——–
איתא בגיטין (דף כ.) תניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכווין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר וכו' ע"כ ופירש רש"י שהיה טועה וסובר שהוא צריך לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' הרי השם כתוב אלא שהוא שלא לשמו ובמסכת שבת (דף קד:) פירש מעביר עליו קולמוס לכוונת השם על כל אותיותיו כאילו הוא כותבו ע"כ זאת אומרת אעפ"י שהעביר קולמוס על אותיות שם השם לשמן לא מועיל (ולדעת רב אחא בר יעקב מועיל) ולחכמים הפיסול מטעם זה אלי ואנוהו דהיינו שיש להתנאות לפניו במצוות ובגיטין (דף נד:) ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן וכו' אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך וכו' שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שווה כלום וליעבר עלייהו קולמוס ולקדשיה וכו' עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר ע"כ (פי' הגמרא אזכרות שנכתבו ולא קידשום פסולין ולא ניתן להעביר קולמוס על שמות השם ולקדשם משום נוי דהיינו אם יעביר יהיה מנומר כמו עור הנמר שיש לו רקעים בצבעים שונים ופסול ורבי יהודה מתיר בשם אחד דלא מיחזי כמנומר).
משמע להדיא שמחלוקתם בשם אחד רק משום זה אלי ואנוהו הא לאו הכי כשר וכ"כ הרשב"א בגיטין (כ.) דרבנן פסלי משום זה אלי ואנוהו וכן המאירי בגיטין (דף נד:) אזכרה שנכתבה שלא לשמה פסולה אפי' חזר והעביר על הכתב קולמוס לקדשו בכוונה אין השם מהמובחר ואם כל האזכרות נכתבו לשמן הפסול מצד אחר והוא שנראה כמנומר ואעפ"י שהעביר באותו קולמוס ואותו דיו בעצמו ואינו נראה לעין כמנומר פסול משום שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין. והריטב"א בגיטין שם כתב דע"י נטילת מקום (קדירה) זה הוי מנומר והעברת קולמוס משום מחזי כמנומר. ובספר אור זרוע (חלק א – הלכות תפילין סימן תקנו) ואפי' ר' יהודה לא קאמר דמעביר עליו קולמוס ומקדשו אלא דווקא בשם אחד. אבל בכל השמות לא. משום דמחזי הספר כמנומר וכן משמע מהב"י (יורה דעה סימן רעו) שכתב בלשון רבים וז"ל אזכרות שלו לא כתבתים לשמן אמרינן שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובים לשמן אינו שוה כלום ומסיק התם דאין לו תקנה בהעברת קולמוס על האזכרות לשמן וכ"כ בלשכת הסופר (סימן יא) ובשיורי כנה"ג (סימן רעו) שהטעם משום דמחזי כמנומר גם לשיטת הרמב"ם הטור ורי"ו הרשב"ץ עיין שם.
איברא דבגמ' גיטין (דף יט.) איתא דיו על גבי דיו סיקרא על גבי סיקרא פטור וכו' משמע שאין שום משמעות כלל לכתב העליון משום דכתב ע"ג כתב אינו כלום אמנם בתוס' שם ובגמ' שבת דף (קד:) מבואר דכאשר אין משמעות לכתב העליון דהיינו דאינו מתקן כלום בזה לכו"ע כתב עליון אינו כלום אך כאשר הכתב השני מתקן כמו הכא שבכתב השני מתקן לשמה בזה חשוב כתב ואפילו לרבנן חשיב אלא שהפיסול כדאמרינן לעיל משום נימור וכ"כ הרשב"א בגיטין (כ) ומדאמר שם בגמ' רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא היינו לדעתו גם חכמים מודו בגט שכתב על גבי כתב הוי כתב ולא בעינא זה אלי ואנוהו והגט כשר ש"מ דכל האיסור משום זה אלי ואנוהו או נימור וכ"כ התוספות בדף (יט) ועיין בשו"ת קול מבשר (חלק א סימן סט) שבענין העברת הקולמוס יש פלוגתא בזה (באה"ע סי' קלא) לענין גט שלדעת ר"ח מועיל .
אלא שבגמ' שם בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב אמר להם אינו כתב ע"כ משמע דלא כדאמרינן לעיל שכתב עליון כשהוא מתקן נחשב כתב וראיתי להגאון מהר"ם שי"ף (בדף יט.) שחילק בין כתב שני שמתקן דחשיב כתב לבין חתימה על גבי חתימה דלא הוי כתב עיין שם וכן כתב המאירי בגיטין (יט.) שיש פוסקין שלענין לשמה סגי בהעברת קולמוס לשמה כרב אחא ואמרינן שאין לדמות לעדים ושבת שבכתיבת שבת למלאכת מחשבת הוא צריך ובחתימת עדים בעינן כתב היכול להתקיים וכו'. וכ"כ הריטב"א שם וז"ל אפשר לומר דאיהו סבר דהתם הוא משום לשמה אבל בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה כל שנכתב כבר לא חשיב עיי"ש עכ"ד. וכ"כ הר"ן (בגיטין דף י"ט) ד"ה דיו ע"ג דיו שכתב לראב"י דאיהו סובר דכי הוי כתב דמהני בלשמה אבל בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שנכתב כבר לא חשיב.
והנה ברמב"ם (הלכות גרושין פ"ג סעיף ד) משמע כתב על גבי כתב אינו כתב מדפסל הגט מלשונו שכל גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט וכ"כ ספר קרית ספר (בהלכות גרושין פרק ג) ואומנם הכ"מ כתב שהרשב"א פסק כדעת רבינו חננאל וחיישינן ליה לחומרא ע"כ וכן פסק בשולחן ערוך (באבן העזר סימן קלא סעיף ה) גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט וי"א שחוששין לו (סתם ויש הלכה כסתם) וכ"כ שם בית שמואל שפסול משום דדיו על גבי דיו לא הוי כתב כלל ובב"י שם כתב בשם הרשב"א שמה שאמרו חכמים אינו מן המובחר דהיינו פיסולו משום מחזי כמנומר ואינו זה אלי ואנוהו ולא אמרו בהדיא לא כשר אלא שבירושלמי כתוב שחכמים כשיטתו של ר"י השיבוהו דהיינו שאתה אומר כתב על גבי כתב כתב הוא מ"מ אינו מהמובחר עכת"ד וכן כתב הריטב"א במסכת שבת דף (קד:) נמצא שלפי הירושלמי כתב על גבי כתב אינו כלום ואילו אצלנו כתב הוי אלא שאינו מובחר לפי שחסר זה אלי ואנוהו ועיין בים של שלמה בגיטין (דין כא) דחכמים אומרים אין ה' מן המובחר משמע דכתב מיהא הוי וכו' וכתב על תירוץ הירושלמי שהוא דחוק ואין סומכין עליו עיין עוד שם.
ועדיין לא ברור לנו האם הטעם לפיסולו של הגט הוא משום דכתב על גבי כתב אינו כלום או מטעם נימור וכ"כ ספר אור זרוע (חלק א – הלכות תפילין סימן תקנו) וחכ"א אין השם מן המובחר. אי משום דכתב ע"ג כתב לא הוי כתב. אי משום דבעי' זה אלי ואנוהו כדאי' בפ"ב דגיטין. או כפי שחילק בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא א ח"ג סימן רז) שיש לומר כמ"ש בספרי הטעם דשאני גט דסתמא לאו לשמה קאי משא"כ ס"ת ולפ"ז שם שנתכוין לכתוב יהודא וא"כ לאפוקי מלשמה קבעי ולכך בודאי פסול ובזה מיושב מה דנקט ונתכוין לכתוב יהודה ע"כ וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן ז) בגיטין סתם אשה לאו לגירושין עומדת ובספר קרית ספר לרב טהרני שסתם ס"ת לשמו הוא מה שאין כן באשה ועיין בש"ך (סימן רעו) שכתב דלא מהני העברת קולמוס עליהן לשמן משמע כתב ע"ג כתב אינו כלום וכן בלשכת הסופר (סימן י) שפוסל מדין כתב על גבי כתב וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסט) שדיו ע"ג דיו כתב עליון לא הוי כתב אפילו אם מתקן בכתב עליון ואפי' בדיו שמשחיר טפי נמי וכדהוכיח הנוב"י (קמא חאו"ה סי' פ"ה) וכ"כ שו"ת תורה לשמה (סימן רמג) נאמר וכתב לה ולא שזה כתוב כבר וכ"כ שו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ב' סימן קלג) דכתב העליון הוא רק טפל ומשמש לכתב התחתון וכ"כ הפמ"ג שלהלן .
או נאמר שפיסולו בגט רק בשל החתימות כדאמרינן לעיל בשם מהר"ם שי"ף והמאירי ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן רד) שכתב בגט לאחר שנתגרשה שוב לא חשיב כתב. כיון דכתב תחתון נשאר כתב הוי כתב עליון כתב על גבי כתב שאינו מתקן ולא הוי כתב. בשלמא אם היינו אומרים דבמקום שכתב עליון מתקן חשיב הראשון נמחק ולא נשאר רק כתב עליון. אם כן גם עכשיו שכתב עליון אינו מתקן. הא לא נשאר רק כתב עליון וכתב ראשון חלף הלך לו. אבל מאחר שביררנו מדברי הסה"ת והתשב"ץ דכתב ראשון נשאר. אם כן הוי גם עכשיו כתב על גבי כתב וכיון שעכשיו אינו מתקן אינו כלום והבן ואף מה שהקשה מהרש"א [גיטין יט ע"א] לר' אחא בר יעקב מה מבעיא לי' ריש לקיש מר' יוחנן בעדים שאין יודעים לחתום הא כתב שני מתקן. ולדידי לא קשה מידי לפי מה שכתב בספר התרומה דבחק תוכות לא מהני כתב עליון וכו' עיין שם .
או נאמר שהפיסול מטעם מנומר זהו אלי ואנוהו ואף בדיעבד כבשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסט) כתב באמת משמע סוגי' גיטין (דף נד) דיעבד נמי פסול לכו"ע אליביה דרבנן בחדא אזכרה כמו לר"י בכולי' ס"ת משום מנומר לכן נקטו המג"א והק"ע ג"כ טעמא דמנומר כנ"ל. וכ"כ שו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן א) דמהני העברת קולמוס אם לא משום מנומר וכפי שנישאל בשו"ת תשב"ץ (חלק ג) בס"ת שהי' בלוי הרבה וכו' והשיב כיון שהוא כל כך ישן והולך לימחק ולהעביר דיו על המחק הוא מנמרו יגנז כמו שאמרו בפ' הניזקין (נ"ד ע"ב) ולהעביר עליה קולמוס ונקדשיה ה"ל מנומר וכ"כ שו"ת דברי חכמים (חלק יו"ד סימן כ) וציין לתשב"ץ וז"ל ולהעביר עליה קולמוס וניקדשיה הו"ל מנומר ועוד יש לאסור להעביר דיו על השם דקי"ל כתב ע"ג כתב חייב משום מוחק התחתון. וכן כתב בתשובה (סי' קכ"ז) עייש"ב. וכ"כ בשו"ת קול מבשר (חלק א' סימן סט) דעיקר טעמא דרבנן משום זה א – לי ואנוהו וזה דוקא אם לא נכתב כלל לשם קדושת השם.
ובשו"ת יכין ובועז (חלק א סימן כד) כתב שלא תמצא לבעלי התלמוד שחששו למנומר בענין כזה כלומר בכתיבה על הגרר כמו שחששו בכתב על גבי כתב ועיין שם עוד שכתב היכי דהתם במעביר הקולמוס על השם לקדשו אינו שם מן המובחר משום דבעינן זה אלי ואנוהו כדאי' התם ונראה שסובר הרב ז"ל דטעמיהו דחכמים משום דמחזי כמנומר וכן משמע משו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן יב) שכתב בהעברת קולמוס עליו לחדשו אינו מתקדש כדברי חכמים שאמרו אין זה מן המובחר אף בשם אחד עיין שם ושו"ת הרד"ך (סימן א) דאות השם שנכתבה שלא לשמה חמירא טפי משאר אותיות שנכתבו שלא כתקון והיינו משום דבעינן זה אלי ואנוהו וכ"כ שו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן קעט) לר' יהודה ליעבור עליו קולמוס ומשני עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולה ס"ת לא משום דמחזי כמנומר ומדקאמר שאינו שוה כלום ש"מ דמנומר פסול לגמרי וכ"כ בריב"ש (בסימן ז) ומיהו בכל האזכרות הספר נראה שאף אם עבר ותקן לא הוכשר משום דדמי למנומר הרי כאן שאפי' בהעברת קולמוס מחזי כמנומר (אך כאשר העביר קולמוס על שם אחד לדעת ר"י לא נחשב מנומר) וכ"כ שו"ת צדקה ומשפט (חלק יו"ד סימן יז) שלכו"ע בס"ת לא הוי כתב העליון כתב לרבנן אפילו במתקן את הראשון ועושהו לשמה משום זה אלי ואנוהו ומ"ש בט"ז דמהני העברת קולמוס זהו אליבא דר"י קאמר ולא לרבנן ע"ש וכ"כ בשו"ת פסקי עזיאל (סימן כח) כתב ע"ג כתב נאסר משום דחזי כמנומר וכתב עוד דאין כתב על גבי כתב בדיו ע"ג דיו אסור משום מוחק. וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה הנ"ל שאינו מוחק וכ"כ בלשכת הסופר (סימן יא) בשם תועפות ראם ועוד.
והב"י כתב (בסימן רעו) בשם הריב"ש שאם עבר וגרר (אזכרות) וכתבן בדיו כשר ומיהו אם עבר וגרר כל האזכרות שבספר אפילו בדיעבד פסול משום דמיחזי כמנומר וכ"כ הברכ"י (בסימן רעו סעיף יג) בשם הריב"ש באם תקן באזכרות רבות ע"י מחיקת הזהב וכתיבה בדיו אזי יש דין נימור והב"י הסכים עם הריב"ש אך כאשר כתב רגיל וזרק עפרות זהב על האזכרות ועבר ומחק את עפרות הזהב לא חשיב מנומר.
נראה שמרן חושש למנומר רק אם עבר וגרר אבל כתב על גבי כתב לא חייש מנימור מדכתב בב"י (בסימן לב) בשם תה"ד שאם רישומן ניכר כל כך שיוכל תינוק וכו' שרי להעביר קולמוס על הכתב להטיבו ולחדשו שלא יתמחק יותר ובשו"ע (בסימן לב) פסק שיכול להעביר קולמוס על האותיות ולא חש למנומר כלל ולא כתב על גבי כתב וכ"כ מחזיק ברכה (בסימן לב סעיף יג) לכאורה משמע כתב עליון נחשב כתב וכ"כ מוה"ר שמואל אבוהב (בסעיף ג) וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ג' סימן קיח) וכ"כ שו"ת בנין ציון (סימן צו) שמותר להעביר הקולמוס על כתב ישן ולחדשו ואף על השמות הקדושים וכ"כ ביאור הלכה שם וז"ל לענין אם נפל על קווי האות ממש וניכר האות דכתבנו שם להקל בזה אף דהפמ"ג (במ"ז בס"ק ט"ו) מצדד להחמיר בזה מטעם כתב על כתב אם לאו שבעת נפילת הטיפה כבר נתייבש האות עי"ש כבר הושג ע"ז מחמת כמה קושיות עיין בפ"ת אה"ע בסדר גיטין ואף שמיישבו שם קצת מלבד שהוא דוחק גדול אין להחמיר בזה אחרי שרוב הפוסקים מקילין אפילו בכתב על גבי כתב ממש וכ"ש בזה הטפת דיו שנפלה מעצמה שאין שייך שם כתב עליו ועוד נ"ל בזה עצה אחרת אפילו בכתב על גבי כתב ממש והשני היה שלא לשמה דיעביר עוד קולמוס עליו לשמה וממ"נ מהני ולא מקרי שלא כסדרן לכאורה מאחר דמעת כתיבה הראשונה צורתו עליו וכמש"כ בס"ק לו במ"א ע"כ.
וכ"כ הגאון הרב קניבסקי שליט"א בספר שונה הלכות זאת ועוד שנראה לדעת מרן (בסימן לב) שאף הכתב פסול וע"י תוספת לכתיבה הכתב הפסול הופך לכתב כשר כגון רי"ש שעשאה כמין דלי"ת שכתב שם מרן משום דבין הגג ובין הירך נעשו בפיסול וכו' ועיין בט"ז (סע"ק טז) שאם רוצה להוסיף עליו דיו ולעשותו עגול ודאי שפיר דמי וכן בעשה רי"ש במקום דל"ת יש תקנה להוסיף דיו ולעשותו מרובעת וכו' וכ"כ שם המג"א ומחצית השקל לבושי שרד פמ"ג שם.
ובשו"ת פנים מאירות (חלק ג סימן לב) כתב הרי אף לר' יהודה דכתב התחתון נכתב עכ"פ שלא לשמה והוי כאלו נפל במקום זה צבע שחור אפילו הכא שמדובק לקלף ואח"כ מעביר עליו קולמוס חשיב כתב עליון כתב ולא הוי הפסק בין הקלף שנכתב תחילה שלא לשמה ובין כתב של עכשיו הנכתב לשמה אלמא כיון דדיו ראשון מדובק לקלף לא חשיב הפסק הוא הדין בצבע לבן שמיפים הקלף ע"י זה דלא חשיב הפסק.
ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן רד) על דברי התשב"ץ הנ"ל כתב ועל כורחין לומר דמשום דכתב שני מתקן לא נתבטל כתב ראשון. ובשלמא אם הוה דיו על גבי דיו כתב בכל מקום על כורחין הטעם משום שאין נראה רק דיו עליון ונמחק התחתון והי' קשה הא מוחק השם. אבל השתא דרק משום דכתב עליון מתקן לא מיחייב משום מוחק וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא א ח"ג סימן קב) ע"י העברת קולמוס לשמה מועיל לר' יהודה ולרב אחא אפילו לרבנן ולא מקרי הפסק היינו משום דכל שנפסל שלא לשמה לא מקרי הפסק דכל לנאותו לא הוי חציצה וכאן אין לך לנאותו גדול מזה וכתב עוד (במהדורא א ח"ג סימן סב) דבאמת דיו על גבי דיו אינו כתב כלל רק משום דבעי לשמה ומתקן הכתב השני לא חשיב כתב ע"ג כתב נמצא שכאשר הכתב השני מטיב או שמועיל לשמה נחשב כתב .
וקשה הרי הב"י (בסימן רעו בבדק הבית) כתב בשם רבינו ירוחם היה לו לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וכו' ואח"כ העביר קולמוס וכו' לקדשו והלכה כרבנן ולא מועיל העברת קולמוס והשם אינו מקודש משמע שכתב עליון אינו כתב ואפילו אם הכתב עליון מתקן (משמע הפיסול משום כתב ע"ג כתב אינו כתב ולא משום מנומר עיין לעיל) וכ"כ קול יעקב (בסימן רעו אות ג) בשם קסת הסופר וכ"כ הש"ך (בסימן רעו) וכנסת הגדולה (סעיף ז). וקשה מה שמרן כתב שאין מועיל להעביר קולמוס על שם השם שנכתב בטעות ולעיל התיר כתב עליון לתיקון הכתב התחתון נראה שצריך לומר שהפיסול הוא דווקא בהתכוון לכתוב יהודה וכתב שם השם בזה לא מועיל כתב על גבי כתב כלל משום שהתכוון בדוקא לכתוב יהודה הא אם כתב בסתמא יהיה מותר להעביר קולמוס ולקדשו .
ואולי מטעם כוונה הפוכה פסל הרמב"ם את הגט דלעיל ועיין בפ"ת (סימן רעו) בשם בני יונה והלק"ט וכ"כ שו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שנח) בשם הפנים מאירות שם מהא דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה. וכו' מדקאמר ונתכוון לכתוב יהודה. משמע דווקא בכה"ג. אבל בסתמא כשר. וכ"כ הגאון בפנ"י כדעת הרדב"ז שלהלן שלכו"ע אם כתב בסתמא מועיל העברת קולמוס והביאו שו"ת בית רידב"ז (סימן כו) וכ"כ מחזור ויטרי (סימן תקיז) כל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובין לשמם אינן שוה כלום. ודוקא נתכוון לכתוב לשם יהודה וכתב השם צריך ליהודה להעביר עליו קולמוס ולקדשו. אבל כתב ליהודה לשם שם אחר אין צריך לקדש דהא לשם תורת ישראל נכתב ודיי בכך ועיין בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא א ח"ג סימן רז) מצאתי בספר בני יונה (סי' ערו) שכתב דאם לא קדש השם עם האות האחרון וקידושו וגמורו באים כאחד כשר אבל אם מתחילה נתכוין לשם יהודה פסול אף שנזכר באות האחרון ע"ש וא"כ יש לומר דלכך נקט ונתכוין לכתוב יהודה דאז אף שנזכר באות האחרון ג"כ פסול וכתב עוד הנה באמת יש לומר דכל טעמו של המבי"ט הוא כמ"ש בספרי הטעם דשאני גט דסתמא לאו לשמה קאי משא"כ ס"ת ולפ"ז שם שנתכוין לכתוב יהודא וא"כ לאפוקי מלשמה קבעי ולכך בודאי פסול ובזה מיושב מה דנקט ונתכוין לכתוב יהודה. וכ"כ שו"ת הר צבי (או"ח א סימן כז) כדעת הבני יונה הנ"ל שאם אמר את הקדוש לפני גמר השם הוי אמירתו לפני חלות קדושת השם, וגמרו וקדושו באים כאחד.
וכ"כ שו"ת פנים מאירות (חלק א סימן מה) דלא קאמרי רבנן אלא היכא שכתב שלא לשם קדושת השם שנתכוון לכתוב יהוד' בזה ס"ל דלא מבעי' בלא העברת קולמס דפסול אלא אפילו בהעברת קולמס נמי לא מהני אבל בכותב השם סתם סתמא לשמו עומד ואפילו בלא העברת קולמ' י"ל דכשר ועיין בזה עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן א) ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ד-יו"ד סימן כא) טעמא דכל דבר התלוי בקדושה בעינן כוונה, כדתנן בנזיר הקדש טעות אינו הקדש אלמא דמיירי שהיתה מחשבתו לכתוב יהודה, ומש"ה מדמה לה להקדש בטעות. ועיין בשו"ת קול מבשר (חלק א' סימן סט) ושו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסט) וכן משמע משו"ת הרא"ש (סימן ג סעיף יא) שכתב שאם גירד דיבוק בשם השם כשר ואין צריך להעביר עליו קולמוס ולקדשו כי נכתב בקדושת השם ע"כ הא אמר אין צריך משום שנכתב בקדושה הא אם לא קידש משמע שיכול להעביר עליו קולמוס ולקדשו אעפ"י שזהו כתב על גבי כתב ובשם אחד אינו נחשב מנומר כדאמרינן לעיל ואל תאמר שלדעתו אסור להעביר קולמוס אם כן מדוע כתב שאין צריך להעביר עליו קולמוס הא אמרת אסור וק"ל. (ועיין עוד בלשכת הסופר סימן יא ושו"ת יהודה יעלה – חלק א – יו"ד סימן רסט בזה).
משמע בדברי הרא"ש דאין צריך אבל אם רוצה רשאי וכו' וכן בתוספות בגיטין (דף יט.) בד"ה דיו על גבי דיו אליבא לרב אחא בר יעקב אפילו לרבנן חשיב כתב כאשר הכתב השני מתקן כגון שהשני הוא לשמן. ובקול יעקב (בסימן לב אות ט) כתב בשם ספר הכוונות שהעברת קולמוס נקרא קצת חיבור (משמע כתב עליון מועיל בלשמה לדעת האר"י) .
כתב המרדכי (בגיטין דף כ) וז"ל להעביר קולמוס לאחר התיקון לא יועיל לא לר' יהודה ולא לרבנן דאם מועיל על האות הנכתב שלא לשמה לשווי' כלשמה מ"מ לשויה אות לא יועיל עכ"ל משמע לדעתו שאף לדעת רבנן מועיל להעביר קולמוס לשמה אבל להעביר קולמוס על אות שנוצר מחק תוכות לא יועיל העברת קולמוס כ"כ סמ"ג (בסימן כ"ב) וכ"כ המג"א (סימן לב סעיף כו) ולבושי שרד שכתב דכל היכא דפסול משום חק תוכות לא מהני העברת קולמוס ע"כ הא לא ע"י חק תוכות שפיר וכ"כ שו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן רד) בשם ספר התרומה [הל' גיטין סי' קט"ו] שכתב דבחק תוכות לא מהני העברת קולמוס לכולי עלמא דוקא היכי דכתב תחתון כתב ולא חסר רק לשמה הוא דמהני העברת קולמוס לשוי' לשמה וכן הרדב"ז (בסימן עז) פירש מאחר שאף לחכמים מועיל להעביר קולמוס על שם השם כאשר נכתב בסתמא נתקדש ממילא ומה שאמרו אינו מהמובחר זאת כאשר כיוון לכתוב יהודה וכו' וכתב עוד מכל מקום פשטה דמלתא משמע דאם היה צריך לכתוב השם וכתב אותו סתם נתקדש ומשמע מדבריו כ"ש שאם כתב בסתמא בשם השם רשאי להעביר קולמוס אף לחכמים ולקדש את האזכרה ומשמע מדברי הרמב"ם בהלכות תפילין (פ"א סעיף טו) הכותב וכו' ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן היה צריך לכתוב פסול אלא שהמשיך וכתב שלא לשמן פסולין קצת משמע דווקא שלא לשמן דהיינו שחשב על משהוא אחר בזמן האזכרה אבל בסתמא לא אומנם מהכ"מ שם לא משמע כן. והמאירי בגיטין (דף נד:) שיש פוסלים דווקא שכיוון יהודה אבל בסתמא כשר שלמדו מזבחים עבוד שלא לשמה פירושו שעבדו בבירור שלא לשמה דהיינו שפוסל אם יש כוונה נגדית אבל בסתמא כשר וכ"כ הב"ח ולשכת הסופר (בסימן י סעיף ב) בשם הב"י שכוונה הפוכה פוסלת כגון שנתכוון לכתוב יהודה אבל אם לא היה לו שום כוונה י"ל דכשר וכדעת ה"ר אלחנן עכ"ל. כידוע שדעת ה"ר אלחנן שכתיבת שם השם בסתמא מועילה עיין עוד בדברינו (בסימן סט) על השיטות בקידוש שם השם.
ובדמיון לזה שכוונה הפוכה מגרע גרע ממחשבה בסתמא (דאף למאן דאמר אין צריך כוונה) עיין בחידושי המאירי ברכות (דף י"א:) שכתב אע"פ שגדולי המפרשים מתמיהים היאך אפשר שפסול מחשבה יהא מפסיד את הברכה והלא דברים קל וחומר אם בלא שום כוונה עולה שהרי אין מצות צריכות כוונה כל שיש שם כוונה לשום ברכה לא כל שכן ולדעתי כל שיש שם כוונה למה שאינו הוא פחות משאין שם כוונה כל עיקר ועוד שמ"מ צריך הוא לידע על מה הוא מברך ע"כ וכן משמע מהתוס' בברכות שם וכן מרבינו יונה שם בשם רבינו שמואל וכן משמע מרבינו ירוחם בנתיב (יג' חלק ג') ולענייננו דווקא שהתכוון לכתוב יהודה ולא הטיל ד' מותר למוחקו אעפ"י שיצא שם השם נמצא שכוונה הפוכה מגרע גרע . ועיין עוד בשו"ת קול מבשר (חלק א סימן סט) שכתב בשם תשובות מים רבים (בחיו"ד סי' כ"ט) בשם המבי"ט בקרית ספר דהא דבעינן לשמה בס"ת ל"ה רק דרבנן רק בחושב שלא לשמה פסול מדאורייתא עיי"ש והוא כדברי הפמ"ג שהבאתי לעיל.
ובס' עקרי הד"ט (באות יט) כתב כאשר יש ספק באם קידש גם לדעת מרן מותר להעביר קולמוס ולקדש אלא שאסור מדין מנומר ע"כ משמע שאין האיסור משום כתב על גבי כתב אלא נראה לו שאסור מדין מנומר. וכ"כ רעק"א (בסימן ע) שלהלן ובמג"א (בסימן לג סק"ז) כתב בדין השחרת רצועות שאיסור כתב על גבי כתב אסור מדין מנומר הא לאו הכי שרי ובמחצית השקל (סי' ל"ג) במג"א שם לפרש דבריו דמה שאמרו חכמים אין השם מן המובחר היינו משום דמחזי כמנומר אף בשם אחד וכתב הפרי מגדים לדעת המג"א דהיכא שהרבה אזכרות העבירן לשמן אסור הא בשם אחד שפיר ולדידן דכתב על גבי כתב פסול צ"ע על דבריו משום שטעם החכמים שדיו על גבי דיו דלאו כלום הוא ופטור כדאיתא במס' שבת עכ"ל ושמא דעת המג"א כדלעיל שרק אם כיוון בהשחרת הרצועות לא לשמה (כוונה הפכית )לא יועיל השחרה חוזרת אבל מחשבה בסתמא מועילה או פסק כרב אחא כפי שפסק בשו"ת הרד"ך (סימן א) וז"ל במה שכתב הרשב"א דלרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב וכו' דמשמע דרב חסדא הוא דסבר אליבא דרבנן דלא הוי כתב אבל לרב אחא בר יעקב דפליג עליה הוי כתב אפילו אליבא דרבנן ואנן כרב אחא בר יעקב פסקינן ולא כרב חסדא וא"כ הוי כתב אליבא דהלכתא .
ועיין בקול יעקב שציין לא"ר יד אהרון בהגה"ט שכתבו כדעת מג"א וכ"כ שו"ת רב פעלים (בסימן כב) בשם הפנים מאירות נו"ב קמא יד שאול כיון דהכתב הראשון הוי שלא לשמה וצריך קדוש לשמה הוי זה בכלל לנאותו ואינו חוצץ כדעת המג"א דלעיל וכן ציין לגאון מהרש"ק בסופר ששכח לקדש שם אחד בס"ת ואינו יודע איזה הוא שרק העברת קולמוס על כל ס"ת יועיל נמצא שהתיר כתב ע"ג כתב ולקדשו. וכן ראיתי בקובץ מבית הלוי חודש אדר תש"ס בדברי הגאון הרב משה קליין שליט"א שלדעת הרמב"ן הריטב"א והר"ן וספר גט פשוט בשם ספר התרומה שכתב עליון מועיל להעביר קולמוס לשמה אך פסק בסוף דבריו שרק על ספק אם קידש את שם השם מותר להעביר קולמוס ולקדש. ושו"ר בספר משנה הלכות (חלק יב סימן קצח) שנשאל בסופר לא אמר בפיו שמתקן לשם קדושת שמות הקדושים והכשיר מהטעם שודאי מסתמא לשמה וציין גם להגר"ש קלוגער זצ"ל שנשאל בזאת וסיים דכשר וא"צ גניזה לכבוד התורה שלא יצטרך גניזה.
והעולה מכל האמור ועוד מטעם דרעק"א (בסימן ע) שכתב על גבי כתב נחשב כתב לשמה ואיסורו רק משום זה אלי ואנוהו וממילא הוא רק לכתחילה אף בדיעבד ומדרבנן לחומרא בעלמא ולכן כשיש ספק אם קידש את שם השם מה יועיל אם נקדש את שם השם שנית ונעביר עליו קולמוס הלא הוא יהיה מנומר ופסול משום שאינו זה אלי ואנוהו וכתב דלטעמא דזה אלי ואנוהו והיינו דגם תיבה אחת הוי כמנומר ואינו מהודר ע"י כתב על גבי כתב א"כ נראה דבזה אין חילוק אם נכתב תחילה לשמה או לא דאף נכתב תחילה לשמה מ"מ בהעברת הקולמוס מגרע גרע דהוי כמנומר ומה הפרש בזה בין כתב הראשון לשמה או לא וכו' עכ"ל.
נמצא שאף אם מותר להעביר קולמוס ולקדשו עדיין נותר איסור משום מנומר וכן כשספק אם קידש את שם השם מה יועיל להעביר קולמוס ולקדשו והלא נפסל משום מנומר ומגרע גרע וכ"כ המאירי בגיטין (דף נד:) ומה לי פסול משום שאינו מקודש או מדין מנומר ואף כשהעביר עליו קולמוס לשעתו ובאותו דיו עצמו עד שאין הענין נראה כמנומר יראה לי שמ"מ לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ע"כ וכ"כ בשו"ת יכין ובועז (חלק א) על דברי הרמב"ם אם כתב האזכרות בלא כונה ולפי שכתב ע"ג כתב מחזי כמנומר א"כ אם כתב האזכרות בלא כונה אינו יכול להעביר עליהם קולמוס לקדשן ונמצא שהספר פסול הרי בכלל דבריו שכתב ע"ג כתב מחזי כמנומר (כוונתו שהפיסול בכתב ע"ג כתב רק משום מנומר). וכ"כ שו"ת קול מבשר (חלק א' סימן סט) דע"י העברת הקולמוס מיגרע גרע דמשום זה לא הוי מן המובחר דמיחזי כמנומר קצת.
אלא מה שאנו פוסלים מדין מנומר יש לדעת עד כמה שינוי הגוון גורע ופוסל הלא מרן לעיל פסק בשם תה"ד דשרי להעביר קולמוס על הכתב ולהטיבו ומה שכתב (בסימן רעט) מחזי כמנומר זהו רק בשינוי גודל האותיות ורק טוב לסלק היריעה כתב ולא כתב דפסולה היריעה והנה הרמ"א (בסוף סימן רעט) פי' מהו מנומר כעור הנמר שיש בו גוונין הרבה ע"כ נראה לומר שכל עוד שאין הפרש בגודל או בגוונים (כגון ע"י העברת קולמוס) שמגיע להפרש של חברבורות של הנמר לא נחשב מנומר ועיין בדברי שמואל אבוהב דלעיל שיש שאינם יודעים לעשות הדיו שחור ובעת הכתיבה ישנם גוונים שונים ומשונים נוטים לירקון ולאדום וללבן שהוכהה מראיתו ועליו ודאי שאסור להעביר קולמוס ע"ש וכ"כ כנסת הגדולה (בסימן לב) שאם מעיקרא בעת הכתיבה מחמת שהדיו נעשה לא כהוגן ולא נראה בהם מראה שחור אין להעביר קולמוס דהוי שלא כסדרן ועיין עוד בזה בקסת הסופר (סימן ג) ומשנת הסופר (שם אות ה) והבמ"ב שם .
ומאחר וכיום ב"ה הדיו נעשה ע"י מומחים ואנן חזינן שלא נמצא שינוי משמעותי בגוונים כאשר כותבים כתב על גבי כתב נראה שיש להקל וכ"כ כף החיים (בסימן לב סע"ק קמב) כשמתקן ע"י העברת קולמוס צריך שיהיה הדיו כעין דיו הנכתב בס"ת דלא לתחזי כמנומר וציין לברכ"י ופ"ת וכפי שכתב כף החיים בדין קילוף שם השם שכתב כף החיים שמאחר וכיום מומחים בזאת ניתן להקל ואף להעביר קולמוס על שם השם וכן התיר שו"ת קול מבשר הנ"ל כאשר חסר רק קידוש לשם ס"ת ולא חש לזה ולכן כשמתקן יש לדאוג לגוונים זהים.
ועיין בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד א' סימן קסו) משום דמיחזי כמנומר פי' דאף שאינו כמנומר ממש מ"מ מיחזי כמנומר משום דהעברת קולמוס נמי לפעמים אינו כהכתב ממש והוי כמנומר קצת. וגם הריב"ש מצי מחיק הזהב ולכתוב עליו שוב בדיו כמה טעויות עיין (בסימן רעו) בדבריו שם שהתיר בשם החת"ס ועוד אחר' להעביר קולמוס על האזכרות ישנות. וכן ראינו לעיל לדעת מרן אם כן מהו זה אלי ואנוהו בהעברת קולמוס על שם השם למרן אפשר לומר שפירש הא דאמרינן משום זה אלי ואנוהו שאין כבוד השם להיות כתוב על גבי שם חול כדלעיל שכוון לכתוב יהודה שאף למוחקו מותר ואינו קדוש כלל הא בסתמא שפיר ועיין עוד בלשכת הסופר (סימן יא) וכ"כ שו"ת קול מבשר (חלק א סימן סט) שציין לפמ"ג ובלבושי שרד הא דאין השם מן המובחר הוא משום דאין זה כבוד השם להיות נכתב ע"ג שם שהוא חול, ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן א) שציין לעוד אחרונים שאין הפיסול משום מנומר אלא משום ואנוהו .
ועיין עוד בדברנו (בסימן סט) שמרן בב"י דחה את דברי המרדכי שכתב שצריך בשם השם לקדשו בפרוש לשם קדושת השם אלא משמע לב"י שמספיק כקדושת ס"ת עצמו דהיינו בסתמא שם השם מתקדש, וכ"כ בספר משנה הלכות הנ"ל ועיין שם עוד בדברינו שיש גם חילוק בין שם הויה לשאר שמות השם.
ומאי דאיתא בגמרא שאין השם מן המובחר ופסול אין פיסולו ודאי מדאורייתא אלא י"א מדרבנן כמ"ש הרשב"א איסור מנומר הוא דרבנן ואפי' לכתחילה הולכין אחר המיקל וכ"כ ספר קרית ספר של הרב טהרני בהלכות תפילין שאזכרה לא לשמה אין הפיסול מדאורייתא אלא משום זה אלי ואנוהו הואיל וסתם ס"ת לשמו הוא וכ"כ שו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן יא) בשם הגאון בעל שב יעקב, מבואר דלרבנן אף היכא שנפסל הס"ת לא יעביר עליו קולמוס לקדשו, אף דס"ל דהוי רק אינו מן המובחר, (משום שחוזר על אזכרה שלא לשמה) והוא רק משום ואנוהו ואינו רק מדרבנן כדאי' במהרש"א ז"ל, ואעפי"כ אין להתיר הס"ת בשביל זה עכת"ד ובמ"ש דהוי מדרבנן משום ואנוהו, וכ"כ בשם שו"ת בי"צ (חיו"ד ב' סי' ק"ב אות ד') ע"ש. ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ו) כתב בשם ודגמ"ר ולבושי שרד כהמג"א וכ"כ רעק"א שם וכ"כ שו"ת קול מבשר (סימן סט) וכן כתב הט"ז (בסימן רפ) בקרע בס"ת מעל ג' שיטות פסול אך בדיעבד אם תיקן מותר להוציאו ולקרא בו אם אין ס"ת אחר, או אם נמצא התיקון בשעת הקריאה אין להחליפו בשל זאת דהא אין כאן פסול רק דאינו הידור דבעינן זה אלי ואנוהו .
וכן כתוב בהגהות יד שאול (סימן רעו) דאין השם מן המובחר אינו רק פסול מדרבנן כמ"ש המהרש"א ופשוט לו דיכול להעביר קולמוס בשמות מסופקים וכן אם ספק אם קידש שם השם וכ"כ עיקרי דינים בהלכות ס"ת ואף למאן דסברי שפיסולו מדאו' ע"כ אמנם יש סוברים שפיסולו מדאוריתא עיין בשו"ת יביע אומר (חלק ג') שמנה בארוכה את הסוברים הפיסול מדאו' ומדרבנן.
ודע עוד שישנה מחלוקת ראשונים אם בכלל צריך כוונה בשם השם עיין בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסט) שציין לתוס' במנחות מ"ב סוף ע"א שישנם שלושה דעות הר"י מאורלייני"ש הוכיח דסתמא לאו לשמה קאי ופסול מדאורייתא בין באזכרות בין בשאר הס"ת והר' אלחנן ס"ל בהיפוך סתמה לשמה קאי אפי' האזכרות נמי ור"ש ס"ל לחלק בשאר הס"ת סתמא לשמה קאי ועיין שם שהאריך מתי נחשב פיסול מדרבנן ומתי מדאוריתא .
ולכן נראה שאנו יכולים לעשות ס"ס ספק כדברי הרדב"ז ודעימי' שהשם בסתמא מקודש ואם תמצי לומר לא שמא הלכה כראב"י ודעימי' שמועיל העברת קולמוס ולקדש שכתבו מרן (באבן העזר סימן קלא) כדעת י"א ועיין בשו"ת קול מבשר (חלק א סימן סט) שציין לשו"ת זכרון יוסף (חאו"ח סי' ב) מצרף דעת ר"ח לס"ס ע"ש ובמלאכת שמים (כלל ו') ע"ש ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן ד) שלדברי הפמ"א דגם רש"י ס"ל כן, מי לנו מפורסם יותר מרש"י ז"ל, ובפרט דכעת יהי' שלשה פוסקים ושפיר הוי מיעוט חשוב להצטרף לס"ס למ"ד דמיעוט מצטרף לס"ס. (וכפי שכתבנו לעיל שהיה גוון הדיו וגודל קולמוס שווה) וכ"ש בשאר שמות השם שאינם שם הויה עיין בדברינו (סעיף סט) ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ג-יו"ד סימן יד') שעשה ס"ס בהאם צריך כסדרן בשם השם שמא הלכה כמ"ד שא"צ כסדרן. ושמא הלכה כרב אחא בר יעקב דאפי' לרבנן מהניא העברת קולמוס מה"ת. (ורק מדרבנן פסול משום זה אלי ואנהו). ואע"ג דרב אחא גופיה נקט הכי בלשון דילמא, י"ל דלאו דוקא הוא. עיין שם.
ומדאמרינן שאין שם השם מהמובחר אפשר לומר דדווקא בס"ת אבל בתפילין ומזוזה דלא שייך זה אלי ואנוהו (ובעור תפילין בחוץ יש זה אלי ואנוהו) עיין בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רעב) שכתב בס"ת בעי' שרטוט משום זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעי' שרטוט דלא שייך בהו נוי. וכ"כ הרא"ש בשמו (בהלכות קטנות הל' ס"ת סי' ז') וכ"כ הרמב"ם (פ"א מהל' תפילין הלכה יב) תפילין א"צ שרטוט לפי שהן מחופין וכו'. וכתב עוד נמי חוזר אף על ציצין שאין מעכבין ואעפ"י שפירש משום זא"ו יפוי מילה מצווה הוא אע"ג שהמילה מכוסה תמיד מ"מ שייך ביה נוי וכו' משום כל זמן שהתינוק קטן אין רגילין בו לכסות ערותו ומילתו נראית ונגלית לכל לכן בעי' ביה הידור ונוי משא"כ בתפילין שתמיד הם מחופין ומכוסים כצ"ל לדידהו. וכ"כ שו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן ז) וכבר כתבנו אמנם לכתחלה טוב לשרטט ליישר הדורים משום זה אלי ואנוהו ובתפלין כיון דלא בעי בדיקה כלל ואינם נפתחים לא הצריכום שרטוט וגם במזוזה וכתב עוד דהירוש' יסבור כן וטעם נכון יש לזה דס"ת שתמיד פותחין אותו וקורין בו ואיכא טעמא דזה אלי ואנוהו טובא אעפ"כ יש מקום לומר דלא מעכב אם כן ק"ו למזוזה שאינה נבדקת רק פעמים בשבוע(פי' שבע שנים).
וכ"כ שו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן קעט) ופריך לר' יהודה ליעבור עליו קולמוס ומשני עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולה ס"ת לא משום דמחזי כמנומר ומדקאמר שאינו שוה כלום ש"מ דמנומר פסול לגמרי מ"מ אין לך אלא מה שאמרו חכמים דהם ידעו לחלוק דמנומר גנאי גדול אבל לא באינך דאינו גנאי כל כך ואינם אלא למצוה וכן מחלק הלבו"ש (בסי' רע"א סעיף ד) גבי ס"ת שכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול דזה אלי ואנוהו כתיב אבל אם עשה חציו גויל חציו צבעים אע"פ שאינו מצוה מן המובחר שקצת יש היכר ואינו נוי כל כך מ"מ כשירה הוא בדיעבד עכ"ל ה"נ בנידון דידן דיש חילוק בין מנומר דאיכא גנאי גדול בס"ת לבין תפילין או מזוזה שאולי אינו רק למצווה מן המובחר אבל לא למיפסל בדיעבד כמו ס"ת ובמיוחד דלא יגיע לגניזה לכן נראה שכ"ש שיכול להעביר קולמוס בתפילין ומזוזות אם שכח לקדש ואולי אף אם היתה לו כוונה הפכית ובזה עוד צ"ע לדינא .
ודע מה שכתבנו לעיל שבימינו כמעט ולא שייך לומר שיש פער גוונים בדיו ואין חשש לנימור כן נוהגים היום הסופרים שלא חוששים לנימור בגירודים ומחיקות הוי ידוע דברי הריב"ש שכתב (בסימן ז') על דברי הרשב"א כאשר יש ד' טעויות בכל דף ודף יגנז וה"מ בחסרות ולא בגירוד וכתב עליו אינה ראיה דמאן לימא לן שאפשר לתקן בגרירה דלמא כיון שבכל דף ודף יש בו ד' טעויות גם בגרירה מחזי מנומר כדאמרינן הכי בתליה ואע"ג דביתרות לית לן בה משום דאפשר בגרידה התם כיון שגורד ומניחו חלק לית לן בה ואף אם יאריך מעט האות הסמוך לה כדי שימלא החלק ולא יראה כב' תיבות משום הא לא מחזי כמנומר אבל כשכל האות כתובה בגרירה ואין צ"ל כל תיבה וד' בכל דף ודף שכל הספר אז מחזי כמנומר כמו בתליה וכ"ש מעברת קולמוס ששם נחשב מנומר לחכמים אף באזכרה אחת ע"כ.
ודע עוד דגם הנטפלות לשם השם בין מלפנים ובין לאחריהם יש לקדש אלא שלפניהם אם לא קידש כשר ולאחריהם כתב הח"ס שצ"ע עיין בלשכת הסופר (סימן י) ולכן ניתן להעביר עליו קולמוס כדברינו לעיל. וכ"ש שאין כאן כל התיבה מנומרת אלא רק הנטפלות ומה שאסרו חכמים משום שכל שם השם מנומר ועיין בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה קמא-יו"ד סימן עו) שאם היה על קלף ישן והנטפל היה על הנקלף מחזי כמנומר משמע בקלף רגיל אינו נחשב וכתב עוד בגרירה מעט מן האות לא מחזי כמנומר.
לסיכום: שם השם שנכתב בסתמא ללא קדושה יכול להעביר עליו קולמוס באותו גודל ואותו גוון ולקדשו.
פירות הנושרים:
1. לכתחילה יש לקדש כל שם ושם בדיבור ולא במחשבה.
2. כאשר לא קידש שם השם ניתן להעביר עליו קולמוס ולקדשו כ"ש בשאר שמות שאינם שמות הויה.
3. שם השם שנכתב בסתמא בתפילין ומזוזות כ"ש שמותר להעביר קולמוס ולקדשו.
4. יש לחוש ולמעט כתיבה על הגרר או מחק יותר מד' מקומות בדף אחד ואם כתב כשר בדיעבד.
5. שינוי בגוונים בצבע הדיו עד כדי שינוי כחברבורות הנמר פסול.
6. אם כתב את שם השם וכיוון לדבר אחר כגון ששמע דברי תורה וכד' וכיוון לשומעם פסול ולא ניתן להעביר קולמוס ולקדש.
7. צריך לקדש את הנטפלות לשם השם בין מלפנים ובין מלאחריהן ומותר למוחקם בכדי לתקנם(כגון אם הפסיק או תיקנם).
8. אות שפיסולה מחק תוכות לא מועיל העברת קולמוס לתקנה .
9. אותיות שהגוון שלהם שונה בשל הדיו שלא היה כראוי אין לו דין דיו וחוצץ ואסור להעביר עליו קולמוס.
10. מותר להעביר קולמוס אף על שם השם ואינו נחשב מוחק.
11. אין להעביר קולמוס על שם השם שנכתב בכוונה אחרת או ששמע רדיו וקלטות וכד' משום דאין זה כבוד השם להיות נכתב ע"ג שם שהוא חול.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5