——–
שאלה: כלי שמלאכתו לאיסור מונח בכיור, ואינו רוצה ליטול שם ידים כדי שלא יפסד המוקצה, האם מותר להוציא את המוקצה, שהרי מותר לטלטל כשמל"א לצורך מקומו. או דלמא, טלטול כזה דמי למטלטל מחמה לצל שלא יפסד הכלי דאסור. – ומה הדין במוקצה מחמת גופו באופן זה.
תשובה: הדבר פשוט, שאם הוא כלי שמלאכתו לאיסור מותר להוציאו מן הכיור. דהנה בשו"ע (שח, ג) נפסק: "כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו וכו' בין לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה, אבל מחמה לצל, דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שיגנב או שישבר שם, אסור", עכ"ד השו"ע.
ופשטות לשון השו"ע מורה, שכל כלי שמלאכתו לאיסור שמעכב האדם מלהשתמש במקום זה שרוצה להשתמש בו, מותר לטלטלו, ואין נפק"מ אם המעכב הוא משום שהחפץ מפריע לו, או משום שחושש שיפסד החפץ, דבין כך ובין כך כיון שמפריע לו להשתמש כאן מותר לו לטלטלו. ומחמה לצל נקרא, באופן שאין צריך להמקום כלל, ורק רואה החפץ במקום מסויים שמשם יכול ליגנב או ליפסד, זה נקרא מחמה לצל.
אלא שעדיין יש לדון, באופן שהחפץ המונח בכיור אי אפשר להשתמש בו כלל לצורך גופו, אם מותר להוציאו, דידוע מחלוקת הרז"ה והרשב"א (שבת קנד:) בסוגיית מבטל כלי מהיכנו, אם כשמל"א כשאינו ראוי לאיזה טלטול לצורך גופו, גם לצורך מקומו אסור, וכן דעת הרז"ה. אבל הרשב"א חולק, דאע"פ שלא חזי לצורך גופו, מ"מ לצורך מקומו מותר.
וכדעת הרז"ה נקט התהלה לדוד (רסו, ח), דכל כלי שמלאכתו לאיסור, אם אינו ראוי לצורך שום דבר המותר בשבת, אסור לטלטלו אף לצורך מקומו, וציין אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנ"י (ח"ה סימן עו אות ה) שזו דעת בעל המאור, ושכ"כ הפמ"ג (שח א"א יב). ושהדברים מפורשים יותר בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן נה, ב) דכלי שמל"א אין הפירוש שאינו ראוי למלאכת היתר, שהרי מותר לטלטלו לצורך גופו, הנה שיש לו צורך גופו בהיתר, וג' חילוקים בכלי שמל"א – א) אם אינו ראוי כלל רק למלאכת איסור, זה מוקצה גמור, שאין לך מוקצה גמור כזה. – ב) ואם ראוי מעט למלאכת היתר, בזה מחלוקת ר"י ור"ש במוקצה. – ג) ואם ראוי גמור למלאכת היתר, רק שעיקר עשייתו למלאכת איסור, מותר גם לר' יהודה לצורך גופו ומקומו, עיי"ש.
ולהלכה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סימן נט) שנראה לפסוק כדעת הרשב"א. וכן משמע בשו"ע הרב (שח, פה) להקל כדעת הרשב"א. [ועיי"ש שביאר פלוגתתם, דדעת הרז"ה דכשמל"א תורת מוקצה ממש עליו, אלא שהתירו אם יכול להשתמש בגופו צורך היתר, ואם אינו יכול נשאר עליו שם מוקצה, וגם לצורך מקומו אסור דצורך מקומו הוא טפל בהיתרו לצורך גופו. משא"כ הרשב"א ס"ל דאין תורת מוקצה ממש על כשמל"א, וגם כשאין ראוי לצורך היתר עדיין לא נאסר אם רק ראוי לצורך מקומו]. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן לב) שהחזו"א (הל' שבת סימן טז אות יג) הניח דין זה בצ"ע.
ואם כן בנידון דידן, יש להקל גם באופן שאי אפשר להשתמש בהחפץ לצורך גופו, מ"מ מטלטלו לצורך מקומו, וכהרשב"א.
ולפום ריהטא היה נראה, דהני מילי דוקא באופן שאין לו כיור אחר להשתמש בו, דאם יש לו אחר לכאורה יש לאסור לטלטל החפץ, וכמו שכתב המשנ"ב (שח סקי"ב) לענין טלטול לצורך גופו, דזהו דוקא כשאין לו כלי היתר לתשמיש, דאל"ה אין לו להשתמש בכלי האסור, וא"כ ה"ה לצורך מקומו. – ואולי יש לחלק בין צורך גופו למקומו, דכיון שכעת רוצה מקום זה, א"כ אף שיש לו כיור נוסף מותר להוציא החפץ. – ומ"מ נראה דבכה"ג יש לחוש לדעת הרז"ה, שבדבר שאי אפשר להשתמש לצורך גופו, יש להחמיר שלא לטלטלו.
אבל לאחר העיון נראה, דאף באופן שיש לו כיור נוסף מותר לטלטלו ע"י הערמה, וכמו שכתב בשו"ע הרב (שח, יב) דאף מחמה לצל מותר לטלטל באופן מסויים, וז"ל: ואם מחשב עליו להשתמש בו תשמיש במקום אחר, או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם, מותר לו לטלטלו ממקום זה, אע"פ שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זה, עכ"ד. ומקורו ממג"א (סק"ח), וכ"כ במשנ"ב (סקט"ז). – ומצינו אם כן היתר בנידון דידן ליטול את החפץ ע"י הערמה.
וכל זה לענין כלי שמלאכתו לאיסור, אבל במוקצה מחמת גופו, כבר כתב אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנ"י (ח"ז סימן קמט), שאסור להוציא קסטה או כלי אלקטרוני מהכיור, שכן קסטה נידונית כמוקצה מחמת גופו, דכלי שמל"א שמותר להשתמש בו לצורך גופו, היינו אם יכול להשתמש בו שימוש המותר בשבת, כגון קורנס לפצוח בו אגוזים, גפרור לחצוץ בו שיניו, אבל קסטה הגם שבעצמיותה היא כלי שמל"א, אבל אינה ראויה לשום תשמיש היתר מחמת עדינותה, ואינה ראויה לשום דבר אחר אלא להכניסה למכונת טייפ. ומבואר בשו"ת אבני נזר (הנ"ל) שכלי שאינו ראוי כלל רק למלאכת איסור, זה מוקצה גמור דמודה בו ר' שמעון, ואין לך מוקצה גמור כזה [כיון שהקצהו מדעתו לגמרי]. וכ"כ בהגהות הגרעק"א (לשו"ע או"ח סוסי' רסו, ד"ה שם בא"ד אלא), דכל שיש לו מציאות היתר טלטול בשבת לגופו, היינו לתשמישים הרגילים בו בחול, מותר גם לצורך מקומו, אבל שופר דאין רגילים ליתן בו מים לתינוק, וליכא מציאות טלטול לגופו, בזה גם לצורך מקומו אסור. וכ"ה במשנ"ב (סי' שח סקל"ד). – וילע"ע אם יש איזה היתר בהפסד מרובה, עכ"ד.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5