——–
נחלקו רבותינו במשנה מגילה (פרק ב משנה ג) מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר כולה רבי יהודה אומר מאיש יהודי רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה. ואיתא בגמ' (דף יח:) אמר רב הלכה כדברי האומר כולה. ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה. ואע"ג דלית' בקריאה כל עיקר אפ"ה איתא בכתיבה למצוה ולהצטרף לרובה ולעכב על מיעוט של השאר שישנן בקריאה.
ולכאורה היה משמע שחייב שכולה תהיה כתובה מתחילתה ועד סופה ואם לאו הרי היא פסולה אלא מדאיתא התם שאם השמיט בה הסופר פסוקים וקראם הקורא בעל פה יצא ידי חובה וכפסק הרי"ף והרמב"ם (בפ"ב מהל' מגילה הל' י) וכן פי' שם הרב המגיד מכאן אתה למד שכשאמרו קראה על פה לא יצא לא אמרו במקצת פסוקים וכ"כ בספר יראים (סימן רסח) הא דאמרינן קראה על פה לא יצא ה"מ ברובה אבל בג' פסוקים או בד' פסוקים יצא דתניא בפ' הקורא למפרע השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראם הקורא כמתרגם יצא ומקשינן מדתניא היו אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ומתרצינן הא בכולה הא במקצתה ובשם בעל העיטור כתב הלכך רשאין הציבור לקרות על פה עם הקורא במקצת פסוקים. וצ"ל הני מילי בדיעבד אבל לכתחלה צריך לקרותה כולה מן הכתב וכדברי הרא"ש (במגילה פרק ב סימן ד) והב"י (באו"ח סימן תרצ).
נמצא אע"פ שפסול מקצת המגילה עדיין היא כשרה דנקראת אגרת, ואילו בס"ת שהשמיט בו אות אחת פסול, אלא קל הוא שהקילו במגילה משום אגרת, וכמ"ש בחידושי הרמב"ן שם דזהו דוקא שקראן הקורא על פה אבל השמיט הקורא אפילו פסוק אחד לא יצא. ואין לומר פסוקים בדוקא אלא אף אותיות בעינן שיקרא אותם בע"פ אם השמיטם הסופר כמ"ש בחידושי הריטב"א שם והר"ן ובספר העיטור עשרת הדיברות (הלכות מגילה דף קיב:) מדתניא השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא כמתורגמן יצא דוקא שקראן על פה מיהת הא לא קראן כלל לא יצא ואפילו באותיות, ולהאי רבותא הוא דקתני אותיות דאפילו בהו אם לא קראן לא יצא, ונקט פסוקים דאפילו בדידהו דהוי טובא אם קראן יצא, ומה שאמרו בירושלמי תני אין מדקדקין בטעיותיה היינו בטעות שאין הלשון והענין משתנה בו וכדאמרינן עלה יצחק בר אבא בר מחסיא ורב חננאל הוו יתבין קומי רב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא חזר חד מנהון ר"י הוה קרי כולה יהודים ע"כ, ומשמע דדוקא בטעות שבין היהודים ליהודיים אבל לא בטעות אחרת שהענין משתנה בו, וכך למדתי מרבותי נ"ר.
ויש שלמדו מכאן דשרי לקרא כשהחסיר הסופר פסוקים גם בס"ת ולא רק במגילה כמובא בשו"ת ב"ח החדשות (סימן מב) ובשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן ה) ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תקטז) ומשפת אמת שם שמדברי המרדכי יש ללמוד דס"ת חסרין בה אותיות או תיבות או פסוק דאין להפסיק לקורא להביא ס"ת אחר אלא קורא אותם בעל פה וראיתו מדאמרי' גבי מגלה שאם השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראם הקורא ע"פ יצא וגם הר"ן אזיל בשטה זו ומשוה דין ס"ת לדין מגלה אבל הרמב"ן ז"ל כתב דמגלה כיון דנקראת אגרת מקלינן בה טובא משא"כ ס"ת כנ"ל.
ולכאורה היה נראה כפי שמעוט מהכתב חסר אינו פוסל כך כשמחסיר הש"ץ מס' תיבות אינו מעכב וכמ"ש בשלטי הגבורים (אות ב) ונראה דיש לדחות מדאמרינן לעיל דהני תנאי לא בעינן לקרוא מתחילתה ואפילו הכי למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה. ואע"ג דלית' בקריאה כל עיקר אפ"ה איתא בכתיבה למצוה ולהצטרף נמצא דבעינן שתהיה כתובה כולה וכן הדין בקריאתה דמוכח מהגמ' שם השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואחר כך אקרא אותו פסוק, אלא קורא מאותו פסוק ואילך. וכן ראיתי למג"א שם (ס"ק ד) והפר"ח (אות טז) שהרגישו בזה דאם השמיט הקורא תיבות שאין מפסידין הקריא' יצא (ש"ג ריא"ז) דהיינו שהש"ץ השמיט תיבות ולא קראן כלל אף בע"פ אם אינם מפסידים הקריאה יצא י"ח. והמג"א (ס"ק טו) והפר"ח השיגו עליו עיין סי' קמ"ב ולקמן סי"ד דלא משמע כן ע"ש. נמצא דדוקא שקראן הקורא על פה יצא אבל השמיט הקורא אפילו פסוק אחד לא יצא, ולא רק פסוק אלא אף תיבה אחת מעכב וכמ"ש הפר"ח שם והפמ"ג שם (ס"ק ז) וערוך השולחן (ס"ק יז) ולבושי שרד (סימן תרצב) ושלחן ערוך המקוצר (סימן קכב אות חי) אף דיעבד לא יצא. ומטעם זה כתב שם שכדאי שיהיה לכל אחד חומש כשהנערים מכין וכיוצא בזה וא"א לשמוע אזי יוכל לקרא מהחומש וזהו בע"פ ויוצא עכ"פ בדיעבד. ודע עוד שאע"פ שאינו יודע מה בדיוק אמר הש"ץ עצם זה ששמע יצא י"ח וכמ"ש הר"ן דאע"ג דלא ידע מאי קאמר מש"ץ יצא וכ"כ הט"ז (בסימן תרצא ס"ק ב) לשומע אין צריך לכוין בכל תיבה ותיבה. וכ"כ הפר"ח שם וערוך השולחן שם.
ונראה דאף באות אחת לא יצא כמוכח לעיל כשהשמיט הסופר אות אחת על הקורא לקוראה בע"פ כשמשנה את משמעות התיבה וכמ"ש בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תסז) שהשיב במה שנסתפק לך אם השמיט בה הקורא אפי' תיבה אחת אם חוזר אם לאו. ולאו דוקא פסוק אחד אמרו אלא אפילו תיבה אחת. כן באמת אפי' תיבה אחת. ותדע לך דבירושלמי אמרו מדקדקין בטעיותיה או אין מדקדקין בטעיותיה? והשיבו דאין מדקדקין דמר קרי יהודים ומר קרי יהודיים לא מר חוזר ולא מר חוזר ע"כ. וכ"כ הר"ן שכל שחסר ממנה כלום בקריאתה פסול. דהיינו באות שאינה משנה את התיבה לא חוזר הא בתיבה ששינה הש"ץ ע"י אות אחד חוזר. וכן ראיתי בפר"ח שם ובסוף דברי ביאור הלכה שם (ד"ה אין מדקדקין) דאפילו חסר אות אחת בקריאתו יחזור. וכמ"ש באשל אברהם מבוטשאטש (בסימן תרצב), ומטעם זה העלה הפ"ת (בס"ק א) שאם אינו יודע לקרות הניקוד כהלכתו אין לברך כמבואר דטעות שהענין משתנה מעכב הקריאה.
והא דנקטו בגמ' והראשונים השמיט בה הקורא פסוק אחד וכו' ולמה לא כתבו תיבה אחת לרבותא נקטיה סד"א חד פסוקא מילתא באפי נפשיה הוא ובתר כולה אפשר למקרייה קמ"ל דלא כמובא בדברי הר"ן שם.
הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא שראיתי בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) שמהר"י סג"ל מקובל היה בעיניו מנהג של הר"ר שלום כ"ץ ש"צ כשהיה מגיע לומר בלילה הוא נדדה, אז היה מרים קול קריאתו ביותר ממה שעשה עד עתה, ומסתבר מנהגו משום דשם התחלת גאולת אסתר.
ובענין זה עיין בדברינו (בסימן עא) מה שכתבנו שם וכן מה נשאל שו"ת שבט הלוי (חלק ט סי' קמה) המדקדקים שמחזיקים מגילה כשרה בשעה שהש"צ קורא כדי להשלים מה שלא שמע היטב מש"צ א"כ אם קרא אז בלחישה בלי שישמע באזנו הרי לא יצא לדעת הב"י ושו"ע. והשיב שאכן מדברי הגאון מאמר מרדכי מבואר מדברי בית יוסף דאפילו מי שאינו חרש אם קרא ולא השמיע לאזניו לא יצא. אלא דמבואר מדברי האבודרהם ועולת שבת והא"ר כיון שהוא קריאה של תוכן העיקר הבנת הלב ולא להשמיע, וא"כ נמצא מדבריהם כבה"ל דקרא ולא השמיע לאזניו יצא עכ"פ דיעבד.
לסיכום: השומע מהש"ץ את המגילה והשמיט תיבה אחת או אות אחת ולא קראה אף בע"פ אינו יוצא חובה.
פירות הנושרים:
1. כדאי שיהיה לכל אחד חומש כשהנערים מכין וכיוצא בזה וא"א לשמוע אזי יוכל לקרא מהחומש וזהו בע"פ ויוצא עכ"פ בדיעבד.
2. הא דאמרינן קראה על פה לא יצא ה"מ ברובה אבל בג' פסוקים או בד' פסוקים יצא י"ח בזה.
3. רשאין הציבור לקרות על פה עם הקורא במקצת פסוקים. וצ"ל דהני מילי בדיעבד אבל לכתחלה צריך לקרותה כולה מן הכתב.
4. החזן צריך לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה את הפסוקים שנוהגים הקהל לאומרם והם יכוונו לצאת בקריאתו כדי שיהא כולה מתוך הכתב.
5. נמצא פיסול במקצת המגילה עדיין היא כשרה, שאילו בס"ת שהשמיט בו אות אחת פסול, וזהו מה שהקילו במגילה משום אגרת.
6. אין מדקדקין בטעיותיה היינו בטעות שאין הלשון והענין משתנה בו וכדאמרינן כגון אמר יהודים במקום יהודיים והפוך, אבל בטעות אחרת שהענין משתנה בו מדקדקין.
7. מקצת האותיות מטושטשות או מקורעות ברובה של מגילה אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה.
8. כשאינו יודע לקרות הניקוד כהלכתו אין לו לברך כמבואר דטעות שהענין משתנה מעכב הקריאה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5