הברכה של בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה חמישית.
6. י"א דמברך אפילו מתחילת השנה כל שבודק לשם פסח בלילה ולאור הנר בעי ברוכי. ואין לברך דאמרינן בזה סב"ל. אך המברך תוך ל' יום לשם פסח ולאור הנר יש לו לברך.
7. צריך לבער את ביתו אם הוא יוצא ממנו כשהוא בתוך שלושים יום מחג הפסח כדי לקיים מצות ביעור ואעפ"י שהגוי יכנס לביתו ומכניס לתוכו חמץ, ואין שום תועלת בבדיקה, מ"מ כיון שהו ל' יום לפני פסח חל עליו חובת בדיקה. אלא אם כן יעבור לדירה אחרת ושם יקיים את המצוה.
8. כפי שבודק ומבער בליל י"ד את חמצו בכל שנה כך צריך לבדוק ולבער בליל יציאתו מביתו תוך שלושים יום מחג הפסח ויבדוק לאור הנר כבכל השנים וגם צריך אז לבטל החמץ שלא ראה כמו בליל י"ד ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום לאור הנר כנהוג בכל שנה.
9. קודם שלושים יום אין זקוק לבער כשאין דעתו לחזור לביתו.
10. כשדעתו לחזור לפני פסח וכ"ש בפסח עצמו אפילו קודם שלשים יום זקוק לבער.
11. הנוסע או טס תוך ל' יום ויודע את זמן חזרתו ומכוון להספיק להגיע בזמן לפני חג הפסח לבדיקת החמץ ולקח בחשבון את העיכובים בדרך ודאי שאין צריך לבדוק לפני נסיעתו אלא יבדוק בחזרתו. והכל לפי הזמן והמקום.
12. והטעם לשלושים יום, דכל שלושים לפני המועד אדם טורח לאסוף ולכנוס לצורך המועד אבל לא קודם לכן. ולכן שלושים יום לפני המועד זמנו של מועד הוא מדשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום.
13. מי ששכח לברך בליל יד' עד סוף הבדיקה ונזכר קודם הביטול ימתין עד למחר ובשעת השריפה יברך וי"א שלא יברך וסב"ל.
14. הנמצא רחוק מביתו ביום י"ד ישרוף את החמץ במקום שנמצא.
15. היוצא לדרך וממנה שליח שיבדוק ויבטל חמצו, יאמר לו בפירוש שהוא ממנה אותו שליח על הבדיקה וגם על הביטול, והשליח יאמר בביטול: חמצו של פלוני, וכו'. ומכל מקום גם הוא באשר הוא שם בערב פסח בבוקר יבטל חמצו שברשותו.
16. אם לא צוה לשליח לבטל והוא בדרך יכול לבטל שם בעצמו במקום שהוא שם.
17. אם יכול שאשתו תבדוק ותבטל עדיף יותר. אשתו בלי רשות עדיפה משליח ברשות.
18. המוכרים את החמץ בדירתם לנכרי ועי"ז מפקיעים עצמם מחיוב בדיקת החמץ אינם עושים נכון אלא יש להם מצוה חשובה זו ולפחות לשייר חדר אחד שלא ימכר עבור בדיקת חמץ בליל י"ד או בליל יציאתם מהבית.
19. השוכר חדר בבית מלון וכד' על מנת לשהות שם בפסח ומגיע לפני ליל יד' חל עליו חיוב בדיקת חמץ עם ברכה כדין כשהיה בודק בביתו.
20. כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ, ובודק בלילה לאור הנר ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ, ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך, דלא שייך לברך ואיך יברך על ביעור חמץ והוא אוכל חמץ ואפילו לא ביטל ועבר בבל יראה מ"מ אין שייך ברכה על זה.
21. וכשבודק בתוך המועד או אחר המועד אינו בודק אלא בלילה לאור הנר.
22. לכתחילה אין לברך ברכת האילנות בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5