——–
איתא במשנה במס' מגילה (דף כו.) בני עיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית כנסת וכו' וכן במותריהן ע"כ ובגמ' אמר רבא ל"ש אלא שמכרו והותירו אבל גבו והותירו מותר איתיביה אביי בד"א שלא התנו אבל התנו אפילו וכו' ע"כ וסוגיא זו לא אפשיטא עיין שם אלא שהרא"ש כתב בפסקיו כדעת רבא כמו שאין משנין דמי קדושה חמורה לקדושה קלה הכי נמי אם מכרו דבר שקדושתו חמורה וקנו במקצת מעות דבר שקדושתו ג"כ חמורה לא ישנו אפילו מותר המעות לדבר שקדושתו קלה אבל אם גבו המעות לקנות מהן וניתותרו מותר לשנות המעות לקדושה קלה עכ"ל וכ"כ הרמב"ם (בהלכות תפילה פי"א) והטור (בסימן קנג) ואף כתב שהמותר מהגבייה יעשו בו מה שירצו וכ"כ הב"י שם וכן פסק בשולחנו הטהור וכ"כ כל האחרונים שיכולים לעשות מהמותר מה שירצו .
ולכאורה הלא הכסף שנאסף עבור הס"ת לא חל עליו שום קדושה דאזמניה ולא צר בי' לאו כלום הוא כדאיתא בהמשך הגמ' (דף כו:) לגבי לבנים לבית הכנסת שם אף למאן דאמר הזמנה מילתא היא מותר משום שהלבנים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל וליכא למ"ד בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא עיין שם וכ"כ רבינו ירוחם (בנתיב שלישי חלק שמיני) שאף למ"ד הזמנה מילתא היא כגון בגד למת שראוי להשתמש בו ובלבנים אין שום קדושה ע"ש וגם כאן הכסף שנגבה אין לו שום קדושה ויכולים להשתמש בו לכל דבר וכן פסק להם הרב והתיר להמיר את הכסף לשיפוצים דהזמנה ולא צר ביה מותר .
וקושי זה הקשה הכ"מ (בהלכות תפילה פי"א) מדברי הרמ"ך שנשאר בצ"ע וכ"כ שו"ת הרא"ש (בכלל יג) שמשום הזמנה אין לאסור וכו' ואף אין קרובים נותני הצדקה לקרות תגר על השינוי ולא כתב מהו טעם האיסור בשינוי המעות שנגבו ורק כתב שכסף שנגבה לצורך בית כנסת ניתן לשנותו לצורך תלמוד תורה שהוא עילוי קדושה ע"כ והט"ז תירץ שהאיסור משום נדר והש"ך כתב תירוץ אחר דגבו מעות הוי מעשה ולא הזמנה וכן נראה מהגמ' בערכין (דף ו.) ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה ועיין תוספות שם וב"ב (ח:) עיין ערוך השולחן ומ"א שם תירץ שאעפ"י שבאמת אין שום קדושה למעות אלא יש כאן רק אכחושי מצוה ולכן אסור לשנות המעות וציין לרא"ש שמשום שנתנו המעות על דעת זאת אין לשנות אלא מדעתן עיין שם וכ"כ יד אפרים שהשינוי משום בזיון ולא דמי ליחיד דליכא בזיון כיון שלא היה בתורת גבייה וכ"כ הלבושי שרד על המ"א ולכן בלבנים החדשים שיועדו לבית הכנסת דלעיל מותר משום דמיירי ביחיד או שנקנו ממעות חולין ולא בגבייה.
נמצא חילוק ברור בין גביית כספים ע"י ציבור שלא ניתן לשנותם אלא לקדושה חמורה ולכן אין רשות לגזברים לשנות מעות שניגבו למטרת קניית ס"ת לשיפוצי בית הכנסת וכ"כ פסק מרן להדיא (ביו"ד סימן רנט סע' ב) וזה עיקר דבריו צדקות שהתנדבו לצורך בית כנסת וכו' יכולים בני העיר לשנותם לצורך גבוה יותר אפילו הבעלים מעכבים אבל לא מתלמוד תורה לצורך בית הכנסת זאת אומרת שרק מקדושה קלה לחמורה שרי וכתב הש"ך טעם הדבר בשם הרא"ש יש לומר דגביית המעות הוא מעשה ממש ולא הזמנה וכ"כ הב"ח (ולכן לא ניתן לשנותו).
אולם אם התיר הרב מתרי טעמי דהזמנה לאו מילתא היא וגם הקדש טעות שפיר כפי שכתב הברכ"י (בסימן קנג) בשם הרשב"ץ ועוד אחרונים שניתן לשנות את המעות והאריכו בכמה פרטי דינים אלו ופארתם והסתעפותם בשקלא וטריא עיין שם .
וביחיד כספו ניתן לשינוי דאזמניה ולא צר בי' מותר או שדינו כמו ז' טובי העיר במעמד העיר וכן פסק מרן (בסימן מב) סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין וכו' אזמניה ולא צר ביה או צר ביה ולא אזמינה שרי למיצר ביה זוזי עכ"ל והרמ"א חילק בין קלף המעובד לשם תפילין שאסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה מלתא היא וכ"כ עטרת זקנים בשם הב"ח ולמרן דלא חילק כלל גם כי האי גוונא לאו מלתא היא והסכים עמו המ"א שכתב שהדין כהרמב"ן אפילו בגוף הקדושה צריך מעשה כגון אם התחיל לכתוב על הקלף אזי נאסר לתשמיש חול דהזמניה וצר ביה וכן תפילין של רש"י ור"ת אחת פסול ואחת קודש (שרק אחד מהם הוא המצווה) ואם הניח פעם אחת את התפילין אסור לשנותן מזה לזה אבל כל עוד שלא הניח את התפילין מותר לשנות אעפ"י שאחד הוא חול לגמרי (פסול לשני) וכ"כ הריטב"א במגילה (דף כו:) שכל דבר שגופן קדוש לא בעי הזמנה אלא מלאכה אחרונה שבה נעשה ולא במלאכות שקודם לכן.
ודע שס"ת הנמצא אצל היחיד (צר ביה ואזמינ') אינו רשאי למוכרם אלא אם כן הוא חפץ ללמוד תורה או לישא אשה ואין לו מה למכור יכול למוכרו אבל בלאו הכי אסור למכור אומנם אם קנהו ע"מ לקרוא בו ולמוכרו או שכותבו ע"מ למוכרו רשאי כפי שהסופרים מתפרנסים וכ"כ הריטב"א במגילה (דף כו:) עיין שו"ע (יו"ד סימן ער) וש"ך ועיין ט"ז (בסימן קנז) וכ"כ המאירי במגילה (דף כ"ז:) ורבינו ירוחם (בנתיב שני חלק רביעי) ועיין עוד בשו"ת שואל ונשאל (סימן ער) בתנאים למכירת ס"ת מה שנאמר באיסור מכירת דברים הקדושים אינו אלא בשל רבים אבל של יחיד בדיעבד יעשה מן הדמים מה שירצה שכל שביחיד אם עשה עשוי ועושה מן הדמים מה שירצה ובמסכת בכורים אמרו מוכר אדם ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה מפני חיי הנפש וכ"כ הריטב"א במגילה (דף כו:) בדבר שקדוש קדושת הגוף בדיעבד אבל לכתחילה לא כגון ס"ת ותשמישי קדושה מותר רק לעלויא וכ"כ ערוך השולחן (בסי' קנג) וכ"כ הגר"א שם וכ"כ המ"ב והע"ת והא"ר ועיין תוספ' ב"ב (דף ח:) שלאו דווקא מוכרים ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה פשיטא שגם לפדיון שבויים .
ואל תקשה שדין חומשים כדין ס"ת ממה שכתב מרן ( בש"ע יו"ד בסימן ער) שאין למכור משנה גמרא וכו' כבר כתב הברכ"י הכוונה דאין ראוי למוכרם מדפסק מרן עצמו בשו"ע (בחו"מ סי' רמח) דשאר ספרים הוו בכלל נכסיו ולהחליף קדושה אחת לקדושה אחרת כיוצא בה מותר כגון להחליף מטפחות ס"ת לס"ת אחר או תפילין וכד' אעפ"י שלא מעלה בקדש מותר וכן כתב בבדק הבית (בסימן קנד) דלא בעינן עילויא אפי' המניחים בבתים ואח"כ מקדישים מותר וכן פסק מרן (בסימן קנג סעיף ד) כיש מתירין ובשו"ת באר שבע דהאידנא משנה גמרא ופירושיהם וכו' אין למוכרם אלא ללמוד תורה ולישא אשה וכ"כ בספר משנה הלכות (חלק יב סעיף קצה) וברכ"י כתב שניתן למכור ס"ת רק בכדי לקנות מהודר יותר.
והמרדכי כתב בשם ראבי"ה אם הם של יחיד יכול לעשות בהם כל מה שירצה אפילו למישתא ביה שיכרא אבל לא יראה בהם ברכה וכ"כ הש"ך וכ"כ שלטי גיבורים בשם הרא"ש ושל יחיד נקרא כל שלא הקדישה הא הקדישה נקראת ס"ת של רבים אלא שמרן פסק (ביו"ד סימן רפב ובסימן ער) שאסור ליחיד למכור ס"ת ותשמישו אלא ללמוד תורה או לישא אשה כדאמרינן לעיל. וכ"כ הריב"ש דלכתחילה אין למכור ס"ת כי אם ללמוד תורה ולישא אשה ובדיעבד לוקחים בדמיו ס"ת אחר ולא ספרים שאין מורידים הדמים מקדושה חמורה לקדושה קלה וכתב עוד שאין כוח לא ליחיד ולא לטובי העיר למכור ס"ת משום דלא אפשר לעלוי וכן דעת הרמב"ם (פרק יא מהלכות תפלה). וכ"כ בשו"ת אבני שיש (חלק א סימן נד) שיש לנו להחמיר משום חומר קדושת ס"ת כ"ש דסוגיא בדוכתא עדיפא דסתם כהרמב"ם ע"ש.
ולעניננו שהקהל אסף כסף לקניית ס"ת אלא שלא נאסף כל הסכום הרצוי והגבאים רוצים לשנותו לשיפוצים נראה שאסור לשנותו אלא על הקהל להמשיך לאסוף את הנותר לקניית ס"ת או להעלותם בקדושה נעלה יותר כגון ספרי קודש ללימוד כפי שכתב הרא"ש שם דהאידנא שכותבין ס"ת ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצוות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להנות בהן הוא ובניו והביאו מרן בב"י שזה יותר מצווה מלכתוב ס"ת ולהניחו בבה"כ לקרות ברבים וכו'. וכ"כ רבינו ירוחם בשם הגאונים (בנתיב ראשון חלק שני).
ויתירה מזו כתב הפ"ת שם לחלוק על מרן וכתב שאין היום כלל מ"ע בכתיבת ס"ת וז"ל יש ג' חילוקים במצוות כתיבת ס"ת בזמן התנאים שהיו בקיאין היה מ"ע בזמן האמוראים שלא היו בקיאים המצווה מדרבנן ובזה"ז ליכא אפילו מצווה דרבנן וכ"כ בני יונה וחת"ס והש"ך והפרישה אלא שהט"ז כתב כהב"י וכן העט"ז ומ"מ וברכ"י. ובחיי אדם (כלל לא אות נ) שאם אין ידו משגת לכו"ע ספ' הפוסקים קודמים לס"ת ע"ש וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (חלק ג סימן צב) עכ"פ נמצא דלכו"ע יכולים בכסף שנאסף לקנות או להוציא לאור ספרי קודש שיזכו בהם את הרבים וכ"ש להשתמש בכסף בכדי ללמוד בהם כי מה תועלת יש בקניית ספרים ותורה אם לא ללמוד בהם ויתירה מעלת הלומד ממעלת ס"ת כדאי' פרק בתרא דמכות (דף כב:) אמר רבא כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת ומקמי גברא רבא לא קיימי וכו' ועיין עוד בשו"ת הרא"ש (כלל יג).
וכ"כ בשו"ת באר שבע (סימן לח ובסימן מג) שספרי קודש יש להם סרך קדושת ס"ת וגם שאמרנו לדעת מרן דבזה"ז נמי יש מצוות עשה של כתיבת ס"ת וזאת שהיחיד לא הקדישו או קנה בשותפות כי בכך אינו מקיים מצות עשה ס"ת וכ"כ הברכ"י, ובית יהודה, ורע"ק, ועיין עוד בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן יב הערה א) שאין פקפוק כלל במה שיש לנו את המסורת שבידינו דעתה כך היא ההלכה, ולכן נמי מצוות כתיבת ספר תורה היא שרירא וקיימת אף בזמן הזה. וכן הוא מנהג קהילות הקודש בכל ישראל להמשיך בקיום מצווה זו עד עצם היום הזה ללא פקפוק, עי' בספר נהר מצרים (הל' ס"ת ס"א) שכתב שם, במצרים תלי"ת רבים וכן שלמים זהירים במצות כתיבת ס"ת לשמם, וכמעט כל אנשי צורה ונכבדי הקהל לכל אחד יש לו ס"ת שקנהו מכספו לקיים מ"ע ד "וכתב לו", וכן ראיתי בארצות המערב דזהירי בה הרבה. ע"ש. וכן מצינו גם לכמה גאוני עולם בזמה"ז שכתבו ס"ת לעצמם והניחוהו בביהכ"נ כדי לקיים בו מצות כתיבת ספר תורה, עי' לגאון רבי עקיבא איגר בתשובותיו (ח"א סימן עה) שציין שם דכתב ס"ת לעצמו, וכן הגאון רבי נתן אדלר בס' דרך הנשר (עמוד לא אות לו), והגאון האדמו"ר ממונקטש בס' דרכי חיים ושלום (הל' סת"ם סי' תתקמז), והגאון רבי רפאל אהרון בן שמעון בס' נהר מצרים (הל' ס"ת ס"ח) ועוד טובא. וכן עיקר.
לסיכום: כסף שנגבה מציבור עבור קניית ס"ת אין לשנותו לשום מטרה אחרת ללא רשות כל הקהל שגבה או תרם את הכסף אלא אם כן למטרת לימוד תורה מותר ואם ההקדש היה בטעות מותר לשנות אבל יחיד שחסך כסף לקניית ס"ת רשאי לשנות לכל מה שירצה אף לחול .
פירות הנושרים:
1. אין לשנות מתפילין של רש"י לר"ת וכן להיפך לא רצועות ולא פרשיות .
2. קלף שנעבד לס"ת לתפילין וכדומה לספרדים מותר להשתמש בו גם לחול לאשכנזים אסור.
3. גוף הקדושה מתקדש בסוף מלאכתו ולא במלאכות שקודם לכן.
4. כל תשמיש קדושה שהוזמן ולא השתמש בו אף פעם אין שום קדושה כלל.
5. כל עוד שלא השתמשו בתפילין מותר לשנותם לתפילין אחרות.
6. כסף שנאסף למטרת קודש ניתן להשתמש בו למטרה קדושה יותר אך לא לרדת בקדושה.
7. עדיף לקנות ספרי קודש ללימוד מאשר לקנות ס"ת לבית הכנסת.
8. מותר להחליף ס"ת למהודר יותר.
9. אין למכור ספרי קודש אלא בכדי ללמוד תורה או לישא אשה או תפילין מזוזות (אלא לעלויא ).
10. מותר לקנות ס"ת ישן על דעת למוכרו או על דעת לקנות מהודר יותר.
11. דבר ששימש קדושה יכול לשנות לאותה קדושה כגון מטפחות של ס"ת ניתן לשנותם מס"ת לס"ת אעפ"י ששימשו רק ס"ת אחד וכן על זה הדרך אך אין להוריד קדושה כגון שאין לגלול עם המטפחות ספר הפטרות וכד' .
12. גם כיום יש מצוות עשה לכתיבת ס"ת ובתנאי שלא יקדיש אותו וגם ללא שותפות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5