——–
שאלה: אדם שהתפלל פסוקי דזמרה בשחרית בשבת ואוחז כבר בנשמת, והחזן מתעכב כי אין מנין וכדומה, ולכן רוצה לומר שמו"ת עד שיבוא מנין, וככה ירויח שישלים שמו"ת לפני סעודת שחרית של שבת, האם מותר לו. די"ל דכיון שלומד תורה שהוא ג"כ שבח להקב"ה רשאי להפסיק, או שמא בכל זאת חשיב הפסק בפסוקי דזמרה.
תשובה: בפוסקים מצאנו הרבה נדונים אם מותר להפסיק באמצע פסוקי דזמרה, ונצטט כמה דוגמאות, מהם אפשר ללמוד לנדון שאלתו:
א. כתב באר היטב (נא סק"ג), "אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהש"ץ חוזר התפלה".
ב. במג"א (תכב סק"ו) כתב, שבאמצע פסוד"ז יש לו להפסיק לקרות הלל עם הציבור, ואין זה הפסק, דלא גרע ממזמורים שמוסיפים בשבת (ומובא במשנ"ב סקט"ז). ועיין כף החיים (תכב, לח), דאין דעת האר"י ז"ל נוחה לומר דברים שלא כסדרן.
ג. בט"ז (או"ח סימן סה) תמה על תרומת הדשן (סימן ג) שכתב, שאסור להפסיק לענות ק"ש גם מברוך שאמר ואילך, וחולק הט"ז על דבריו וסובר דמותר להפסיק. ועיקר ראיית הט"ז מגמרא ברכות, דפריך ונגרוס בפירקא אחרינא, ומשנינן א"ר אדא בר"א, בדבר שהציבור עסוקין בו, משמע דיש עדיפות בדבר שהציבור עסוקים, והיינו בקבלת עול מלכות שמים. – ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן מ אות ב) כתב, דראיה זו צ"ע רב, דודאי התם בבעל קרי שבאנו לקבוע בתחלה שיעסוק באיזה דבר בשעה שהציבור קוראים ק"ש, טוב לקבוע הרהור ק"ש, כיון דאית ביה תרתי שאינו יושב בטל, וגם במה שהציבור עסוקים בו, אבל כאן דכבר עומד באמצע פסוד"ז, מנא לן שלענות עם הציבור דוחה אותו להפסיק שם. – מ"מ להלכה קיי"ל כטו"ז, כמו שכתב באר היטב בשם פרי חדש, וכן פסק בא"ר, עכ"ד.
ד. בשו"ת לבושי מרדכי (ח"א או"ח סימן קיב) נשאל, אם מותר להפסיק לקדיש יתום באמצע פסוד"ז, וכתב דלא דמי להלל הנ"ל שהם מזמורים מתנ"ך, משא"כ הקדיש אינו שייך לאמצע פסוד"ז, עיי"ש. וכדבריו איתא בבאר היטב (סימן נג סק"ג), שאין לומר קדיש באמצע פסוד"ז, וראה פסק"ת (נא, ז).
ה. בשו"ת תשורת ש"י (ח"א סימן קכח) דן, בציבור שלא היה להם בעל קורא בתורה, כי אם זה העומד בפסוקי דזמרה, והתיר להפסיק ולקרא בתורה, מטעם משיב מפני הכבוד (נא, ה), וכבוד הציבור הוא ככבוד ת"ח (ב"י סימן קלה ממהרי"ק), ובמס' יומא איתא, שכהן גדול קרא בעל פה בתורה שבכתב, מפני כבוד הציבור, וגם קריאת התורה הוי מצוה דרבים, ורבי אליעזר שיחרר עבדו (ברכות מז:) ודחה עשה, משום מצוה דרבים, [העיר ע"ז אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנת יוסף (ח"ו סימן טו אות ח), דאי משום הא לבד אין ראיה, דשם אי אפשר באופן אחר, אבל כאן אפשר לחכות. וראייתו רק דהוי מצוה לרבים וכבוד הציבור]. והביא עוד ראיות.
ו. בשו"ת פרי השדה (ח"ג סימן קיב) התיר להפסיק בפסוד"ז בסוף מזמור, בכדי לומר עם הציבור בריך שמיה בפתיחת הארון. אבל יאמר פסוקי ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד (כמג"א נא סק"ד). – דאמירת בריך שמיה בפתיחת ההיכל נחשב לכבוד התורה [שבהוצאת התורה מתפללים במיוחד], וא"כ הרי משיב מפני הכבוד (נא, ה). – אכן, כיון דעיקר בריך שמיה ניתקן רק לשבת, והפמ"ג (א"א ריש סימן רפב) כתב דהה"ד בחול בשחרית ומנחה בתענית אומרים, ולפי זה י"ל דבסתם ב' וה' שאין חיוב כל כך לומר בריך שמיה, לא יפסיק בפסוד"ז, אבל בשבת, ובתענית בשחרית ומנחה שיש יותר חיוב (כדמשמע מהפמ"ג הנ"ל), יכול להפסיק, וישתדל להגיע לפסוקי ברוך ה' לעולם. – [העיר במשנ"י (שם) על זה, דלמעשה יל"ע אם להפסיק בפסוד"ז לאמירת בריך שמיה, דעד כאן לא התירו לומר פסוק שמע ישראל עם הצבור כשהוא באמצע פסוד"ז (במשנ"ב סי' סה סקי"א), אלא משום קבלת עול מלכות שמים, אבל לא אמירת בריך שמיה].
ובשו"ת מהרש"ג (ח"א סימן נב, ב) דעתו שלא להפסיק בפסוקי דזמרה לבריך שמיה, דהתקנה לאמרו בשעת הוצאת ספר תורה, הוא בעומד פנוי, ולא כשהוא באמצע תפלה. ועיין פסק"ת (קלד, יד).
ז. במטה אפרים (סימן תקפד באלף למטה סק"ב) כתב, דמי שעומד באמצע פסוד"ז והציבור אומרים שיר המעלות ממעמקים, לכתחילה יתפלל כדרכו ואח"כ יאמר שיר המעלות ממעמקים ביחידות במקומו, אבל אם מפסיק בפסוד"ז לאמרו בציבור אין מזניחין אותו (עיין בשו"ת משנ"י ח"ה סי' קד), כיון שבפסוד"ז מוסיפים בהם כל אחד לפי מנהגו עיי"ש, וכונתו לפי נוסח אשכנז שבשבת ויו"ט מוסיפים אחרי ברוך שאמר, א"כ יכול להוסיף גם מזמור ממעמקים.
ח. בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן א אות א) נשאל, אם מותר באמצע פסוד"ז לענות י"ג מדות עם הש"צ. וכתב: לענ"ד לבי נוטה דלא יענה, דענין הפסקה בפסוקי דזמרה נזכר פעמים בשו"ע, חדא בסי' נ"א ס"ד ועוד בסי' ס"ה ס"ב, ועיין סי' נ"ט ס"ד ומ"ב שם ס"ק י"ז, ועיין עוד במג"א סי' קכ"ד, ובסי' ס"ה שם דעת השו"ע דאפילו לענות ק"ש אפילו פסוק ראשון עם הציבור אסור. ודעת הב"ח והט"ז ומג"א דעכ"פ בפס"ד מותר כדי לקבל עול מלכות שמים עם הציבור, ודעת כמה אחרונים לפסוק כט"ז ומג"א בזה. איברא בספר כף החיים מעיד דמנהג העולם להחמיר בזה. ואולי לא כתב כן רק למנהג אחינו בני ספרד אעפ"י שכמה גאוני אשכנז אסרו ג"כ אפילו בק"ש.
מכל מקום, הגם שנקל בק"ש משום קבלת עול מלכות שמים, אכתי אי אפשר להקל בעניית י"ג מדות כמובן, גם אינו דומה לעניית אמן שהקילו הפוסקים בפסוד"ז דעניית אמן מהותו קבלת דברים וחיוב עני', משא"כ שאר עניות כמו י"ג מדות. – ועיין פסק"ת (נא, יג) עוד שיטות בזה, ושבשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן סא) כתב שהמקיל לומר עם הציבור, אין בו חשש הפסק דבכלל שבח הם, אך אם שותק ושומע מאחרים האומרים שפיר עביד.
ולאחר כל החזיון הזה, דומני שאין צריך להרחיב בסברות ומשא ומתן, שאם בתחינות, מזמורי תהלים, ק"ש, קדיש, בריך שמיה וכו' נבוכו הפוסקים אם מותר להפסיק ולאומרם באמצע פסוקי דזמרה, כל שכן שאין להעביר הסדרא שנים מקרא ואחד תרגום באמצע פסוקי דזמרה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5