——–
מוכח מהגמ' במגילה (דף יח) שאם השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראם הקורא כמתרגם יצא ומקשינן מדתניא היו אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ומתרצינן הא בכולה הא במקצתה. ולפי זה על חסירות ויתירות אין לחוש הואיל ואין פוסל בכך. ומדאמרי' השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראן הקורא כתורגמן המתרגם יצא משמע יצא בדיעבד דהיינו לכתחילה ודאי שצריך שתהיה כתובה כולה כהלכה. וכ"כ הראשונים והב"י ובהג"ה בשו"ע (סימן תרצא סעיף ב) בדיעבד אין לפסול מגילה משום חסירות ויתירות, דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות, דכשרה.
ואין לך פיסול גדול מזה שהשמיט בה הסופר תיבות ובכל זאת הוכשרה ומזה משמע שכל פיסול אחר כגון יתירות ושאינה מוקפת גויל או שיעור פרשה או דיבוקים, ניתוקים, חק תוכות, טעות בכתיב וכד' כשרה בדיעבד. וכן ראיתי שהעלה הפר"ח (בסימן תרצא ס"ק ב) דכיון דפיסול חק תוכות הוי משום דכתיב וכתב ולא חקק, אם רובה כתובה בהכשר לא פסלה, וכההיא דהשמיט הסופר אותיות וקראן על פה יצא, והוא הדין למגילה שכתבה ע"י דפוס ברובה פסולה והשיג על ספר הזכרונות שפוסל בחק תוכות. והובא גם בברכי יוסף (ס"ק ב) אלא שציין לקרבן נתנאל שהשיג על הפר"ח והליץ בעד ספ' הזכרונות וכוחו מדברי התוס' (דף ט.) בשם רש"י דגרע טפי כשכתב שלא כהוגן מאילו לא נכתב כלל, והברכי יוסף הסכים עם הפר"ח וכ"כ הפמ"ג (בס"ק א) והמשנ"ב (בס"ק ו). והובא גם בשערי תשובה (ס"ק א).
וגם בשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שעד) העלה כן שאותיות בחק תוכות הס"ת כשר לדעת הר"ן והמרדכי שמדמים ס"ת למגילה. וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק ד) ובס' שונה הלכות (פ' כח ס' ז) ובשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן קז) ומשנת הסופר (סימן כח ס"ק ה) דחסרון שרטוט או ח"ת הוא ק"ו להכשיר מהשמיט הכתיבה לגמרי במיעוטה. וכן העלה מטעם זה שו"ת מהרי"ק (סימן קכב) לכתוב על גבי המטלית דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל ואדרבה טפי עדיף ואין לחלק לענין זה בין ס"ת למגילה.
ומעוד טעם יש להקל כמ"ש בשו"ת שואל ונשאל (חלק ב – או"ח סימן לב) שאין לחוש בכך, מדמובא בב"י (בסי' תר"ץ) דאין לחוש באיזה כתב כתובה וכתבו הרמ"א שם, נראה דאין לחוש לשינוי האותיות במגילה הגם דשם התיר רק בדיעבד מ"מ בנ"ד דכתובה וניכרת הכתיבה רק שיש קצת שינוי בצורתה נראה דגם לכתחילה כשרה. ונראה דגם לענין הברכה יכול לברך מדכתב מרן הב"י ומור"ם דאין לחוש באיזה כתב כתובה ואי איתא דאינו יכול לברך הו"ל להשמיענו זה.
אלא שאין זה מוסכם שזהו קל וחומר מדהשמיט הסופר דהא גרעי יותר בפיסול מאשר אינו נמצא כלל וכן ביתירות גרעי יותר מחסרות וכמ"ש הקרבן נתנאל שלדעתו גרע טפי כשכתב שלא כהוגן מאלו לא נכתב כלל, וכדברי ספ' הזכרונות שלמד מהתוס' הנ"ל בשם רש"י וגם המג"א (סימן תרצא ס"ק א) כתב שחק תוכות פסול בה שציין לספ' זכרונות.
ועוד שמפורש להדיא בדברי הראשונים שדין המגילה כס"ת וכפי שבס"ת חק תוכות פוסל הכא נמי במגילה פסול וכמובא בהגהות אשרי (מגילה פרק א סימן ט) מגילה צריכה שרטוט ותיקון אותיות והיקף גויל וקלפים עיבוד לשמן כספר תורה דין פרש' פתוחה וסתומה חסרות ויתירות וצריכין זיונין בשעטנ"ז ג"ץ בכולן וכו' וכ"כ בחידושי הריטב"א שם דמסתברא דלא קפדינן אתגין ולפופות ועקומות ואותיות מוקפות גויל אלא בכתב הקדש בלבד ע"כ דהיינו בכתב הקודש קפדינן היקף גויל. וכן הובא גם ביאור הלכה שם (ד"ה אבל אין) מגילה הכתובה בכתב האומות אין מדקדקין בה שיהיו האותיות מוקפות גויל שלא הצריכו זה אלא בכתב הקודש.
וגם בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד סימן שנא) כתב בשם ר"ת שמגילה יש לה כל דין ס"ת חוץ מדבר אחד שנקראת איגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה אבל בכל שאר דברי' יש לה דין ס"ת למנין שיטין מ"ח כדאי' במס' סופרי' (פ"ב ה"ו) ורוחב העמוד כשיעור ג' למשפחותיכם ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות. וכל אות ואות מוקפות גויל ושיעור [גליון] ג' אצבעות ולמטה ד' ובין כל דף ודף כמלא רחב ב' אצבעות וכל פרשיותיה סתומים ומניח בסופה כדי לגול עמוד ובראשה כדי לגול כל היקף המגילה וחטטרת חתין לא כדברי רש"י ור"ת ולתלות כרעיה דהא כזה ה ושעטנ"ז ג"ץ וכו'. וכן כתבו כל הראשונים דס"ל כר"ת הראבי"ה (ח"ב מגילה סימן תקמח), וספר אור זרוע (ח"ב מגילה סימן שעג), וספר כלבו (סימן מה), וספר תשב"ץ קטן (סימן קפ), וספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן קצז), ומחזור ויטרי (סימן רמד). וכפי שכתב ספר היראים (סימן רסח) שתהא כל אות מוקפת גויל.
וציינו כולם לתשובת רבינו תם כיון דנקראת ספר ונקראת אגרת עבדינן לחומרא ויהבינן לה דין ספר לכל מילי לבר מחד מלתא דיהבינן לה דין אגרת לענין דאם לא הטיל בה רק י' חוטי גידין וכל השאר תפור מחוטי פשתן כשרה. וגם הב"י הביא את דעת ר"ת (בסימן תרצא). ואמנם הסכים עם הרשב"א במגילה שהיא נקודה מחמת הניקוד שאינו רואה שתפסל בכך. וכן במגילה שיש בדף הראשון ברכות ופיוטים. אמנם בדיעבד משום שהמרדכי כתב בשם אבי העזרי דאין לכתוב ברכות במגילה דאיתקש לספר תורה ולא דמי למגילה הכתובה בין הכתובים. ואף על פי שנראה מדבריו דמפסיל נמי פסיל לה על דברי הרשב"א יש לסמוך להכשירה בדיעבד ע"ש. וכ"ש לשיטתם ושיטת הראשונים הנ"ל כשאות אחת אינה מוקפת גויל המגילה פסולה. אמנם ראיתי בלשכת הסופר (סימן כח אות ד) שדעת ר"ת מגילה דמיא לס"ת בכל מילי לבר מן התפירות כדלעיל אלא שכתב דאין דעת רוב הפוסקים הכי. וזה אינו מחוור דהא רוב הראשונים סבירא להו כדעת ר"ת וכנ"ל ודו"ק, וכ"ש שאין לבטל דעתם דס"ל מגילה דמי לס"ת בכל מילי לבר מן התפירות. וכפי שנשאל בספר תשב"ץ קטן (סימן קפ) מגילה צריכה היקף גויל ועמוד. וציין לתשובת רבינו תם.
ומטעם זה התיר (אמנם בדיעבד) כתיבת טעמי מקרא ע"ג המגילה בשו"ת באר שבע (ימן מז) וטעמו דמ"ש ר"ת חוץ ממה שמפרש בהדיא דהיינו שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשירה כו' לאו דוקא דהא מצינו ג"כ שאר דברים הרבה מפורשים בגמרא שאין למגילה דין ס"ת כדאיתא בפ"ב דמגילה ת"ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא כמתורגמן המתורגמן יצא ומסיק דאפילו אם השמיט בה הסופר תיבות עד חציה וקראה הקורא על פה יצא. והא דנקט ר"ת ז"ל שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשירה לפי שנקט לשון גמרא דאיתא בפ"ב דמגילה אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי וכו' ועל פי הדברים האלה העלה להורות דמותר לחזן לקרות המגילה מתוך מגילה כשירה שכתוב בה טעמי הקריאה כדי שלא יתבטלו ממקרא מגילה.
ואיני יודע מה החילוק בין כתיבת ניקוד או טעמי מקרא על המגילה שהיא כשרה בדיעבד לבין שאר הפיסולים הפוסלים את המגילה ושמא יש לומר שגם שאר הפיסולים יכשירום בדיעבד בכדי שלא יתבטלו מקריאת מגילה דהא נקראת אגרת ואין דינה כס"ת וכדהני אחרונים הנ"ל. וכמ"ש בשו"ת רדב"ז (חלק ה סימן קכה) שאין נותנין עליה חומרת ספר תורה אלא מה שאמרו הם ז"ל. ותו כיון דפלוגתא היא יש לנו להקל במגלה ע"ש. אמנם ראיתי בחידושי הריטב"א מגילה (דף כא.) על מה שנהגו לכתוב הברכות בגופה של מגילה אין בכך כלום ואפילו בציבור, שאין קפידא אלא בכתובה בין הכתובים, והתם שרינן כי מייתרא פורתא. עיין עוד בזה בדברינו (בסימן עב).
ובודאי דאין זה דעת הראשונים הנ"ל והמרדכי שהביאו הב"י דדין המגילה כס"ת דהיינו כפיסול בס"ת כך הוא הפיסול במגילה. וכמ"ש בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן כג) על מי ששאל במגילה שיש בה פרשיות פתוחות אי כשרה, לדעת מהר"ם בשם רבינו תם דכתב דיש למגילה כל דין ספר תורה, וספר תורה פסול אם עשה הסתומה פתוחה. ורצית לחלק דשמא מהר"ם ורבינו תם לא רצו לומר רק לכתחילה יעשה כל פרשיותיהן סתומות, משום דנקרא אגרת. והשיב לו תמיהני עליך מנין לך לבדות טעמי הלכות מלבך ולפרש דברי הגאונים חוץ ממשמעות, דאינהו כיילי שיש לה כל דין ספר תורה חוץ מדבר אחד, וכיילי נמי הך דפרשיותיהן סתומות בהדייהו. משמע בפשיטות דבהך מילתא נמי אית לה דין ספר תורה אפילו בדיעבד, ואתה תפרש דלאו דוקא הוא, ולא קאמר אלא לכתחילה משום דנקראת אגרת. והך סברא לא מתרצית היא כלל דסתומה נמי פרשה נקראת בכוליה תלמודא. ולטעמא דידך היה לעשות המגילה לכתחילה בלי שום פרשה והפסק, כדי שתהא כמו אגרת כדאיתא בהגה"ה במיימון, דיש נוהגים שלא להפסיק בקריאתה בין פסוק לפסוק משום דנקראת אגרת. אמנם יש מקילין דסמכי אמאי דכתב בהגה"ה במיימון דאין כל דין ספר תורה למגילה, מההיא דאותיות מטושטשות ומקורעות. אמנם המהדרים ומדקדקים במצות יש להם לקיים דברי רבינו תם ומהר"ם, עכ"ל. שמעינן מהא דתלי' בפלוגת' דרבוותא אי מדמינן מגילה בכל מילי לס"ת או לא, וכפי שהעלה בשו"ת יהודה יעלה (חלק ב אה"ע, חו"מ סימן רסא) לתשו' מור"ם מינץ דמכשיר במגילה סתומה שעשא' פתוחה ודאי ה"ה כה"ג שעשה פרשה במקום שאינו פרשה כשירה דלא דמי בזה לס"ת, והכי קיי"ל להכשיר בדיעבד עי' ברכי יוסף א"ח סי' תרצ"א, ונ"ל למחות ביד הסופרים שלא יעשו כן במגילה דהא למהרא"י והרמ"א פסול גם בדיעבד כנ"ל.
והרמ"א פסקו בהג"ה דסבר שדין מגילה כס"ת ופוסל אף בדיעבד. וגם מרן נראה שדעתו כן שציין בב"י לר"ת הנ"ל וכתבו בשו"ע (סימן תרצא סעיף ב) וז"ל דינה כספר תורה לענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיות בצורתן ובחסרות ויתרות. וגם הרמ"א כתב בהגה צריך לכתבה מן הכתב (ר"ן), ולהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה, כמו בספר תורה (מהרי"ק); ועושין כל פרשיותיה סתומות, ואם עשאן פתוחות, פסולה וכ"כ המג"א (ס"ק א ובס"ק ג) שפוסל חק תוכות וה"ה לכל דבר. וכ"כ הגר"א שם דדוקא בתפירתה הקילו ולא בשאר דבר וכן נראה דעת קול יעקב (ס"ק ט) שציין לפוסקים רבים דסברי אף במיעוטה פסול כמו בס"ת אך ציין לפר"ח הנ"ל וללבוש דרק ברובה פסול. וגם הברכי יוסף הסכים עם הפר"ח והצילו מקושיית הקרבן נתנאל הנ"ל כתב בסוף דבריו דסברת הפר"ח עצמו קאמר.
וכן משמע משו"ת שמחת כהן (חלק או"ח סימן קצב) שנשאל רבי משה כ'לפון הכהן זצ"ל במגילה ששני דפין ממנה אין בהם כדי לכתוב ג' למשפחותיכם האם פסולה והתירה בדיעבד ע"ש שנראה דעת מרן שלא הזכיר בדבריו רק הדברים הפוסלים. דהיינו חק תוכות והיקף גויל וכד' כס"ת מה פיסול זה פוסל בס"ת כך במגילה. ויש לומר בדעת מרן דיתירות פסלינן ולא דמי לחסירות דגריע טפי.
וא"כ כיון דנקראת ספר נותנין לה כל דין ס"ת חוץ ממה שמפרש בהדיא כו' ובנדון דידן להיות המגילה פסולה וכן פסלינן כל פיסול כס"ת כגון חק תוכות, היקף גויל, צורת האותיות, וכד' ודלא כהני אחרונים דלעיל שהתירו חסרון שרטוט או חק תוכות או אינו מוקף גויל מק"ו להכשיר מהשמיט הסופר מיעוטה. ומה שנקראת ספר ללמד על דברים שאינן מגופן כגון תפירה דפשתן שאפילו בהן נדונית כדין ספר, ואהני לן אגרת להקל בה שלשה חוטי גידין, דכיון שהתפירה אינה מגופה ממש עשו בה מנהג אגרת שכן האגרות אינן נתפרות אלא נקשרות במקצת חוטין, וכל שכן בדברים שחוץ לגופיה לגמרי כגון קריאה שלה שדינה בהם כדין אגרת.
איברא שהמעיין בדברי הרמב"ן מגילה (דף יז עמוד א) מוכח שהמגילה נפסלת ע"י חוסר היקף גויל וכד' אלא שיוצא בה י"ח בקריאתה כשקרא את התיבות הפסולות בע"פ וז"ל אבל בשאר טעיות כגון השמטה ושינוי לשון פסולה דבעינן ככתבם וכלשונם, אלא שאם היו הטעיות בכתיבה וקראן על פה יפה יצא כדאמרי' בהשמיט, וכ"ש שאין מדקדקין בה בחסרות ויתרות כס"ת עכ"ל. וצ"ל במידה ורוב התיבות פסולות וקראן בע"פ לא יועיל כדאמרינן בהשמיט הסופר. ולפי זה כשמיעוט פסול אף באות אחת כגון שאינו מוקף גויל וכד' המגילה פסולה ואין לקרא בה ורק בדיעבד אם קרא בה יצא י"ח. דהיינו לכתחילה ודאי שאין לקרא במגילה שאף באות אחת יש פיסול חק תוכות או שאינה מוקפת גויל.
ואפשר היה לומר שכן דעת הפוס' דלעיל שהשיגו על הפר"ח אף במיעוטה פסולה מ"מ אם קראה בע"פ שפיר וזה אינו דהא בחסירות ויתירות יוצא י"ח בקריאתה מה שאין כן בפיסול אחר גרע מהשמיט והוי פסולה וכאילו שקראה כולה בע"פ. וכמובא בספר ערך השולחן לרבינו יצחק טייב (בסימן תרצא אות א) בשם מטה יהודה שהעלה אליבא דמרן כל שינוי באות פוסל דגרע מהשמיט וה"נ חק תוכות וכן נראה שדעת המאירי. ואמנם השיג עליו ע"ש אלא שציין לבית דוד שכתב שדעת מרן בב"י כשיטת הר"ן שכל פיסול שיש במגילה אף בתיבות יתירות לא הוי כהשמיט אלא כיון שהמגילה פסולה הוי כקורא כולה בע"פ. וגם בערוך השולחן (ס"ק ה) נשאר בצ"ע מאחר דשינוי גרע יותר מחסרון כדאשכחן גבי גט דשינוי פסול וחסרון כשר וכן במגילה שמא זה מקרי נכתבת בפסול ע"ש. וכן נראה מספר ברית כהונה (עמוד צח סעיף יח) שמנהג ג'רבא שקודם פורים היו בודקים את המגילה ואם היא פסולה אינה קורא בה כלל וזאת מהיותה מונחת משנה לשנה. ולכאורה איזה פיסול יכול להתחדש אם לא רק דיבוק בשל התפשטות הדיו מהחום. ולפי זה צ"ל דעת כל הני אחרונים שהשיגו על הפר"ח אינו יוצא י"ח בקריאת המגילה אף בפיסול באות אחת. וזה אינו כשיטת הרמב"ן דלעיל שכתב להדיא אע"פ שיש פיסול באות וקראו בע"פ שפיר אלא כשיטת הפר"ח.
ועוד יש לדון דאי קריאתה מדברי קבלה יש להחמיר בספיקה באופן שספק יצא י"ח או לא יצא (בקריאת המגילה שספק פסולה), ואם כן דברי קבלה כדאורייתא היא וספיקה לחומרא. והוי ידוע פסק הרמב"ם, עיר שהיא ספק מוקפת חומה קוראים בי"ד ובט"ו, וכן פסק מרן בשו"ע (סימן תרפח סעיף ד ובסימן תרצו סעיף ז). ומוכח דסבירא להו דספק בדברי קבלה לחומרא, עיין בדברינו (בסימן נח) ונראה לומר דמעיקר דדברי קבלה אינו יוצא י"ח בקרא' בע"פ, מעיק' דדברי קבלה אינו יוצא ואפילו אין בידו מגילה א"צ לקרותה בע"פ דלאו כלום הוא. וקריאתה ע"פ אינו מעכב במיעוטו כדאמרי' לעיל השמיט הסופר אותיות וכו'.
ודע שע"י מהירות קריאת עשרת בני המן בנשימה אחת אין הש"ץ רואה את התיבה "ואת" בתוך המגילה וקוראו בע"פ וזהו דיעבד כנ"ל ולכך צריך לשים לב על זאת להזהר בזה וכמ"ש הבן איש חי (בהלכות פורים אות ט) וחזון עובדיה (מהלכות מקרא מגילה סעיף יד).
לסיכום: מגילה שיש בה אפילו אות אחת שאינה מוקפת גויל פסולה. ובדיעבד כשאין לו מגילה אחרת יכול לקרא בה ולצאת בה י"ח.
פירות הנושרים:
1. השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראן הקורא בע"פ יצא י"ח בדיעבד
2. לכתחילה ודאי שצריך שתהיה כתובה כולה כהלכה.
3. לכתחילה אין לקרא במגילה שאות אחת אינה מוקפת גויל וכד'.
4. במגילה שהיא מנוקדת או שסימנו עליה את טעמי המקרא וכן במגילה שיש בדף הראשון ברכות ופיוטים כשרה בדיעבד.
5. י"א גם בפיסול אות אחת אינו יוצא י"ח בקריאתה אף בדיעבד,שאם נכתבת בפיסול גרע מאם לא נכתבה כלל.
6. דיני כתיבת מגילה ככתיבת ס"ת.
7. יש להזהר שע"י מהירות קריאת עשרת בני המן בנשימה אחת אין הש"ץ רואה את התיבה "ואת" בתוך המגילה וקוראו בע"פ וזהו כדיעבד ולכך צריך לשים לב על זאת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5