——–
איתא במסכתות קטנות מסכת סופרים (פרק יד הלכה יד) גולל ספר תורה עד שלשה דפין ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצווה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, וכ"כ במחזור ויטרי (סימן תקכז) ובספר אור זרוע (ח"ב – הלכות שבת מב- פח) סימן מב) והרשב"א (ח"ג סי' רפא) והובא גם בבית יוסף (יורה דעה סימן רפב) ובלקט יושר (חלק א או"ח עמוד ל ענין ד) ובשו"ת הרדב"ז (מכתב יד – א"ח י"ד חלק ח סימן כו) ובב"י (או"ח סימן קלד) ובשו"ע (סעיף ב) וציין לשבלי הלקט (סי' עז) וגם המרדכי כתב בסוף הלכות קטנות (יד ע"ד) ומהר"מ והרמב"ן בפירוש התורה בפרשת והיה כי תבא (דברים כז כו) והמשך דברי הרמב"ן שחסרו בב"י כתבו הב"ח ובחדושי הגהות וכנה"ג שפירוש הירושלמי ארור אשר לא יקים וכו' זהו על חזן שלא מראה הס"ת לעם ע"ש וכ"כ הש"ך (ביו"ד סימן רמב ס"ק לח) ובשו"ת רב פעלים (חלק ד-או"ח סימן כח) .
ועוד כתב המג"א (שם ס"ק ב) שנוהגין העם לרוץ לבה"כ לראות כשמוציאין ומכניסין הס"ת אע"פ שבשאר התפלה עומדין חוצה היינו משום ברוב עם הדרת מלך (מהרי"ל) עמ"ש (ס"ס קמ"ז) עיין עוד בזה פרי חדש שם ובספר חיים לרבנו חיים פאלאג'י (סימן ג סעיף ח) ובערוך השולחן (סימן קלד) ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – או"ח סימן ג) ובשו"ת רב פעלים (חלק ד-או"ח סימן כח) ובן איש חי (ש"ב פ' תולדות אות טז) וכף החיים (אות יג) וברכי יוסף שם בשיורי ברכה וציין גם למנהג שאין מקימים ס"ת כלל מחשש שמא יפול ח"ו ודברי הרמב"ן אסמכתא בעלמא ע"ש. וכן הראוני באינצקלופדיה תלמודית ערך הגבהה שכן כתב ארחות חיים.
זאת ועוד כתבו המג"א (שם בס"ק ג) ובלדוד אמת (סימן ד) ובמ"ב (בס"ק יא) ובן איש חי שם וכף החיים שם שטוב שיראה האותיות עד שיהיה יכול לקרותם כי כתבו המקובלים שעי"ז נמשך אור גדול על האדם וכ"כ בספר חיים לרבינו חיים פאלאג'י זצ"ל (סימן ג סעיף ה) ובשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן טז) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן יא) שלפי הקבלה שיש טעם מיוחד בהגבהת הספר תורה, שיש הארת קדושה לכל המסתכלים בו ומשתחווים לעומתו. וראה בקרבן נתנאל (מגילה כ"ג ע"א), ובספר עקרי הד"ט (סימן ח' אות מ"א), ובשו"ת כרם שלמה קוטלר (חלק ב' סימן י"ז) ע"ש. ויתרה מזאת ראיתי בשו"ת הלכות קטנות לרבי יעקב חאגיז (בסימן רנה) בכדי שיזכו כולם לחזות בנועם ה' נהגו שמקיפין ס"ת פתוח להראותו לעם ע"ש וכתב עוד בלדוד אמת שם שחייב להקים ס"ת אפי' בט"ב להראות כתיבתו לעם.
נמצאנו למדים שיש מקור קדום להגבהת הס"ת ולהראותו לכל הקהל נשים וטף וע"י זה נמשך קדושה על הקהל כולו ומזה משמע שמגביהים את כל ס"ת שקוראים בהם להרבות אלא מדכתב הב"י (באו"ח סימן קמז) בשם המרדכי בסוף הלכות קטנות (יד ע"ד) דביום שמוציאין שני ס"ת לא היה הר"ם פותח השנייה וכן לא היה מסיר המפה עד שגללו הראשונה וכ"כ הד"מ בשם האו"ז וכ"כ ספר תשב"ץ קטן (סימן קפז) וכ"כ ספר כלבו (סימן כ) וספר מהרי"ל (מנהגים סדר תפילות חג הסוכות) בשם במחזור ויטרי וכן פסק מרן בשו"ע (שם סעיף ח) ביום שיש בו ב' ס"ת לא יפתחו הב' וכו'. דהיינו שאין מגביהים את הס"ת השני רק את הראשון מדכתב לא יפתחו הב' ולא יסירו המפה וכו' ועיין עוד לקמן(ספרי התורה שהיו בזמנו בתוך נרתיק כמו שנמצאים כיום אצל אחינו אשכנזים) או שהס"ת השני הוגבה לפני קריאתו ודע שגולל לחוד והגבהה לחוד עיין בספר משנה הלכות (חלק יא' סימן קכד).
ודע שמנהג הספרדים היה להגביה את ס"ת קודם הקריאה ואחינו אשכנזים לאחר הקריאה כדמשמע ממרן והרמ"א שם ע"ש וכ"כ נחלת יעקב על מ"ס שם וערוך השולחן( שם אות ג) והמ"ב (בס"ק ח) וכ"כ בן איש חי שם וכן ראיתי בספר המנהגים (של ר' יצחק אייזיק טירנא שחי באוסטריה בסוף המאה הי"ד) במנהג של ראש חודש אות (נז) שמנהג אשכנז אין להגביה ספר תורה שקרא בו כבר עד שהביא ס"ת שנייה קודם כדי שלא יעמוד החזן בטל בלא מצווה ע"ש וחיי אדם (בכלל ל"א) ובס' משנה הלכות ע"ש. נמצא והיו מקימים רק ס"ת אחד והשאר היו סגורים בנרתיק.
אלא נראה שאין זה מוכרח הלא הב"י (יו"ד סימן רפב) כתב שפעמים הרבה מוציאין הס"ת מהתיק ומותבי ליה אכורסיא ופירש שכורסיא הנזכר בגמרא הוא שיש מקומות שמכינים שם כסא אחד להניח עליו ס"ת ביום שמוציאין שתי תורות ע"ש וא"כ חזינן שלא הקפידו לפתוח השני לפני שגללו הראשון ועוד שאין לומר שמנהגנו דווקא להקים קודם הקריאה כבר העיד החיד"א בלדוד אמת (סימן ד') שיש נוהגים לעשות הקמת הס"ת אחר הקריאה וכתב שהמנהג נכון ולכן אפשר לומר שהיו מגביהים כל ס"ת בזמנו אחר קריאתו כמנהג אחינו אשכנזים שמגביהים את כל הס"ת וא"כ למנהג זה לא מוכח מידי מדברי מרן שהבאנו לעיל ביום שיש בו ב' ס"ת לא יפתחו הב' וכו'. ועוד יש לפרש דכוונת מרן שכתב שלא יקימו את השני היינו דווקא קודם הקריאה וגלילת הספר ראשון אמנם אפשר שהיו מקימים אותו אחר קריאת ס"ת הראשון (דהיינו לפני קריאתו של השני) ומה שלא היו פותחים את השני מטעם שלא יעשה מצוות חבילות חבילות. כפרש"י (בסוטה דף ח.) שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו וכן כתבו התוספות שם שאין עושין מצות חבילות ליכא אלא איסור מדרבנן משום דמיחזי עליה כמשא.
ולכאורה גם הוצאת שני הס"ת יחד היה נראה לאסור מטעם זה ורק משום טורח הציבור נהגו להקל ולהוציאם כאחד, כ"ש ממאי דקי"ל דאין גוללין ס"ת בציבור משום כבוד ציבור(רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים (פרק יב הלכה כג) ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה) וכ"כ המג"א שם וחיי אדם שם ובמ"ב ובישועות יעקב שם ובספר טעמי המנהגים (בסעיף קנה לרבי שפרלינג מעיר לבוב שנפטר בתרפ"א) ע"ש. ואפילו הכי היו מקימים כל ס"ת בנפרד אחר הקריאה ולא חשו לכבוד ציבור עיין במשנה ברורה (סימן קמז ס"ק כז) וגם (בסימן תרפה ס"ק יג) שכתב מגביה השניה ופושטין השלישית וקורין לעולה למפטיר [שערי אפרים וש"א] וכן ראיתי מנהג חסידי חב"ד ולכן גם לספרדים שמקימים לפני הקריאה נראה שיכול להגביה גם את הס"ת השני לפני קריאתו ואין לחוש לכבוד ציבור עיין עוד בזה בספרנו (בסימן פה).
ואף להגביהם יחד אחד אחר השני נראה שאפשר מדאמרינן בסוטה (דף ח.) אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר אביי, ואיתימא רב כהנא, לא קשיא: כאן בכהן אחד, כאן בשני כהנים. ופרש"י שם בכהן אחד הוי חבילות. ומשמע מהתוס' במועד קטן (דף ח:) אף ע"י אחד אפשר אם יפנה עצמו מהמצווה הראשונה בכדי שיהא פנוי לבו למצווה אחת ע"ש.
ובס"ת יש שני מקימים ולכן לא הוי חבילות וכן לדעת התוס' שרי אפי' במקים אחד כיון שמפנה עצמו מהגבהת ספר ראשון כדי להגביה השני עיין לבושי שרד על המג"א (בס"ק יא) ובאשל אברהם (סימן קמז) וכן לדעת הרמב"ם שהאיסור רק כאשר עושה המצוות יחד ולא זה אחר זה והביאו מג"א שם (ס"ק יא) הכא ודאי שרי זאת ועוד שרק במצוות חובה אמרינן אין עושים מח"ח דנראה עליו כמשא וזה שייך דווקא בחובה אבל מה שאין חובה על כרחך לא הוי כמשא עיין במחצית השקל שם ומי מחייבו להגביה אדרבה הוא עוד משלם על הזכות הזאת ועוד שבספר קהלת יעקב (אלגזי) מצדד לומר דהא דאין עושין מצוות חבילות חבילות זה אינו אלא בשתי מצות הנעשות ונגמרות שתיהן בבת אחת, אבל אם גמר קיום מצווה אחת נמשך גם אחרי גמר המצווה השניה, לא נאמר בכה"ג אין עושין מצוות חבילות חבילות והובא בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן סח) ע"ש ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ט' סימן סד)א"כ כ"ש הכא שלא מתחילה המצווה השניה טרם גמר המצווה הראשונה. איברא שראיתי שלא משמע כן משו"ת תורה לשמה (סימן רסז) שנשאל אם היה הבן קורא ק"ש ואמר לו אביו להביא לו חפץ כתב דקי"ל אין עושין מצוות חבילות חבילות ע"ש.
ובתשב"ץ (ח"ב, שאלה מב) שהובא בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן קצח) גם מוכח דשני בני אדם שכל אחד במצוותו שפיר מדכתב בענין מילת שני תינוקות בבת אחת, וז"ל ולא תקשי לך היאך מלין שני תינוקות כאחד והא אין עושין מצוות חבילות חבילות. לא אמרינן הכי אלא במצוות חלוקות כברכת המזון ואבדלתא דמברכינן אכסא חדא וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים, ולא דמי נמי לשני מצורעין דאין מטהרין אותם כאחת ולשני עבדים דאין רוצעין אותם כאחת, ולשתי עגלות דאין עורפין אותן כאחת, וכן שתי סוטות דאין משקין אותן כאחת, ובכל הני יהיב טעמא בגמרא בפרק המקנא, משום דאין עושין מצוות חבילות חבילות, דהתם הויא כל אחת מצוה בפני עצמה לכל אחד ואחד, ואפילו שני תינוקות דשני בני אדם לא דמי להני, משום דהנך מצוות רמו עלייהו דב"ד לבני אדם חלוקין. אבל מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מיחייב למימהל בריה לא הוו מצוות חבילות חבילות אם יוצאים בברכה אחת ודמי לשוחט בהמות הרבה שיוצאים בברכה אחת, עכ"ל. נמצא אפשרות בין לרמב"ם ובין לתוספות שאין במילה מח"ח ולא כהמג"א שכתב דלהתוס' אין למול שני תינוקות זא"ז (שם בס"ק י"א) ע"ש.
וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (חלק א סימן תמח) בשני חתנים שכל אחד שמח לעצמו דפשיטא דמברכין לשניהם יחד וכן עשה הרא"ש ז"ל הלכה למעשה וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וכן היה נוהג רבינו יחיאל ז"ל לעשות חופת יתום או יתומה עם אחד מבניו וכן היא הסכמת הפוסקים אשר אנו רגילים לסמוך עליהם הילכך כיון ששני החתנים בבית אחת וכל אחד שמח לעצמו לא שייך בהא אין מערבין שמחה בשמחה ע"כ ולא חש כלל למח"ח. וכן הביאו ספר כלבו (סימן ס) וספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים דיני יוצרות והפטרות אות (יד) ומה דמסיק בירושלמי (פ"א הל' ז') הא דשלא לערב וכו' מיעקב אבינו דא"ל לבן מלא שבוע זאת (בראשית כט, כז). מיהו לא דמי דהתם שתי שמחות לאדם אחד, אבל שתי חופות שני בני אדם לא שייך בזה משום עירוב שמחה בשמחה ע"ש. ועיין עוד בזה בספרנו (סימן לד)
ודע עוד שהתוספות בברכות (דף לט:) כתבו שברכת נהנין אינם נקראים חבילות חבילות ע"ש וכן ראיתי בספר האורה (חלק ב' [מג] דין מרור) שהוא ברכת המצווה ולפיכך אין מברך אכילת מרור ובורא פרי האדמה על המרור בלבד, ואין עושין מצוות חבילות חבילות וכ"כ במחזור ויטרי הלכות פסח (עמ' 254-310) (סימן מט) ובספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים ליל הסדר אות (צב) וכן העלה בשו"ת מהרש"ם (חלק ו סימן ז) שיכול לצאת בסעודת יו"ט לסעודת סיום ומעוד טעם כיון שהוא רק מתכוין במעשה א' לקיים ב' מצוות, וכמו דבק"ש קיים מצות והגית בו שהם ב' מצוות יחד ע"ש וכ"כ הגאב"ד מדאמבראווא והובא בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן סח) וכ"כ בשו"ת קול מבשר (חלק ב' סימן כח) ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א' סימן קפט) ועיין עוד בערוך השולחן (בסימן קמז סעיף יז) שדחה את המג"א הנ"ל. עיין עוד בספרנו (בסימן לד) מתי אין מערבין שמחה בשמחה.
איברא שראיתי ירחון אור תורה (סיון תש"ן) שהעלה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א דאין להגביה שתי ספרי תורה משום דמחזי כשתי תורות ח"ו. ולענ"ד נראה דאין לחוש לזאת דלא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה עיין תוס' (מגילה לב.) ומהרש"א שם ועוד ראיה לכך שאנו מוציאין שנים או שלושה ס"ת יחד ולא חיישינן לשתי תורות ולו רק בשל הטעם שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה עיין ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה כג). ועוד במקום לבטל את מצוות הקמת הס"ת השני בשל החשש לשתי תורות ניתן להגביהו לפני קריאתו ובכך לקיים את המצווה ללא חשש כעין מנהג אחינו אשכנזים כדכתב לעיל המ"ב שם בשם שערי אפרים וש"א שמגביהים את הס"ת השני אחר הקריאה ולא חשו כלל לשתי תורות עיין עוד שם.
וכן אנו מניחים על התיבה כמה תורות ולא חיישינן וכ"ש כשלכל ס"ת יש מקים ואפשר לדמות מהגמ' ומי חיישינן לפגמא והא אמר ר' יצחק ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וכו' ותירץ שלשה גברי בג' ספרי ליכא פגמא חד גברא בשני ספרי איכא פגמא ע"כ ולא אמרינן שם שמא יש שתי תורות אלא כדכתב הרמב"ם שם אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה, ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני. וכ"כ הב"י ובשו"ע (באו"ח סימן קמד) נמצא שאין בהוצאת ס"ת נוסף חשש של שתי תורות. ועוד טעם להגבהת שתי התורות בכדי להראות ולפרסם כבוד היום שנתחייב בו להוציא ב' ס"ת כהטעם שמוציאין בבת אחת ומחזיקין אותם עד שיגמרו כל הקריאות לפרסום (שניכר כל הזמן להנכנסין ולהיוצאין שלא היו בביהכ"נ כל העת). עיין עוד בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א' סימן לח).
ואף להוציא ס"ת נוסף ליחיד בשבת חתונה עבור החתן כמנהג ג'רבה שהחתן קורא בא' פ' ואברהם זקן בא בימים שפיר עיין בספרנו בזה כשיש רק ס"ת אחד (בסימן פה) כתב ספר העיתים (סימן קפח) בשבת חתן משום דאיכא ביה מנהגות טובא איכא אתרין דמפקין תרי ספרי וקרו חד בענינא דיומא וחד בפרשת חתן דהוא ואברהם זקן וקרי מפטיר בהפטורה של חתן שוש אשיש, והאי מנהגא מעולה מדכולהו וכ"כ בשו"ת התשב"ץ (חלק ב סימן לט) כפי אנו רשאין להוסיף בקרואין נרא' דה"ה דאנו רשאין להוסיף תורו' לכבוד חתונ' ואין בזה איסור. וכ"כ בשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) שכן מנהג א"י ובשו"ת בית יהודה חלק או"ח סימן ס) והמגן אברהם (באורח חיים סימן קמד ס"ק ה) וספר אבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין) וציין לסדר רבינו סעדיה. וכן ציין למנהג בלדוד אמת (סימן ח סע' לא) וגם בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל א סימן מט) ציין לזאת וכן העיד רבנו חיים פאלאג'י בספר חיים (סימן ז סעיף יז) שכל ארצות תוגרמא נוהגים להוציא ס"ת שני לכבוד החתן וכ"כ בספר ברית כהונה (במערכת חי"ת אות ב) כשיש שנים או שלשה חתנים יש להוציא לכל חתן ספר תורה לבדו וגדולה מזאת ראיתי בספר אור זרוע (ח"ב – הלכות קריאת ארבע פרשיות ומועדים (שפט – שצז) סימן שצג) כשצריך ג' תורות להוציא כגון ר"ח טבת שחל להיות בשבת חנוכה ואין להם אלא ב' תורות קורין בראשונה בענינו של יום וגוללין ונוטלין השניה לשביעי להשלים וחוזרין ונוטלין הראשונ' למפטיר אבל היכא דאיכא ג' תורות מפקינן ג' תורות ולא מצי למיפק ב' וליעבד כי האי גוונא דלא התירו אלא בשעת הדחק הלכך מפקינן ג' תורות וקרינן לכל חד וחד כדינה ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן קט) ובדברינו (בסימן פה).
וכן ראיתי בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן יא) שלמד ממגילה (כ"ג.) מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, מפני כבוד התורה. ופירש רש"י, שלא יהיה כבוד תורה וכבוד נביא שוה. וראה עוד בבית חדש (ריש סימן רפ"ד). ולכן נכון יותר שלא להגביה ספר ההפטרות בשעה שמגביהים את ספר התורה כשהוא פתוח להראותו לצבור, אלא יש להוביל את ספר ההפטרות לתיבה כשהוא סגור, כדי שלא יהיה כבוד תורה וכבוד נביא שוה. וכ"כ בילקוט יוסף (סי' קלד סעיף טו) ע"ש ומינה נשמע שבשני ס"ת שפיר.
ועוד שיש לחוש לדברי הירושלמי שפירשו הרמב"ן ארור אשר לא יקים וכו' והביאו הב"י הנ"ל שנראה שחש לו והביאו כל האחרונים. ועוד פוק חזי מאי עמא דבר שמקימים את כל הס"ת שקוראים בהם ולא חשו לשתי תורות ח"ו. עיין בראבי"ה ח"א – מסכת ברכות (א – קמז) (סימן א) דאמרינן בירושלמי אם ראית הלכה רופפת ראה איך הציבור נוהג. ועוד נראה לומר דבכך פגם הוא לס"ת כשמקים ס"ת אחת ומניח מלהקים את השני דהא אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה וכעין זה פסק מרן (באו"ח סי' תרפ"ד) ביום ר"ח טבת שמוציאין ב' ס"ת וקראו ארבעה בר"ח יקראו אחר בחנוכה משום פגם הס"ת ולא חשו דנפיק מינה חורבא דבר"ח יקראו חמשה ושמא ה"נ מפני כבוד התורה לא חיישינן לחורבא ח"ו עיין עוד בזה בשו"ת ויקרא אברהם (חלק א"ח סימן יא) ובשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד).
ועוד שכיום הס"ת הספרדים נמצאים בתוך תיק מעץ ואין צריך להסיר המפה וכו' ולהחזיר המפה שנית וכו' ולכן אין מניעה להגביה אותם יחד לפני הקריאה וכפי שהגאון הרב מאזוז שליט"א הביא שם שיש מנהגים בזה שבבית הכנסת אלגריבה היו מראים גם את ס"ת השני. ושאלתי את רב העיר לוד הרב חיים חדד שליט"א למנהגנו ואמר לי שנהגו בחו"ל להגביה את כל הספרים וכן נוהגים בכל בתי הכנסת לעולי טוניס בלוד ושאלתי עוד לזקנים למנהגי אחינו מטוניס ומרוקו וגם שם יש נוהגים כך ויש נוהגים אחרת. וכתב בשו"ת דברי חכמים (חלק או"ח סימן מט) נקוט האיי כללא בידך דאין לדחות שום מנהג ביחוד אם נעשה בפני רבנים או שהרבנים בעצמם עשאוהו, וכיון דמנהג זה נהוג אצל כל העדות אחזוקי אסורא ביה לא מחזקינן, ואף אם תמצא מי שחולק על זה, המנהג הכריע ונקבע כחד מרבוותא ואפילו יחיד נגד רבים וכיון דאיישר במשך הזמן בפני רבנים שונים הרי נעשו כרבים בהכרעתם, ודבר זה כתוב בכללי הפוסקים עי"ע בשדי חמד ועוד מקורות אחרים ע"כ.
ועוד שיש בזה מנהגים שונים יש שלא מגביהים כלל כנ"ל בלדוד אמת ויש מקימים לאחר הקריאה כאחינו אשכנזים ויש לפני כהספרדים ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ואף אם בעיר אחת יש מנהגים שונים לית לן ולא אמרינן שתי תורות במנהגי ישראל ועיין בשו"ת הראב"ד (סימן רי) ובשו"ת מהרשד"ם (חלק יו"ד סימן קנג) שרק בדבר איסור אז שייך לא תתגודדו שתי תורות אבל בדבר שאין בו איסור אפי' ב"ד א' פלג יעשו כן ופלג יעשו כן לית לן בה וכ"כ שו"ת מהר"ם אלשייך (סימן נט) ובשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן ב) ציין לרש"י דהתם לכו"ע שרי (יבמות שם דף י"ד) מוכח לכאורה דבדבר שבמנהג שאין בו אסור כגון מלאכה בערב פסח קודם חצות לכל הדעות אין בו משום לא תתגודדו. וכן כתב הרא"ש(קצור פסקי הרא"ש יבמות פ"א סי' ט') אלא שאין כן דעת הרמב"ם והעלה שכל חלוקי מנהגים בתפלות, מעשי המצות והוראות חלוקות בענינים צבוריים שנעשים בפומבי בבית הכנסת אחד, הם בכלל אזהרות לאו דלא תתגודדו וכ"כ בשו"ת משיב דבר (חלק א סימן יז) שהעלה דפסק הרמ"א (סי' תצ"ג) אזיל בדעת הרמב"ם והחינוך דגם במנהגא היכא שיש חשש שינוי מחלוקת יש משום ל"ת ולא כדעת הרא"ש וגם לדעת הרמב"ם והחינוך כשתקנת חכמים הכי הוי לא שייך החשש דשינוי מחלוקת וכן העלה הנצי"ב והובא בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן נו) ע"ש ועיין עוד בזה בש"ך פלפול בהנהגת הוראות באיסור והיתר (בסוף סי' רמב) ובמגן אברהם (או"ח סימן תצג ס"ק ו)ובשו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן ד) ובשו"ת חכם צבי (סימן צט) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן לו).
והואיל והעיד מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאזוז שליט"א שבאי ג'רבה יש מנהגים שונים בזה ולא חשו ללא תתגודדו שמנהג אבותם בידם וכן ראיתי בשו"ת שואל ונשאל (חלק ה – יו"ד סימן פא) שכתב בשם המ"א דה"ד ב"ד אחד בעיר אחת הוי לא תתגודדו אבל שני בתי דין בעיר אחת אלו נוהגים כך ואלו נוהגים כך לא הוי לא תתגודדו. והטעם בזה כמ"ש מרן באבקת רוכל דהואיל וכל הקהל נוהג כמנהגו הראשון אין כאן לא תתגודדו ושכ"כ כמה פוסקים ע"ש. (עיין בשו"ת פסקי עוזיאל הנ"ל שאין כן דעת הרמב"ם.) ולכן אל ישנה אדם ממנהג המקום מפני המחלוקת והנה שם גבי איסור והיתר סלקי ונחתי ועכ"ז אל ישנה אדם כל שכן בנדון זה שאין בה דבר של איסור חלילה לא בדברי זה ולא בדברי זה כי אם במנהג ההקמה ואין לשנות ולכן ראוי שלא ישנה ממה שנהגו נהרא נהרא ופשטיה וכל המשנה ידו על התחתונה והמקיים דברי חז"ל יוסיפו עליו שנות חיים אל תיטוש תורת אמך מנהג שנהגו אנשי עירו אין לשנות ועיין עוד בזה בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סימן ו).
(ודע עוד שהמג"א שם והמש"ב (בס"ק יט) שהגבהה היא יותר מצווה מגלילה וע"כ מי שנותנין לו ס"ת להגביה ולגלול וא"א לו לעשות שתיהן יגביה ויתן לאחר לגלול.)
לסיכום: מנהג נכון הוא להגביה גם את הס"ת השני.
פירות הנושרים:
1. יש נוהגים להגביה רק ס"ת אחד.
2. מנהג הספרדים להגביה את הס"ת קודם הקריאה ואחינו אשכנזים לאחר הקריאה.
3. למנהג אשכנז אין להגביה ספר תורה שקרא בו כבר עד שיביא קודם את ס"ת השני.
4. ההגבהה היא יותר מצווה מגלילה.
5. טוב שיראה האותיות עד שיהיה יכול לקרותם כי כתבו המקובלים שעי"ז נמשך אור גדול על האדם.
6. המקים ס"ת צריך שיגללו עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם.(ניתן רק בס"ת שבתוך נרתיק).
7. ס"ת שנמצאים בתוך נרתיק כשמוציאין שני ס"ת לא פותחים את השנייה וכן לא מסירים המפה עד שגללו הראשונה.
8. ברכה של נהנין אין נקראים חבילות חבילות.
9. יכול לצאת בסעודת יו"ט וסעודת סיום ואין חשש שעושים מצוות חבילות חבילות.
10. מותר להתכוין במעשה א' לקיים ב' מצוות יחד.
11. אין להגביה ספר ההפטרות בשעה שמגביהים את ספר התורה כשהוא פתוח להראותו לצבור.
12. מנהג ג'רבה להוציא בשבת חתונה שתי תורות והחתן קורא בא' פ' ואברהם זקן בא בימים.
13. כשיש שנים או שלשה חתנים יש להוציא לכל חתן ספר תורה לבדו.
14. כשצריך להוציא ג' ס"ת ואיכא ג' תורות מפקינן ג' תורות ולא מצי למיפק ב' וליעבד כי האי גוונא דלא התירו אלא בשעת הדחק הלכך מפקינן ג' תורות וקרינן לכל חד וחד כדינה.
15. שמוציאין ב' ס"ת וקראו ארבעה חובת היום (כגון בר"ח וחנוכה) יקראו אחר בס"ת השני (של בחנוכה) משום פגם הס"ת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5