——–
כתב הרא"ש במועד קטן (פרק ג סימן פה) האבל חייב בכל מצות האמורות בתורה וביום חמשה עשר נמי אינו מתאבל כדאמרי' בפרק שני דתענית (דף יח ב) יום י"ד וט"ו יומי פוריא דלא למיספד בהון ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואע"ג דלא מתאבל בהון עולין לו מידי דהוה אשבת ואח"כ משלים אבילתו (וראה ביאור דבריו בהמשך בס"ד). וכן נשאל בספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן רג) מהו להברות את האבל בפורים וזו תשובות רבינו גרשום מאור הגולה זצ"ל השיב לענין אבילות וששאלתם מי שאירעו אבל בר מינן בפורים אם נהגו בו אבילות אם לאו כך דעתי נוטה שנוהג אבילות בפורים שלא מנו רבותינו ז"ל במשנה ימים שאין אבילות נוהג בהם אלא שבת ורגלים וראש השנה ויום הכיפורים אבל ראשי חדשים וחנוכה ופורים לא ואם תאמר בפורים לא תנהיג בו אבילות דהא כתיב ימי משתה ושמחה הא תני ר' יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד ותו לא מידי וכן בחנוכה וכן בראשי חדשים. וגם בספר כלבו (סימן מה) כתב שנוהג אבלותו משום די"ט לא קבלו עלייהו, אבל האונן מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבלות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים דדברי קבלה נינהו כדברי תורה.
וגם הטור (או"ח סימן תרצו) השיג על דברי השאלתות שלדעתו אם פגע בו פורים בתוך ז' בטל ממנו גזירת ז' והסכים עם דברי הר"ם מרוטנבורק שאין מבטלין האבילות ומ"מ אין אבילות נוהג בהם לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעה ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים ילך לב"ה לשמוע מקרא מגילה וחייב לשלוח מנות ואע"פ שאינו מתאבל בהן עולין לו ומשלים אבילות אח"כ וכדברי אביו הרא"ש. אלא שהב"י שם ציין לרמב"ם דסובר שכל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ובפורים. ולפי זה דעת מרן נוהג האבל בפורים בכל דיני אבלות ולא רק דברים שבצינעה. וגם בחידושי הריטב"א במועד קטן (דף כז:) העלה כן שאבל נוהג אבילותו בחנוכה ופורים ואפי' בדברים שבפרהסיא, והוצרך להאריך ולכתוב לפי שראה מפרשים שכתבו שאין אבלות בפורים דאתי עשה דרבנן דרבים ודחי עשה דרבנן דיחיד וכתב עוד וגם אני בקטנותי הייתי מבעלי סברא זו ועכשיו חוזרני בה ונראה לי שהוא שבוש, וציין לרמב"ם שכתב אין מספידין את המת בחנוכה ופורים ולא בראשי חדשים אבל נוהגין בהם כל דרכי אבלות וכן הסכים על ידו בעל ספר המצות, ואח"כ מצאתי כן בנמוקי הצרפתים ז"ל ע"ש שהאריך בזה.
ועל דברי הרמ"א שכתב "וי"א שאין אבילות נוהג בפורים לא וכו' אבל דברים שבצנעה נוהג" ע"כ. כתב המג"א (ס"ק ז) שהב"ח ורש"ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ"כ מהרי"ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ"א, ונ"ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע מפני הבריות ומכ"ש שאסור לראות כל מיני שמחה.
אלא שמרן בשו"ע (יו"ד סימן תא סעיף ז) כתב הפך דבריו הנ"ל וכפי שהעלה שם בב"י ובשו"ע (בסעיף ד) שם כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים דהיינו שיקרא את המגילה בביתו ולא יצא מפתח ביתו עיין בדברינו בשו"ת בריח התיכון (חלק ב סימן עג) לגבי הבאת ס"ת לבית האבל. וכאן חזר בו מדבריו. וכלל בידינו משנה אחרונה עיקר ועוד שהלכה כדברי המיקל באבל וז"ל מרן מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים, אינו מפסיק האבילות ומ"מ אין אבלות נוהג בו, לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים שבצינעא נוהג, וחייב לשלוח מנות. ואף על פי שאינו מתאבל בהם, עולים לו ממנין השבעה, כמו שבת. וכ"כ הברכי יוסף (בסימן תרצו) וז"ל לענין הלכה נקיטינן כמו שפסק מרן בבית יוסף י"ד (סי' תא) ובש"ע שם (סע' ז) שלא להתאבל. דהלכה כדברי המקל באבל. וכן עלתה הסכמת הרב בית דוד סי' תצ"ז. וכן הורינו הלכה למעשה. וכ"כ רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן קכה) שמנהגם דאין אבלות בפורים אפי' למה שנוהגים בעירם אזמיר לעשות יום ט"ו מספק אפי"ה אינו נוהג בו אבלות אלא בדברים שבצנעא כמו בשבת וכן ראיתי לרבני דורינו שהורו כן וגם אנכי הצעיר נגררתי אחריהם להורות דאין אבלות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו וכ"כ בשו"ת ויקרא אברהם (חלק או"ח סימן ו) ומוה"ר רבי רחמים חי חויתה הכהן בשו"ת שמחת כהן (חלק יו"ד ב סימן קסב) כדברי החיד"א בברכי יוסף דנקטינן כמו שפסק מרן בבית יוסף יו"ד ובש"ע שם שלא להתאבל דהלכה כדברי המיקל באבל וכן הרגיש בזה גם בערוך השולחן (אות ז) וכן העלה בילקוט יוסף (עמוד שמא).
ויש שהגיהו בדברי מרן ובכך נתיישבו דבריו עיין לשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קא) בלשונו של מרן (בא"ח סי' תרצ"ו ס"ד) כל דברי אבלות "שבצנעה" נוהגים בחנוכה ופורים וחייב לשלוח מנות ע"כ, דאתי' כההיא די"ד סי' ת"א ס"ז שכתב ומ"מ אין אבלות נוהג בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעא נוהג וחייב לשלוח מנות ואעפ"י שאינו מתאבל בהם עולים לו למנין השבעה כמו שבת ודין חנוכה ופורים משכי אהדדי ויליף חד מחבריה ודוק. בין לזה ובין לזה אין נוהגים אבלות בפרהסיה בפורים אלא בצנעא בלבד. וכן מובא בשו"ת חיים ביד (סימן קכה) דאין אבלות בפורים אלא בדברים שבצנעא כמו בשבת וכן ראיתי לרבני דורינו שהורו כן דאין אבלות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו והרב ברכ"י בסי' תרצ"ו אות יו"ד הורה וכן הלכה למעשה וגם הרב בית דוד חא"ח סימן תצ"ו כתב דמנהג שאלוניקי הוא לפסוק דאינו נוהג אבלות בפורים וכ"כ הרב ראש משביר ח"א בליקוטין ועוד.
ובענין זה אי נוהג אבלות בפורים פסק בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן ק) הלכה למעשה באחד שמתה אמו ולא נודע לו ושעה אחת קודם פורים נודע לאנשי ביתו ושאלו לי אם להגיד לו כדי שיגיד קדיש ופסקתי שלא להגיד לו עד אחר פורים דהא כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי אבילות נוהג בפורים לדעת השאלתו' אסור לנהוג בו אבילות כמו ביו"ט והר"ם מרוטנבורג חלק עליו שאין מבטלין אבילות אלא דבר שבצנעה נוהג ואף שאנו פוסקי' כדעת הר"ם מ"מ לכתחילה לגרום אבילות מוטב שלא להגיד להוציא נפשן מפלוגתא דהא מצד הדין אסור להגיד אפילו באב (משום מוציא דבה הוא כסיל) כנזכר בש"ע ביו"ד סי' ת"ב אלא שרמ"א כתב שמנהג להודיע לבנים זכרים בשביל קדיש א"כ בכי האי גוונא להוציא נפשן מפלוגתא מוטב לסתור המנהג ולעשות ע"פ הדין ושב ואל תעשה עדיף ע"ש.
מנהגי אבל בפורים
אין האבל נוהג בפורים מנהגי אבלות אלא בצנעא בלבד וכן בשושן פורים טו' לאדר וכפי שנוהג בשבת מנהגי אבלות כך דינו בפורים. ומ"מ עולין לו למניין אבלות של שבעה כמו שבת. ואין פורים מבטל האבלות.
יציאה לשמיעת מגילה
וכדברי מרן במשנה אחרונה ודברי הרמ"א בהגה ומחזיק ברכה (אות א) יכול האבל לילך לבה"כ לשמוע המגילה או אם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה. וכ"ש כשחל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה, לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה. והעלה בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קמו) שהאבל הבקי לקרות או שהוא ש"צ קבוע ומוטל עליו הקריאה, אעפ"י שמן הדין יכול אחר לברך והוא יקרא, שהאבל תוך י"ב חודש יכול לקרא בברכות, וכן שמעתי שהרבה מקילים בזה וכ"כ ילקוט יוסף (חלק ה עמוד רצג). אלא שהגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בסנסן ליאיר (עמוד רכג) העלה שאחר יברך ואילו ביום שאין ברכת שהחיינו יכול לברך.
משלוח מנות ומתנות לאביונים
ומאחר והחיוב הוא בשליחת מנות איש לרעהו ולא קבלתם אי לכך האבל חייב לשלוח מנות. אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חדש וכמ"ש בשו"ע (סעיף ו) ובשיירי כנה"ג (אות ב) ובן איש חי (הלכות פורים אות יח) אבל על אביו או אימו יקיים משלוח מנות רק לאדם אחד ולו לא ישלחו אחרים כלל. וכ"כ כף החיים (אות לג) דגם בשבעה חייב האבל לשלוח וכ"ש מתנות לאביונים. וכ"כ בילקוט יוסף (עמ' שמא) על שאר הקרובים שלושים יום ורק על אביו ואמו יב' חודש. וכ"כ בסנסן ליאיר (עמוד רכו) לגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א שאם שלחו לו יאמר שאינו מקבלם ואם ירצו שיהיה בשביל המשפחה ואמנם כתב שמנהג ג'רבא וציין שם שכן פסק הגר"ע יוסף שליט"א שיכול לקבל והמנהג לשלוח לו שאין אבילות נוהגת בפורים ודינו כשבת שמותר לשלוח במקום שנהגו לשאול בשלומו ע"ש. וכדברי ערוך השולחן (סימן תרצו סעיף ח) ע"ש וכדבריו העלה בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן קז) שנשאל במשלוח מנות לאבל אם חייב לסרב לקבל, או דיעבד שרי לקבל, לדידי פשוט דשרי לקבל, דהרי אבל כל י"ב חודש דלא שולחים לו הוא מדין שאילת שלום שאסור לאבל על אביו ואמו כל י"ב חודש, כמבואר או"ח סי' תרצ"ו, וביו"ד סי' שפ"ה מוכח דאם דיעבד שאל מי שהוא בשלומו שמותר להשיב יע"ש, וזה פשוט עכ"ל. וצ"ל שלא יהיה משלוח וקבלת משלוח של שמחה כמ"ש ספר חסידים (מרגליות סימן תשיג) כשמת לו מת סמוך לפורים אם ירצה לשלוח לעניים ישלח מעות או בשר רק לא תפנוקים שהם עשוים לשמחה וכל דבר שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו.
אונן
אונן מותר בבשר ויין, שמצות עשה מדברי קבלה לשמוח בפורים, וכן חייב במקרא במגילה ותפלה וק"ש וכשרוצה לקברו, קבורת מתו קודם. וכ"כ בשיירי כנה"ג (ס"ק ט) וערך השולחן (סימן תרצו אות ד) וגם לתימנים שמנהגם שיש אבלות בפורים כמ"ש בשולחן ערוך המקוצר לרב רצאבי (סימן קכב אות כט) העלה שאונן בפורים ביום מותר בבשר וביין ע"ש.
בפורים משולש
מובא באור לציון (חלק א סימן מט) שנוהג אבלות ביום א' וינהג אבלות גם בפרסיא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5