——–
במס' מנחות פ' הקומץ (דף לד.) כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותיה פסולה וכתב הטור (באו"ח סימן לב) על זה כתיבה תמה שיהא כל אות ואות מוקף גויל וכו' ע"כ פי' הב"ח (בסימן לב) בד"ה ומ"ש בכתיבה וכו' בדעת הטור שיהא כל אות ואות מוקף גויל שאם אינו מוקף גויל אלא נוגעין זה בזה הרי הן מעורבות ואינה תמה וכו' הל"מ היא שיהא מוקף גויל ואם אינו מוקף גויל פסול ולענין הלכה נראה דבתפילין פסול בנגיעת אות לאות אפילו בשאר תיבות בין בנגיעה מלמעלה בין בנגיעה מלמטה ואין לו תיקון וכתב עוד שם גם את דעת הרשב"א שמחלק בין דיבוק עליון לתחתון איברא שהט"ז שם (ס"ק ג) כתב שפשוט תלמיד טועה כתבו ע"ש ובדברי הב"ח בסוף הסימן.
עיין בדברינו (בסימן סא) באורך את דעת הרשב"א בענין דיבוק אותיות בס"ת שהירושלמי פוסל שנדבק קודם שתגמר האות וכ"כ הרמב"ן ובשו"ת רדב"ז (מכתב יד – א"ח, י"ד חלק ח סימן ז) וז"ל ולענין דבוק אות באות אני סובר כדעת הרשב"א ז"ל וע"ע בב"י (או"ח סי' ל"ב) ד"ה כתוב בסמ"ק שאם הוא בסוף האות גורד הדיבוק וסגי, ואם הוא באמצע האות או בראשו צריך האות תיקון כאשר כתבתי למעלה עכ"ל, וכ"כ הסמ"ק (בסימן קנג) אם לא היתה מוקפת גויל בתחילת עשייתה דאמרינן דפסולה ואחר כך נטל הדיו הוי כחק תוכות והביאו הב"י (בסימן לב) וכ"כ קסת הסופר (סימן ח סעיף טו) כדעת הרשב"א וכ"כ לשכת הסופר (בחקירה ו) בשם הרמ"ע ועולת תמיד וכ"כ אבן עוזר שלמד מתשובת הרשב"א והיוצא מכל דבריו אם האות אינה מוקפת גויל מלמעלה כיון שנכתב בפסול לא מהני גרירא כדי שיהא גויל מקיפו דהוי לי' חק תוכות ואם האות אינה מוקפת גויל מלמטה כיון שנכתב בכשרות מהני לה גרירה לכן אפילו גרירה אין צריכה דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת הכי נמי כיון שיכול לגררו כמאן דגררו דמיא ואף לדעת המרדכי עכ"ל.
וכן בספר קול סופרים כתב שאנו מחמירין כדעת האעו"ז וגם אשל אברהם כתב על האעו"ז שלבי נוקפי להקל נגדו אבל מכל מקום כשיש עוד ספקות נראה להקל וכ"כ בספר הקובץ שכנה"ג בשם הרד"ך סובר כדעת הרשב"א דהיינו שאם יש דיבוק למעלה לא מהני גרירה אלא שהמעיין בדברי הרד"ך יראה שהוא אוסר בין דיבוק עליון ובין דיבוק תחתון וז"ל בשו"ת הרד"ך (סימן א) שהכלל העולה מחיבורנו זה הוא שהלכה היא לעניות דעתי שכל אות שנדבקה לעצמה בין דבוק עב בין דבוק דק בין קודם שנגמרה האות בין אחר שנגמרה אין כאן אות והאות פסולה ואם בא לגרוד הדבק הוי חק תוכות אלא צריך לגרוד את כולה וכדפרישנא הנראה לעניות דעתי כתבתי ע"כ .
וכ"כ תועפות ראם בשם מוהר"ר ירוחם יהודה ליב ועיין בשו"ת מהרי"ק החדשים (סימן לג) שכתב בדבוק האותיות זו לזו התקון מועיל בהן ובלבד שנדבקו אחרי שנגמרה צורתן וכן משמע בדברי שו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קעח) שכתב כשנפסל אח"כ ע"י דיבוק סגי שפיר בגרירה כל מה שנפסל והעליון נשאר בקדושתו כמום עובר עיין שם ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ה-יו"ד סימן כד) שציין לדעת דבר שמואל שכתב משום שלדעת האוסרים תיקון אות הנדבקת לאחרת בתחלת עשייתה כיון שנכתבה בפיסול, ה"נ שאות כ' של תיבת כן, נסמכה לאות ל' של על, ונראות כתיבה אחת, נעשית בתחילתה כולה בפיסול אומנם מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א לא הסכים לדברי הדבר שמואל עיין שם.
ובביאור הלכה (בסימן לב סע' יח ד"ה ואם גרר וכו') כתב בשם הגר"א ובס' שערי אפרים למהרא"ז מרגליות דאין להקל בדיבוק קודם שנגמר האות אלא בתפילין ומזוזות דכדיעבד דמי דאם היה צריך מחיקה היה נפסל אבל ס"ת או בתו"מ אם לא כתב עדיין לא מהני גרירה בין האותיות אלא יש לגרור מהדיבוק עד הסוף עכת"ד וכ"כ שו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן לז) שציין להרמ"ע ז"ל בתשו' (סימן ל"ו) כתב וז"ל אמת שבא מעשה לידנו בס"ת שהיה רגל הנון פשוטה דבוק לגגה של הא המכוונת תחתיה והיתה הה"א מגופו של שם והכשרנו בשעת הדחק ע"י גרירת קצת רגל הנון ובלבד שלא יגע הסכין באותה נקודה אחרונה ממנו הדבוק' בהא כו' ודוקא בשעת הדחק כה"ג לא זולת שאין דנין אפשר משא"א ועוד דאיכא למתלי שמא אחר כתיב' נדבק' עכ"ל. נמצא לדעתו היה צריך לגרור כל אות הה"א שלא נגמר' עד אחר הדבוק ע"ש טעמו אלא שהוצרך להקל משום חומר מחיקת השם.
ובספר התרומה הסתפק בזה והביא את הירושלמי אך כתב שאין כן בתלמודינו בין נוגע למטה או למעלה כך פסול ואולם ספק בדבר אם יכול להפריד את האותיות המחוברות בסכין דאולי הוי כחק תוכות ופסול או שמא בשביל שנוגעת אות לחברתה לא אבד שם האות שעליה ויכול להפרידה בסכין וכתב עוד ונראה שמועיל תקון כחבור ולא דמי לחק תוכות עכת"ל וכ"כ (סמ"ג בסימן כב) שאם נגעה אות לחברתה יועיל תיקון ולא מיקרי חק תוכות אך כתב עוד אבל הירושלמי פוסל בנגיעה למעלה וכ"כ הגהות מימוניות (בהלכות תפילין פ"א) וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן ה) ועל כרחינו לומר כן שהרי נגיעת אות באות הוא מן הדברים הפוסלים בספר תורה כמ"ש משמו של הרמב"ם ובפיסול זה שרי לתקנו אפילו בתפלין ולא הוי חק תוכות ולא מיקרי שלא כסדרן וכ"כ בשו"ת מהרלב"ח (סימן א) דשאר דביקות באות לאות שהאות נכרת אע"פ שדבקה עם חברתה מותר למחוק. וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן לו) שאסר גירוד רק באותיות השם וכתב עוד דאין זה דומה לדבוק אות באות כלל.
ומרן (בסימן לב סע' יח) פסק כן וז"ל אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול אם גרר והפרידה כשר ולא מקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה ע"כ וכתב עוד כאשר הדיבוק באות עצמה והשתנתה צורתה כגון מ' פתוחה שנדבק פתיחתה או נגע רגל בגג באות ה' או ק' או נגע רגל הא' בגג וכו' פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול עכת"ד וכתב בב"י שהחילוק משום דהתם אין הפיסול בצורת גוף האות וגבי רגלי הה' והק' הפיסול הוא בגוף צורת האות נמצא שיש חילוק בין דיבוק בין שתי אותיות שניתן לגוררו לדיבוק באות עצמה שאין תקנה ופסול אלא רק ע"י גרירה מהדיבוק עד סוף האות וכ"כ המג"א (שם סעיף ל) ובשערי תשובה (שם סעיף יד) אע"פ שזהו ספק המנהג שלא למחות בסופרים .
והא דשרינן בדיבוק בין שתי אותיות היינו אף שע"י נוצר אות חדשה כגון דיבוק אותיות נ' ואות ו' ונוצר ט' אפילו הכי מותר לגרוד עיין בדברינו (בסימן סא) אך עכ"פ ע"כ לומר שע"י הנגיעה לא נתקלקלו צורת האותיות וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן יח) דיבוק אות באות פוסל משום דלא הוי האות מוקף גויל ואעפ"כ יועיל בו בתיקון לגרד בסכין ולהפריד האות זה מזה ולא הוי תיקון זה כחק תוכות ולא פסלינן משום דהוי שלא כסדרן דטעמא דכיון דצורת האות ניכרת יפה לא קפדינן בהני מילי אמנם אם נדבקה אות באות דיבוק גדול שעל ידו נפסדה צורת האות אז אין מועיל להפרידה ואית ביה משו' חק תוכות ומשום שלא כסדרן ונראה לי כשיש ספק יבחין תינוק דלא חכים ולא טיפש שיש שני אותיות כגון נ' וו' .
וכן דעת הרא"ש (בכלל ג סעיף יא) אם גירד הדבקות בסכין הוכשרה וגם בשם אם גרד הדבקות כשר וכ"כ הפרישה שזהו חק יריכות ואין חילוק בין נדבקו האותיות יחד בין מתחילה בין בסוף .
והב"י כתב שגם לדעת הגהות מיימון האגור בשם מהר"ם כן נראה שהוא דעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שלא הזכירו הירושלמי (שמכשיר דיבוק בסוף האות) שפוסלים כל דיבוק בין עליון לתחתון וצ"ל שאין הכוונה שלדעתם מותר לגרור בדיבוק בתחילת האות משום שיש כאן שני דינים לירושלמי:
א. דיבוק בתחילת האות גירודו הוא חק תוכות.
ב. דיבוק עליון פוסל מה שאין כן תחתון שאינו פסול .
והרמב"ם והרי"ף חולקים על סעיף ב וסוברים שכל דיבוק בין עליון לתחתון פוסל וכן ראיתי שכתב כך לשכת הסופר (בחקירה ו) איברא שבשו"ע (סימן לב) משמע להדיא שאין חילוק בין דיבוק למעלה או למטה ומותר להפריד אותיות הדבוקות גם לאחר שכתב לאחריהם, שכיון שצורת האותיות עליהן, כשמפריד אחת מהשניה לא הוי ככותב. ואף באותיות שם השם שנדבקו זב"ז כתב שם שיכול להפרידן. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ה-יו"ד סימן כד) שציין לשו"ת נודע ביהודה וכ"כ בספר עולת יצחק לרב יצחק רצאבי (חלק ב או"ח סימן כב).
והמאירי כתב שכל דיבוק באות עצמה והאות לא נפסדה אינה נפסלת בשל שאינה מוקפת גויל שכל הקפת גויל הפוסל הוא בין שני אותיות דהינו ד' רוחותיה של האות.
נמצא שיש מחלוקת רבוותא האם מועיל לגרור דיבוק לפני סיום האות ואע"פ שדעת מרן שמותר לגרור אין לומר שזהו לכתחילה לכל דעות ועל הסופר לדעת דין זה בכדי להודיע לקונה שמזוזה זו כשרה בדיעבד לחלק מהפוס' עיין בשו"ת יביע אומר (חלק ה) וביריעות שלמה (פרק ד סע' כז) שעל המוכר להודיע לקונה כשיש שאלה הלכתית וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן ב) כשיש מום במקח, שנתן דמים יקרים, ואין רצונו בתפילין שכשרים רק בשעת הדחק. ע"כ הרשות בידו לתנם בחזרה להסופר.
אלא אם כן הדיבוק היה בסוף האות (כגון נ' ו' דבוקים למטה דיבוק קל) אין הכתיבה יורדת לדיעבד אך על הסופר לא לגרד דיבוקים ללא התיעצות עם המגיה שלא יפסל ע"י חק תוכות. ובשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן לו) כתב שאם נדבקו עד שלא נגמרה צורת האות פסול ואין לו תקנה בגרירת הדבוק בלבד, ובדבר הזה צריך שיזהרו הסופרים מאד ולא יזלזלוהו להקל בו שלא כהלכה, אבל לאחר שנגמרה מפריד בין ב' אותיות בכל מקום ושפיר דמי.
לסיכום: דיבוק שנמצא בין אותיות שהוא בתחילת הכתיבה אם מניחו כך פסול וע"י גירודו הכתב כשר בדיעבד. ואם הדיבוק בסוף האות פסול ,אך ע"י גירוד כשר לכתחילה.
פירות הנושרים:
1. בתפילין ובמזוזות מותר לגרוד דיבוק שנעשה בתחילת כתיבת האות ושלא שינה את צורת האות והמזוזה או התפילין כשרים בדיעבד.
2. דיבוק בתחילת האות בס"ת יש למחוק את האות ולכתבו מחדש.
3. דיבוק בסוף האות בס"ת אין צריך למחוק את האות די לגרוד את הדיבוק.
4. סופר סת"ם שבזמן כתיבה נדבק דיו לאות הקודמת אין לו להמשיך ולכתוב אלא יגרד את הדיבוק ולאחר מכן ימשיך לכתוב.
5. על הסופר סת"ם לא לגרד ללא התייעצות עם מגיה שלא יגרום לחק תוכות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5