——–
בב"י (בסימן קלה) כתב בשם המרדכי שאין מוליכים ס"ת לבית אסורים אלא רק לבני אדם שהם גדולים שהתורה מתעלה בהם כדמוכח בירושלמי וכ"כ בשו"ע ובד"מ שם כתב שכן דעת אשר"י בשם האו"ז אלא שראה שהאו"ז עצמו לא כתב כן אלא גם לחולה אפילו שהוא לא חשוב מותר וכתב עוד בשם מהר"ם פדוואה דאסור דווקא להביאה בשעת הקריאה לבד אבל להכין יום יומיים ארון קודם שפיר וכן פסק ברמ"א (בסימן קלה) שמותר להביא ס"ת יום או יומיים קודם ולהכין שם ארון או תיבה וכ"כ לדוד אמת (סימן ד סע' י) וכנה"ג (בסמן קלה) ועטרת זקנים (בסימן קמט) ורבנו חיים פאלאג'י בספר חיים (סימן ו סעיף ח) וכן כתב המג"א דהעיקר תלוי באם עושין שם מקום קבוע לס"ת שרי וכ"כ המשנה ברורה (בסימן קלה) (וסימן תרסט ס"ק ט) כתב אם יש בבהכ"נ זה רק ס"ת מועטים אין להביא ס"ת מבהכ"נ אחרת ויש מי שמתיר כי אף שבכל השנה אין להביא ס"ת דרך ארעי רק לקביעות אבל בש"ת אפילו דרך ארעי שרי (לדוד אמת) .
וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד (חלק או"ח סימן טו) מנהג שלנו וכעובדא דידך לייחד תיבה וארון על יום או ימים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ולשים אותו על העמוד והקוראים בתורה יעקרו ממקומם לקרוא על העמוד ואח"כ יחזירו הס"ת לארון לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאחר שמיוחד לו ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לבה"כ של עראי או בה"כ של קבע וכ"כ ערוך השולחן וכן כתב הט"ז דאז אין נראה שהוא מביא לצורך קריאה אלא קובע לה מקום קבוע אחר משמע אף באותו יום וכ"כ הפרי מגדים וכתב עוד וה"ה אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי והעולם מקילים בכל ואין נכון ע"כ ובאדם חשוב בתורה שרי בכל עניין הרמ"א בשם המרדכי והגר"א בשם הירושלמי מטעם שהתורה מתעלה בהם ובאגרות משה (סימן לד) שמה שכתב התשב"ץ שאדם חשוב מצד עשירותו נמי חשוב לעינן ליקח ס"ת לביתו ולכן חתן שהוא דמי לזה אין להחמיר בכך. איברא שרבנו חיים פאלאג'י בספר חיים (סימן ו סעיף י) התיר רק היכא דמעיקרא נכתב הס"ת אדעתא דהכי יש להקל ע"ש.
ומרן בשו"ע (בסימן קמט) כתב אם מצניעים הס"ת בבית אחר וכו' וילכו אחריו למקום שמצניעין אותו שם וכו' וכ"כ הרמ"א שם וכ"כ הבאר היטב גם בשם האר"י ז"ל וטעמם דיקיימו אחר ה' אלהיכם תלכו ומשמע שאין לס"ת ללכת לבד ואף אין כבוד התורה שיצא הוא ראשון בפתח שיוציאו בה ס"ת וכ"כ מחצית השקל שם ועיין במשבצות זהב שכתב ח' פירושים על זה ובאשל אברהם (בסימן קלה) שהקפידא בטלטול ס"ת ממקום למקום דווקא תחת כיפת השמים וצריך על ידי שמהלכין עשרה אנשים עם הס"ת ובלדוד אמת (בסי' ג) גם כתב כשמולכין ס"ת מקהל לקהל טוב שילוו אותו עשרה וכ"כ כף החיים (בסימן קלה אות עד) בשם הזהר הקדוש דאפי' מבי כנישתא לבי כנישתא אחרת אסור ומיהו הר"ם ריקאנטי כתב דהמוליך ס"ת מכנסת לכנסת צ"ל עשרה בני אדם בהליכתו לכבוד הס"ת וכ"כ בספר ברית כהונה (באו"ח מערכת סמך אות יב) ובשיורי כנה"ג (סימן רפב) כתב בשם הר"ם ריקנאטי שכבוד הוא לכבוד ס"ת אבל אין איסור בדבר. ובספר חיים שם (סעיף יא) התיר להעבירו ממקום למקום ע"י התרת התפירה בין חומש לחומש וקרא ערער על שהיו משימים שעוה על אות בס"ת לפוסלו ע"ש.
משמע מהנ"ל בכדי שהאבל יוכל לקרא בתורה יש צורך להכין ארון או תיבה קודם יום או יומים קודם ולשים שם את הס"ת ועשרה בני אדם בהליכתו לכבוד הס"ת כדאמרינן. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ח סימן ו) כתב שאין לטלטל ס"ת של ציבור ממקום למקום אלא לפי תנאים מסויימים, וכפי שפירט בספרו עיין שם ועיין באגרות משה (בסימן מ) שחיוב קריאת התורה הוא על כל אחד לשמוע ג' קרואים בשני וחמישי וכו' וכן העיד הב"י (ביו"ד סימן שצג) שכתב לדידן שהאבל יוצא לבית הכנסת להתפלל בשני וחמישי מפני קריאת התורה וכן העיד בשו"ת ויקרא אברהם (חלק א"ח סימן יג) שבצפת האבלים תיכף הם הולכים לבהכ"נ לשמוע קס"ת ומחזרים מבהכ"נ לבהכ"נ שאם בהכ"נ אחת כבר הוציאו ס"ת הולכים לבהכ"נ אחרת וכ"כ בשו"ת עולת יצחק (חלק ב סימן רצג) בשם המהרי"ץ ע"ש עוד שמנהגם פשוט שאין להוציא ס"ת לבית אבל רח"ל כלל אף לצורך .
אלא שהבן איש חי (בפרשת כי תשא סעיף ו) כתב בשם מה"ר חיים וויטל ז"ל שהאר"י ז"ל זמן רב התפלל בביתו בעשרה ולא חשש שיהיה שם ס"ת לקרות בו בין בחול בין בשבת עכת"ד וכתב שמוכרח לומר שסמך בזה על שאר קהילות שמוציאין ס"ת באותם הימים דמה שעושין בשאר קהילות יועיל גם לקהילה שלו עכ"ל וכיו"ב כתב בספר ברית כהונה (יו"ד מערכת אל"ף אות יז) שנהגו כדעת הרמ"א שאין האבלים יוצאים ביום חול לשמוע קריאת ס"ת ושו"ר שכך כתב הרמב"ן בתורת האדם (שער האבל – ענין האבלות) והשיג על הרב ר' יצחק בן גיאת שהנהיג לאבלים לצאת לבית הכנסת בחול. וכתב להתיר לצאת לבית הכנסת רק בשבת לפי שאין אבלות בשבת.
משמע שאין האבל צריך לקרוא בתורה כלל ומה שקוראים בתורה בקהילתו עושה את תיקונו בעולמות העליונים ואף החיד"א כתב בספר לדוד אמת (סימן א סעיף ז) שמנהג פשוט בכל המקומות שאין להוציא ס"ת כשמתפללים שנית בקהל ההוא ולא ראינו ולא שמענו שיוציאו ס"ת שנית וכ"כ בתשובה כנה"ג אלא שבמצרים כן מוצאים ג' פעמים ס"ת בג' תפילות זו אחר זו ואמרו שמנהג קדום הוא מזמן רבני גאוני מצרים וכו' עכת"ד וכתב עוד בברכי יוסף (בסימן קמד) (ובסימן סט) בשם משפטי שמואל שאין למנין שני להוציא ס"ת שנית כדעת כנה"ג וכל כי הני מילי תלויים במנהג כי אינם מעיר הדין עכ"ד ועיין עוד בשו"ת יחווה דעת (סימן יא) שכתב בשם הרמב"ן שקריאת התורה אינה אלה חובת צבור וכ"כ הר"ן שאין חובת הקריאה בס"ת על כל יחיד בפני עצמו וכ"כ חקרי לב עיין שם עוד וכתב שו"ת ויקרא אברהם (חלק א"ח סימן יג) שבעירו בשבעת ימי אבילות אינם נותנים אל לבם ללכת לבהכ"נ לשמוע קס"ת אמנם היה רע בעינו ועיין בדברי הרמ"א (סימן שצג) שכתב במדינות אלו נוהגין שאין האבל יוצא אלא בשבת. דהיינו שלדעתו אין האבל יוצא לקריאת ס"ת בימים שני וחמישי ובפ"ת שם (ס"ק ב) ציין למג"א עדיף להתפלל יחידי מלצאת אף שיתבטל ע"ז מקדיש וקדושה וברכו.
נמצא שאבל פטור מקריאת ס"ת ואם כן מדוע נטלטל בחינם ס"ת ואף ע"י עשרה ההיתר הוא רק לצורך ולא לחינם וכתב במחזיק ברכה (בסימן קלה) שנוהגים להוליך ס"ת לבית אבל ומעמידין אותו בביתו לקרות לאו שפיר עבדי וציין לזוהר ומר קציעה ולברכי יוסף וכ"כ כף החיים שם שהזוהר החמיר מאוד להוליך ס"ת לבית האבל. ומה שציין שביו"ד (סימן שדמ) כתוב שאחר התפילה הולכים לבהכ"נ לשמוע קריאת הס"ת לא קשה על דברינו לעיל שלא צריך לשמוע קס"ת משום שביו"ד מדובר בנשיא שמת וכל בתי מדרשות בטלים וכו' וכל בני העיר מתפללים בבית האבל ואין מתפללים בבתי הכנסת כלל וקריאת ס"ת בקהילה בטלה ולא נעשה תיקונו בעולמות העליונים כנ"ל ואף מדכתב מרן שם שאחר התפילה הולכים כולם לבית הכנסת לשמוע קריאת ס"ת משמע שאין מביאים ס"ת לבית האבל ואף לבית הנשיא שמת אין להביא ס"ת אף לקריאת ס"ת בשבת.
וכ"כ המאירי במועד קטן (דף כג) הואיל ואין קריאת התורה בבית האבל וכו' עיין שם. והאבל עצמו אין לו לצאת מביתו לשמוע קריאת ס"ת וכ"כ הריטב"א שם ושמעינן מיהא שאין האבל יוצא מביתו אפי' לבית הכנסת ואפי' בשבת וכו' וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן קנ"ח) בשם הרי"ף הרמב"ם הרמב"ן שאין האבל יוצא מביתו בשבת ראשונה אף לבית הכנסת אינו יוצא (אמנם כתב שם שיש מנהגים שונים) ובשו"ת הרא"ש (סימן כז סע' ב) כתב שאין לאבל לצאת מפתח ביתו לשמוע ברכת מילה וברכת חתנים ומה שחייב זה מצוות שבגופו או למול את בנו וכו' עכת"ד. משמע שבקריאת ס"ת בפרשת זכור ופרה שהחיוב מדאוריתא יש להביא את ס"ת לבית האבל או שהאבל עצמו יכול לצאת לשמוע וכ"כ הערוך שולחן וכ"כ הבאר היטב בשם המ"א. ועיין בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן כב) שהעלה לאסור מטעם שאין יודעים לנהוג בס"ת (שבאים למכשול שהרי אסור לשמש במקום שיש ס"ת ולפעמים יש טינוף מהתינוקות וכד' ע"ש).
ונראה שגם מדאמרינן מהב"י והש"ע שבני אדם החבושים בבית האסורין אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויום הכיפורים ומהמרדכי ואשר"י שכתב שחולה שיכול לכוון יבואו עשרה ויתפללו עמו משמע שאינם צריכים לשמוע ס"ת כלל מדכתב בהמשך ואם הוא אדם חשוב מביאים לו ס"ת בביתו ויקראו אותן י' שמתפללין עימו ע"כ נראה שאינם צריכים לקרות בתורה ואף אינם צריכים ללכת למקום אחר לשמוע קריאת ס"ת ורק באדם חשוב יקראו בתורה משום שהתורה מתעלה על ידו .
ודע שבזמן קריאת ס"ת בציבור כתב הב"י (בסימן רפה) בשם המרדכי והאו"ז שראה את רבי יהודה החסיד ומה"ר אברהם שהיו קורין ב' מקרא ואחד תרגום וזאת בשעת קריאת ספר תורה מהטעם דבאותו עניין עסוק וכ"כ הכולבו עכ"ד וכ"כ (בסימן קמו) וכתב שם עוד ומ"מ נכון לכוין אדם דעתו בכל הפרשות ולשומעם מפי ש"ץ וכן פסק בש"ע שם.
לסיכום: אין להביא ס"ת לבית אבל ואף אין לאבל לצאת מביתו בכדי לשמוע קריאת ס"ת ומקום שנהגו להקל יש להם ע"מ שיסמוכו.
פירות הנושרים:
1. אבל וכל המתפללים עמו אינם צריכים לשמוע קריאת התורה ואף אינם צריכים ללכת לבית הכנסת אחרת בכדי לשמוע קריאת ס"ת והמקומות שנהגו ללכת ימשיכו במנהגם.
2. יחיד שמתפלל בביתו אין צריך ללכת לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה .
3. אין להעביר ס"ת ממקום למקום ללא עשרה אנשים .
4. לאדם חשוב שהתורה מתכבדת ע"י מותר להביא ס"ת לביתו בכדי לקרא בו .
5. אדם עשיר נחשב חשוב ומותר להביא ס"ת לביתו ולחתן אין להחמיר.
6. אם רוצים בכל זאת להביא ס"ת לבית אבל וכד' יש להכין לס"ת מקום מכובד ולהביאו יום או יומיים קודם לפני הקריאה ובשעת הדחק ניתן אף באותו יום
7. אם כל העיר התפללו בבית האבל ביום של ס"ת הציבור הולכים לבית כנסת לשמוע קריאת ס"ת למעט האבל שנשאר בביתו.
8. בקריאת ס"ת פרשיות זכור ופרה שהחיוב מדאורייתא יש להכין מקום לס"ת ולהביא אותו יום קודם ואף באותו יום ואם לא ניתן ומותר לאבל לצאת לשמוע את קריאת ס"ת אם לא ניתן אחרת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5