——–
כתב הכלבו (סימן מה) ששאלו אל הר"ם אם המגילה צריכה הקף גויל ועמוד והשיב מתשובות ר"ת דמגילה יש לה כל דין ס"ת חוץ מדבר אחד שנקראת איגרת (מגילה י"ט.) שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה אבל בכל שאר דברי' יש לה דין ס"ת למנין שיטין מ"ח כדאי' במס' סופרי' (פ"ב ה"ו) ורוחב העמוד כשיעור ג' למשפחותיכם ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות. וכל אות ואות מוקפות גויל ושיעור ג' אצבעות ולמטה ד' ובין כל דף ודף כמלא רחב ב' אצבעות וכל פרשיותיה סתומים ומניח בסופה כדי לגול עמוד ובראשה כדי לגול כל היקף המגילה וכו'. וכן הובא תשובת ר"ת בשו"ת באר שבע (סימן מז) הנה מפורש להדיא מדבריהם דבעי לעשות למגילה עמוד ומשמע שהעמוד יהיה בסופה מדכתבו "מניח בסופה כדי לגול עמוד" עיין עוד בזה בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד סימן שנא) וספר תשב"ץ קטן (סימן קפ) והגהות מיימוניות (הלכות מגילה פרק ב הלכה יא). ויש דלא פי' כלל היכן יש לתפור את העמוד וראה עוד לקמן.
ומלשון הגמ' בבא בתרא (דף יד.) שם משמע דשיש לעשות עמוד דווקא בתחילתה ולא בסופה מדקאמר התם כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וס"ת נגלל לאמצעיתו, ועושה לו עמוד אילך ואילך. משמע דמגילה כשאר ספרים ובעינן עמוד אחד ובתחילתו, דכיון שנגלל לסופו, מוכרח בדווקא שהעמוד יהיה בתחילתו בכדי שיגלל עליו את כל המגילה ואילו ס"ת בעינן שני עמודים כיון דנגלל לאמצעיתו. וכן הוא בתוספות (בעמוד ב) דעושה בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי היקף כן כתוב בכל הספרים וקשה לר"י דתניא במס' סופרים כל הספרים נגללין לתחלתן ולקמן אמר נמי ספר עזרא לתחלתו הוא נגלל ומה שפי' הקונט' מתחלתו לסופו אין הלשון משמע כן וגבי מזוזה אמרינן נמי שכורכין אותה מאחד כלפי שמע דהיינו לתחלתה ובהדיא גרסי' בירושלמי בפ"ק דמגילה עושה אדם עמוד לספר תורה בסופו ע"כ נראה לר"י דגר' ועושה בראשו כדי היקף ובסופו כדי לגול עמוד ולרשב"א נראה לקיים גירסת הספרים והכא שאני דאיירי במדביק תורה נביאים וכתובים ואז אין נכון לעשות עמוד בסופו כמו בעלמא שגנאי וכו' וכדלקמן. והטור שנביא דבריו לקמן כתב כגירסתו דצריכה עמוד בראשה וחלק בסופה כדי להקיפה בו וכדברי הרי"ף דגורס כרש"י וגורס דמתחלתו הוא נגלל ולא לתחלתו כמובא בערוך השולחן שנביא לקמן. אלא שרבו הפוס' שהעלו ההיפך כמובא בספר התרומה (הלכות ספר תורה סימן רב) ועוד שלקמן שצריך לגרוס אפכא בברייתא דחכמים אומרים בתחלתו כדי לגול היקף ובסופו כדי לגול עמוד ומגילה שיש לה דין שאר ספרים הדין להיות עמוד אחד בסופה וכדי לגול היקף בתחלתה בלא עמוד.
וכן הוכיח הר"י מיגאש שם מהא דקתני בהאי ברייתא ועושה לו היקף בסופו דשמע מינה דשאר ספרים נגללין לסופן קשיא לן עלה הא דקתני בהא ברייתא אחריתי כל הספרים נגללין לתחלתן וספר תורה לאמצעיתו דכיון דלתחילתן הן נגללין כדי היקף בסופן למה לי ע"כ. וצ"ל דקשיא לו מדכתוב בגירסתו נגללין לתחלתן ואילו היה כתוב לו כגירסתינו "כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן" לא היה קשיא ליה כלל דהא העמוד צריך להיות בתחילתו ונגלל לסופו. וכן גירסת רש"י בגמ' שם ובחידושי הרמב"ן שציין לרש"י שפי' מתחילתן לסופן צריך לגלול וראה עוד לקמן בזה וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ב חלק ב דף יח טור ד) שכל הספרי' נגללין מתחלתן לסופן. אלא שרבו של הר"י מיגאש פריק לו אחרת דהא דתני כדי היקף בסופו אינו להקיף בו כל הכרך כולו שהרי לתחילתו הוא נגלל אלא כדי שיגול בו בעמוד הרבה פעמים כדי שיתרחק העמוד מן הכתב שאם יהיה פחות מכן ימחק הכתב מחמת דיחוק העמוד והכי קתני ועושה לו גליון בסופו שיעור כדי היקף ובתחילתו כדי שיגלול בו העמוד.
והשיב עליו שאין פירוש זה עולה כהוגן דשתי תשובות יש בדבר חדא שלזה הפירוש תינח כדי היקף בסופו מתרץ כדי עמוד בתחלתו היכי מתרץ דכיון דלתחלתו הוא נגלל לעביד ליה כדי היקף בתחילתו ועוד דאפילו סופו נמי אי סלקא דעתך האי כדי היקף משום העמוד הוא ס"ת נמי לעביד ליה בסופו גליון כדי היקף דהא אית ליה עמוד אלא מדלא מצרכינן ליה לס"ת כדי היקף בסופו שמעינן דטעמא דמילתא דבעינן בשאר ספרים כדי היקף בסופו דלאו משום עמוד הוא אלא כדי שיקיף בו על הכרך כולו משום דלסופו הן נגללין דהא ס"ת כיון דלאמצעיתו הוא נגלל אינו צריך כדי היקף בסופו וקמה לן קושיין בדוכתה ולא איתברר לן טעמא בימי רבינו הרב זצ"ל אבל השתא איסתבר לי בפירוקה דהא דקתני כל הספרים נגללין לתחלתן בספר שנכתב בפני עצמו עסקינן ולפיכך נגלל לתחילתו שהרי אין עמו ספר אחר וההיא דקתני ועושה לו כדי היקף בסופו דש"מ דלסופו הוא נגלל בתורה נביאים וכתובים מדובקים כאחת עסקינן כדקתני בהדיא הרוצה להדביק תורה נביאים וכתובים כאחת מדביק ועושה לו כדי עמוד בתחילתו וכדי היקף בסופו ואם תשאל מה הפרש בין זה לזה יש להשיב מפני שנראין הדברים שזה שאנו אומרים לתחילתו הוא נגלל ולא לסופו טעמא דמילתא משום חשיבותא דכתבי הקודש הוא לפי שהדבר ידוע שהקורא בספר מתחילתו הוא מתחיל והולך למטה ואינו מתחיל וקורא מן הסוף והולך למעלה ולפיכך כך הוא נגלל לסופו כדי שלא יראה שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו צריך לקרות וכיון שכן כשהיו הספרים הרבה מדובקים כאחת אם אתה גולל אותן על תחילת הספר הראשון נמצא אתה מזלזל בשאר הספרים מפני שנראה שלאותו ספר בלבד הוא צריך ולא לשאר הספרים וכשאתה גוללו על הסוף אין כאן מעלה לאחד מהן על חבירו ולפיכך לסופו הוא נגלל ולא לתחילתו לפי שאינו רשאי לעשות מעלה לספר אחד במה שיהיה זלזול על השאר אי נמי אם יהיה נגלל לתחילתו יהיה נביאים על תורה וזה לא יתכן וכשאתה מעיין בפי' זה אתה מוצא אותו עולה כהוגן עוד אפשר כדי עמוד בתחילתן דקאמר היינו סופו ומשום הכי קרי ליה תחילה דמשם מתחיל לגלול דמסופא מתחיל לגללו וכדי היקף בסופו היינו תחילתו ולהכי קרי ליה סוף דסוף הוא כשמתחיל לגלול מן הסוף לתחילה דתחילה הוי לגילול והכי קאמר ועושה לו כדי עמוד בתחילת הגולל וכדי היקף בסוף הגולל דהוא תחילת הספר עכ"ל תשובתו. (וחילוקו הראשון דומה לחילוק הרשב"א שהבאנו לעיל).
והעולה מדבריו דבעי לעשות למגילה עמוד בסופה מדקתני כל הספרים נגללין לתחלתן בספר שנכתב בפני עצמו עסקינן ולפיכך נגלל לתחילתו שהרי אין עמו ספר אחר. וכן העלה בחידושי הרמב"ן שם מדהא תניא כל הספרים נגללין לתחלתן פרש"י ז"ל מתחילתן לסופן ומתניתא קשיתיה דקתני וכדי היקף בסופו וקשיא לשון לתחלתן ועוד שאין זה דרך כבוד שהרוצה לעיין בתחלתו יהא גולל וחוזר וגולל אותו כל שעה מתחלתו לסופו ועוד דתניא במסכת סופרים מפורש (פ"ב ה"ה) כל הספרים נגללים מסופן לתחלתן ותנן נמי במסכת ידים (פ"ג מ"ד) גליון שבספר שלמעלן ושלמטן שבתחלה ושבסוף מטמא את הידים ר' יהודה אומר שבסוף אינו מטמא את הידים עד שיעשה לו עמוד הא למדת שבסופו צריך עמוד ולא בתחלתו שמסופן לתחלתן הן נגללים ועוד בפ"ק דמגילה בירושלמי (פ"א ה"ט) ועושין עמוד לספר בסופו ולתורה מכאן ומכאן לפיכך גוללין הספר לתחלתו והתורה לאמצעיתה ש"מ מסופן לתחלתן הוא נגלל ע"כ.
ואכן ראיתי בריטב"א שם דיש חילוף גירסאות יש גורסין בבתרייתא כל הספרים נגללין מתחילתן, ויש שלא הפכו הגירסא ופירשו כדי עמוד בתחילתו בתחילת הגלל שהוא בסוף הספר וכדי עמוד בסופו בסוף הגלל שהוא תחילת הספר ולעולם לדברי הכל לתחילתו נגלל, וכל זה דוחק גדול, וציין ר"י ז"ל כנ"ל דלא קשיין אהדדי כלל, דקמייתא שמדביק תורה נביאים וכתובים אילו היו מתחילין לגלול מסופו לתחילתו יהיה התורה עליון וכאילו הוא מכסה לשאר, ולפיכך שינו הסדר ואמרו שיגללנו מסופו לתחילתו וכיסו התורה בפנים ממש, אבל לקמן שנגלל כל ספר בפני עצמו דינו שיהא נגלל לתחילתו כדרכו וזה כפתור ופרח, וכ"כ בחידושי הרמב"ן והרשב"א שם והרא"ם וספר התרומה שם נמצא במגילה שדין ספרים יש לה להיות עמוד אחד בסוף. וכדי היקף בתחלה בלא עמוד. ומדמפרש תלמודא לצדדין תחלתו של ספר כדי לגול עמוד וסופו כדי לגול היקף. והשתא כיון דליכא אלא ספר אחד אז אפכא מבעי ליה תחלתו כדי לגול היקף וסופו כדי לגול עמוד.
ושו"ר בספ' קרית ספר למאירי (מאמר שלישי חלק ב) שגם מנהגם לעשות עמוד בסופה ולא בראשה שכתב כדרך שאנו עושין במגלת אסתר וגלילתן מסוף הספר לתחלתו והעמוד נקשר בסופו וגולל על העמוד מסופו של ספר לתחלתו ומניח גויל חלק אחר סיום הספר בכדי שיגול בו את העמוד ובתחילת הספר שהוא סוף הגלילה מניח חלק גדול בגויל או בקלף שיהא כל עובי הקלף הספר נגלל בתוכו. וכ"כ הב"י (באו"ח סימן תרצא) שפשט המנהג לעשות במגילה עמוד בסופה וכדי היקף בתחלתה וכן עיקר. וראה עוד לקמן בזה. וכן העיד בשיירי כנה"ג (אות ה) שבספרד נהגו כמרן ובאשכנז נהגו כמהרי"ל וראה לקמן. וכן העיד בספר ברית כהונה (עמוד צז סעיף טז) שמנהג ג'רבא כדעת מרן ע"פ קבלת האר"י ז"ל.
ולכאורה משמע דעשיית עמודים בס"ת הוא לעיכובא כמ"ש בטור (יו"ד סימן רעח) ועושין לה ב' עמודים א' בראשה ואחד בסופה ומה ששייר ממנו בראשה וסופה יכרוך אותם על העמודין ויתפרנו בגידים על העמודים חסר ממנה אפי' יריעה א' שאינה תפורה עמו אפי' הוא מונחת אצלו אין קורין בו עד שיהיו כל יריעותיו מחוברים יחד ומשמע גם החיבור לעמודים וכן במגילה חייב עמוד ולעיכובא הוא.
ומה שכתב הב"י (או"ח סימן תרצא) המנהג לעשות במגילה עמוד בסופה וכדי היקף בתחלתה וכן עיקר ע"כ אין הכוונה שיש לעשות עמוד רק בשל המנהג אלא דינא הוא ומעכב ורק המנהג הוא שיש לעשות עמוד בסופה ולא בתחילתה ודלא כדברי הטור שכתב וצריכה עמוד בראשה וחלק בסופה כדי להקיפה בו הכל כס"ת. וכן צריך לפרש את דברי מרן בשו"ע (בסעיף ב) וז"ל וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו ע"כ. דהיינו לעיכובא ולא מנהג בעלמא.
אמנם הרמ"א בהגה כתב שהם נהגו שלא לעשות לה עמוד כלל בסופה. ומזה מוכח דאין העמוד מעכב כלל אלא מנהג הוא דאם איתא שפסולה ללא עמוד כיצד נהגו לקרותה ללא עמודים כלל אלא שהגר"א תמה עליו בביאורו ומפקפק ע"ז מאוד כמובא במשנ"ב (ס"ק טז) ע"ש. אמנם ט"ז (סימן תרצא ס"ק ב) ובקסת הסופר (בסימן כח סעיף ג) כתבו להדיא לקיים המנהג כדברי הרמ"א שאין עושין לה שום עמוד וכ"כ משנת הסופר (אות יג) ולכתחילה יש לעשות לה עמוד ע"פ קבלת האר"י.
וכן נראה מדברי מחזור ויטרי (סימן רמד) שזהו רק מנהג ולא חיוב שמעכב שכתב שמנהגם שהיו עושין בה שני עמודים כספר תורה וכן מנהג קציני רואני. להיותה מזויינת בתגין וכל דיני מזוזה. ובשני עמודים. והכי נר' עיקר. ודלא כמנהג פרוונצא. שאין בו כל עיקר ע"כ. מדלא כתב שהמגילה פסולה ללא עמוד אלא כתב שמנהגם אין בו עיקר נמצא מדבריו שהעמוד אינו מעכב. וכן מוכח מדבריו להדיא שאין מעכב שכתב יש שעושין בה זרוע אחד לשנותה מספר תורה. לפי שאף בספר אין בה חובה שיהו בה העמודין תפורין כדא' בהשותפין. אלא שיהו כארון שעשה משה זה מכאן וזה מכאן וספר תורה באמצע. וכן משמע משו"ע (יו"ד סימן רעח סעיף ב) ובדגול מרבבה שתמה על דברי הרמ"א והעלה ס"ת ללא עמודים כשר הרי ספר עזרא לא היה לו רק עמוד אחד ועוד הוכיח מדברי הרמב"ם שחשב הדברים הפוסלים ולא חשב עמודים. וכ"כ בגליון מהרש"א שם בשם בני יונה דלא פסל ע"ש. וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק ז).
גם בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן רעו) העלה כן ולכן נהגו הסופרים לתפור העמודים (בטאלאדארו"ש) להראות הלכה שאין העמודים מעכבי' ס"ת ואלו היו תופרים בגידין כמו היריעות עצמן הוה אמינא כשם שאם חסר יריעה א' אין קורין בו ה"ה אם חסרו העמודים לא יקראו בס"ת ע"כ עשו היכרא להורות שאינו מעכב וכו' וכן מובא בפ"ת (יו"ד סימן רעח ס"ק ג) שהדגול מרבבה תמה על הרמ"א דבתה"ד שם מיירי לענין תפירת היריעות להדדי אבל לענין העמודים אפילו לא נתפרו כלל בהיריעה ואין שם במה לתפור כשר ע"ש וכן השיג עליו בספר בני יונה והעלה דאם הוציאו ס"ת שאין לה עמודים כלל יוציאו אחרת שיש לה עמודים אם נמצא שם אחרת ואם לא נמצא שם אחרת קורין מזו אבל אם יש לה עמודים אלא שלא נתפרו העמודים עם היריעות ומכ"ש אם נתפרו במשי אף שיש שם אחרת שתפורין בגידין אין להוציא אחרת משום פגם הראשונה וכו' ע"ש. וכ"כ הרב שטרן בספרו משנת הסופר (פ' יז אות טו) והרב רצאבי בשלחן ערוך המקוצר (סימן קכב אות כב) והעלה עוד שם שאין לעשות העמוד אלא מעץ בלבד.
ולישב את דברי הרמ"א שחילק בין ס"ת שמעכב ללא עמוד שכתב בשם ת"ה בשעת הדחק, שאי אפשר לתפרה בגידין, אם נתפרה במשי סביב העמודים, קורין בה. מיהו אם אפשר לתקנה בגידין, אע"פ שכבר נתפרה במשי, אין קורין בה עד שיתקננה. לבין מגילה שלא הצריך עמוד כלל מדברי המהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) משום דאית למ"ד מגילת אסתר לא נתנה לכתוב ע"י הנבואה ולא מיתקרי ספר, וראיה דאין אנו נזהרים מליגע בה ערום כמו בס"ת, דכל הנוגע בה ערום נקבר ערום בלא מצוה, ר"ל בלא אותה מצוה. וגם ט"ז (ס"ק ב) כתב טעם לזה מדיש מחלוקת בין הגדולים הראשונים אם לעשות עמוד בראשו או בסופו ע"כ לא נהגו כלל לעשות עמוד וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק ז) מדאין יודעים איך לעשות העמוד דהיינו בתחילה או בסוף וטעם נוסף מאחר ונקראת פעם בשנה א"צ עמוד כשאר ספרים ע"ש. ולפי זה נמצא לכ"ע העמוד במגילה אינו מעכב כלל דהיינו אף לדעת מרן דזהו רק מנהגא ולא מדינא ואינו מעכב כלל דק"ו מס"ת שאינו מעכב כנ"ל.
אלא שראיתי לקול יעקב (בסימן תרצא אות כ) שציין לשו"ג שכתב לכ"ע מגילה בלא עמוד פסולה על כן אם יש לו למצא אחרת יקרא בשנית בלא ברכה. וטעמו הובא בשלחן ערוך המקוצר שם דבס"ת הם לעיכובא וממילא ה"ה במגילה דיצא מכלל ספר ופסולה לכו"ע ע"ש. ולפי הפוסקים דלעיל ודאי שאין פיסול לס"ת ללא עמודים וכ"ש למגילה שאינה נפסלת בלא עמוד וכן ראיתי שכתב כן בחזון עובדיה (הלכות כתיבת המגילה סעיף ז). אמנם ודאי שצריך לעשות לה עמוד בסופה זהו לכתחלה אבל בדיעבד ודאי שיצא בה י"ח וכ"ש כשאין לו מגילה אחרת יכול לקראת בה לכתחלה אף בברכה. ושמחתי לראות שזכיתי לכוין לגדולים כפי שנשאל בזה בשו"ת הרשב"ש (סימן תקעט) האם יכול אדם לצאת ידי חובתו במגילה שאין בה עמוד. והשיב שעמודי ספרים אינן אלא לנוי בעלמא שאינן מהדברים הפוסלים ספר תורה. וספר תורה שהוא נגלל לאמצעיתו צריך שני עמודים כדי שיהיה נגלל מכאן ומכאן, ושאר ספרים כגון נביאים וכתובים שאינן נגללין אלא לתחלתן אינן צריכין אלא עמוד אחד, ומגלת אסתר מכללם, כדאיתא בפ"ק דבתרא. וזה כלו לנוי אבל לא לעכב. וכן היו נוהגין לעשות לה מטפחת כדמוכח בפרק חלק. ואעפ"י שאין העמוד מעכב, מגלה של רבים ראויה היא לעמוד משום זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצות. וכן היה נוהג אדוני אבי מורי הרב ז"ל במגלה שהיה קורא בו לעשות לה עמוד.
ולכאורה משמע מדברי הש"ך (בס"ק ב) שכתב אסור לדבק היריעות בדבק סביב העמודי' כי כשיהיה הדבק ימים רבים הדבק מתייבש ומתרפה מעל העמודים, כ"כ מהרי"ו בדינים והלכות סי' ס"ג ובד"מ מסיים בה בשמו מיהו בשעת הדחק שרי ולא נמצא כן במהרי"ו שם ע"כ. ולפי זה משמע שדעתו שעמודים מעכבים דהא אף בשעת הדחק אסור. אלא נראה לומר שכוונתו שלא נמצא דברי הד"מ במהרי"ו אבל אינו חולק על עצם הדין דהיינו שאין העמודים מעכבים.
לסיכום כשאין לו מגילה עם עמוד יכול לקרא בה ולצאת בה י"ח.
פירות הנושרים:
1. המנהג לעשות במגילה עמוד בסופה וכדי היקף בתחלתה וכן עיקר.
2. בס"ת עושה שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו, ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם.
3. אין עמודים בס"ת מעכבים.
4. בתחילת המגילה שהוא סוף הגלילה מניח חלק גדול בגויל או בקלף שיהא כל עובי הקלף הספר נגלל בתוכו.
5. יתפור בגידים על העמודים וכן בין כל יריעה ויריעה.
6. אם יש יריעה א' שאינה תפורה עמם ואפי' היא מונחת אצלם אין קורין בס"ת או מגילה עד שיהיו כל יריעותיו מחוברים יחד.
7. יש מאחינו האשכנזים שנהגו לא לעשות למגילה עמוד כלל בסופה ולא בתחילתה. ונראה דלכתחילה יש לעשות לה עמוד ע"פ קבלת האר"י.
8. יש שכתבו שאין לעשות העמוד אלא מעץ בלבד.
9. י"א שהעמודים מעכבים ולא נראה ולכתחילה ודאי דיש לחוש.
10. טעמים לנוהגים שלא עושין עמוד כלל משום דאית למ"ד מגילת אסתר לא נתנה לכתוב ע"י הנבואה ולא מיתקרי ספר, ועוד שאין יודעים איך לעשות העמוד בתחילה או בסוף ועוד מאחר ונקראת פעם בשנה א"צ עמוד כשאר ספרים.
11. ואעפ"י שאין העמוד מעכב, מגילה של רבים ראויה היא לעמוד משום זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצות.
12. במגילה המצורפת לתורה נביאים וכתובים אין נכון לעשות עמוד בסופו כמו בעלמא שגנאי הוא לתורה להיות מבחוץ.
13. נהגו הסופרים לתפור העמודים בטאלאדארו"ש להראות הלכה שאין העמודים מעכבי' ס"ת ואלו היו תופרים בגידין כמו היריעות עצמן הוה אמינא כשם שאם חסר יריעה א' אין קורין בו ה"ה אם חסרו העמודים לא יקראו בס"ת ע"כ עשו היכרא להורות שאינו מעכב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5