——–
איתא ביומא (דף לג.) דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, מאי טעמא אמר אביי גמרא גמירנא, סברא לא ידענא. ורבא אמר: כריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות וכו'. אמר רבא ש"מ מדר"ל עבורי דרעא אטוטפתא אסיר היכי עביד מדרעא לטוטפתא וכו'. ופירש"י ז"ל שם אין מעבירין הפוגע במצוה לא יעבור ממנה ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות, קרי ביה את המצוות – לא תמתין לה שתחמיץ ותתיישן. וכן במנחות (דף סד:) כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות. וגם בתרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן רצד) מפ"ק דמגילה (דף ו:) בשמעתא דאין בין, פליגי רשב"ג ורבי אלעזר רשב"ג סבר כל מצות הנוהגין באדר אין נוהגין אלא בשני, ור' אלעזר סבר אין נוהגין אלא בראשון. ופסק תלמודא הילכתא כרשב"ג, ופריך עלה התם בשלמא רבי אלעזר מסתברא טעמא דאין מעבירין על המצות, אלא רשב"ג מאי טעמא, ומשני כדי לסמוך גאולה לגאולה פירוש גאולת שושן לגאולת מצרים, וכל המצות הנוהגים באדר שקלים וזכור לגאולת שושן שייכי להקדים שקלי הקודש לשקלי המן ומחיית עמלק למחיית המן בנו. ופרשת פרה והחודש לגאולת מצרים שייכי לחדש ניסן, באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה. אבל כל היכא דלא שייכי טעמא דלסמוך גאולה לגאולה לעולם אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצוה. ובמקום דלא שייך מידי לסמוך גאולה לגאולה לכך אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצות ויעשה בראשון. ולפירוש רש"י כשפוגע בתפילין של יד תחלה אסור להעבירו ולהניח של ראש נמצא לדעתו דאע"ג דלא אתחיל במצוה הא מיהא כיון שפגע בה תחילה אינו רשאי לעבור הימנה ולכן יניח את של יד או ראש תחילה במי שפגע בה ראשונה.
אלא שהרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת (פרק ד הלכה ח) והתוספות שם ובהלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות תפילין (סימן טו) ובשו"ת הרא"ש (כלל ג סימן א) ובתוספות הראש שם ובשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן כו) ובספר העיטור (שער ראשון – הלכות תפילין דף ס.) וספר יראים (סימן שצט) [דפוס ישן – טז] כתבו מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד, יעבירם ויניח של יד תחלה אף על פי שאין מעבירין על המצות, מוטב שיעבור ממה שישנה סדר הפסוק, דכתיב: וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וכ"כ בשו"ת רדב"ז (חלק א סימן תקכט) אע"פ שפגע תחלה בשל ראש מניח של יד תחלה שאין ראוי לשנות הסדר כלל כי הוא משנה סדרי בראשית דמעלין בקדש ואין מורידין ולכן אם נהפכו לו ופגע בשל ראש תחלה מוטב שיוציא של יד ויניחם על הסדר ואין זה מעביר על המצוה כי לעשות המצוה כתקנה וכסדרה הוא מכוין וכו'. ומ"מ נ"ל בטעמו של דבר דמאן דשני סדרא עבר אדאורייתא דכתיב וקשרתם והיו לטוטפות והא דאין מעבירין על המצות מדרבנן היא ואסמכוה במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות שלא תמתין לה עד שתחמיץ ותתיישן ע"ש. עוד כתבו הפו' שם שאף אסור להקדים של זרוע ליתנו לתוך התיק קודם הטוטפת לפי כשיבא למחר ליטלם מן התיק וליתנם בזרועו צריך להעביר את הטוטפות וליקח של זרוע נמצא שהוא מעביר על המצוות ע"ש.
איברא שראיתי בשו"ת אבני נזר (חלק אה"ע סימן קכב) שכתב שאין מעבירין על המצוות הוא דאורייתא כמ"ש רש"י ביומא ( דף ל"ג.) וכן משמע בתוס' בכמה מקומות, וכ"ש לדעת הלבוש שבתשו' מהר"ם לובלין (סי' קנ"ג) ע"ש וכ"כ ביאור הלכה (סימן כה ד"ה שלא יניחו) דמסיק בנ"א בכלל ס"ח וכן משמע מהפמ"ג (במ"ז סק"ה) דדינא דאין מעבירין על המצות הוא ד"ת ועיין עוד בזה בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן יב הערה ה) ובכף החיים (סימן כה אות ט) וכתב עוד (באות ז) שגם מצוות שיש להם סדר ע"פ הסוד מעבירין כמו בתפילין ע"ש. וכן כתב מגן אברהם (או"ח סימן תרפד ס"ק ה) שגם במצוות המעכבות דדמי להקדים תפילין של ראש לשל יד ע"ש. וכן משמע במשנ"ב (סימן לד ס"ק כ) שכתב אם נזדמן שהוציא כיס של ר"ת תחלה יעבירם כי לדידן רש"י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירין על המצות. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ט סימן ו) ד"ה בשם אשל אברהם (בוטשאטש) (או"ח סימן כ"ה סעי' א).
וכ"כ מרן בב"י (או"ח סימן כח) שציין לרא"ש הנ"ל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל (תפילין פ"ד ה"ח) ודלא כנמוקי יוסף (הל' תפילין ח: דיבור ראשון) שכתב שיניח של ראש תחלה ולא יעביר על המצות וכבר כתבתי בסימן כ"ה (ד"ה יש נוהגין) שיש למחות ביד המוציא תפלה של ראש קודם הנחת תפלה של יד כדי שתהיה תפלה של ראש מתוקנת ומזומנת לפניו להניחה סמוך לשל יד וכ"כ (בסימן כה סעיף ו) ע"ש וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (סימן קצח) וכ"כ בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן קכה) וכ"כ הגאון רבינו זלמן שם וכף החיים (שם אות ז ואות מב). ושו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן נג) למד מהב"י הנז' דכ' יש נוהגין לתקן תפלה של יד וכו' דהיכא דבאה מצוה לידו ואינו עושה אותה מיד עד שמתקן האחרת אעפ"י שעושה אותה שבאה לידו תחלה עושה אותה קודם האחרת מ"מ איכא משום אין מע"ה במה שמתקן האחרת אעפ"י שאינו עושה אותה האחרת תחלה.
ובשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן לז) כתב שהנוהגים לפשוט רצועות שני הזוגות של תפלין אלה כלן של יד ושל ראש שתהיינה מוכנות לפנינו על השלחן בשעת הנחתן ולא תרבה ההפסקה בין של יד לשל ראש, כתב להליץ בעד מנהגם דאין בזה חשש משום אין מעבירין על המצוות דלא שייך איסור זה אלא במי שנוטלן ע"מ להניחן ונמלך ומעביר את זו לקיים את זו, אבל אנו מכוונים בשעת הוצאתן מן הכיס שלא להניחן אלא לאחר שעה ולהזמנה בעלמא אנו נוטלין אותן בידנו, ועל הרוב זאת ההזמנה היא בשעה שאנו פטורין ממצות תפלין, כגון שעדיין לא קיימנו בעצמנו הכון לקראת אלהיך או דרחושי מרחשן שפוותין בסדר קרבנות או בזמירות או שאנו לבושים תפלין דמר ומזמינים באותה שעה תפלין דמר להניחן אחר חליצת הראשונות, ובכה"ג ליכא למיחש למדי אליבא דכולי עלמא וכן משמע מערוך השולחן (סימן כה) ע"ש. איברא שבתשובת ה"ר יוסף גיקטליא ז"ל שהובא בב"י (או"ח סימן כה) כתב שעל פי הקבלה אסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהיה תפלה של יד מונחת.
מכל הלין למדנו רק גבי תפילין דכתיב בהו וקשרתם והיו לטוטפות דחו בעלי התוספות ודעימייהו דברי רש"י הא בעלמא לכו"ע שפיר אמרינן דאין מעבירין על המצות ואין הפרש אם המצוה קלה או חמורה ולכן יקבע את המזוזה בפתח הראשון הקרוב כדי שלא יעבור על המצוות כדאמרינן שהנכנס להיכל פוגע תחילה במזבח ואע"פ שהיה משוך קימעא מהמנורה כלומר הפוגע בדבר הראוי למצווה לזכות בו אע"פ שלא התחיל עדיין להתעסק בה לא יעבור ממנה כדי להתעסק באחרת עיין במאירי שם וממילא אם עבר לפני המזבח והוא אצל המנורה יקדים ההטבה דהא אין מעבירין על המצוות וכן ראיתי בשפת אמת שכתב כן ביומא שם ע"ש וכן הדין שיש להקדים את הפתח הקרוב אלא אם כן פגע ברישא במזוזה השייכת לפתח המרוחק יקבע את המרוחקת וכעין התפילין של הראש כיון שפגע בה תחילה אינו רשאי לעבור הימנה ושו"ר ראיתי בשו"ת האלף לך שלמה (חלק א"ח סימן שכז) ובשו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן מד) שנשאל בשלשה בנים לפנינו למול ביום א' והשיב דאפשר לעשותן ביום א' מי שקוראו ראשון הוא זכה תחי' והוי כמי שפגע במצוה דאין רשאי לעבור הימנ' ושייך בזה אין מעבירין ע"ש ובספר שובע שמחות (פרק ד סעיף ב) לא כתב כן ע"ש. ועיין עוד בישועות יעקב (סימן כז אות א) שהעלה למאי דקי"ל לילה לאו זמן תפילין וחולץ אותם קודם הלילה דחליצה זו הוא מצווה ולכן מהראוי שיחלוץ תחילה תפילין של יד ואח"כ תש"ר דהרי בש"י פוגע ברישא וכשחולץ ביד שמאל שהתפילין מונחים על יד זה וביד זה א"א לחלוץ התפילין ש"י רק ביד ימין אז לא שייך בזה חשש מעבירין על המצוות דיחלוץ ש"י קודם דהרי א"א ביד שמאל חליצת תפילין ש"י ואין זה מעביר על המצוות עיין עוד שם.
וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (חלק ד סימן יג) דאנן קי"ל דאין מעבירין על המצות הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות ע"ש ועיין בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך א – או"ח סימן ו) בפלוגתא דהרדב"ז והחכם צבי, ומאחר עלות דבסיפא דמילתא גם החכם צבי הסכים לדבריו דהרדב"ז דאין מעבירין על המצוות אמרינן גם במצוה קלה נגד חמורה וכ"כ בשו"ת תורה לשמה (סימן רמו) שציין לרש"י ז"ל דאין מעבירין על המצות אפילו על מצוה קלה מפני מצוה חמורה וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (סימן קצח) והעיקר אצלינו דאם נזדמנה לאדם מצוה לא יניח אותה כדי שיתעסק לעשות מצוה אחרת ולפי זה העיקר שבידנו אמרו חז"ל להביא העומר מהמקום הקרוב יותר לירושלים כדי שלא יניח זה שראוי לעשות ממנו המצוה וילך לבקש זולתו דאם יעשה כזה הרי עובר ממצוה למצוה ואין דבר זה מותר.
וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (חלק א"ח סימן שכז) וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף ב) וערוך השולחן (סימן כה) וכף החיים שם ובשולחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (או"ח חלק א סימן ט סעיף ג) עיין עוד שם כדברי מרן (בסעיף א) ואם פגע תחלה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בטלית, משום דאין מעבירין על המצות, דכתיב ושמרתם את המצות, קרי ביה את המצוות, מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה. ויתרה מזאת כתב המשנ"ב (סימן כה ס"ק ד) דאם מתפלל בביתו ורוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית צריך להניח תפילין ברישא כדי שלא יעבור על המצות אחרי דהתפלין מזומנין לפניו תחלה ואף שלא נטל עדיין התפלין בידו עיין עוד בב"י (סימן כה) איברא שלדעת רבותינו במקובלים אף בכיוצא בזה יתעטף בציצית תחלה ואח"כ יניח תפילין עיין בזה בספר שארית יוסף (סימן כה סעיף יט) ולכן בנ"ד בקביעת המזוזות יש לו לקובעם לפי סדר הפתחים הקרובים אליו כפי שנמצא שם הקרוב ברישא ואח"כ השניה ולבתר השלישית ולא יפסח על הפתח הקרוב שאין מעבירים על המצוות דכל שהוא בכלל אין מעבירין איכא זילותא ואין נ"מ בין זלזול גדול לזלזול קטן דאין לזלזל ולהקדים התדיר עיין בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן קיט).
ומשו"ת הרדב"ז שכתב שם אין מעביר על המצות אלא רק אם מחוייב ובתפילין כיון שהוא מחוייב לקשור של יד תחלה עדיין לא הגיע זמן של ראש עד שיניח של יד והא דאמרינן שאין מעבירין על המצות היינו שהוא כעין מעביר על המצות וציין לרבינו ירוחם ז"ל ור"ת ז"ל בשם ר"ח ז"ל שאמר בשם רבינו האי גאון ז"ל וכיו"ב כתב בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן נג) שציין לשדי חמד (מערכת א אות קג) ומובא בשם זרע יעקב כעי"ז, שכתב דלא אמרינן אין מעבירין על המצות אלא בדבר המוכן ומתוקן שאין צריך שום תיקון מחדש וכו', אבל בדבר שצריך הכנה ותיקון, כל שלא הוכן עדיין ליכא משום אין מעבירין על המצות, עכ"ל. ולפ"ז יש לדון דכל שמחוסר כניסה אין זה מן המוכן, אבל כשכבר נכנס לתוך ביהכ"נ פנימה, עדיין יש לדון ולאוסרו לעבור מביהכ"נ לביהכ"נ אחר. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה' סימן מג) לפרש"י, קמ"ל דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן ט) כל שאינו עוסק במצוה, ואין המצוה מתבטלת, רשאי ללכת אל המקום הרחוק יותר, ואין בזה משום אין מעבירין על המצות.
וכן ראיתי שנשאל בשו"ת חיים ביד (סימן עא) אכן בהיות לו כל צורכו החתן והכלה ואין בו הקפדה אם אינו בא יש לו להקדים לילך לברית מילה יותר מלשמוע ז' ברכות ומצאתי להרב מחנה ישראל בס' קול אליהו (ח"ב סי' ל"ח דל"ה ע"א) דנשאל על זה וצדד צדדים לכאן ולכאן ועיין בתשו' בית יאודה (ח"א חא"ח סי' מ"ח) ומוה"ר בתי כנסיות (סי' רפ"ב) בתשו' הרב כנה"ג כתב דמילה קודמת לחתונה יע"ש. וכתב עוד נראה ודאי דאם הוא קרוב מצד להחופה או לאבי הבן צריך שילך למקום הקרוב ואם שניהם שוים אז אין מעבירין על המצות ומאי דפגע ברישא בדרך הילוכו קודם ודאי כיון דיש פנים לכאן ולכאן ולא אולמיה האי מהאי וברור ע"ש.
כשיש לו רק מזוזה אחת ומספר פתחים.
כתבו התוספות ביומא שם דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ע"כ דהיינו לא שייך הדין שאין מעבירין על המצות אלא היכא דעביד תרוייהו, ולענין קדימה, כגון תפילין של יד ושל ראש, אבל היכא דלא עביד אלא מצווה אחת לא שייך לומר אין מעבירין על המצות, עיין עוד בתוספות מסכת זבחים (דף נא.) וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (סימן קצח) ובשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן יח) ובשו"ת מכתם לדוד (חלק או"ח סימן ו) ולכאורה קשה מהעומר דלעיל הא דחדא מצווה וכן ראיתי שהקשו התוספות במגילה (דף ו:) שיש מפרשים דלא שייך למימר אין מעבירין על המצות אלא היכא שיש לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם אותה דפגע ברישא וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה אחת ואפילו הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין ועיין בשפת אמת שם דע"פ זה לכו"ע אין מעבירין גם במצווה אחת.
ורבינו יהודה כתב שם דאי לאו קרא הוה אמינא דאין מעבירין לכתחילה הא דיעבד שרי משום הכי איצטריך דאסור בדיעבד. עיין עוד בזה בברכ"י (סימן כה) משמע שאין מעבירים על המצוות הוא רק לכתחילה ושייך גם בחדא מצווה וכן ראיתי בריטב"א שם שכתב שמצווה שבאה לידו תחילה יש לו להקדים כדי שלא יתעכב ויתאחר מעשות המצווה ומהאי טעמא אמרינן שמביאין העומר מן הקרוב לירושלים לפי שאין מעבירים על המצוות וכן כתב במגילה (דף ו:) שאין מעבירין על המצוות להניח הקרוב ולילך לרחוק.
ושו"ר בשו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן מד) שכתב דאפי' היכא דלא עבדינן אלא חד שייך שפיר הא דר"ל והא דאמרי' דהיכא דעבדינן תרווייהו שייך דר"ל דא"מ אפי' פגע בקלה תחלה היינו דוקא לענין קדימ' לא שתדחה מפניה אבל אם הוא בענין שצריך לדחות החמורה אי עבדינן קלה בכה"ג לא שייך ההיא דר"ל וכיון דלא עבדי' אלא חדא מנייהו אמרי' דתדיר עדיף ואפילו פגע באינו תדיר ברישא. אמנ' היכא שיש לפניו ב' מצו' ולא מצי' למעבד אלא חדא מנייהו אף ע"ג דפגע בקלה תחלה דחי' לה ועבדינן החמורה.
ולכן אם ברשותו רק מזוזה אחת יקבענה בפתח החמור דהיינו שמחוייב מדאורייתא ולא בפתח שמחוייב מדרבנן אע"פ שהוא הקרוב אליו וכ"כ בספר בן איש חי (פרשת תרומה אות ג'). ואם כן יש לומר שדוקא כששתי המצוות מן התורה, או שתיהן מדברי סופרים, אין להניח מצוה קלה שבאה לידו בגלל מצוה חמורה העתידה לבוא, אבל כשאותה מצוה הבאה לידו מדרבנן, והשניה מן התורה, יש לומר שיש להעדיף המצוה של תורה וכן העלה בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך א – או"ח, הערות סימן יד הערה ה) בשם שו"ת יביע אומר (ח"ב חאור"ח סי' יט, אות ב). וצריך לומר דווקא בזמן א' שבאו בב"א ב' המצות לפניו דאורייתא ורבנן ודאי דאו' קדים ואין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני דרבנן כדכתב בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן שי) ע"ש וכיון שהפתח הקרוב הוא מדרבנן והרחוק מדאורייתא זמנו קדים שהרי קודם לו במרחק וקי"ל אין מעבירין על המצות איברא שזה אינו דא"מ אפי' פגע בקלה תחלה היינו דוקא לענין קדימ' לא שתדחה מפניה אבל אם הוא בענין שצריך לדחות החמורה אי עבדינן קלה בכה"ג לא שייך ההיא דר"ל וכיון דלא עבדי' אלא חדא מנייהו ולכן כשיש לו רק מזוזה אחת יקבענה בפתח מדאורייתא אע"פ שהוא הרחוק.
ושו"ר בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן עז) בהך דמנחות (דף ל"ג:) במזוזה אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוכה לרה"ר מ"ט דרבנן אמרו כדי שיפגע במזוזה מיד וכו', ופירש שזה כעין אין מעבירין על המצות וכיון שפגע בכניסה בריש הפתח מחויב תיכף ומיד לקבוע המזוזה. וי"ל כן גם ללשון הרי"ף בהלק"ט הל' מזוזה [דף ה' ע"ב] שכתב, כי היכא דתפגע ביה מצוה מיד, והיינו שתיכף בבואו להפתח קבעו, אך לכאורה אם יושב בפנים אדרבא יקבענו מכח אין מעבירין לצד הפנים, אך כיון שעיקר המצוה דרך ביאתך מבואו החוצה, תקנו שיפגע במצוה תחלה מבואו החוצה ודו"ק היטב ע"ש.
ועיין עוד בפירוש הרמב"ם לאבות (פרק ב משנה א) לא נתבאר שכר כל אחת מהן מהו אצל ה', עד שנדע מה מהן יותר חשוב ומה מהן למטה מזה, אלא ציוה לעשות מעשה פלוני ופלוני, ולא ייודע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל ה', ולפיכך ראוי להשתדל בכולן. ומפני זה העיקר אמרו: "העוסק במצוה פטור מן המצוה", מבלי הקשה בין המצוה אשר הוא עוסק בעשייתה והאחרת אשר תחלוף ממנו. ולזה גם כן אמרו: "אין מעבירין על המצוות", רצונו לומר אם הזדמן לך מעשה מצוה, אל תעבור ממנו ותניחנו כדי לעשות מצוה אחרת. וכ"כ במגן אבות לרשב"ץ על אבות (פרק ב משנה א).
לסיכום: יקבע את מזוזת פתח הראשון הקרוב ברישא ואח"כ השניה ולבתר השלישית דלא יעבור על המצוות אלא אם כן פגע ברישא במזוזה השייכת לפתח המרוחק יקבע את המרוחקת.
פירות הנושרים:
1. כשיש לו רק מזוזה אחת קובעה בפתח שחיובו מדאורייתא אע"פ שהוא רחוק ועובר דרך פתח שחיובו מדרבנן ולא אמרינן בזה אין מעבירין על המצוות.
2. כשיש לו רק מזוזה אחת ומספרי פתחים שחיובם מדאורייתא קובעה בפתח הקרוב אליו .
3. מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד, יעבירם ויניח של יד תחלה.
4. יש למחות ביד המוציא תפלה של ראש קודם הנחת תפלה של יד כדי שתהיה תפלה של ראש מתוקנת ומזומנת לפניו להניחה סמוך לשל יד.
5. מותר לפשוט רצועות שני הזוגות של תפלין אלה כלן של יד ושל ראש שתהיינה מוכנות לפנינו על השלחן בשעת הנחתן ולא תרבה ההפסקה בין של יד לשל ראש מטעם שאנו מכוונים בשעת הוצאתן מן הכיס שלא להניחן.
6. אם פגע תחלה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בטלית ולפי הסוד יש להתעטף בטלית תחילה וטוב שיניחן בצד ויתן דעתו לענין אחר ואח"כ יתעטף כסדר.
7. כשרוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית צריך להניח תפילין ברישא.
8. כל שהוא בכלל אין מעבירין איכא זילותא ואין נ"מ בין זלזול גדול לזלזול קטן.
9. בדבר שצריך הכנה ותיקון, כל שלא הוכן עדיין ליכא משום אין מעבירין על המצות.
10. המכוין לעשות מצווה כתקנה וכסדרה אין בזה מעביר על המצווה.
11. הא דאין מעבירין על המצוות אפי' פגע בקלה תחלה היינו דוקא לענין קדימ' לא שתדחה מפניה אבל אם הוא בענין שצריך לדחות החמורה לא עבדינן קלה .
12. אין מעבירין דוחה לתדיר ולכן נידחת ציצית שהיא תדירה.
13. כשמשמש בתפיליו שלא יסיח דעתו ימשמש תחלה בשל יד.
14. יניח התפילין בתיק כך כשיבוא להניחם יפגע בשל יד וכן לגבי הטלית ותפילין.
15. י"א שאין מעבירין על המצוות הוא דאורייתא וי"א מדרבנן.
16. כשיש למוהל כמה בנים למול מי שקוראו ראשון הוא זכה תחי' והוי כמי שפגע במצוה דאין רשאי לעבור הימנ' ושייך בזה א"מ ע"ש.
17. אם נזדמן שהוציא כיס של ר"ת תחלה יעבירם כי לדידן רש"י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירין על המצות.
18. מהראוי שיחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל .
19. היכא דבאה מצוה לידו ואינו עושה אותה מיד עד שמתקן האחרת אעפ"י שעושה אותה שבאה לידו תחלה עושה אותה קודם האחרת מ"מ איכא משום אין מע"ה במה שמתקן האחרת אעפ"י שאינו עושה אותה האחרת תחלה.
20. אע"פ שמצוה להניחה בטפח הסמוכה לרה"ר ונמצא בפנים אין מעבירין לצד הפנים כיון שעיקר המצוה דרך ביאתך מבואו החוצה, תקנו שיפגע במצוה תחלה מבואו החוצה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5