——–
הטעם למשלוח מנות ומתנות לאביונים כתבנוהו (בסימן נ) בשם תרומת הדשן (חלק א סימן קיא) כדי שיהא לכל אחד די וסיפוקו לקיים הסעודה וטעמו של הרב במנות הלוי בכדי להרבות שלום וריעות היפך מן המלשינות של המן שאמר מפוזר ומפורד במחלוקת ולכן תקנו משלוח מנות. נמצא דעיקרו של משלוח מנות הוא בכדי לעזור לעניים לקיים את מצות סעודת פורים בכבוד ולהרבות חיבה בעם. וכמ"ש בברכי יוסף (או"ח סימן תרצה ס"ק ה בהערות). ועיין בדברינו (בסימן נ) דלכ"ע בעינן מעות פורים לאביונים בכדי לשמחם ביום זה דעיקר מתנות לאביונים לצורכי סעודת פורים ולכן פשוט שלא יועיל נתינתם למקבל שאינו מחוייב לשמוח ביום זה. וכמ"ש המג"א (ס"ק א) והפמ"ג (ס"ק א) ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א או"ח סימן רז) הרוצה לשלוח למרחקים מתנות אביונים ע"כ לשלחם קודם פורים בכדי שיגיע ליד המקבל ביום פורים. עיין עוד בזה בהרחבה בדברינו (בסימן סב) ולקמן.
ולפי זה אין לתת מתנות לאביונים לשאינם מחויבים לחוג את פורים כגון פרזי למוקף והפוך וכן לקטנים שאינם בני חיוב. דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ואיך ישמחו כשלא יחלקו להם ויתנו לקטנים. וכפי שחייב לשמוח בפורים כן חייב לשמח את העניים עמו דתני ר' יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שני מתנות לשני בני אדם כלומר די במתנה אחד לעני אחד דהכי משמע מתנות שנים לאביונים שנים. נמצא אם יתן לעניים קטנים אזי יגרע מהם דמי פורים ולא יהיו בשמחה. ודברי בעל ספר מצוות קטן (מצוה קמח) שכתב אין מדקדקין בהם אלא כל הפושט ידו ליטול יטול לעשות משת' ושמח' ע"כ. ברור שמטרת הנתינה לסעודת פורים כפי שכתב וצריך לפרש את דבריו שכתב לתת לכל הפושט את ידו הכוונה לבר חיוב לעשות את המשתה והשמחה.
ועוד שגוזל את עניים ברי חיוב וכעין מ"ש בסידור רש"י (סימן שמו) על בני אדם שנוהגין בפורים לחלק מתנות לעבדים ושפחות בבתי ישראל, והיה הדבר קשה בעיני רבי כקוצים, לפי שמה שנאמר ומתנות לאביונים, בישראל נאמר ולא בגוים, וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים, ומראה עצמו כאילו מקיים עכשיו מצוות מתנות לאביונים וכו'.
וכן מובא במחזור ויטרי (סימן רמה) ובב"י ראינו בני אדם שנוהגים בפורים לחלק מתנות לעבדים ולשפחות הדרים עם ישר'. והיה הדבר קשה מאוד בעיני ר' כקוצים. שדומה כאילו הוא מקיים עכשיו ומתנות לאביונים הנא' בישר'. ומתוך שמתחילה התחילו עניים המתביישים לשלוח התינוקת על פתחיהם של ישר' נהגו לתת אף לשפחות ומיניקות שלא לצורך תינוקות. ואין ר' נוהג היתר בדבר. (וכדברי) [ובדבר זה אומר] ר' (יום) טוב כזורק צרור לים. שמראה עצמו כי משלוח מתנות נעשו היום אף לגוים. וקורא ר' עליהם וכסף הרביתי (להם וזה) [לה וזהב] עשו לבעל. שהרבה הק' להם זהב והביאו לעבודת המשכן. וכשבא לידם מעשה העגל. ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו': משל לאדם שהיה מקבל אורחים מישראל בשמחה. ובאו אורחים מאומות העולם וקיבלם. איבד את הראשונה. שאומרים העולם שוטה ודרכו בכך. אף זה הנותן מתנות לגוי איבד מתנות שנתן לישר' שאינו נראה שהוא עושה לשם שמים אלא שדרכו בכך ע"כ. וגם בספר תשב"ץ קטן (סימן קעט) השיג על מה שנוהגין ליתן לשפחות מעות פורים אסור להרגילם בעיר שלא הורגלו בכך. ושמעתי שרבינו אפרים ז"ל היה קורא עליהם וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל.
וראיתי לרב הגאון מאיר מאזוז שליט"א בספרו סנסן ליאיר (עמוד רק) בשם שו"ת משנה הלכות שנהגו העניים לשלוח את ילדיהם הקטנים לאסוף עבורם צדקה בפורים והילדים היו מתביישים לאסוף מעות מהורי חבריהם העשירים ולכן התחפשו שלא יכירו אותם וכך עשו מלאכתם נאמנה. ולפי זה כשהילדים לקחו עבור הוריהם ודאי שרי אבל לתת לילדים עצמם מה יועיל וכמ"ש בשלחן ערוך המקוצר לרב רצאבי (סימן קכג הערה ט) שבזמנינו יש להתבונן אם לא יגרום להם נזק בחינוכם שמרעישים בפיצוץ חמרי נפץ.
ומה שנותנים לעבדים וכד' מדרכי שלום ודאי שאינו יוצא חובה בכך דהא יש הרבה עניים החוזרים על הפתחים בפורים ובהם הוא מקיים את מצוותו וכמ"ש במחצית השקל שם שהנותן לפני פורים אינו יוצא י"ח אלא בפורים. וגם המג"א (ס"ק ו) והט"ז (ס"ק ב) כתבו שמראה בעצמו כאלו מקיים ומתנות לאביונים ובמקום שלא הורגלו בכך הרי זה גוזל לעניים.
ונראה מטעם זה דה"ה הנותן מתנות לקטן דאינו מחוייב במצוה זו כלל גוזל את העניים. וכמ"ש בחידושי הריטב"א במגילה (דף יט:) הנכון דקטן שהגיע לחינוך אינו מחוייב במצות כלל ואפילו מדרבנן אלא שאנו מצווין עליו לחנכו במצות, ולא עוד אלא שאפילו הוא אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו כדמוכח במסכת נדה (מ"ו ב') וכדכתיבנא במסכת ע"ז ולפיכך אינו ראוי להוציא אחרים אפילו במצות דרבנן שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן עכת"ד. ועוד שבמעות אלו קונה לו הקטן קפצונים נפצים ודברים רעים שאינם משמחת החג אלא לרועץ לבני עמנו ובודאי שאין מתנות אלו נועדו לזה. ועוד שהעניים עיניהם מצפות ליום זה וכדאיתא בירושלמי מגילה (פרק א דף ע טור א) אין מחלקין לעניים אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אין עיניהם של עניים תלויות אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר. ומדכתיב מתנות לאביונים ולא לעניים ואביון עני יותר מאביון כמובא במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב פרק מג) ז' שמות נקרא עני. עני. אביון. מסכן. מך. דל. דך. רש. עני כמשמעו. אביון שהוא מתאוה לכל רואה דבר ואינו אוכל דבר ואינו שותה. וכו' ע"ש. וכן פרש"י (דברים פרק טו פסוק ד) ומצודת ציון (תהלים פרק מ פסוק יח) אביון דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר. ודאי דיש לנו לדאוג לו ואם נחלק את המתנות לילדים אזי מה יהיה לאביונים. ומדקמייתי קרא אביונים משמע אביונים ולא עניים דהיינו אינו יוצא י"ח ע"י נתינה לעני דבעי אביון.
אלא שמובא בדברי האחרונים דמהני נתינה לקטן ורק משלוח מנות לא מהני מדכתיב איש לרעהו ובזה אינו יוצא י"ח לקטן. כמ"ש בכף החיים (סימן תרצד אות יב) וציין לבן איש חי ועוד פוס' אמנם כתב דהיינו בקטן שמבין שנותנין לו מעות פורים. והובא גם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן לג) ובילקוט יוסף (עמ' שלט סעיף ב) ובתורת המועדים (סימן י אות יא).
ונראה שיש לדחות מדכתיב איש אין לומר בדוקא איש דגם קטן בכלל איש וכמ"ש ערוך השולחן (סימן תרצה אות חי) דיוצא י"ח במשלוח מנות לקטן והא כתיב איש לרעהו דגם קטן בכלל זה כדמוכח מקרא דכי יגוף שור איש את שור רעהו והנוגח שור של קטן חייב ולפי זה נראה לו שיצא י"ח גם לקטן ע"ש. ולדבריו צ"ל כ"ש במתנות לאביונים שיצא י"ח לקטן מדלא כתוב שם איש. וכן מובא בתורת המועדים בשם הגאון הרב צבי פראנק שכתב להוכיח מדברי החיד"א דיוצא י"ח במשלוח לקטן וראה עוד לקמן בזה.
ואם כן מה בא הכתוב ללמדינו בתיבת "איש" לכאורה הוא מיותר וראיתי פירוש נפלא בספר דרכי הים (דרושים בדרוש א' לפ' זכור) לגאון ספרדי מפורסם הוא בחבר ספר שרשי הים על הרמב"ם, שכותב לפרש בשם מהר"ש אלגזי בספרו גופי הלכות דברי הגמ' במגילה (דף ז) דזה ששלח לו אח"כ ר' הושעיה לומר קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, דלכאורה קשה דמהי תיתי שלא יקיים בזה מצות משלוח מנות, ומבאר דר' אושעי' דקדק בכתוב מאי איש לרעהו דהול"ל סתם ומשלוח מנות זה לזה ומתנות לאביונים, ואם בא למעוטי אשה אי אפשר דאשה נמי חייבת לשלוח לאשה, אלא ודאי דהכי פירש הכתוב דאף כי מתורת דרך ארץ ומנהג העולם שהקטן שולח תחי' לגדול כאן תקנו כדי שיהיה שמחה יותר שישלח הגדול תחי' כי לשון איש הוא חשוב, כדי שיהיה שמח הקטן, זהו קיימת בנו רבנו שאני קטן עיי"ש, והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן יד) וסיים שם והוא פירוש נפלא. ולפי הבאור הנ"ל אין בא ללמדינו בדוקא איש ולא קטן. אלא שיש להקדים לשלוח לקטן בחשיבות וק"ל.
ושמא יש לנו ללמוד מהיתר משלוח מנות לקטן דאזלינן בתר הנותן כדברי הגאון הגדול הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים בספרו סנסן ליאיר (עמוד רח) שכתב לגבי מתנות לאביונים בפרוז ומוקף אזלינן בתר הנותן ולא בתר המקבל דהיינו שאם ירושלמי נותן בט"ו לפרוז יוצא י"ח דבנותן תלא רחמא ע"כ. ועיין בדברינו (סימן נ) שאין כן דעת הפוסק' אלא אזלינן בתר המקבל. אלא שיש לשאול אליבא דהרב כף החיים שם שכתב דאזלינן בתר המקבל ואם כן כיצד כתב כאן דמהני נתינה לקטן משמע דאזלינן בתר הנותן אלא צ"ל שאין דבר זה תלוי בחילוק אי אזלינן בתר הנותן או המקבל ורק מלשון הפסוקים לומדים אי שרי לקטן או לאו וכדלעיל.
ויותר נראה לומר שדין זה תלוי בטעמים הנ"ל וכשם שאדם חייב לשמוח בפורים כן חייב לשמח את העניים עמו ע"י נתינת מתנות לאביונים בכדי שיוכלו לעשות את סעודת פורים ומטעם זה מתנות לאביונים הוא דוקא ביום קריאת המגיל' ולא לפני כן. דהא עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה והכוונה למתנות אביונים וזהו גם הטעם להקדמת קריאת המגילה קודם השבת מפני העניים. ועוד מה שהקילו לבני הכפרים או למפרשי הים הוא רק לענין קריאת המגילה אבל סעודת פורים וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים לא יקיים אלא בזמנה וזאת משום שמתנות לאביונים תלוי בסעודת פורים.
ועיין עוד בדברינו שם שנחלקו רבותינו הראשונים אי שרי לעני לשנות ולקנות מכספי מתנות לאביונים מלבוש וכד' ולא דברי מאכל. שציינו לירושלמי בפרקין מגבת פורים לפורים א"ר לעזר ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה לסנדלו. וכמ"ש הטור (א"ח סי' תרצ"ד) ואין עני רשאי להוציאן בדבר אחר אלא בסעודת פורים ועי' בפ"ח שם ואפי' החולקים שם הרי"ף והרא"ש דמקילים דעני יכול לעשות בו מה שירצה אבל הא מיהת כ"ע מודים דהמצוה תיקנו על בו ביום הפורים עצמו דוקא. ר"ל המצוה הוא קבלת האביונים לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וכו'. אמנם להלכה מותר לשנות כמ"ש מרן והרמ"א בשו"ע (סימן תרצד סעיף ב) אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. הגה: ודוקא הגבאים אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה. ופי' המג"א (ס"ק ד) ומחצית השקל ויד אפרים שם המעות שחשב בליבו לחלקם ביום פורים אותן מעות צריך לחלקם ואינו רשאי לשנותם דיש להחמיר אע"פ שלא הוציא בשפתיו י"ל דין הקדש.
ומטעם זה דשרי לעני לשנות לכאורה היה נראה דיש לחוש ולתת לעני רק דברי מאכל שמא ישנה ולא יהיה כדי סיפוקו לסעודת פורים אלא שלא ראיתי שהעלו כן ושמא יש לומר דלא חיישינן לשנות דהא החיוב לסעודה הוא גם על העני ובמה יסעד ולא עסקינן ברשעים. וראיתי בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רצח) שהרגיש בזה והעלה דכיון עיקר מתנות לאביונים היא לצורכי סעודה איכא למיחש שמא יוציא המעות שלא לצורכי סעודה, וכמו דחיישינן בנתינה קודם פורים לדעת בעל המאור, אלא דלהנ"ל דכיון שאסור לו לשנות לא חיישינן אתי שפיר. נמצא דלמ"ד אסור לשנות שפיר יהבינן מעות שיקנה לו מאכלים אשר נפשו חשקה בהם, ולמ"ד מותר לשנות יש לתת מאכלים וכו' ע"ש. וכ"ש נתינה לאביונים קטנים. שיחסר לשאר האביונים לקיום הסעודה וודאי לא יצא י"ח הנותן נתינה לקטן או לשאינו בר חיוב. וכדברי הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ב הלכה יז) שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
והגאון הרב דוד יוסף שכתב בקובץ תורת המועדים (סימן ט בהערות כא) ציין לגאון הרב צבי פסח פראנק שהעלה מדברי החיד"א דרעהו לאו דוקא ושפיר יוצא י"ח במשלוח מנות לקטן. והשיג עליו מתרומת הדשן שטעמו בכדי שיהיה סיפק ביד כל אחד לקיים מצות סעודת פורים וכיון שקטן אינו מחוייב בסעודת פורים אין יוצאים י"ח כששולחים לו מנות ע"כ ולפלא דאי מטעם זה אין יוצאים י"ח גם במתנות לאביונים לקטן וכיצד כתב (בסימן י סעיף יא) שיוצאים י"ח מצות מתנות לאביונים בנתינה לקטן שלא הגיע למצוות. ויש לתמוה עליו דהוי כמזכה שטרא לבי תרי.
דבהא פליגי רבנן על ר' יהודה דסבר כיון שהגיע לחינוך שאר מצות ראוי הוא לחייבו במגילה לפי שהיה באותו הנס וכעין שחייבו בה את הנשים שהיו פטורות ממנה מן הדין לפי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא וחייבו אותן לפי שהיו באותו הנס, ורבנן סברי דנשים דבעלמא בנות חיובא נינהו מחייבי בזו שעשו אותם כאילו היה מצוה שלא הזמן גרמא אבל קטן דפטור אפילו מאיסורין חמורין של תורה ומעונשין אף במצוה זו לא נחייב אותו מטעם שהיה באותו הנס, וזה טעם כעיקר, והלכתא כרבנן וממילא אין לקטן שום שייכות למצות משלוח מנות ומתנות לאביונים לא בנתינה ולא בקבלה. וכן גבי חנוכה אמרינן מדקיימא לן הדלקה עושה מצוה לכך אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה ומפקא נמי לגברא דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס. הרי לך שאף שגם הקטנים היו האותו הנס בכ"ז לאו בני חיובא נינהו.
ואמנם שליחת מנות ע"י קטן אע"פ דלאו בני שליחות ולא אמרינן בהו שלוחו של אדם כמותו, ואפילו הכי מקיימים בזה מצוה דשילוח למנות וכפי שהוכיח בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רלג) דלענין לקיים מצוה דשלוח מנות שמקיים בזה אף ע"י דהנהו דלאו בני שליחות, א"כ ממילא פשיטא שיצא י"ח אף דנתן לידם קודם הפורים כיון דלא שייך בהם תורת שליחות ולומר דכחו של משלח חלף ועבר לידם רק כמונח ביד קוף וכשבא למקבל ביום פורים מקיים הנותן המצוה.
דהא בארנו בדברינו (בסימן נ) שמתנות לאביונים עבור סעודת פורים וציינו גם לפמ"ג (בא"א סק"א) דמתנות לאביונים בעינן ביום י"ד דוקא וכו', וי"ל דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים , ומשו"ה רשאין ליתן בתענית אסתר וכו' עיי"ש. ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש צידד ללמד זכות על מה שיש שולחים בתענית אסתר או קודם דאף אם יוציא קודם פורים סתמא דמילתא דעתיה לשם הלואה כיון שיודע דעת בעה"ב שנתנו לו לצורך סעודת פורים וכו' והובא בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רצח) וביאר עוד בדברי הגמ' (דף ב.) בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה, וברי"ף שם פירש הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי שיחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה, ובבעל המאור שם מהא דאמרינן לקמן דגובין בו ביום וכו', וראיתי לה"ר אפרים ז"ל שפי' בזמן הזה שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות אי יהבינן להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו ביומא ההוא, ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמחה עיי"ש, והובא במג"א סי' תרצ"ד סק"א וז"ל, וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים עכ"ל. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק א – או"ח סימן כד) דלא מהני לתתם לכיס הצדקה שאינו מתחלק באותו יום לעניים ע"ש. וכן כתבו עוד הרבה אחרונים אשל אברהם (סימן תרצג ס"ק א) וכ"פ יד אהרון. וכ"כ בספר מקדש ישראל שציין לשו"ת אהל יהושע ולס' עיר מבצר וס' דינים והנהגות החזו"א וכן נראה גם משו"ת תשובות והנהגות ע"ש. וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב שם וכולם מטעם אחד כדעת המאור דמתנות לאביונים קודם פורים לא דשמא יאכלו.
ושמא יש לומר שנתינה לקטן מועילה כוונתם למה שכתב הרמב"ם ועוד פוסקים דמרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח דכל כמה דשלח מנות טובא ומתנות לאביונים טובא מצוה קעביד ואפושי שמחה אבל חיובא רמיא בשתים עיין לברכי יוסף (ס"ק ג) מדאמרו דכל הפושט יד ליטול נותנין לו אלמא דמצוה לתת טפי משתי מתנות. ולכן הנתינה לקטן טובה היא בתור תוספת על עיקר החיוב.
לסיכום: נראה דבנתינה לקטן עבור מצוות מתנות לאביונים אינו יוצא י"ח בכך .
פירות הנושרים:
1. י"א שיוצאים י"ח גם כשנותנים לקטן ובלבד שיודע ממעות פורים.
2. י"א שיוצא י"ח במשלוח מנות ומתנות לאביונים לקטן.
3. י"א במשלוח מנות לקטן אינו יוצא י"ח ואילו נתינת במתנות לאביונים לקטן יוצא י"ח.
4. מתורת דרך ארץ ומנהג העולם שהקטן שולח תחי' לגדול ואילו כאן תקנו כדי שיהיה שמחה יותר שישלח הגדול תחי' כי לשון איש הוא חשוב, כדי שיהיה שמח הקטן.
5. עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה הכוונה למתנות אביונים.
6. מותר לעני לשנות ולקנות מכספי מתנות לאביונים מלבוש וכד' לא דברי מאכל.
7. אין הגבאים משנין מעות פורים לצדקה אחרת.
8. מעות שחשב בליבו לחלקם ביום פורים אותן מעות צריך לחלקם ואינו רשאי לשנותם דיש להחמיר אע"פ שלא הוציא בשפתיו י"ל דין הקדש.
9. הנותן מתנות לאביונים לקטן טוב שיתן עוד לגדולים.
10. מצוה להרבות משלוח מנות ונתינת מתנות לעניים וחיובא הוא רק לשני עניים.
11. אביון דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5