א מֶרְחָץ חָדָשׁ שֶׁלֹּא רָחֲצוּ בּוֹ, מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ. א וּבְיָשָׁן, בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לְבוּשִׁים, מֻתָּר. וּבָאֶמְצָעִי, שֶׁקְּצָת הָעוֹמְדִים שָׁם לְבוּשִׁים וּקְצָת עֲרֻמִּים, יֵשׁ שָׁם שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, אֲבָל לֹא קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה: { הַגָּה: וּמֻתָּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה } (רַ"ן פ"ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים) וּבַפְּנִימִי, שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים שָׁם עֲרֻמִּים, אֲפִלּוּ שְׁאֵלַת שָׁלוֹם ב אָסוּר. { וְאָסוּר לַעֲנוֹת אָמֵן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ } (רַ"ן פ' כירה):
א א ובישן. אעפ"י שעכשיו אין שם אדם. ש"ס וב"י. וע"ל סי' מ"ה ס"ק ג' שכתבתי שם בשם המ"א דבמקוה מותר כשאין שם אדם ע"ש. וט"ז כ' כאן דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה היא הכרחית ששייכת לטבילה אבל במים מותר בכל ברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו בתוך המים ועיין יד אהרן ופר"ח סי' פ"ה. (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה): ב אסור. דשלום שמו של הקב"ה. וה"ה במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום. ואדם ששמו שלום הט"ז מתיר להזכיר שמו בבית המרחץ ובבית הכסא דאין מתכוין אלא על אותו אדם. וב"ח ומ"א ס"ל דאסור. אבל בלשון לע"ז שרי לקרותו. ופר"ח בסי' זה חולק על הב"ח וס"ל דשם שלום אסור לקרותו אפילו בלשון לע"ז ע"ש אבל מי ששמו שמשון מותר ע"ש בסי' פ"ה. אם שאל לו אדם דבר הלכה אסור לומר לו אין משיבין במרחץ. ובבית האמצעי שרי לומר כך. הרוצה לשתות בבית המרחץ יברך בחוץ ע"מ לשתות בפנים:
א׳ ובישן. אף על פי שעכשיו אין שם אדם (גמ' וב"י): ב׳ שאלת שלום אסור. דשלום שמו של הקדוש ברוך הוא וה"ה במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום ואדם ששמו שלום אסור לקרותו בשמו אבל בלשון לעז שרי לקרותו (ב"ח): אם שאל לו אדם הלכה אסור לומר לו אין משיבין במרחץ ובבית האמצעי שרי לומר כך (גמרא ע"א):
א׳ שלא רחצו בו כו'. דבזה קיל מרחץ מב"ה דב"ה מאיס טפי מכי אזמין לב"ה: ב׳ ובישן בבית החצון כו'. בכ"מ כתב וז"ל כתב הר"ר מנוח וא"ד כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להני מקואות שטובלים בהם הנשים דאסור לברך או לקרות בתוכו ולא מסתבר דעיקר איסור מרחץ אינו אלא משום איסור זוהמ' והבל' דאית ביה ע"י שתשמישו בחמין אבל הני מקואות שמים שלהם צוננים ליכא זוהמ' ומותר וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל וק"ל ממ"ש בברכת הטבילה בי"ד סי' ר' שכ' הרא"ש כשפושטת מלבושיה כשעומד' בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול עכ"ל משמע דשייך לברך בבית הטביל' ונ"ל דהך בית הטבילה יש לו ממש דין בית האמצעי של המרחץ דקצת' ערומי' כו' ולכתחלה אין לברך שם שום ברכה רק ברכת הטבילה היא הכרחית שם שהיא שייכ' לטבילה ה"ל כמו אמצעי של מרחץ דאין חולצין התפילין אם הניחן כבר כמש"ל סי' מ"ה. ה"נ כדיעבד דמי' כיון שא"א בע"א אבל במים מותר בכל ברכות כמ"ש לענין ק"ש בסי' ע"ד דמותר בעכורים או בצלולים אם אין לבו תוך המים: ג׳ אפי' שאלת שלום אסור. כ"ה בפ"ק דשבת אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ שנ' ויקר' לו ה' שלום אלא מעת' הימנות' נמי אסור לומר בב"ה דכתיב האל הנאמן והאמר רב שרי למימר הימנותא בב"ה התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמי' אלהא מהימנ' הכא שם גופיה איקרי שלום משמע מזה דדוק' בענין שמכוין באמרו שלום על השלום ממש כדרך נותני שלום להבאים מן הדרך אבל אם יש אדם ששמו שלום ודאי אין איסור להזכיר שמו בבית המרחץ או ב"ה דאינו מתכוין על ענין השלום אלא הזכרת שמו של אותו אדם ע"כ לא אמרו בגמ' אסור לומר שלום במרחץ אלא אסור ליתן שלום וכן אח"כ אלא מעתה הימנות' נמי כו' לא אמר נאמן אלא הימנות' דהוא ענין נאמנות משא"כ בהזכרת התיבה דרך סי' בעלמ' לא עלה אפי' על דעת המקשן לאסור וכן הטור וש"ע לא זכרו אלא שאילת שלום ולא אמירת שלום ועוד ראיה מדכתב הרמב"ם שמותר לומר במרחץ רחום וכתב ע"ז הראב"ד לא מצינו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאומרו בב"ה עכ"ל והביאו בכ"מ שהרר"י חולק ע"ז דהרי כתיב חנון ורחום וצדיק הרי לפניך דכל שיש לאדם ג"כ אותו תואר כמו שיש להש"י מותר לאמרו כ"ש מקריאת שם בלבד שאין מכוון אלא לסי' קריאת האדם שפשיט' דמותר. ומו"ח ז"ל כתב דאסור לקרות לאדם במרחץ אם שמו שלום ואינו מכוון לפע"ד:
פ״ד:תרפ״ג א׳ (ס"ק א) ובישן כו' אין שם אדם. והטעם כ' הרב"י כיון שכבר רחצו בו פעם א' מאיס והוי כבית הכס' שפינו ממנו הצואה: פ״ד:תרפ״ד א׳ (ס"ק ב) שאלת כו' אבל בל' לע"ז שרי לקרותו אע"ג דקי"ל דברים של קדש אסור לאמרן במקום הטנופת אפי' בל' חול וכדאי' בשבת ד' מ"ם ע"ב היינו דוק' דברים המיוחדים לקדוש' כגון ד"ת וק"ש או שמות שאין נמחקים משא"כ הזכרת שלום שאין מיוחד לקדושה שרי בלע"ז כ"כ הב"ח אבל הט"ז חולק ומתיר אפי' בל' הקודש כיון דאין כוונתו לשלום ממש כ"א ליתן סי' על איזה אדם מותר: ב׳ אם שאל כו' (גמ' ע"ז) דף מ"ד ע"ב דתנן שאל הגמון א' לר"ג שרחץ במרחץ שהיה בו ע"ז והכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם דאסור ליהנות מע"ז וא"ל אין משיבין במרחץ וכשיצ' השיב לו תשובה לשאלתו והקשה הש"ס והאיך א"ל אין משיבין במרחץ הא במרחץ אפי' להרהר בד"ת אסור ומשני כשהי' בבית האמצעי א"ל אין משיבים במרחץ וכשיצ' לבית החיצון אז השיב לו תשובה לשאלתו הרי דבבית הפנימי אסור לו' אין משיבין במרחץ רק באמצעי דהא מה"ט הוצרך הש"ס לאוקמי האי דר"ג שהיה בבית האמצעי ומוכח מזה ג"כ דבבית אמצעי מותר לו' דאין משיבין במרחץ אולם לאו דוק' אין משיבין במרחץ ה"ה כל הוראה מותר באמצעי אם אינו נותן טעם לדבריו וכמ"ש רמ"א ס"ס פ"ה והם דברי ר"ן שם בע"ז שנתן טעם דמה"ט מותר באמצעי לו' אין משיבין במרחץ כיון שאינו נותן טעם לדבריו לא עדיף מהרהור דשרי באמצעי וסיים הר"ן דמזה מוכח דכ"מ דמותר לפסוק דין כשאינו או' טעם לדבריו. אמנם מדברי התו' שם בע"ז משמע שהם מחולקים על הר"ן בזה שכ' בד"ה תנא כו' וז"ל ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאל' שלום עכ"ל נראה דס"ל דמה"ט הותר שאילת שלום בבית אמצעי משום דרכי שלום דע"פ הרוב יש בשאילת שלום דרכי שלום וס"ל דגם מה"ט הותר לומר לההגמון אין משיבין במרחץ דיש בזה ג"כ דרכי שלום אם לא הי' משיבו כלל משמע דשאר הורא' דלית בה משום דרכי שלום אסור אפי' אינו נותן טעם לדבריו וכן לאדם אחר דל"ל לאיב' אסור לו' באמצעי אין משיבין במרחץ:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…