——–
מוכח במגילה (דף ד:) דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר), ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה. והקשו התוס' שם אמאי לא קאמר ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורחא דמילתא הוי טפי ותירץ דיש לומר דמרה"י לרה"ר לא טעו אינשי. ובזרע יצחק כתב שם שבדברי רש"י מתורצת קושית התוס' דלמה לא אמר ויוציאנה מרה"י לר"ה, לכך קאמר תדע למה נקט ויעבירנה, לומר לך דלא מבעיא אם המגילה ברה"י ודאי חיישינן שמא יוציאנה, אלא אפילו בשדה דליכא למיחש להוצאה, אפ"ה חיישינן שמא יעבירנה, הפך מתוס' דס"ל דהוצאה לא חיישינן. וכן פי' הריטב"א שם דחששא דקילא טפי נקט לרבותא.
נמצא דבין לרש"י ובין לתוס' כיון חיישינן לטלטולה לכן לא קרינן בה בשבת והכי משמע מדגזרינן בשבת לא קרינן וטעמא דאמר רבה הכל חייבין וכו'. ומדלא קרינן בה בפורים שחל בשבת חזר דינא כבתחילה ואינה מוקצת דהא מה יועיל לו לקרא בשבת דאינו יוצא י"ח בכך אלא רצונו ללמוד ממנה ולכן לא שייך בזה האי טעמא דרבה וכדרך שמותר ללמוד מחומש ואסור להוציאו לרה"ר וכן אסור לטלטלו ברה"ר כך נראה דינא דמגילה וראה לספר מישרים אהבוך (עמוד נב) שציין לא"ר, בגדי ישע, חסדי דוד, מטה יהודה,משנה ברורה, וכן הגר"ש דבליצקי בספר פורים משולש. אמנם הפר"ח (בסימן תרפח אות ו) כתב שמסתברא לאסור את טלטולה מדאמרו בספר אפטרתא שאסור לטלטלו כשאינו חזי לקריאה ע"ש.
ומדברי הפר"ח לכאורה משמע שאסור לטלטל את המגילה בשבתות של כל השנה ומקור דבריו מגיטין (דף ס.) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מ"ט דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך, ה"נ כיון דלא אפשר – עת לעשות לה' הפרו תורתך. ויותר נראה לפרש את דבריו שאיסור טלטול האפטרתה בשבתות רק משום שאינו יכול לקרא בה באף שבת ואילו המגילה נאסרת בקריאה רק שבת אחת ממילא כוונתו שתיאסר בטלטול רק שבת אחת ותו לא דהיינו כשמותר לקרא אזי סר איסור הטלטול וכפי' הריטב"א שם והרי הוא כקורא דברים שבכתב על פה, וכדאסיקנא דשרי למקרי בזה ולטלטולי דהא ר"י ור"ל מעייני בספרא דאגדתא בשבתא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. עיין לשו"ת רב פעלים (חלק ד או"ח סימן לג) והרי"ף והרא"ש ז"ל הביא כל זה לפסק הלכה ורק הרמב"ם ומרן בש"ע לא זכרו זה ע"ש.
ומטעם זה צ"ל לשיטת הפר"ח שאסור לטלטל את המגילה דאינה ראויה לשימוש אחר מלבד קריאה וכמ"ש זרע אמת שם דאין להקשות מאי קמ"ל דלטלטולי נמי אסור פשיטא כיון דכבר אמר אסור למקרי ביה די"ל דה"א דאפילו הכי יהיה מותר לטלטולי דלא גרע מנייר בעלמא דחזי לצור ע"פ צלוחיתו קמ"ל דכיון דעיקרו קאי לקריאה ואסור למקרי ביה הוי מוקצה ואסור לטלטלו וק"ל. ואיסור זה הוא רק לשבת שבו היא נאסרת בקריאה. וכדברינו הביא בספר מישרים אהבוך (עמוד נב) כמה פוסקים.
ויש שהבינו את הפר"ח שאסר לכל שבתות השנה והשיגו עליו ויש שדחו את ראיתו דלא דמי עיין לא"ר שהובא בכף החיים (סימן שח אות מח) ובעוד יוסף חי שם (לר' יוסף זרקא היה מגדולי תוניס) דמשמע לרש"י דמותר לטלטל המגילה ולקרות בה בשבת דעלמא דלא חיישינן לשמא ילך אצל בקי כיון דאינו מחוייב בדבר וכן משמע מדברי התו' שכתבו דמשום תקיעה א' שאינה אלא משום זכר ליובל לא אצטריך כולי האי כו' דלא כהרפ"ח בה' מגילה סי' שאסר לטלטל המגילה בשבת ע"ש ואפשר דהפר"ח לא מיירי אלא בפורים שחל להיות בשבת. וכ"כ בשיירי כנה"ג (בסימן תרפח אות ב) דמותר לטלטלה אך נסתפק בדבר משום שהרשב"א אסר לטלטל גט ונותר בספק בדבר שמא דמי למגילה. וכן נראה דעת כף החיים שם להתיר.
ואע"פ שלא יחול פורים בשבת עיין עוד לקמן בזה ממילא אין שום חשש עדיין אפשר לחוש כשיחול פורים ביום א' ויכול לקרות בשעת הדחק מבעוד יום מפלג המנחה וכדברי גדולי הפוס' שלחולים ויולדות אין צריך להעריב כל כך אלא רשאין למהר קריאתן מבעוד יום אע"פ שהוא עדיין בתחום יום י"ג והובא בשו"ע (סעיף ד) נמצא דיש אופן שיכול לקרא בשבת ולצאת בו י"ח ויש לחוש לזה אלא מדיוק דברי רבה הנ"ל "הכל חייבין בקריאת מגילה" וכן מדברי הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק א הלכה יג) שכתב "הכל חייבים בקריאתה וכו' " לכן מטעם זה גזרו על הרבים דהכל טרודין במצותן ואולי לא יזכור שום א' לחבירו מלהוציא ד' אמות ברשות הרבים ולכן גזרינן אהנהו אבל גבי מצווה ליחיד בלבד דליכא טרוד במצותו דמצוה רמיא עליה לא גזרו כלל ומשמע לכאורה שיחיד יכול לצאת ידי חובה בזה. איברא ברור הדבר דלא פלוג רבנן בזה דבודאי שגם היחיד אינו יוצא י"ח בקריאתו.
וכעין זה ראיתי שהסתפק הגאון ברוך פרענקיל (בסימן תרצב) ובשפת אמת שם מסתימת לשון הפוסקים משמע דאף מי שעבר ולא קרא בע"ש אסור לקרות בשבת אבל לטעמי' דררב יוסף נראה דאם לא קרא בע"ש יכול לקרותה בשבת וג"כ מחויב לקרות, וממילא י"ל דאע"ג דר"י נמי ס"ל טעמא דרבה בשופר ולולב מ"מ במגילה כיון דמטעמא דר"י ג"כ הזמן בע"ש ממילא לא הוצרכו להוסיף איסור מטעמא דשמא יעבירנה וא"כ בעבר ולא קרא שפיר קורא בשבת, ולפ"ז צ"ע נמי לדינא כיון דתניא כוותיה דרב יוסף י"ל דהלכה כמותו בשגם דלרבה נמי אין הדין ברור שאינו קורא בשבת בכה"ג, ותמהני על הפוס' שלא דיברו מזה ועי' במג"א (סי' תרצ"ב סק"ו) עכ"ל.
ולפי זה צ"ל בשאר שבתות מותר ללמוד מהמגילה ורק בשבת שיכולים לקרא בה ולצאת בה י"ח בשעת הדחק דהיינו את חובת קריאתו כגון שבת הסמוכה לפורים אזי נאסרת המגילה מדין מוקצה ואין לטלטלה אף בביתו. אע"פ שבשאר השנה שרי לטלטלה ואינה מוקצת כלל אף לדעת הפר"ח וראה עוד לקמן בזה. איברא נראה לדחוק ולומר שאינה מוקצת לשאר העולם אלא רק לאלה הקוראים בה בשעת הדחק בכדי לצאת בה י"ח ומטעם זה ביום השבת היא מוקצת. ואף אם קראה בה אינו יוצא י"ח מדגזרו רבותינו והביאם מרן בשו"ע (או"ח סימן תרפח סעיף ו) יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת וכו'.
ויש לדחות ולומר שגם לבודדים הנ"ל אינה מוקצת כלל ורק גזרו שאין קוראים בה בשבת וממילא לא יקראו בה ואם קראה אינו יוצא י"ח יתרה מזו התירו במילה מה שלא התירו בשופר ולולב ומגילה מטעם שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים יותר ממילה שהרי מילה דוחה שבת ולא חששו להעביר ארבע אמות, ותירץ ספר כלבו (סימן עב) דכיון שהמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון האב או על בית דין לא חששו שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהן ימנעום מזה ויזהירום אבל שלשה אלו הם ענינים מוטלין על כל ההמון שכן אפשר שיתעו בו רבים מעמי הארץ. וכן בנושא דידן שבודדים הם שיקראו בשבת ולכן אינה מוקצת כלל. ורק במצוה שכל הרבים מחוייבים יש לחוש וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תפב) בשם הריטב"א סוכה (דף מ"ד) דערבה בהושענא רבה פרנסי הקהל מביאין אותה ביום ז' משל צבור ואין כל אחד מביא אותה לעצמו וכ"כ הר"ן ע"ש והוא משום גזירה דרבה ע"ש ועיין רמ"א דנוהגין ששמש ביהכ"נ מביא ולוקחין ממנו והכי נהוג אצלנו וק"ל ע"כ. וכדיוק דברי רבה הנ"ל שכתב "הכל חייבין בקריאת מגילה" דהיינו דוקא בדבר שיש בו חיוב לרבים גזרו.
נמצא שאין שום חשש מוקצה על המגילה עצמה ורק יציאת ידי חובה בקריאתה גזרו וראה בשו"ת יביע אומר (חלק ח או"ח סימן מא) שראה בשו"ת גנזי יוסף (סי' קמו אות ד) שהביא בשם המאסף (שנה י"ג, סי' טז אות ה), שיש טעם שלא לקדש הלבנה בשבת, משום דחיישינן שמא יוציא הסידור לרשות הרבים, וכמו שגזרו חכמים בלולב ושופר ומגילה שמא יעבירנו ברה"ר. וכ"כ השדי חמד (מע' ראש השנה סי' ב אות ב), אמנם כתב דיש לדחות ע"ש. אך מדבריהם נלמד אף שחששו לשמא יעבירנו ברה"ר ודאי שלא העלו על דעתם שהסידור מוקצה אלא ודאי שכל גזרתם ביטול המצוה בשב ואל תעשה ופשוט.
וסימוכין לזה שאין מוקצה בשבת אחת למגילה ובשאר השנה מותרת מצאתי בדברי שו"ת רב פעלים (חלק א או"ח סימן ל) בשם הצל"ח בדברי הר"ן למה מילה דוחה שבת ולא גזרו שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר, משום דבמילה אינו טרוד רק אבי הבן, ואם ירצה להעביר ד' אמות בר"ה יזכירוהו אחרים, משא"כ שופר ומגילה ולולב שהכל טרודים. והקשה הר"ן הרי בהזאה דטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב פסח, אינו טרוד רק הטמא לבדו, ואמאי קי"ל הזאה אינה דוחה שבת אפילו בשבת של ערב פסח שאם לא יזה לא יעשה פסחו, ותירץ הר"ן ז"ל, שאף שאין שאר העם טרודין בהזאה, מ"מ טרודים הם בעשיית הפסח, והקשה הגאון ז"ל א"כ אם חל מילה בשבת ערב פסח לא תדחה המילה את השבת באותו יום, שמא יעביר האזמל ד' אמות ברה"ר ואין מי שיזכירנו שהכל טרודים בעשית הפסח, ותירץ שצ"ל כיון שבכל שבתות השנה מילה דוחה שבת, לא שייך לאסור בע"פ שחל בשבת דמחזי בזה גזרת חכמים כחוכא להחמיר בשבת זה יותר מכל שבתות השנה, עכ"ד, ומטעם זה התיר שם מוקצה ביו"ט שחל בשבת, משום דלא תהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא. ושמא מטעם זה הפר"ח ציין לספר האפטרתא ששם הספרים אסורים בטלטול כל השבתות בכל השנה.
ולענ"ד היא ראיה ברורה ונעלמה מעיני האחרונים ומשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן נא) שהעלו לחלק בין השבתות וז"ל בסוף דבריו כיון שאין קורין המגילה בשבת לצאת ידי חיוב המוטל עליו משום גזירה דרבה א"כ תו כבר לא פלוג ונאסר לטלטל בכל גוונא ואף לסתם לימוד מכיון דיש בשבת "זו" חובת הקריאה. ומה שמובא בפוס' שאין לטלטל מצה בערב פסח שחל בשבת משום מוקצה וזהו על מצה השמורה המיועדת לליל הסדר. אין לדמות למגילה דהא אין המצה מצוייה בכל השנה ונקל כאן ונחמיר שם.
ומה שבס"ת לא חיישינן שמא יטלטלו כדלעיל רק בדבר שיש בו חיוב לרבים על כל אחד ואחד שהם טרודין במצותן ואולי לא יזכור שום א' לחבירו מלהוציא ד' אמות ברשות הרבים ולכן גזרינן אהנהו אבל גבי ס"ת דליכא טרוד במצותו אלא החזן דמצוה רמיא עליה. ועוד דאין לטלטל ס"ת אלא ע"י עשרה אנשים וכמ"ש הפו' ובדברינו שו"ת בריח התיכון (חלק ב סימן עג) ע"ש. וכ"כ בעוד יוסף חי שם דבלא"ה אין מגלגלין ס"ת ממקום למקום. וכעין זה ראיתי בשו"ת יביע אומר שם שציין להגאון מהר"י טייב בערך השלחן אורח חיים (סימן רפב סק"א), שהביא קושית התוספות יום טוב בפרק קמא דמגילה, דאמאי לא גזרו על קריאת התורה בשבת, שמא יוציא הספר תורה ויוליכנו אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. ותירץ דשאני קריאת התורה שאינה אלא בציבור. מה שאין כן לולב ושופר שהם ביד כל אחד ואחד. ע"ש.
וכפי שכתבו הפוס' ובספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) פורים הוא י"ד אדר ואינו חל רק באחד דימי אגה"ו, והובא במגיד משנה שם שלעולם אין י"ד באדר פורים יחול בשבת כדי שלא יבא יוה"כ בערב שבת וזה ברור בדרכי הקביעות וכל מה שהזכירו חל י"ד בשבת הוא בזמנם שנקבע בזמן הראיה ממילא אין שום חשש לכל האמור לעיל ומה שחל טו' באדר פורים למוקפי חומה בשבת גם אין חשש דהא המוקפים קוראים את המגילה ביום יד' באדר כשאר ערי ישראל. אמנם כפי שכתבנו לקוראים את המגילה לפני או אחרי השבת בדיעבד יש לומר שהגזרה קיימת ולא יצא י"ח. וכמ"ש המג"א (סימן תרצ"ב סק"ו) וכשחל פורים ביום א' ויש עירוב מותר להביא את המגילה ביום שבת לבית הכנסת דהא לא גזרו בזה כלל אלא רק מדין מכין משבת לחול אסור וכמ"ש כל האחרונים ובשערי תשובה (בסימן תרצג ס"ק ב) ומטעם זה גם אין להכינה בשבת לקריאה עבור הלילה. אך אם ברצונו ללמוד את קריאתה וכד' ביום השבת ודאי שאין שום חשש ושו"ר שכן העלה בספר ערך השולחן (סק"ו) שפורים שחל במוצאי שבת מותר להתלמד בשבת וציין לעוד פוסקים ע"ש.
עיין בדברינו (בסימן י) כשעשה את המצוה לא כרצון חכמים מסקו התוס' דאפי' מדאורייתא לא קיים דשיטת התוס' דפסול דרבנן מהני לדאורייתא דהמצוה נפקעת ממנו לגמרי, עיין בערוך השולחן שם. ולעומתם הריטב"א מפרש שלא קיים מצות כרצון חכמים, ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב, וכן רבים. וכ"כ הר"ן מדאורייתא ודאי קיים המצוה דפסול מדרבנן לא מפקיע המצוה מדאורייתא, וכיון דבדיעבד קיים אמרינן יצא והובא בשו"ת הר צבי שם ובשו"ת עונג יו"ט (סימן ט) ובכף החיים (ס"ק יג) עיין בזה עוד בביאור הלכה ( בד"ה כאלו לא).
וכן הכא שקרא את המגילה בשבת אי יוצא י"ח בכך מובא שו"ת הר צבי שם בשם חשק שלמה (מגילה דף ה ע"ב) שנסתפק בקטן שהגדיל בפורים שחל בשבת, או בשכחו ונאנסו ולא קראו את המגילה בע"ש אי צריך לקרות את המגילה בשבת, די"ל דבתר שעקרו חכמים לחיוב הקריאה בשבת שוב אינו מוטל על יום השבת שום חיובי קריאה, וכן י"ל לענין תקיעת שופר. וזה אינו דבשופר דהוי מצוה דאורייתא יוצא י"ח וכדלעיל ואילו במגילה דהוי מצוה דרבנן הם אמרו והם אמרו וודאי שאינו יוצא י"ח בכך וכנ"ל וכן מסקנתו בשו"ת הר צבי אם עבר ותקע קיים המצוה, ודלא כבעל חשק שלמה שמצדד דפקעה לגמרי המצוה של שבת. דמסקנת הגמרא ריש מגילה כל ההקדמות והתקנה שלא לקרות בשבת – אנשי כנה"ג בעצמן תקנו, והם אמרו שלשם איזה צורך שהוא יכולים לעוקרם ולהקדים זמן הקריאה כפי ראות עיני חכמים, ומכיון שאנשי כנה"ג מעיקרא נתנו רשות להקדים לעת הצורך רואים אנו אותה הקדמה כאילו אנשי כנה"ג בעצמן הקדימוה ועקרו מצות קריאה מיום השבת, ולכן לא נשארה בשבת שום מצוה כלל, משא"כ בשופר שחיובו מן התורה, אומר רע"א דאע"ג דחכמים אסרו תקיעת שופר בשבת, מ"מ המצוה של התורה לא נעקרה ממקומה, ולכן אם עבר ותקע קיים אמרינן ויצא ידי מצוה של תורה.
לסיכום: אין המגילה מוקצת ביום שבת ולא בשבת הסמוך לפורים.
פירות הנושרים:
1. אין קוראים מגילה בשבת.
2. כיון שבכל שבתות השנה מילה דוחה שבת, לא שייך לאסור בערב פסח שחל בשבת כל שהיא דמחזי בזה גזרת חכמים כחוכא להחמיר בשבת זה יותר מכל שבתות השנה, וכן הדין במוקצה ביו"ט שחל בשבת, משום דלא תהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא.
3. אין לקרא מגילה ביום שבת כשפורים חל ביום א' או ביום ו' גם בדיעבד.
4. האנוס שקרא את המגילה בשבת לא יצא י"ח.
5. מצוה מדאוריתא שלא עשה כרצון חכמים יצא י"ח.
6. י"א שהמגילה מוקצת ביום שבת זה.
7. כיון שמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון האב או על בית דין לא חששו שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהן ימנעום מזה ויזהירום אבל שלשה אלו (שופר, לולב, ומגילה) הם ענינים מוטלין על כל ההמון שכן אפשר שיתעו בו רבים מעמי הארץ.
8. לעולם אין י"ד באדר חל בשבת כדי שלא יבא יוה"כ בערב שבת.
9. אין להביא את המגילה לבה"כ ביום שבת בכדי לקוראה במוצאי שבת משום הכנה משבת לחול.
10. אין לטלטל מצה בערב פסח שחל בשבת משום מוקצה וזהו על מצה השמורה המיועדת לליל הסדר
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5