——–
ביומא (דף יא.) דתניא מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל. ופירש"י שם שמא נרקבה או נגנבה. וכ"כ המאירי שם והרמב"ם (בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ' ה ה' ט) כתב רק מטעם שמא נקרעה ממנה אות אחת או נמחקה מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת. דהיינו טעם הבדיקה שמא מחמת רקבון יפסל ולא כתב מטעם גנבה כרש"י והמאירי וכן כתבו התוספות במנחות (דף מג.) שציינו לשימושא רבה איכא שמצריך לבדקן פעמיים בשבוע והני בדיקות לא הוו משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו ונתקלקלו ובמזוזה אשכחן בדיקה דאמרינן במס' יומא (דף יא.) שנבדקת פעמיים בשבוע וכ"כ בהלכות קטנות לרא"ש (מנחות הלכות תפילין סימן לא) שמא נתקלקל או בלה הקלף וטפי יש לחוש במזוזה מזה מפני לחלוחית מקומה והזרם והמטר וכ"כ בספר הכלבו (סימן צ) .
ובספר האשכול (אלבק) (הלכות מזוזה דף עו:) ופירש פעמים בשבוע הכוונה שהוא שמטת שבע שנים, ושל רבים פעמים ביובל וכן ראיתי שנשאל בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן רפג) בענין הבדיקה וכתב כבר ביארו בתוס' מנחות (מ"ג ע"א) דלאו לענין חסירות ויתירות קאמר אלא שמא בלו ונתקלקלו בתפילין וה"ה במזוזות שמא נרקבה או נגנבה כפירש"י דיומא י"א אך פשוט דבדיקה בפנים בעינן לעיין האותיות אם לא ירקב אות א' אבל לא בעי מומחה הבקי בחסירות ויתירות אלא כל אדם יכול לבודקן אבל עכ"פ צריך לפותחן ולעיין בכל אות אם לא נרקב כיון שעשוי' להתרקב ולבלות באורך הימים וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן מט) מעיקר ההלכה חייב לבדקן פעם אחת בכל שלש שנים ומחצה. וכ"כ ספר חובת הדר ושכל טוב (סימן רצא).
נמצאנו למדים הא דאמרי' מזוזת יחיד פעם בשבוע אין הכוונה שנבדקת מפני כתיבתה דהיינו אם נכתבת כהלכתא או לא דלאו לענין חסירות ויתירות קאמר שזו הבדיקה קודם שיקבענה היא, אלא אינה נבדקת רק שמא נמחק או נטשטש מכתב האותיות או שנתבלה עור שלה מחמת מים מפני שאינה נשמרת כל כך מפני עיפוש כפי שביארנו לעיל או שמא נגנבה כפירש"י אך פשוט דבדיקה בפנים בעינן לעיי' האותיות אם לא ירקב אות א' אבל לא בעי מומחה הבקי בחסירות ויתירות אלא כל אדם יכול לבודקן אבל עכ"פ צריך לפותחן ולעיי' בכל אות אם לא נרקב כיון שעשוי' להתרקב ולבלות באורך הימים וכ"כ התוספות מנחות (דף מג.) ובב"י (סימן לט) שכתב כן בשם שימושא רבא והרא"ש (הל' תפילין סי' לא) ובח"ס הנ"ל .
עיין בשו"ת בעלי התוספות (סימן עז) תשו' הר"ר מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורק וטעמא איכא לחלק בין מזוזה לתפילין כי מזוזה עומדת בפתח עינים מקום זרם ומטר, ועשויה לירקב מליחלוחית החומה וממתונא דכותל, מה שאין כן בתפילין ולכן בימינו שהמזוזות שמורות בפנים הבית ובבתים אטומים ועטופים בניילון ואין חשש כלל שתירקב ממים או לחות ולא תישמר וכל שכן שאין חשש לשמא תיגנב נראה שאין צריך בדיקה כלל כתפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם עיין (בסימן לט סעיף י) והרמב"ם כתב (בפרק ב) דאפילו אחר כמה שנים אינו צריך לבדקן שכל זמן שחיפויין שלם הרי הם בחזקתן ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכה או שניקבה הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא וגם בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קו) כתב הר"ן (פ"ב דמגלה) דתפלין לפי שהן נשמרים יותר מהמזוזה ואינן צריכים בדיקה כ"כ כמו מזוזה ואע"פ שקדושתם גדולה יותר עיין עוד בזה בב"י (סימן לט) וכתב עוד והוא בירושלמי פרק בתרא דעירובין (ה"א) וכתב רבינו ירוחם (ני"ט ח"ה קעא ע"ד) שכן נראה עיקר וכן פסק ברמזים (קצור פסקי הרא"ש סי' לא) והכי נקטינן: ומה שכתב מרן בשו"ע (בסימן לט) בתפילין אם אינו מניחן אלא לפרקים, צריכים בדיקה פעמים בשבוע. עיין מגן אברהם (בס"ק טו) ומ"ב דחיישי' שמא נתעפשו ונ"ל ה"ה אם נפלו למים ואין חשש זה כלל במזוזה (שאינה נמצאת בתוך בית מעור) וגם בהיותי מגיהה כמעט ולא ראיתי מזוזה רקובה אלא אם לא הייתה עטופה בניילון קיים החשש .
זאת ועוד שהיום כותבים את המזוזה על קלף ולא על דוכסוסטוס (שהוא למצווה ראה עוד להלן) שאינו חזק ונשמר כקלף עיין בתוספות מנחות (דף לא:) ד"ה רבי שמעון שהקלף משתמר טפי מדוכסוסטוס וספר העיטור (שער ראשון – הלכות תפילין דף נד.) ובב"י (ביו"ד סימן רפח) שהרי"ף כתב בהלכות מזוזה (ה.) הא דאמרינן מזוזה על הדוכסוסטוס למצווה אבל אם כתבה על הקלף כשרה. ולא מחוור מלישנא דהיה כותבה ואפשר דאף על גב דקתני היה כותבה היינו לפעמים כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס אי נמי היכא דבעיא שימור כגון דעומדת במקום התורפה או במזוזה (א"נ) [של] רבים שאינה נבדקת אלא פעמיים ביובל היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת יפה מן הדוכסוסטוס עכ"ל. ודברי הרמב"ם (תפילין פ"א ה"ט) כדברי הרי"ף שכתב אם כתב המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו על דוכסוסטוס אלא למצווה וכן ראיתי בתשובות הרמב"ם (סימן נד) שנשאל בזה וכתב שדוכסוסטוס למצווה מן המובחר ע"ש. ולפי זה אם המזוזה שמורה די לבודקה פעמים ביובל כמו במזוזת רבים וכן כתב ספר האשכול הנ"ל במזוזת רבים פעמים ביובל כי רבים ששומרים אותה הכל בעת כניסתן ויציאתן אינה צריכה בדיקה אלא פעמים ביובל. ואמנם רש"י שם והמאירי (ביומא דף יא) והמרדכי בסוף הלכות קטנות כתבו מטעם אחר שכל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטרח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי. ומדברי הרמב"ם שם שכתב וז"ל מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת. זאת אמרת שללא סיבה זו לא היינו בודקים פעמיים בשבוע. וראיתי עוד בספר שכל טוב שציין לספר שו"ג שגם העלה שבזמנינו אין חשים לנרקבה וכד' ולכן הקלו בבדיקתה ואין בודקים אפי' פעם בשבוע והוא כתב אע"פ שיש סמך לדבריו אין להקל שהחוש מעיד דיש מזוזות שמחמת סיבות חיצוניות נתקלקלו אף שהיו בשפופרת סגורה וכו' ע"כ וכן הביאו בשלחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק ה סימן קסז סעיף כד) וכתב בסוף דבריו ולכל הפחות יבדקנה אחת לשבע שנים ואינו כן כפי שכתבתי שכיום כמעט ולא מצוי כלל מזוזות הנרקבות מלחות הכותל ואם יש הרי הוא מיעוט קטן ובטל ולא חיישינן כמעיין דין בדיקת התפילין.
ועיין בשיורי ברכה (סימן רצא) שציין לרד"ק שאם לא חושש לגנבה הבדיקה היא רק לחומרא ועל זה סומכים רובא דעלמא שלא בודקים וכתב עליו שאינו כן דיש לחוש מן הדין לשמא נרקבה דליכא למ"ד דאין לחוש לנרקבה ע"כ ומדלא הקשה עליו על גנבה משום שאין חשש קיים כך נראה שאם אין חשש לרקבון כבימנו אזי אין חובה לבודקה פעמים בשבוע.
ובחשש שמא נתקלקל או בלה הקלף משום ריקבון וכד' ברור שצריך לבדוק את כל המזוזות הנמצאים בחשש ולא לסמוך על חזקה ואף אם עבר זמן מועט וכפי שכתב ברכ"י יוסף (שם אות א) וכ"כ בפ"ת (שם ס"ק א) שציין לר"י מי שיש לו הרבה מזוזות קבועות ובדק שלש מהן ומצאן כשרות אפ"ה צריך לבדוק כל שאר המזוזות שקבע בו בפרק במעמד שלשתן הכשרות דלא כל המקומות שוות. הרב מהר"י מלכו (בתשובת כ"י סימן קמ"ב).
ובשו"ת (יחווה דעת חלק א סימן מט) ציין למנהג חסידים ואנשי מעשה להחמיר ולבדוק התפילין מידי שנה בשנה בחודש אלול, שסימנו אני לדודי ודודי לי, וכמ"ש בספר מטה אפרים (סימן תקפ"א סעיף י'), ובקיצור ש"ע (סימן קכ"ח סעיף ג'), ובספר כרם שלמה, ועוד אחרונים, ובפרט בזמנינו שרבו סופרים ומגיהים שאינם מומחים כראוי בדיני תפילין ומזוזות, וכמה פעמים נמצאו פיסולים באותיות שלהן לכן ראוי להחמיר ולבדקן בימי אלול, ובמזוזות יש להחמיר יותר מפני שאין האויר שולט בהן איברא שמשו"ת תורה לשמה (סימן טו) אין רשות לפתחן ולבדקן מאחר שכבר נבדקו ע"י המומחה ותפר אותם בגידין והשלים אותם והיינו משום כבוד התפילין עצמם ומי ימחול על כבודם דהכי איתא בתוספות בעירובין (דף צ"ז ע"ב) שלא יצטרך לקרוע כל התפר ולבדקן ואיכא בזיון דתפילין ע"ש וכן הריטב"א ז"ל בשיטתו לעירובין הביא לשונם כך ועוד שנראה כבזיון תפילין שהוא קורע התפר ומוציא התפילין לבודקם ע"ש וכ"כ במרדכי וז"ל אבל תפילין אע"ג שיש להם בדיקה גנאי הוא לקרען כדי לבדקן ואין נקחים לכתחילה אלא מן המומחה עכ"ל נמצא כל כהאי גוונא לסתור תפירת הבתים ולהוציא מהם התפילין לבודקן הוי גנאי לתפילין ואפילו בפותח לבדקן משום דלא ידע שהם כשרים בבירור אתמר הכי ע"כ ובאותם שחזקה עלינו שהם כשרים בבירור שכבר בדקם המומחה והמוסמך בבדיקה ואף אם בודק שוב משנה לשנה גנאי הוא הרי אין חשש כלל לקלקולם שאינם צרכים בדיקה לעולם כנ"ל בדעת מרן שפסק כן שאף אם יש חשש קל שבקלים שמא נתקלקלו העלה הגאון רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי זצ"ל לעיל בשו"ת תורה לשמה שאין לבדוק תפילין ואפילו בפותח לבדקן משום דלא ידע שהם כשרים בבירור אתמר הכי לכן נראה שחומרה זו באה לידי קולא של בזיון התפילין.
לסיכום: מזוזות ששמורות בבתים אטומים ועטופות בניילון ואין חשש לחדירת מים אין חובה לבודקם פעמיים בשבע שנים.
פירות הנושרים:
1. מזוזה נבדקת פעמיים בשבע שנים, ושל רבים פעמיים ביובל.
2. בדיקת המזוזה יש לעיין במיוחד באותיות אם לא ירקב אות א'.
3. הא דאמרי' מזוזת יחיד פעם בשבוע אין הכוונה שנבדקת מפני כתיבתה אם נכתבת כהלכתא או לא דלאו לענין חסירות ויתירות קאמר שזו הבדיקה קודם שיקבענה היא, אלא אינה נבדקת רק שמא נמחק או נטשטש מכתב האותיות או שנתבלה עור שלה מחמת מים מפני שאינה נשמרת כל כך מפני עיפוש.
4. מאחר ולא כל המקומות שווים צריך לבדוק כל המזוזות שקבע ואין לסמוך על שלשה כשרות.
5. במקום שיש חשש סביר שהמזוזות נרקבו יש לבודקם אף לאחר זמן מועט .
6. מזוזות ששמורות בבתים אטומים ועטופות בניילון ואין חשש לחדירת מים יכול לבודקם פעמים בחמישים שנה.
7. תפילין אינם צריכים בדיקה ואם אינו מניחן אלא לפרקים כגון גמ"ח תפילין וכד' צריכים בדיקה פעמים בשבע שנים.
8. מנהג חסידים ואנשי מעשה להחמיר ולבדוק התפילין מידי שנה בשנה בחודש אלול.
9. לסתור תפירת הבתים ולהוציא מהם התפילין לבודקן הוי גנאי לתפילין ואפילו בפותח לבדקן משום דלא ידע שהם כשרים בבירור.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5