סימן עה – להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה, – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן עה – להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,

א טֶפַח מְגֻלֶּה א בְּאִשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּהּ לְכַסוֹתוֹ, אֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע ב כְּנֶגְדָּהּ: { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אֲפִלּוּ פָּחוֹת } ג { מִטֶּפַח הֲוָה עֶרְוָה } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ג') { וְנִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרֹא"שׁ דְּטֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה אֲפִלּוּ לְאִשָּׁה } ד { אַחֶרֶת, רַק שֶׁבְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לִקְרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲרֻמָּה כְּדִלְעֵיל סי' ע"ד. } ב שֵׂעָר שֶׁל ה אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לְכַסוֹת, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ: { הַגָּה: אֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ } אֲבָל בְּתוּלוֹת שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ פְּרוּעוֹת ו הָרֹאשׁ, מֻתָּר: { הַגָּה: וְה"ה הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל נָשִׁים שֶׁרְגִילִין לָצֵאת מִחוּץ } ז { לְצַמָּתָן } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א) ח { וְכָל שֶׁכֵּן שְׂעַר נָכְרִית, אֲפִלּוּ דַּרְכָּהּ לְכַסּוֹת } (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים): ג יֵשׁ לִזָּהֵר מִשְּׁמִיעַת קוֹל ט זֶמֶר אִשָּׁה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל קוֹל הָרָגִיל בּוֹ אֵינוֹ עֶרְוָה } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְהַג"מ). ד אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד עֶרְוָה אֲפִלּוּ שֶׁל עַכּוּ"ם, וְכֵן כְּנֶגֶד עֶרְוַת קָטָן אָסוּר: { וְיֵשׁ מַתִּירִין נֶגֶד עֶרְוַת קָטָן, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי } י { לְבִיאָה } (רַבֵּנוּ יְרוּחָם הָרֹא"שׁ פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ וּמהר"א מִפְּרַאג) { וְכֵן עִקָּר וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רס"ה. } ה עֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית וְרוֹאֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, דִּכְתִּיב וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְהָא מִתְחַזְּיָא. ו הָיְתָה עֶרְוָה כְּנֶגְדּוֹ וְהֶחֱזִיר פָּנָיו יא מִמֶּנָּה, אוֹ שֶׁעָצַם עֵינָיו, אוֹ שֶׁהוּא בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁהוּא סוּמָא, מֻתָּר לִקְרוֹת, דְּבִרְאִיָּה תָּלָה רַחֲמָנָא, וְהָא לָא חָזֵי לָהּ:

באר היטב – סימן עה – להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,

א א באשה. אם לבושה דק ומתחזי בשר מתוכה אסור. ה"ג מ"א: ב כנגדה. הר"י מקיל דאינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל אם בראיה בעלמא מותר עיין ב"י ולא נהירא אלא בכל ענין אסור. ב"ח וכ"ה משמעות הפוסקים. עיין ע"ת: ג מטפח. ב"ח חולק וס"ל דאפילו באשה אחרת נמי אין איסור אלא דוקא בטפח אבל פחות מטפח שרי ע"ש. לכאורה לדבריו צ"ע מ"ש הש"ס בברכות דף כ"ד אמר ר"י טפח באשה ערוה למאי וכו' אלא באשתו ולק"ש ע"ש. למה לא משני בקיצור הכא לק"ש דאיירי בכל הנשים ולמה נקט באשתו ולק"ש אלא ש"מ דחילוק יש וק"ל. אם שוקה מגולה אסור אפי' באשתו פחות מטפח שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים. ט"ז וכ"כ הב"ח. עיין דבר שמואל סי' רצ"ג: ד אחרת. והרשב"א כ' דוקא לאנשים דאיכא משום הרהור אבל לנשים לא. ומ"מ דף כ"ו ע"א פסק כהרא"ש דאף באשה אסור לראות ערות חברתה. גם השכנה"ג הקשה על הרשב"א ע"ש. והפר"ח כתב דברי הרשב"א הוא עיקר ע"ש: ב ה אשה. ושער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר. גמרא דף כ"ד. מ"א: ו הראש. עיין בא"ע סי' כ"א ס"ק ה' מש"ש. ועמ"א: ז לצמתן. ובזוהר החמיר מאוד שלא יראה שום שער האשה וכן ראוי לנהוג ועי' ביומא דף מ"ז ע"א בענין קימחית: ח וכ"ש פאה נכרית כצ"ל. וה"ה אם חתכה שער של עצמה וחברה אח"כ בראשה עיין עטרת זקנים: ג ט אשה. אפי' פנויה ובא"ע סי' כ"א משמע דקול זמר א"א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבורה שרי. עמ"א ובב"ח וביד אהרן: ד י לביאה. היינו בן ט' שנים. וכתב המ"א ומ"מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה וקטן בעצמו יוכל לקרות אפי' הוא ערום. עמ"א: ו יא ממנה וכו'. ב"ח פסק דוקא החזרת פנים מהני אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני ע"ש וכן הוא דעת המ"א וט"ז (ועיין בס' אליהו רבה פילפול ארוך מזה) וט"ז העלה עוד דהך החזרת פנים דהתירו הוא דוקא שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר ע"ש. והמחבר יד אהרן העלה כדברי ש"ע ע"ש. מותר להרהר בד"ת אע"פ שהוא מסתכל בערוה. פר"ח וכ"כ המ"א סי' פ"ה ס"ק ב':

מגן אברהם ע״ה – סימן עה – להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,

א׳ אם לבוש' דק ומתחזי בשר מתוכ' אסור כמ"ש ס"ה (ה"ג): וי"א דוקא באשתו כו. עי' בל"ח ודבריו צ"ע: ב׳ שער של אשה. שער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר (גמר' דף כ"ד): ג׳ בתולות שדרכן כו'. ק' דבא"ע סי' כ"א ס"א כ' לא תלכנה בנות ישראל פרועו' ראש בשוק א' פנויות וא' אשת איש וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב ועוד דאי' בכתובות רפ"ב אם יצאה בהינומ' וראשה פרועה זהו סי' שהיתה בתולה ודוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש וי"ל דפרוע' ראש דכתב בא"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנויה וכן פירש"י פ' נשא על ופרע ראש האשה ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאוריי' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם בגילוי הראש תהא אסור' לילך דמהכא ילפינן בכתובות פ"ז שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן: ד׳ שרגילים לצאת מחוץ. וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג: ה׳ וכ"ש שער נכרי' וכו'. כצ"ל וכ"ה בש"ע ד"ו וכ"כ בש"ג דמותר לכתחלה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' דלא כב"ש שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחוים עסי' ש"ג ס"ד: ו׳ זמר אשה. אפי' פנויה (ב"ש) וע' בא"ע סימן כ"א דקול זמר א"א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבור' שרי (ל"ח): ז׳ ערות קטן. ובמגילה דף כ"ד ריש ע"ב כתב רש"י דהקטן בעצמו יכול לקרות אפי' הוא ערום דלא הוזהר על כך ולי צ"ע דליתסר מדרבנן מידי דהוה אכל עבירות שבתורה ועסי' שמ"ג ולהפוסקים דערות קטן לא מקרי ערוה א"ש טפי' וצ"ע: ח׳ ויש מתירין וכו'. שאינו ראוי לביאה כ"ז שאינו בן ט' שנים, ונ"ל דמ"מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה עמ"ש ססי' ע"ד: ט׳ והחזיר פניו. וב"ח פסק דוקא החזרת פנים מהני דהוי מחנהו קדוש דומיא דצואה מאחריו אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני וכ"כ בהדיא במרדכי וברוקח ובירושלמי ומ"ש הרב"י שכ"מ ברשב"א כמש"ל סי' ע"ד סס"ב אינה ראייה דהתם עכ"פ ערותו מכוסה במים דהא מקרי חציצה לגבי לבו ה"ה לגבי עיניו ואפילו הכי אסור להסתכל בה מידי דהוה אערוה בעששית אבל כשהערוה מגולה לא מהני עצימת עיניו כמ"ש סימן ע"ד ס"ד:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ע״ה

א׳ וי"א דוקא באשתו כו'. בטור כתב וכן אם שוקה מגולה אסור כו' נראה שהוא קמ"ל דאפי' באשתו ופחות מטפח אסור שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים: ב׳ או שעצם עיניו. כ"כ ב"י והוא תמוה בעיני חדא דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דאיתא שם טעמא מאי דכתיב ולא ירא' בך ערות דבר והא קמתחזי ולא קאמר והא קא חזי ש"מ כיון דמתחזי נגדו אע"ג דאיהו לא חזי אסור ותו דהא גם בצואה אי' דתליא מילתא בראי' דהיינו לפניו מלא עיניו כדאיתא בסי' ס"ט ואפ"ה אסור אף בסומ' ובלילה כיון דאפשר לראות וא"כ לא יהיה חמור לשון ראיי' של התלמוד דאמר בצואה כל שאינה ברשות אחרת דאסור בכדי ראיית עיניו מלשון הכתוב ולא יראה בך ערות דבר והא אידי ואידי ל' ראייה נקטי ותו ק"ל הא דתנן בתוס' דתרומות ומייתי לה בהג"ה ריש חולין דערום לא יתרום וכן גבי שחיטה פסקינן בריש י"ד דערום לא ישחוט ולפ"ד הב"י יהיה היתר באם מעצי' עיניו בשעת ברכה וא"ל הטעם משום לבו רואה הערוה דא"כ קשה למ"ד לבו רואה הערוה מותר היאך מפרש תוס' זו ומ"ש ב"י ראי' מדברי הרמב"ם דשרי בהחזרת פנים שאני התם דכשמחזיר פניו אין הערוה כנגדו ולא מתחזיא דלא הקפידה אלא אם הערוה כנגדו כמ"ש אסור לקרות כנגדה. וא"ל גבי תרומה ושחיטה נמי יחזי' פניו ויברך דמ"מ הוא עצמו בגילוי ערוה ואסור לברך משום ולא ירא' בך ערות דבר דהיינו שלא יהי' בו ערו' דבר משא"כ לפי' ב"י דבראי' תליא מילתא ולא איכפת לן במתחזי ומ"ש עוד ב"י ראי' מדברי הרשב"א הביאו ב"י סי' ע"ד אמאי דפריך התלמוד גבי רוחץ במים צלולים והרי לבו רואה את הערוה אבל מעיניו לא פריך כיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ אינו רואה את הערום ל"ד לזה כלל דכבר אמרנו דוקא ערוה כנגדו אסור ולא למטה ממנו דאם היה עומד על שפת הבור וערוה בבור אין איסור לקרות ק"ש ומה שהוא עומד במים אף שהם צלולים מקרי מכוסה נגד בני אדם רק שהוא יכול להסתכל למטה בערותו אין זה מקרי נגדו ע"כ נרא' דהדין עם בעל הרוקח שהביא ב"י דאסור אפי' יעצים עיניו. וראיתי גם למו"ח ז"ל שכתב להחמיר והך החזרת פנים דהתירו בו שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר דומה למ"ש סימן ע"ג אם היה ישן עם אשתו קורא בהחזרת פנים ושם אין שייך בהחזרת פנים לחוד כיון שהוא שוכב וה"נ כן הוא דוקא בהחזרת כל גופו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ע״ה

ע״ה:תרל״ד א׳ אם לבושה דק כו' כמו שכתוב ס"ה: ב׳ בערוה בעששית דאסור דבראי' תליא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא נראית וה"ה הכא: ג׳ (ס"ק א) וי"א כו' עיין בל"ח ודבריו צ"ע. ר"ל דבדף כ"ד א"ר יצחק טפח באשה ערוה. ומסיק הש"ס למאי הלכתא. אילימ' לאסתכולי בה והא"ר ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו הסתכל במקום התורף (וא"כ אפילו פחות מטפח נמי) ל"ק הא באחרת והא באשתו ולק"ש (כ"ה ברא"ש. אבל בגמ' הגרס' אלא באשתו ולק"ש) וסיים הרא"ש ודוק' באחרת. אבל היא עצמה הא אמרי' לעיל האשה יושבת ומפרישה חלה כשהיא ערומה והבין רמ"א דברי הרא"ש דפשיט' להרא"ש כיון דבאשתו נמי אסרו אף דלבו גס בה וליכא משום הרהור וע"כ הטעם משום ולא יראה בך ערות דבר. א"כ ה"ה אפי' אשה אחרת אינה רשאי לקרות או לברך כשחברתה ערומה כנגדה מה"ט גופה. וע"ז כתב הרא"ש ודוקא באחרת אבל היא עצמה ערומה רשאי לקרות והנה מל' הש"ע שכתב הרב"י טפח מגולה כו' אפי' היא אשתו כו' משמע דה"ה באשה אחרת בעי' דוק' טפח. וכן משמע ממ"ש רמ"א וי"א דוק' באשתו כו' אבל כו' (וכן הבין הב"ח לשון הטור ורמב"ם שהוא כלשון זה) דס"ל להרב"י דגם באשה אחרת בעי' דוק' טפח ואע"ג דבאשה אחרת אסור להסתכל אפי' באצבע קטנה היינו הסתכלת בכוונה כדי ליהנות ממנה בראייתו. אבל ראיה בלי כונה אינו אסור אלא בטפח ולק"ש עכת"ד הב"ח. וצ"ל לפ"ז הא דפריך אילימ' לאסתכולי. והא"ר ששת כו' כוונת המקשן ממ"נ אי משום ערוה ע"כ לא מיירי ברואה לפי תומו ולא להסתכל ליהנות דבזה אפי' טפח שרי. אע"כ לאסתכולי היינו במתכוין ליהנות וא"כ הא אמר ר"ש דאפי' באצבע קטנה אסור להסתכל. ומשני באשתו ולק"ש ומיירי באינו מכוין ליהנו' אלא ראייה בעלמ' לפ"ת דבעלמ' שרי אפי' באשה אחרת ואפי' טפח אבל לק"ש אסור אפי' באשתו. והיינו דוקא טפח ואפי' באחרת (וטעם לשיעור טפח כ' הב"ח דשיעור מקום תורף הוי טפח) עכ"פ ק"ש ודאי חמיר משלא בשעת ק"ש. אבל הל"ח כ' אהא שכ' הרא"ש ודוק' באחרת אבל בעצמ' כו' דס"ל להרא"ש דהא דמשני באשתו ולק"ש לרבותא נקט אשתו וכ"ש באחרת ואהא קא' ודוק' באחרת כו' משמע דס"ל דדוקא באחרת ר"ל שלאיש אסור דוקא נגד אחרת אבל היא עצמה מותר' וא"כ אינו מבואר בהרא"ש דין אשה אחת נגד חברתה ואי ס"ל דשרי א"כ למה כ' והיא עצמה מותרת הל"ל רבות' דאפילו לאשה אחרת מותר. ואי ס"ל דלאשה אחרת אסור א"כ למה כ' ודוק' לאחרת דלפי' הל"ח ר"ל לאיש אסור נגד אשה אחרת הל"ל רבות' דאפי' לאשה אחרת אסורה. אך זה י"ל קצת. אך אח"ז כ' ל"ח וז"ל ומהכא שמעי' דק"ש אית בה קול' כו' דאף באחרת שאסור להסתכל בה אפי' באצבע קטנה לא אסרו בק"ש אלא בטפח. וטעמ' שלא יבוא לידי ביטול ק"ש עכ"ל וזה חידוש גדול וצ"ע דניקל יותר בק"ש מבעלמא דדבר שאסור בעלמא יהיה מותר בק"ש: ע״ה:תרל״ו א׳ (ס"ק ג') בתולות כו' ועוד דאי' בכתובות כו' וא"כ קשי' על ש"ע א"ע ורמב"ם דכ' דפנויות אסורות לילך בגילוי ראש. הא אדרבה זהו הסי' שהיתה בתולה: ב׳ ודוחק יותר כו' והב"ח באה"ע מפרש כן דמיירי התם באה"ע באלמנה: ג׳ וכן פירש"י פ' נשא כו' וז"ל ופרע סותר קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגילוי הראש גנאי להם עכ"ל א"כ משמע דוקא סתירת הקליעה גנאי: ד׳ בכתובות פ"ז ד' ע"ב. רק שמדת צניעות כו' וא"כ רש"י בחומש או מיירי דוק' בנשואה או בפנויה ודבריו אסמכת' עכ"פ גם לפ"ד מ"א דעכ"פ גם בתולה אסורה בפריעת ראש דהיינו קליעת שערה מסותרים. א"כ עדיין קשיא מהא דאם יצאה בהינומ' כו' דהא פירש"י ריש פרק האשה שנתארמלה וז"ל וראשה פרוע שערה על כתפה עכ"ל: ה׳ והיינו קליעתה סתורה וכן המנהג: ע״ה:תרל״ח א׳ (ס"ק ה) וכ"ש כי' יוצאה אשה כו' דבר חשוב דמהדק ואין מי טבילה נכנסים בהן אסורה לצאת בהן בשבת. דהיכי דחשיב חיישי' דלמ' משלפא ומחוי לה לחברתה ומייתי לה ארבע אמות בר"ה וכן אי מיהדק' דלמ' תצטרך לטבילה ותצטרך להסיר ומייתי לה ד"א אבל חוטי שער דלא מהדקי וגם אינן חשובים מותרת לצאת בהן. אבל אין מזה ראיה כ"כ למ"א דלמ' מיירי תחת השבכ' והן מכוסים ועיקר ראייתו מסיפ' דילדה לא תצא בשער של זקנה דלמא מחכי עלה ותסירן מפני הבושה ומייתי לה ד"א. וע"כ במגולה מיירי דהא חיישינן דמחכי עלה: ע״ה:תרל״ט א׳ (ס"ק ו) זמר כו' קול דיבורה שרי אפילו בא"א ואפי' בק"ש: ע״ה:תר״מ א׳ (ס"ק ז) ערות כו' ובמגולה. אהא דתנן פוחח היינו שבגדיו קרועים אינו קור' בתורה. ואבעי' להו קטן פוחח אי שרי. ופרש"י דוקא גדול דאיכ' משום לא יראה בך ערות דבר מה שאין כן קטן דאינו מוזהר ע"ז. ופשט דאסור משום כבוד הצבור. ולא הבנתי לדעת רש"י איך ס"ד דהטעם משום לא יראה כו' א"כ אמאי שרי לפוחח לפרוס על שמע כדתנן התם: ע״ה:תרמ״א א׳ (ס"ק ח) ויש כו' ונ"ל דמ"מ לא יאחז כו' עמ"ש ס"ס ע"ד דניהו דראי' שרי אבל נגיע' אסור דחמיר ובס' א"ר כ' דאין נוהגים כמ"ש מ"א. גם הרא"ש כתב עוד להתיר שא"צ כיסוי בשעת מיל' וז"ל כיון דלתקוני מילה קאתי קרינא ביה שפיר והיה מחניך קדוש עכ"ל. ולטעם זה גם הנגיעה היה ראוי להתיר. גם אי לא היה תופשו בשעת ברכה ע"כ היה צריך המוהל למשמש ולהקשותו אחר הברכה כדי לידע שיעור החתך א"כ יהי' הפסק מרוב' בין ברכה למילה: ע״ה:תרמ״ב א׳ (ס"ק ט) והחזיר כו' וב"ח פסק דוקא כו' ולדעת הב"ח כ' הט"ז דלא סגי בחזרת פנים אלא צריך לחזור כל גופו משא"כ לדעת הרב"י סגי בחזרת פנים דלא גרע מעצימת עינים ומ"ש הרב"י דכ"מ ברשב"א כו' הבאתיו לעיל במ"א סי' ע"ד ס"ק ה' שהקשה על מ"ד בש"ס דבמים צלולים אסור לקרות משום לבו רואה א"ה והקשה רשב"א ת"ל דעיניו רואו' א"ה ותי' כיון דעיניו חוץ למים שרי כיון דאינם רואים א"ה וס"ל להרב"י דה"ה עוצם עיניו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א