——–
כתב בעל ספר יראים (סימן שפה) לא יהיה כלי גבר על אשה. ולא ילבש גבר שמלת אשה. מה ת"ל אם ללמד שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה ומה תועבה היא אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וילך וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותלך ותשב בין האנשים וכו' הלכך יזהר אדם שלא יתקן בתקוני נשים והכל כמנהג המקום בתקונים ומלבושים שרגילות נשי המקום להתקן ולהיות מלבושיהם חלוקים ממלבושי אנשים מכולם יהא מוזהר שלא להתקן ואשה במלבושי האיש שאין כיוצא בהם במלבושי אשה. וללבוש אפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לעראי ולפי שראיתי בני אדם שלובשים מלבושי נשים עראי לשחוק והוקשה בעיני כתבתי כן. וכן דעת הרמב"ם שנביא דבריו לקמן בס"ד והובא בכסף משנה שכבר בלבישה הוא חייב ולא הצריך שישב איש בין הנשים או האשה בין האנשים בכדי להתחייב.
אלא שהרמ"א בהגה בש"ע (או"ח סימן תרצו סעיף ח) כתב שאין איסור במה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן המנהג ומקורו מתשובת מהר"י מינץ. וכתב שם על לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים. ולפי זה לדבריו כ"ש שמותר למבוגרים להתחפש ע"י מלבוש אחד וכ"ש לילדים להתחפש במלבושים של מלכת אסתר וכד' וכן לבת להתחפש למרדכי היהודי וכד' דיש שמחה פורים בכך. וטעם למנהג התחפושות מובא במנהגי ישורון (עמוד 59) שנאמר אסתיר פני וכו' נהגו להתחפש ולתת מסוה על פנים בפורים ע"ש.
והשיגו עליו בברכי יוסף שם מדברי הרב בית חדש (י"ד סי' קפ"ב) דחה דברי מהר"י מינץ בזה, ודחה כל ראיותיו. וכן הרב כנה"ג והרב מהר"ש אבוהב בספר הזכרונות שלו (זכרון ב פרק ב) הרבו להשיב עליו, ודבריהם ברורים, שאין ראיותיו (מהר"י מינץ) מחוורות. והרב בית חדש אייתי מתניתא בידיה, דברי מהר"א ממיץ בספר יראים (סי' צ"ו), דאסר אפי' בשמחת חתן וכלה. וכן מצאתי שאסר הר"מ לחתן וכלה, וכתב שלא יעלה על הדעת שמפני היותם חתן וכלה הותר להם איסור תורה. ע"ש. וכ"כ בספר משא חיים לרבינו חיים פאלאג'י (מערכת ל אות קיג) שיש לבטל המנהג רע שלא ללבוש בפורים ובשמחת חתן וכלה וכ"כ הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בספרו סנסן ליאיר (סימן יב) ועוד כתב שכל מנהג התחפושות הוא מנהג גויים ואין זה מנהג הספרדים כלל וידוע שיצאו מכשולות רבים בבני ברק ממנהג תחפושות זכר ונקבה וגם הגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות וכן להפך משום מצות חינוך ע"ש.
ומדברי הרמב"ם (בהלכות עבודת כוכבים פרק יב הלכה י) ומרן בשו"ע (יו"ד סימן קפב סעיף ה) מוכח אף במלבוש אחד אסור וז"ל לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו וכו' וגם הרמ"א כתב בהגה כדברי הב"י שם שאפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה. וכמ"ש בספר החינוך (מצוה תקמב) שאסר אף אם תשים בראשה מצנפת או שאר כלים המיוחדים לאיש. וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קעא) שאסור לאיש ללבוש אפילו מלבוש אחד של אשה, אף על פי שהוא ניכר בשאר מלבושיו שהוא איש. וכן אסור לאשה ללבוש אפילו מלבוש אחד של איש. ולא מלבושים בלבד אסורים אלא אפילו כל תכשיט, וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום, אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש אסור לאשה. וכ"כ בשולחן ערוך המקוצר (סימן קכג הערה ט) שאפילו באופן חלקי אסור ולדידן אסור בהחלט.
ללמדך להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור בין בעראי בין במלבוש אחד שלא יחשדוך אחרים וכפי שכתב הרמב"ם שהובא לעיל גם בכובע אסור. וגם הבאר היטב (סק"יג) ובעל המשנ"ב (ס"ק ל) כתבו בשם הט"ז והב"ח ועוד שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין וכ"כ באה"ג שם וכתב עוד שם שאם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג] ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה. אמנם מדבריו משמע שאין למחות במלבוש אחד וודאי שאין הדבר טוב וממ"ש לעיל משמע שיש איסור בדבר. וכנ"ל דיש להתרחק מזה בין בקבע ובין בעראי ואין חילוק בזה וכמ"ש הש"ך (יו"ד סימן קפב ס"ק ז) בשם הרא"מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ"ל נמצא שאין חילוק בזה וראה עוד לקמן.
וראיתי גם לרבי יאשיהו בן יוסף פינטו בשו"ת נבחר מכסף (חלק יו"ד סימן טז) דגם מוכח לו מהפוס' הנ"ל שלא יפה שמקשטים החתן בראשו בתכשיטי אבנים טובות של נשים שנותנים בראשם בעת כניסת החתן לחופתו ומברכים אותו ברכת כהנים ומרקדים לפניו בנרות לשמחו אף שהוא לזמן מועט כההיא שכתב החיד"א ביוסף אומץ סי' פ"ה להתיר לאשה היולדת לתת הילד הגמול ביד אביו ע"י כסת לפי שכיון שהוא לשעה וכמו רגע ופעם א' בימיה ואינו נוגע בבשרה יש להתיר יעו"ש לא אריך למעבד הכי באסור המפורש בתורה לא ילבש ויש נזהרי' שאינם נותנים אותם בראש החתן כי אם על כתפו למעט באסורא דלא ילבש דאינו לובשם כנשים בראשיהם ויש נזהרים ומחמירים שאינם מקשטים לחתן כי אם במפה מרוקמת על כתיפו דוקא ושומר נפשו ירחק מזה. הן אמת שאם רואה הדיין שהדור פרוץ ולא ישמעו לקול מורים ויעברו בזדון על תוכחתו מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם דבריו יעשו פרי הוא מחוייב לאפרושי מאיסורא ואם רואה שלא יהיו דבריו נשמעים מה בצע להגדיל פשעם ולעשותם מזידים. ובסוף דבריו כתב לישב מעשיהם כיון דלת"ק דראב"י קרא דלא יהיה ולא ילבש מיירי שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ולא תלבש אשה שמלת איש ותשב בין האנשים דוקא אף דלראב"י דחולק על הת"ק וס"ל דקרא איירי אפי' בלא ישבו כי אם בלבישה לבד תליא מלתא ולוקין ע"ז כדפסק הרמב"ם מ"מ כיון דבפי' הפסוק פלוגתא דתנאי הוא שפיר אמרי' מוטב שיהיו שוגגים (עי' או"ח סי' תר"ח ס"ב בהגהה) ומ"מ ירא שמים לא יהיה אצלם בשעת הצחוק ויזהיר ליראי ה' ולחושבי שמו להיות כיוצא בו.
וגם בשו"ת יביע אומר (חלק ה יו"ד סימן יד) ציין לפוס' כיד הטובה עליו והם לס' יראים (ס"ס צו) שכ', ואפילו עראי דרך שחוק אסור לאיש ללבוש מלבושי אשה. וכן להיפך, שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לעראי, והוצרכתי לזה לפי שראיתי בנ"א שלובשים עראי מלבושי אשה במשתאות של חתן וכלה. ע"כ. ובתשובת הרמב"ם (בראש ס' מעשה רוקח דף א ע"א), כתב, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע ולוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים, לא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה בתועבה זו, אא"כ יתנצלו לומר שהם סומכים על המנהג, שכך נהגו, כמו שיתנצלו בזולתו, וכבר היה נעשה כן במצרים, והיו נכשלים בו גדולים, עד שבטלנו אותו, ומחינו זכרו. וכן היה נהוג שהחתן יוצא לאשה המקשטת תקשט אותו, וזה מכלל עדי האשה, ואסור לעשותו, וראוי להזהר מזה, ולא יסמכו על הנשים שאין להן דעת ולא תבונה. עכת"ד. הרי שאע"פ שעושים כן רק לשמחת חתן וכלה אסור. והב"ח יו"ד (ס"ס קפב) הביא מ"ש מהר"י מינץ הנ"ל, וכתב, שאין ספק שנעלם ממנו מ"ש בס' יראים להחמיר בשמחת חתן, וה"ה בפורים, וכן פסק הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת סמיכה לחיים (חאו"ח סי' א די"א ע"ב), ובשו"ת חיים ביד (חיו"ד סי' א דף י ע"א), ובספרו משא חיים (חלק המנהגים מע' ל אות קיג), שיש לבטל המנהג הרע שנוהגים בפורים ובשמחת חתן וכלה שאיש לובש בגדי אשה וכן להיפך, שעוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה. ע"ש. וכן העלה בס' יד הקטנה (דף רפ ע"ב), אחר שהאריך בזה מאד, וסיים, ולכן ודאי שראוי לכל הגדולים למחות בחרמות גדולים ובכל מיני כפיות לבער המנהג הרע הזה, ולא תמצא מכשלה גדולה כזאת בישראל ח"ו, וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"ש. וכ"כ הרה"ג בעל לב העברי בס' בית יוסף חדש . עכת"ד עיין עוד בבן איש חי (פ' שופטים אות חי ש' א).
והנה בספר יד הקטנה תמה על הב"ח ועל הט"ז, שהתירו להתלבש בבגדי אשה אם אינו מתכוין לייפות אלא להנצל מפני הצינה למה לא יעבור על לאו דכתיב בקרא והתורה לא פירשה הטעם, וכי אנו רשאים לדרוש טעמא דקרא ולהקל במקום שאינו שייך הטעם. והובא בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן מא עמוד תסד) ותירץ דברי הב"ח והט"ז בפשיטות, דאע"ג דבעלמא לא דרשינן טעמא דקרא, מ"מ הכא גילתה התורה בפירוש את הטעם שכתבו כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, ואין תועבה אלא במי שמתכוין להתייפות ביפוי אשה, אבל לא במי שבא להנצל מן הצינה. והרי חזינן בברייתא דנזיר (נ"ט, א) שאמר ת"ק: לא יהי' כלי גבר וכו' אם שלא ילבש איש שמלת אשה וכו' הרי כבר נאמר תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים וכו'. הרי שת"ק מוציא מכלל האיסור מי שלובש בגדי אשה ואינו יושב בין הנשים. ואע"ג דבקרא לא נאמר התנאי שישב בין הנשים, מ"מ מכיון שהכתוב קראו תועבה אין לנו לאסור אלא מה שהוא תועבה, אבל לא מה שאינו תועבה. וכן העלה בשו"ת יביע אומר (חלק ו יו"ד סימן יד).
ומטעם זה באופן שמעשיו הם להנצל ואינו יכול להעשות בצורה אחרת ולא לשם להדמות לאשה ודאי שנראה להתיר מה שאין כן בשמחת פורים וכד' ששם ודאי שיש עוד אפשרויות רבות לשמח ולשמוח גם ללא המלבוש האסור וכן ראיתי בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג חו"מ סימן ז) בשם שו"ת לבוש מרדכי להגר"מ עפשטיין (סי' כד) שדן שם בענין אחד הרוצה לצבוע שער זקנו שהתלבן, כדי שיוכל להשיג משרה ועבודה, שרוצים לתת אותה רק לאדם צעיר לימים. ולאחר שנשא ונתן שם בענין לאו ד"לא ילבש", העלה דכל מאי דאסרינן צביעת שערות דוקא היכא שעושה לכוונת יופי, אבל אם הכוונה כנידון הנזכר שעושה זאת כדי להשיג משרה וכדו', שפיר דמי שמותר. ע"ש. [וכעין זה מצאתי ג"כ בשו"ת בית היוצר (חיו"ד סי' מה) והביא דבריו ג"כ בס' שערים המצויינים בהלכה (ח"ד סי' קעא אות א) שכתב שם לדון בענין בחור צעיר לימים שנתלבנו שערות ראשו וזקנו, ואין רוצים לקבלו למלאכה, ופסק להתיר לו להשחירם ע"י גוי, והוא לא יסייע לו כלל, שיש להתיר עי"כ לצורך פרנסתו. אולם בשו"ת אבני זכרון (ח"ג סי' לט) כתב להתיר לצבוע אותם אפילו ע"י עצמו.
וכן הדין בענין קטן דחיוב החינוך על האב וכל אב חייב לחנך את בניו הקטנים בכל המצות, בין במצוה דאורייתא בין במצוה דרבנן, כל מצוה ומצוה לפי דעת הקטן והקטנה, וכן להפרישם מכל דבר איסור כמו שאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו וגו' עיין עוד בדברינו (בסימן עא) ושו"ר בחדושי הרמב"ם שחוברו ע"י בנו אברהם שגער בנשים שלפעמים יקשטו ויצבעו ידי התינוקות בצבע שצובעות בו הנשים וזה בהפך ממה שצוו עליו החכמים והזהירו לאדם שידריך בניו בדרך ישרה והנביא אמר למען תלך בדרך טובים וזו הדרך עקומה ודרך חטאים וכו' ע"ש עוד בזה ואמנם ראיתי לילקוט יוסף (חלק ה עמוד שמג) שהעלה דיש להקל לקטנים כשרק בגד אחד של זכר לנקבה או להפך ושאר הבגדים כהוגן והמחמיר תבוא עליו ברכת הטוב ע"ש. ובענין אחר השיב בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן יח) שנוהגים בתחפושת בפורים החלפת בגדים כגון ליטאי עם שטראמל או להיפך אם מותר להתפלל בזה תפלת מנחה או מעריב, עפ"י המבואר או"ח סי' צ"א שצריך כדרך שעומד לפני אנשים חשובים. הנה לדעתי אין חיצונית המלבוש קובע אלא אופן עמדו לפני השי"ת בתפלה ע"ד המבואר סי' צ"ח דיחשוב כאלו שכינה כנגדו, ועומד לפני מלך העולם ועוד ועוד, וכיון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה, ואינו עושה שום שחוק אין נפ"מ באיזה בגד עומד.
וראה עוד בענין השחוק מה שכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן שז סעיף טז) מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים. ופי' המג"א (ס"ק כב) וה"ה ההולך לטרטיאות וקרקסיאות והם מיני שחוק כדאיתא בע"א דף י"ח ומיני תחבולה ולא ידענא מי התיר להם בפורים ואפשר שנמשך להם משחוק שעושים זכר לאחשורוש ועבב"י בח"מ סימן קס"ג ס"ט. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק נט) שגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש [מ"א] ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם ואחז"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר וגו' ויסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם.
לסיכום: אין להתחפש אף ע"י מלבוש אחד של אשה לאיש ושל איש לאשה ואף שע"י שאר המלבושים ניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה.
פירות הנושרים:
1. גם לבוש אפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חילק הכתוב בין קבע לעראי.
2. אף לשים בראשה כובע או מגבעת או מצנפת או שאר כלים המיוחדים לאיש אסור.
3. כשרואה שלא ישמעו לקולו ויעברו בזדון על תוכחתו מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם דבריו יעשו פרי הוא מחוייב לאפרושי מאיסורא ואם רואה שלא יהיו דבריו נשמעים מה בצע להגדיל פשעם ולעשותם מזידים.
4. כל ירא שמים לא יהיה אצלם בשעת הצחוק ויזהיר ליראי ה' ולחושבי שמו שלא להיות כיוצא בו.
5. יש לבטל המנהג הרע שנוהגים בפורים ובשמחת חתן וכלה שאיש לובש בגדי אשה וכן להיפך, שעוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה.
6. לא רק מלבושים אסורים אלא אפילו כל תכשיט, וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום, אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש אסור לאשה.
7. מותר להתלבש בבגדי אשה אם אינו מתכוין לייפות אלא להנצל מפני הצינה כגון מעיל וכד'.
8. הרוצה לצבוע שער זקנו שהתלבן, כדי שיוכל להשיג משרה ועבודה, שרוצים לתת אותה רק לאדם צעיר לימים מותר. דכל מאי דאסרינן צביעת שערות דוקא היכא שעושה לכוונת יופי, אבל אם הכוונה שעושה זאת כדי להשיג משרה וכד' שרי.
9. גם לילדים קטנים אין להלבישם בגדים לילדה של ילד וכד' וגם ע"י מלבוש אחד ראוי להחמיר ואע"פ ששאר המלבושים היא או הוא ניכרים בם אמנם יש שכתבו שיש מקום להקל בזה.
10. גם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5