——–
ביומא (דף יא.) ביתך ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן, ולבית הבקר, ולבית העצים, ולבית האוצרות, שפטורים מן המזוזה בסתם. ויש שמחייבים בסתם. באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ושהנשים נאותות בהן, ומאי נאותות – רוחצות, פטורין מן המזוזה. אי הכי היינו מרחץ! – אשמעינן מרחץ דרבים, ואשמעינן מרחץ דיחיד. דסלקא דעתך אמינא: מרחץ דרבים דנפיש זוהמיה, אבל מרחץ דיחיד, דלא נפיש זוהמיה אימא ליחייב במזוזה, קא משמע לן ע"כ מסקינן לפטרם ממזוזה בכל גוונא, כמבואר לקמן מטעם שעומדות בלא לבוש ואינו כבוד שמים להיות שם מזוזה כפי שכתב בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן י) שהשם שבמזוזה גלוי ועומד בשעה שעומדות בלא לבוש וכיון דבאותה שעה הוי גנאי לשם נדחה לגמרי אותו בית שיש בו מקוה מהמזוזה דא"א לסלקה בשעת הטבילה ולקובעה אח"כ וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן רז) ולכן נראה שאין לקבוע מזוזה בחדר המקלחת אף של יחיד ואע"פ שאין שם בית כסא וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ה-או"ח סימן יא) ובספר חובת הדר (פרק ב ס"ק לו) וכן משמע משו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ב' סימן צז) ולדעתם נראה שאין חילוק בין אם המזוזה היא בפנים להדלת או מן הדלת ולחוץ, דאטו בית המרחץ ובית הכסא יתחייבו במזוזה אם תהי' הדלת ננעלת לפנים מן האגף עד שמקום המזוזה יהיה מבחוץ, א"ו כיון שעצם הדירה אינה של כבוד לגמרי היא פטורה.
ובספר תשב"ץ (קטן סימן רעד) כתב שחדר ועליה שאיש ואשתו ישנים בו פטורים מן המזוזה ומביא ראיה מפרק קמא דיומא (דף יא) באמת אמרו בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ פטורים מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות בהן. והואיל שאלו פטורים מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות בהן כל שכן חדר שאיש ואשתו ישנים בו. אבל כל שאר הפתחים מן הבית כולם חייבים במזוזה: והביאו הב"י (ביו"ד סימן רפו) וציין גם מרדכי (שם) חדר בית הנשים פטור מן המזוזה לפי שעושות שם דבר גנאי. וכן כתבו סמ"ק והכלבו (שם) וז"ל כתב ה"ר פרץ בית משכב נשים פטורה מפני שמכבסות ורוחצות בהם ומקשטות עצמן שם וכן איתא ביומא פרק קמא וצריך עיון.
וכתב שם הב"י ואני אומר דאין משם ראיה דעד כאן לא פטרו במסכת יומא מפני שהנשים רוחצות שם אלא בית התבן ובית הבקר וכו' אבל בית דירה ממש אף על פי שהנשים רוחצות שם חייב במזוזה ע"כ ויש להסיק מדברי מרן הב"י שיש הבדל אם המרחץ בבית עצמו או לאו שאע"פ שרוחצות שם ערומות אם רוחצות בבית דירה ממש חייב במזוזה ואם המקום מחוץ לדירה פטור(עיין בדברינו בסימן פ עוד בחילוק בזה) ומטעם זה כתב השו"ע ביו"ד (סי' רפו ס"ב), שבית התבן ובית העצים ובית הבקר חייבים במזוזה, ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות אין כבוד שמים להיות שם מזוזה, והטעם מפני שאין רוחצות בבית ממש וכ"כ הש"ך שלהלן.
וכן ראיתי לגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן פה) שגם אם לפעמים בתוך בית התבשיל הוי הביה"כ הרי כיון שהוא עשוי לדירה לא גרע ממקום הטינופת ויהיה חייב וכן כתב בשו"ת בנין ציון (סימן יא) מה דאיתא ביו"ד (סי' רפ"ו) דבית העצים ובית הבקר שנשים רוחצות בהם כיון שעומדות שם בלא לבוש אין כבוד שמים שיהי' שם מזוזה ועיקר הטעם הוא משום שאינם בית דירה ממש כמו שכתב שם הש"ך (ס"ק ח) ואפילו לדעת הב"ח שהביא שם שפוטר גם דירה ממזוזה אם הנשים רוחצות שם ועומדות שם ערומות הטעם בזה כיון שעומדת בלא לבוש בפני המזוזה ויש בזיון כתבי קדש וכתב בסוף דבריו וגם המזוזה צריך לכסות אם היא בתוך החדר שרוחץ בו שלא יעמוד בפני' ערום כמבואר בש"ך שם ובשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן ל) כתב שלא אמרו לפטור ממזוזה דירה שאינה של כבוד אלא במקומות שעשויים למקום טינופת, אבל בתים העשויים לדירה אעפ"י שיש בהם טינופת חייבים, וכן כתב הטור: בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה ובית – כנסת שאין בה בית דירה לחזן פטורין כיון שאין בהם בית דירה, אבל כל מקום שהוא לדירה חייב אעפ"י שהוא במקום הטינופת (טור וב"י ושו"ע יו"ד סי' רפ"ו).
ועוד שאמבטיה שלנו כיום משמשת יותר להתקשטות האשה (איפור תסרוקת וכד') מאשר לרחיצה עצמה ואינו דומה למרחץ שהוא לרחיצה בלבד ועוד שבד"כ האמבטיה משמשת גם כאוצר בתוך הבית כגון לסבונים שמפו משחות שניים כלי ומשחות איפור מסרקים מגבות לבנים וכד' ועוד שאמבטיה פרטית מתרחצים בה בני הבית בלבד לפרקים, ואין כל זוהמה מצויה שם ועוד באור לציון (חלק א סימן א) העלה שבימנו האמבטיה עצמה נאסרת אבל שאר החדר לא נאסר ע"ש וכן ראיתי שכתב בשו"ת פסקי עוזיאל הנ"ל משמע דהנהו דתני במתניתין הוא דווקא שאינן עשוין לכבוד משום דנפיש זוהמייהו, תדע שהרי בית התבן ובית הבקר וכו' אם נשים מתקשטות בו חייב במזוזה והאי ודאי בית הבקר אינו דירת כבוד ובכל זאת אם נשים מתקשטות בו חייב במזוזה (שם יומא י"א:). וכן פסק הרמב"ם ז"ל: לפיכך רפת הבקר שהנשים מתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. ולהרי"ף והרא"ש אפילו בסתמא חייבין (שם בכ"מ ה"ז).
ומדאמרינן לעיל ביומא אבל מרחץ דיחיד, דלא נפיש זוהמיה אימא ליחייב במזוזה, קא משמע לן יש לדייק מלשון דלא נפיש זוהמיה פטור הא אם אין כלל זוהמיא חייב שהאמבטיה שלנו לאחר הרחיצה נקי' וטהורה מכל זוהמא לכן נראה פשוט שבימינו חייב אמנם הכסף משנה (בהלכות קריאת שמע פ"ג סעיף ג) כתב בשם הרב מנוח דעיקר איסור לברך במרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין ולכן במקום דליכא זוהמא שפיר ונשאר בצ"ע משום שלענין מזוזה בית מרחץ ובית טבילה שווים דהיינו לדעתו שאף אם אין זוהמא כלל פטור ממזוזה משום שבמקום נמצאים לעיתים ערומים . אך כתב הב"י לעיל כשמחובר לבית יתחייב במזוזה אע"פ שנמצאים לעיתים ערומים כנ"ל ואין לחלק אם המקום מיועד לרחצה בקביעות או לאו ע"ש.
ובשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן כז) קילס הסברא לחלק בין בית המרחץ של רבים דנפיש זוהמא והבלא דידיה, והלכך שורה בו רוח רעה, לבין חדרי האמבטיות שלנו שהם נקיים מאד ואין בהן שום זוהמא כלל, הילכך מותר ליטול ידיו שם לסעודה, וצירף עוד טעם להקל מפני שחדרי אמבטיות אלו מיועדין גם לתשמישים אחרים. וראיתי שהעלה להדיא שחייב מזוזה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן כט) דבנידון דידן אין שום סברא לחשוש. ופשיטא לו דאף לא לענין מזוזה בחדר כזה, דבמקום שיש חשש לענין דבר שבקדושה, ממילא יש חשש גם לענין מזוזה.
ונראה לומר אם המקום מאוס כגון בית כיסא וכד' או עושים איזה מעשה או פעולה קבועה במשך כל היום שאינה כבוד למזוזה פטור לגמרי (ש"ך בס"ק יא) שאף אם מכסה את המזוזה משום בזיון כתבי הקדש מכל מקום כיון דאינם עשויים לדירת כבוד פטורים מהמזוזה ואין לעשות בם מזוזה כלל אך כשהמקום נקי ורק שיש מעשה לפעמים במשך היום כגון שרוחצות וכד' (ואין כבוד לשם השם) פטור בזמן הפעולה בלבד ומשו"ה הוי דווקא הפטור כשהמזוזה היא גלויה מבפנים. ולפי פירוש הזה אין חילוק בין אם הוא מיוחד למשכב או שמשתמשים בו גם לדברים אחרים, דכיון שהנשים ישנות שם הוי כרוחצות. ומה חדרם של איש ואשתו חייב במזוזה משום שמקום עשוי לדירת כבוד כך אמבטיה אע"פ שלפעמים רוחצות שם או מצוי שם טינוף הלכך חייב מדינא אלא שיש לכסותה.
ונראה שאם היא מבפנים ולא יכול לכסותה צ"ע ואם יכול לכסותה או לקובעה בחוץ חייב (כפי שכתב שם הרמ"א) במקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא המזוזה מבחוץ חייב לכולי עלמא והב"ח והש"ך (ס"ק ט) שכתב בסוף דבריו ומיהו נראה שיש לתקן מזוזות בכל הפתחים ויכסה המזוזה כדלקמן (סעיף ה) וכ"כ פתחי תשובה (בס"ק ו) בשם ס' חמודי דניאל ואין הפרש אם המזוזה עצמה תהיה מכוסה או האדם יהיה מכוסה ע"י הדלת וילון וכד' כפי שהב"י שם בתירוץ שני כתב דבהנך פטרי מפני שהנשים רוחצות שם בלא לבוש וכדפירש רש"י ואם כן בחדר שאיש ואשתו ישנים בה (אף על פי שמשמשים אין עומדים ערומים) חייב במזוזה וכן עמא דבר.
דע כשהמזוזה מכוסה אין בזה שום איסור שנמצאת במזוזת המקלחת ובפרט שהיא שומרת מן המזיקים ומה תפילין חמורים יותר ממזוזה שיש להם יותר אזכרות (עיין במסכת יומא (דף ח.) ומה ציץ, שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה על מצחו תמיד – שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה – על אחת כמה וכמה.) מותר להיכנס בהם לבית הכסא שהוא חמור יותר ממקלחת עיין בברכות (דף כג.) אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן, כי הוה בעי למיעל לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא – הוה יהיב לן, כי הוה נקיט תפילין – לא הוה יהיב לן, אמר: הואיל ושרונהו רבנן ננטרן. אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן כי הוה נקיט ספרא דאגדתא – יהיב לן, כי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן, אמר הואיל ושרונהו רבנן – ננטרן. ופרש"י שם ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין. וכ"כ ראבי"ה ח"א – שאלות ותשובות (סימן קסא) וספר כלבו (סימן כא) ועיין עוד פירוש בב"י (או"ח סימן מג) שאין לאדם ליתן תפילין לחבירו דכיון שהוא עצמו יכול להכניסם עמו אין לו להטריח על חבירו שלא לצורך.
ועיין בשבת (דף סב.) שחולץ תפילין ברחוק ארבע אמות, ונכנס התם משום שי"ן. דהיינו האיסור רק משום השי"ן הא לאו הכי מותר עיין עוד בתוספות מסכת מנחות (דף לה:) ובהלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות תפילין (סימן יב) וברמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה יז ובפרק י הלכה ה) וז"ל הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור. ומרן בשו"ע (יו"ד סימן רפב סעיף ו) ועיין עוד בזה בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן כו) ובשו"ת מהרי"ל החדשות (סימן קכג) ומדכתבו מכסה התפילין בבגדיו ונכנס משמע שמהני כל סוג של כיסוי ומה שכתבו מחופה בעור הוא לאו דווקא וכן העלה בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן פב) ע"ש. ולכן נראה שהמזוזה מכוסה ודלת המקלחת פנימית אין כאן שום גנאי. ולאחר כתבי ראיתי בבן איש חי (ש"ב פר' כי-תבא אות כ) שכתב כן וז"ל חדר שנשים רוחצות בו כיון שעומדות שם ערומות אין כבוד שמים להיות שם מזוזה אבל אם יש בו דלת ודרכן לסגור הדלת בעת רחיצה דאז המזוזה מבחוץ חייב במזוזה וכו' ע"ש.
לסיכום: בית שיש לו חדר שמשמש אמבטיה בלבד (ללא בית כסא)חייב לקבוע מזוזה וצריך לכסותה אם היא בתוך החדר שרוחץ בו שלא יעמוד בפני' ערום.
פירות הנושרים:
1. כשצריך לכסות את המזוזה אפשר לכסותה את המזוזה עצמה במקום ששם השם נראה או שהאדם או טינוף יהיה מכוסה ע"י הדלת וילון וכד'.
2. אמבטיה בבית דירה חייב במזוזה ואם האמבטיה מחוץ לדירה פטור.
3. כשעומד ערום בפני המזוזה יש בזיון כתבי קודש ולכן יש לכסותה.
4. ניתן להקל בחדרי האמבטיות שלנו שהם נקיים מאד ואין בהן שום זוהמה כלל, ליטול ידיו שם לסעודה .
5. בתי טבילה פטורים ממזוזה אף אם נקיים.
6. תשמישי קדושה כגון תפילין וקמיעין וכד' שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות בכול סוג של כיסוי .
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5