——–
שאלה: בשו"ע (רצט, א): "אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל". האם מי סודה מותר ג"כ לשתות.
תשובה: לענ"ד נראה דדינן כמים בעלמא ומותר מעיקר הדין אף לכתחילה, רק דאנן מחמרינן לכתחילה אף במים עפ"י הנהגת האר"י ז"ל, ולכן לא ישתה מי סודה לכתחילה, אבל בשעת הצורך אפשר להקל בזה כמו במים.
דהנה, בגמרא (פסחים קה.) איתא, אמר להו רב עמרם, הכי אמר רב לקידוש קובעת [השבת, שאסור לטעום עד שיקדש] ולא להבדלה קובעת, והני מילי לענין מיפסק דלא מפסקינן, אבל אתחולי לא מתחלינן. ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה לא. ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא, אבל מיא לית לן בה.
ופירש רשב"ם: "והני מילי דלא מיפסק לאכילה, אבל לשתיה לאו דבר חשוב הוא ומפסיק ומבדיל". – ואח"כ כתב: "ולא אמרן אתחולי לא מתחלינן אלא חמרא ושיכרא, אבל מיא לית לן בה". ועיין במהרש"א והגהות חכמת שלמה (שם) מה שכתבו למה פירשו רש"י ורשב"ם דמים מותר אף להתחיל, ולא פירשו כן רק לענין שאין מפסיק למים. וכתבו, משום דלא שייך לומר הפסקה במים, שאין הדרך להסב עליו, וא"כ על כרחך דהגמרא מיירי אף לענין ההתחלה דמותר במים, עיי"ש.
ועכ"פ חזינן מהכא, דדבר שאינו חשוב וכמו מים, אין צריך להפסיק ואף מותר להתחיל לשתות, ורק יין ושכר שהם חשובים צריך להפסיק וכל שכן שלא להתחיל בשתייתם. וכן מבואר בערוך השלחן (רצט, א).
וא"כ נראה, דמי סודה שהם מים בעלמא רק שמוגזים ואינם חשובים, מותר לשתותם. – ולולי דמיסתפינא היה נראה לומר יותר, דמשמע מדברי הגמרא דאפילו שאר משקין מותר לשתות, דרק יין ושכר ואפשר גם קאוו"ע, שהם חשובים ודרך להסב בשתייתם בזה אמרו שצריך להפסיק, אבל מים שאין חשוב וכדנקט החכמת שלמה (הנ"ל), שאין מסיבין על המים, א"צ להפסיק ואף מותר להתחיל, וא"כ לכאורה אף שאר משקין המתוקים שבזמנינו אין מסיבים עליהם. ומ"מ אין בידינו להקל בזה, אבל עכ"פ במי סודה נראה פשוט שמותר.
וע"ע בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן עה) שכתב, דעל סודה גם בשעת הדחק לא יקדש ולא יבדיל עלייהו דהן כמים בעלמא, ואף ששותין אותם גם בסעודות החשובות ומכבדין בהם, אבל הוא רק כשתיית מים לצמאון ולהתקרר בימים החמים ובשעה שחם, והכבוד בהם הוא ג"כ רק כשצריכין לזה, וגם במים צוננין מכבדין כשצריכין להם, וחשיבות משקה הוא ששותים אותם אף בלא צורך לגופם אלא בשביל כבוד הסעודה וכבוד האורחים. – וכן מובא בספר מרא דשמעתתא (אות קז) שהורה הגאב"ד הגה"צ רמ"א פריינד זצ"ל שאין להבדיל על מי סודה, שהם גרועים יותר מתה וקפה, ואפילו להפוסקים המתירים להבדיל על תה, מ"מ על מי סודה אין להבדיל כלל, לפי שאינן אלא מים, ועיי"ש במקורות שציין בליקוטי שי.
שוב הראוני בשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סימן קכג) שכתב, דמי סודה לא נכלל בהיתר שתיית מים קודם הבדלה, ועפ"י מה דאיתא (פסחים קה.) ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושכרא, אבל מים לית לן בה. ואע"ג דהש"ס נקט יין ושכר, ה"ה כל המשקין אסור לשתות כדאיתא בטושו"ע, ורק מים מותר. והטעם נראה, דמים אין לו הנאה משתייתו רק כשצמא, ומשו"ה אינו מברך כשאינו שותה לצמאו, ועל כן לא נחשב מים לשתיה לאסרו לפני הבדלה, ואפילו כששותה לצמא דמברך, מ"מ המים אין לו טעם אלא מברך משום ששובר צמאו, ויעויין בתוס' (פסחים קה. ד"ה לא) דהטעם שהשותה לפני הבדלה מיתתו באסכרה מדה כנגד מדה הוא משביע גרונו יחנק, עיי"ש. והיינו כשיש לו הנאה בגרונו אסור, משא"כ מים דאין לו טעם. – והנה על מי סודה, כיון דיש לו טעם נראה דמברך עליו אפילו אין שותה לצמאו, כמו שכתב המחבר (בסימן רד) כל המשקין שאדם שותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מברך עליהם, וה"נ מי שתיית סודה דהחיך נהנה מהם, ועל כן מברך עליהם ואפילו אינו צמא ואסור לשתותו קודם הבדלה. ועוד דחז"ל התירו לשתות רק מים, ומי סודה יש לו שם לוואי, דמהאי טעמא כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן שעה), דמי סודה אין צריכין לשפוך מפני המת, דחז"ל אמרו מים, ומי סודה יש להם שם לואי, עכ"ד.
ואין דבריו נראים לי, דלפי הנתבאר הטעם דשתיית מים מותרת קודם הבדלה, משום שאין זה משקה חשוב, ולא מפני שאין מברכין עליו, דלאו בהנאה תליא מילתא, רק בחשיבות אם מסיבין עליו או לאו, וכנ"ל. ואם כן אינני רואה הבדל בין מים מוגזים למים שאינם מוגזים.
ומה שהוכיח משו"ת מהרש"ם דסודה אינן כמים משום שיש לזה שם לואי, אמת שדנו בזה האחרונים, וראה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן צד) בענין זה, אם מי סודה דינם כמים בעלמא, ונפק"מ לכמה דברים, כגון אם צריך לשפוך בשכונת המת מי סודה, ואם כשרים למקוה, וכמו כן הנודר מן המים אם מותר בשתיית סודה. וכתב דבלשון בני אדם ודאי אין זה בכלל מים, עיי"ש באריכות.
מ"מ אין לו שייכות לענינינו, דהם דנו בחלקי ההלכה או בענינים הסגוליים אם דיינינן להו כמים או לא, לגבי נדרים וכדומה, אבל עדיין אין המשקה הופך להיות חשוב מפני שיש לו "דין מים" או מפני שיש לו שם לואי, וכמבואר להדיא במשנ"ב (רצו סק"י), דקווא"ס ובארש"ט לא חשיבי וכמו מים הם, ולא אמרינן דמשום שיש להם שם לואי חשובים ויכולים להבדיל עליהם. וכל שכן מי סודה, וכיון שאינו חשוב, מעיקר ההלכה שפיר אפשר לשתות קודם הבדלה.
וכעין דברינו עיין בשו"ת דברי משה (סימן יד) אודות דברי הרמ"א (רצא, א) דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרים הנשמות לגיהנם. האם מי סודה בכלל זה. ומפלפל במה שמובא בספר ארחות רבינו משמיה דהקה"י זצ"ל להחמיר בזה, ובתוך דבריו הביא את דברי שו"ת מהרש"ם (הנ"ל), דסודה לא הוי בכלל מים כיון דיש לו שם לואי. ובתשובת הגר"ח קניבסקי שליט"א (שנדפס בשו"ת דברי משה שם) העיר מהמשנ"ב (רצו סק"י) דקווא"ס ובארש"ט לא חשיבי וכמו מים הוא ולא אמרינן דשם לואי הוא. וכל שכן מי סודה, עיי"ש. – ואף דשם יש לדון אם נקרא גוזל את המתים או לאו, כיון דהמי סודה כבר הי' בבית, ואינו נוטל מן הנהרות. – מ"מ חזינן שהגרח"ק שליט"א צידד כדברינו, דיש להמי סודה דין מים. וה"ה בנידו"ד.
ואמנם כל זה מהנראה לפי עיקרי ההלכה. אבל למעשה ידוע שהאר"י ז"ל החמיר שלא לשתות אפילו מים. וא"כ ה"ה סודה יחמיר שלא לשתות, אלא אם כן הוא שעת הדחק גמור.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5